ברוך טעם לד

כשתפסינן סברת רש"י ז"ל דלשיטתו היכא שיש מציאות אופן היתר אף שאין לעצמות האיסור היתר לא מבטל בס' דהוי דשיל"מ ולפי"ז גם מותר שמן שבנ"ח דינו כדין דשיל"מ ואף בס' ל"ב ולכך אסור להוסיף שמן לבטל הנותר בשמן נ"ח דממ"נ אסור או מצד דלא מבטלינן איסור דרבנן היכא דלא שייך מקלי קלי או מצד דשיל"מ אין תועלת בהביטול ומיושב קושית הש"ך הנ"ל ואף שלא נתכוין המחבר לזה הדין דין אמת. פרק חמישי אמנם לפימ"ש לעיל דגם הר"ן ס"ל כטעמא של רש"י צ"ל כמ"ש לעיל ודו"ק. והנה עתה הנני חוזר ליישב דקדוק לשון הגמרא ולרב אשי דאמר כל דשיל"מ אפילו בדרבנן ל"ב מא"ל ומשמעותי' שאין הקושיא בפ"ע דלא יבטלו העצים מפני שיל"מ אלא לחזק קושיא הראשונה והא קא מבטל איסורא ולמדחי התירוץ מדרבנן מבטלינן ובלא"ה מוכרח לומר שאין הקושיא בפ"ע לפי סברת מפרשי' דלא שייך דשיל"מ רק לענין אכילה דאמרינ' עד שתאכלנו באיסור היום ע"י ביטול תאכלנו למחר בהיתר גמור אבל לענין טלטול דאי מבטל יכול לטלטל היום וגם מחר ואי לא מבטל יפסיד מה שמונעי' מלטלטל היום ועיין בצל"ח מס' פסחים (דף ט' ע"ב) ד"ה תשע שכ' שגם בהנאה לא שייך דשיל"מ עיי"ש ומותר אף בהנאה של כילוי כיון דאפשר בהנאה שאינה של כילוי ונראה דה"ה בטלטול עצי הסקה דלדעת הטור לא"ח (סי' תק"ב) ומהרש"ל וט"ז שמותר לטלטל לכל הצורך אף לסמוך בהן כרעי המטה וכדומה ואקדי' משנ' במס' כלאים פ"ב כל סאה שיש בו רובע ממין אחר ימעט כו' ואיתא בירושלמי כיצד ימעט או יוסיף על סאה או פוחת מרובע לא כן אמר רב אבוהו בשם רב יוחנן כל איסורין שמרבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור תמן את מרבה לבטל איסור תורה וכה את מרבה לבטל מפני מראית עין ע"כ ומפרש הרע"ב והרא"ש שכוונת הירושלמי בדבר תורה חד בתרי בטל אלא דחז"ל אסרו מפני מראית עין והם אמרו דבפחות מרובע לסאה מתבטל ומקשה בתוס' יו"ט דהא לא שייך ביטול ברוב אלא כשאינו ניכרים ומסיים דקים להו לרבנן שהתורה לא אסרה אלא כשרוצים לזרוע כלאים אבל כשאינו רוצה לא אסרה תורה אלא חז"ל אסרו מפני מראית עין ונתנו שיעור לדבר גם פטרוהו הם אמרו והם אמרו ע"כ לכאורה יש לדקדק לפי שיטת הפוסקים דלכך מותר לבטל העצים משום דקיל אסורא שאינו אלא טלטול וגם מקלי קלי וע"כ לא הותר לבטל לכתחלה רק היכא דכבר נתערב ואינו ניכר דאז מותר להוסיף עליו וא"כ אף אם נאמר דלמאי שאסור מפני מראית עין מקרי איסור קל וע"כ מותר לבטל לכתחילה מ"מ אין להתיר אלא להוסיף על הביטול אם בא כבר בתערובות מה שאינו ניכר והרי בכלאים כיון שניכר בתערובות שהוא מבשא"מ הוי כאלו לא בא כלל בתערובות והוי המיעוט או הוספה כמבטל איסור לכתחילה שאסור לעשות כן אף באיסור דרבנן הקל:

וליישב זה אבאר תחלה דברי רבינו יונה שמבואר בהרא"ש פ' כ"ש דין ה' בזה"ל מצאתי כתוב בשם הר"י ז"ל דאפילו אם עירב במזיד מותר ולא נהירא לי דרבא לא שרי אלא כשנתערב ממילא והוי בכלל שאר איסורין שאם בטלו במזיד אסורה ע"כ ונראה לי שסברת ר"י היה כיון דאמר רבא כי קא קניס ר"ש בעיני' אבל בתערובות לא משמע דתחלת איסור דרבנן לא נעשה רק על חמץ שעבר עליו הפסח וכל שיהיה בעין אבל בתערובות לא קנסי' דליכא איסור כלל וע"כ לא שייך בכה"ג לומר דין דאין מבטלין איסור דלא צריכין להיתרא לדין ביטול איסור רק כיון שאין החמץ בעיני' כ"א בתערובות ליכא כלל שם איסור ועל דעת זה נ"ל בכוונת הירושלמי הנ"ל דבכלאים ליכא איסור מדאורייתא רק במתכווין לזרוע שני מיני' יחד ואף מדרבנן לא אסרו בפחות מרובע מסאתים כמו שמסביר בתשובות הרשב"א סי' רנ"ט משום דלא אפשר שיצא משדה לשדה פרידה אחת ממין אחד ותאסור את הכל ויש להסביר יותר כיון דשכיח בכל שדה שיפול בשעת הזריעה שלא בכוונה מעט הזרע ממין אחר ע"כ אף אם לעין הרואים שגדלו כלאים בשדה או בכרם אם הוא פחות מרביעית בסאתים לא יחשדו שנזרע כך במכוון ויתלו בדבר הרגיל להיות נתערב מועט ממין אחר שלא בכוונת הזורע אך כשמגדל כדי רובע בסאתים יש חשש שהרואים לא יתלו במקרה ההרגל רק יחשדו שבעל השדה או בעל הכרם זרע בכוונה תערובות כלאים וע"כ כשיגדל רובע בסאתים הצריכו חז"ל למעט מפני חשש מראית עין ומיד כשימעט מוסר מפני שאין עוד חשש מראית עין בכה"ג אין כלל בגדר ביטול איסור לכתחלה וכיון דלא נשאר רק בפחות מרובע בסאתי' וליכא מראית עין מותר ממילא ולא מדין ביטול וק"ו הוא מדין רבינו יונה הנ"ל והנה לכאורה יש לדקדק על תשובת הפוסקים דסוברים כדעת הראב"ד דאין מבטלין איסור אסור מדאורייתא למה התירו חז"ל לבטל איסור דרבנן הא כל מה דתקינו רבנן כעין דאור' תקנו ויותר קשה לשיטת רמב"ם שסובר דעל כל איסור דרבנן איכא לאו דלא תסור והוי כדאורייתא ממש וכבר האריך בזה הרמב"ן להשיג עליו בשורש א' משרשי המצות וכמה קולות שמצינו שהקילו חז"ל בדבריהם ומהם שס' דאורייתא לחומרא וס' דרבנן לקולא ובדאוריי' אין אומרים שאני אומר חולין לתוך חולין נפלה ותרומה לתוך תרומה ובדרבנן מקילין בשאני אומר וכדומה לזה הרבה קושיות ותורף תירוצו של המג"א וזוהר הרקיע הם אמרו והם אמרו כלומר תיכף בתחילת הגזירה ואיסור שגדרו ואסרו חז"ל התנו שאם יארע כך או כך לא יהיה אסור וגם הרמב"ן בעצמו נחית לומר כן בדעת הרמב"ם שהיה תנאי תיכף בשעת תקנת האיסור ובדרשות הר"ן ו' וד' כ' כי אחר שאין גוזרין אלא לעשות סייג לתורה דינו אם אסרנו הוודאי שלא יבוא לעבור על דברי תורה אע"פ שנתיר להם הספק כו' ועיי"ש לפי"ז פשוט שיש לומר כעין זה לענין ביטול איסורי' של דרבנן כיון דעיקר האיסור שאסרו מדרבנן היה לגדר לאיסור תורה וגדר זה לא צורך רק כשהוא בעינא או בתערובות כל עוד שאין בכה"ג שיעור ביטול איסור תורה אבל בתערובות בגוונא שבאיסור תורה מותר הוא מצד הביטול היה ביד חז"ל שלא לשווי' איסור דרבנן בתערובות כזה שיהיה מותר לגמרי כאלו לא נאסר כלל מדרבנן דהא בתערובות כזה ליכא צורך גדר והוא כעין דברי רבא הנ"ל לענין אד"ר בחמץ שעבר עליו הפסח שאמר כי קא קניס ר"ש רק בעינא אבל בתערובות לא וגדולה מזו מצינו לענין איסור דמאי ופת של עכו"ם שלא אסרו חז"ל רק בעין ולא בתערובות אף היכא שהוא בנותן טעם בתערובות כמבואר בחולין (דף ו' ע"א) ובתוספות ע"ז (דף:

ל"ה ע"ב) ד"ה מכלל וכמו שהסברתי לעיל שזה טעמו של רבינו יונה דלא מקרי מבטל אד"ר כיון דלא נאסר כלל רק בעינא ולא בתערובות וכיון שכן א"ש שיטת הסוברים דאף איסור דרבנן שנעשה לגדר לאיסור תורה מותר לבטל לכתחילה וכן הוא דעת הרמב"ם דאם נתערב בשר עוף בחלב אף שאסור מדרבנן משום גזירה דבשר בהמה עכ"ז מותר להוסיף לכתחלה ולבטל ונכון הוא לפימ"ש דאם בא איסור דרבנן לתוך התערובות לא מקרי ביטול איסור דהא בכה"ג דליכא צורך גדר לדאורייתא לא היה מקום לומר שיהיה עליו שם איסור ושיבוטל אלא היתר גמור דבתערובות לא היה לגדור ולא אסרו כלל לשוב להיות כל התערובות היתר גמור וע"כ אף לכתחילה לא שייך לומר בדרבנן דין דאין מבטלין איסור דהא אם יבוא בתערובות ישוב להיות כלא נאסר כלל דתערובות לא אסרו. אמנם א"כ מהראוי שלא יהיה חומר מניעת ביטול אד"ר אף בדשיל"מ דכיון כשהוא בתערובות הוי כהיתר גמור תו לא שייך עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול דהא לפי הסברא הנ"ל ליכא כלל איסור דרבנן כשהוא בתערובות כנ"ל ומעתה נ"ל שזה כוונת הגמ' דתחילה תירץ הגמ' בדרבנן מבטלינן לפימ"ש דאיסור דרבנן בתערובות לא מחשב כלל כתערובות איסור וכנ"ל דכל איסורא דרבנן נעשה תיכף רק על בעין ולא בתערובות וע"כ לא אסרו אף להוסיף ולבטל לכתחלה ואין לגזור אטו איסור ביטול איסור דאורייתא דבדרבנן לא מקרי כלל ביטול איסו' כנ"ל ולזה מקשה הגמ' על רב אשי דאמר דשיל"מ אף בדרבנן ל"ב כלומר דר"א בוודאי לא נחית לסברא זו דבכל איסורי דרבנן הוי כאלו לא הוחל תיכף מתחילה שם איסור רק על בעין ולא בתערובו' דא"כ גם דשיל"מ אין מקום להחמיר כנ"ל א"ו שגם באד"ר היתר בתערובו' היא כדרך כל ביטול איסור דאורייתא וממילא מהראוי שיהיה אסור לכתחלה לבטל אד"ר כמו שאסור לבטל איסור דאוריית' ונשאר הקושיא והא קא מבטל איסורא ומתרץ הגמ' שאני עצים דמקלי קלי איסורייהו ולכך מותר לבטל לכתחלה וכפי' הרא"ש ורבינו אהרן הלוי בב"ה והר"ן דלמסקנא תפסי' להלכה שאף אד"ר אסור לבטל לכתחלה אף לא להוסיף ולבטל דלא שרי לבטל כ"א היכא דמקלי קלי איסורא:

וטעם הדבר ביארתי במקום אחר ע"פ מה שהעליתי לתרץ דברי הרמב"ם בהלכות יו"ט שהשמיט דין דספיקא איסורא וכ' המ"מ שסמך עצמו במ"ש בפרק דספק מוכן אסור ומקשינן דספק ביצה שנולדה ביו"ט דעלמא לא מקרי ספק מוכן דבאמת מוכנת היא אגב אמה ומאתמול נגמרה ואינה אסורא רק מחמת גזירה אטו יו"ט אחר שבת ונ"ל ליישב ויתורץ גם קושית המרדכי שבמנחות (דף ס"ח ע"ב) איתא ר''פ ור"ה ברי'