ברוך טעם לג

מהר"ם מרוטנבורג שאם נתערב מותר שמן שבנר חנוכה אסור להוסיף ולבטל והוא לטעמי' אזיל שסובר דאינו מותר להוסיף רק היכא דמקלי קלי איסורא וז"א אלא בגוונא דעצים שנשרו ביו"ט דההנאה באה לאחר שכלה האיסור משא"כ בנר דולק הנאתו בשעת ביעורו יעויי"ש אבל המחבר . שפסק ביו"ד דלא כמהר"ם מדוע פסק בא"ח כוותי' ואקדים מ"ש בזה המג"א סי' הנ"ל ס"ק י"ח ועיין בש"ך שם ואפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דשיל"מ ובדינא מותר להשהותו לשנה הבאה וכו' ע"כ דברים אלו משוללי הבנה הם דאי חשבינן נ"ח לדשי"מ גם בנתערב בס' לא ליבטיל ואי לא חשבינן לדשיל"מ אמאי אסור להוסיף ולבטל לפי דעת המחבר דכל אדרב אף היכא דלא שייך מקלי קלי מותר להוסיף ולבטל ונ"ל ליישב הכל בהקדים ד' הקדמות א' הא דפוסק המחבר ביו"ד דמותר להוסיף ולבטל כל אדר"ב אף שיש מחלוקת בזה בין הפוסקים והרבה אוסרים להוסיף ולבטל כ"א היכא דמקלי קלי ע"כ טעמא כיון דאיסור ביטול זה אינו אלא מדרבנן אזלינן בספיקא לקולא דבשל סופרים הלך אחרי המקילי'. ב' כיון דספיקא דרבנן היכא דיש לו מתירין הוא לחומרא י"ל דהיכא שאיסור שיל"מ ונתערב במעט באנו לדון אם מותר להוסיף ולבטל או לא תלוי' במחלוקת הפוסקים כנ"ל ואסור להוסיף ולבטל כיון שיל"מ שלא ע"י ביטול וגם לענין איסור דאין מבטלין אזלינן לחומרא בספיקו היכא שיל"מ ג' אם מותר שמן שבנרות מקרי דשיל"מ או לא ג"כ תלוי' בספיקא דלדעת הר"ן שטעם חומרא דשיל"מ הוא משום דהוי כמב"מ כיון שיש גם על האיסור שם היתר אין מכללו כגוונא דמותר שנ"ח דהא לא ישוב להתירו לעולם אף לפי סברת רש"י עד שתאכלנו באיסור גם בכה"ג מקרי דשיל"מ עד שתדלוק השמן לצורך חולין נדליק אותו לצורך מצות נ"ח ועד"ז מבואר מדברי רש"י במסכת ביצה (דף ל"ה ע"א) ד"ה שיל"מ שכתב או היום תאכלוהו כאן כו' עיי"ש והא דתרומה ומהא דאיתא ביבמות (דף פ"ח) דתרומה לא מקרי דשיל"מ ליכא סתירא לזה לפימש"כ הר"ן מס' נדרים (דף נ"ב) בסוף ד"ה:

ד' אף דס' דאורייתא בדשיל"מ אסור מ"מ היכא שהספק הוא אם הוא דשיל"מ או לא לא מחמירין בספיקא ויעויין ט"ז יו"ד סי' ק' ס"ק ודינו בזה כס' ברי' או ס' חתיכה אם הוא ראוי' להתכבד כך נ"ל פשוט דלא מצינו חומרא דדשיל"מ כ"א כשהוא וודאי דשיל"מ אבל לא היכא שזה בעצמו הוא בספיקא אם הוא דשיל"מ ודלא כמנחת כהן שמדבריו ח"ג פ"ב (דף צ"ט) ד"ה בדין השלישי שכ' דגבי ברי' וחתיכה הראוי' להתכבד מקילין בספיקא היינו אם הספק הוא באיסור או הס' הוא אם היא ברי' ואח"ז כ' דבדשיל"מ הולכין בכל ספיקיו לחומרא ע"כ. נראה שלא נחית למש"כ וא"כ א"ש מה שפסק המחבר מותר שמן שנתערב בטל בס' ולא מחמירינן משום דשיל"מ דהא זה עצמו מן הספק אם בכה"ג מקרי דשיל"מ לפימ"ש דלפי טעמא של הר"ן לא מקרי נ"ח דשיל"מ ובספק כזה אזלינן לקולא אבל כשבאנו לדין איסור דאין מבטלין כו' אם מותר להוסיף ולבטל כדעת המתירין אף היכא דלא שייך מקלי קלי או אסור להוסיף ולבטל כדעת האוסרין אף בדרבנן היכא דלא שייך מקלי קלי דינו ככל ס' איסור שיל"מ דבזה אין ענין לדין מב"מ אלא מטעם רש"י דמחמירין בספיקא דעד שתאכלנו בספק איסור מטעם זה שייך גם גבי מותר שמן שבנר חנוכה עד שתוסיף ותבטל ותדליקו לצורך חולין שאתה מכניס א"ע בזה בספיקא דאיסורא אם מותר להוסיף או לא הנח השמן בלא הוספת ביטול ויהיה לשימוש דהיתירא והיינו לנ"ח והוי שפיר לענין איסור הוספה ולבטל ככל ספק איסור דרבנן היכא שיל"מ דלא אזלינן בספיקו להקל כיון שהוא וודאי לענין זה דשיל"מ גם לדעת הר"ן והספק רק על האיסור אם מותר להוסיף או אסור להוסיף היכא דלא מקלי קלי וא"ש מה שפוסק המחבר שם בא"ח שאסור להוסיף ולבטל וז"א אלא בתערובות שמן נ"ח שספיקו אסור מחמת שהוא דשיל"מ אבל בכל שארי דרבנן שאין להם מתירין אף שיש מחלוקות בפוס' אם מותר להוסיף היכא דלא מקלי קלי או לא אזלינן בשל סופרים להקל וע"כ מתיר המחבר ביו"ד להוסיף ולבטל בכל איסורי דרבנן והיינו כשאין לו מתירין ובדרך פלפול יש ליישב בהקדי' פלוגתת הפוסקים שלדעת הר"ן והרא"ש לפי המסקנא שאני הכא דמקלי קלי איסורא אמרינן שגם לענין היתר ביטול איסור דרבנן שאינו רק היכא דמקלי קלי ולדעת הפוסקים החולקים עליו אין סברת מקלי קלי רק לענין דין דשיל"מ אבל לענין ביטול אף בלא מקלי קלי מבטלינן בדרבנן והסברא נותנת לכאורה שחילוק במקלי קלי לא שייך רק לענין איסור הנאת מוקצה שנהנה מן העצים לזה אמרינן כיון דמקלי קלי ואין ההנאה באה כ"א אחר הביעור ע"כ לא החמירו חז"ל בכזה אבל לענין איסור הטלטול שהוא בעוד העצים בקיומם רחוק לחלק להיתר ביטולו משום שסופו להיות קלי. אמנם לכאורה ראי' לומר שגם לענין הטלטול צריכין לומר הסברא לחלק בין מקלי קלי דאל"כ ישאר קושית הגמרא ולרב אשי וכו' דאמאי מותר לטלטל הא דשיל"מ לא מובטל א"ו צ"ל דגם לענין הטלטול מקילין משום שסופו להיות קלי אשר ע"כ יש מקום לדברי הרא"ש דהיתר לבטל לכתחלה ג"כ אינו רק מחמת דמקלי קלי. ולשיטת החולקים עליו י"ל שסוברים שלענין הטלטול בלא"ה לא שייך דין דשיל"מ כמבואר במפרשים דטעם חומר בדשיל"מ אינו רק עד שתאכלנו היום באיסור ע"י ביטול אכול למחר בלא צורך ביטול. וז"א לגבי טלטול שישנו במציאות לעשותו היום וגם מחר. והא דאמרינן בסוגיא דביצה שנולדה ביו"ט דהוי דשי"מ ואסורה בטלטול שאני התם כיון שהביצה נשארת באסורה לאכילה דלענין היתר אכילה לא מועיל ביטול בדשיל"מ ממילא יש איסור גם על הטלטול וכ"ד שאסור באכילה ואינה עומד לאכילת כלבים אסור בטלטול אבל כאן גבי עצים שהנאה מן העצים מותר ולענין זה מובטל בתערובות אף דהוי דשיל"מ דהא אין ההנאה בא אלא אחר שנשרף ומקלי קלי ממילא לא נשאר לחוש רק לענין טלטול לחודא דאתקצי לזה בין השמשות ולא מועיל מה שהותר העצים אח"כ להדלקה ולענין טלטול לחודא לא שייך דין דשיל"מ ולא היה התחלות קושי' הגמ' ולרב אשי וכו' רק על היתר הסקה שיש בו הנאה מוקצה ממילא אין לסור מסברא החיצונה דסברת מקלי לא שייך לענין הטלטול של עצים בעודם קיימים ומדמותר לבטלו לכתחלה מוכח דבדרבנן מבטלינן אף היכא דלא מקלי קלי ודלא כדעת הרא"ש אמנם סברא הנ"ל דלא שייך לענין טלטול דין דשיל"מ אינו רק לשיטת רש"י שהטעם בדשיל"מ משום עד שתאכלנו כנ"ל אבל לסברת הר"ן שהטעם משום דהוי כמב"מ גם לענין ביטול האיסור טלטול אמרינן דין דשיל''מ וא"כ שיטת הר"ן א"ש לשיטתו דלדידי' מוכח גם לענין טלטול אמרינן הסברא דמקלי קלי וממילא ליכא לפי המסקנא הוכחה דמבטלין מדרבנן רק היכא דמקלי קלי וכו' אבל לשיטת רש"י י"ל דהסברא החיצונה דלענין הטלטול דעצים לא שייך כלל לחלק בין מקלי קלי דהא הטלטול הוא בעודן קיימי' והא דמבטלין משום דלא שייך לענין טלטול דין דשיל"מ כנ"ל ממילא מוכח דמבטלין בדרבנן אף היכא דלא מקלי קלי דאל"כ אמאי מבטל איסור טלטול העצים:

היוצא מזה שדין זה אם מותר לבטל איסור דרבנן אף היכא דלא מקלי תלוי' במחלוקת של רש"ן והר"ן בטעם חומר דשיל"מ וכ"כ אם יהיה למותר השמן שבנ"ח דין דשיל"מ משום שיהיה מותר בשנה הבאה לנ"ח תלוי' ג"כ בזה דלשיטת רש"י הוי דשיל"מ עד שתדליקנו עתה לצורך הדיוט ע"י ביטול תדליקנו לנ"ח בלא צורך ביטול אבל לשיטת הר"ן לא הוי בכה"ג דשיל"מ ולא מקרי מב"מ כיון שגם לשנה הבאה לא יגיע לכלל היתר מאיסורו, אשר עליו עתה דהא לא הותר גם אז רק לנ"ח. וע"כ דעת הר"ן לאלפסי במס' חולין דפת שאפאה עם הצלי לא מקרי דשיל"מ אף שאפשר לאכלה עם בשר מ"מ אין שם היתר עליו לענין איסור לאכלו בכותח ולדעת רש"י גם בכה"ג מקרי דשיל"מ וכמבואר בדברי רש"י לקמן (דף ל"ט ע"א) בד"ה שיל"מ שכ' בזה"ל למחר יוליכהו או היום יאכלהו כאן וכו' עכ"ל ממ"ש או היום יאכלהו כאן מבואר שאף אם אין ההיתר לגוף האיסור שאנו דנין עליו רק שיש אפשרות לעשות בהיתר הוי דשיל"מ ולפי"ז גם מותר שמן שבנר מקרי דשיל"מ ולדידן שאין לנו הכרע במחלוקת הר"ן ורש"י עלינו לילך בכ"מ לקולא כי בדרבנן הלכה כדברי המיקל אף בדבר שיל"מ כיון שספק הוא אם הוי דשיל"מ (ולפי המבואר בפר"ח יו"ד בכל ספיקא דפלוגתא דרבנן מקילין אף שהוא ודאי דשיל"מ מכש"כ בכה"ג שזה עצמו בספק אם הוי דשיל"מ) אשר ע"כ פסקינן ביו"ד דבשר ששהה ג' ימים בלא הדחה אף שאפשר לאכלו צלי לא הוי דשיל"מ ותפסינן דעת הר''ן וכמו כן מקילין במותר שמן שבנ"ח שיהי' בטל בס' וכמו כן עלינו להקל להתיר הוספה לבטל בדרבנן אף היכא דלא מקלי קלי ותפסינן בזה דעת רש"י דלשיטתו לא שייך דשיל"מ לענין טלטול לחודא ואין ראיה שיהיה שייך סברת מקלי קלי בעוד העצים קיימים די"ל הא דמותרים בטלטול הוא משום דלא שייך בעצים דשיל"מ כנ"ל וממילא מוכח מלתא מדמותר לבטל העצים לטלטולם דמבטלינן בדרבנן אף היכא דליכא סברא דמקלי קלי אמנם כשמצטרף תרתי דסתרי אהדדי אף בדרבנן מחמירין בספיקא כמבואר בפוסקים לפ"ז לענין הוספת שמן לבטל מותר שמן שבנ"ח א"א להקל דהא הוי תרתי דסתרי דהא א''א להתיר הוספה לבטל איסור דרבנן היכא דלא שייך הסברא דמקלי קלי דרך