ברוך טעם לב

הגבהת הראשונה (ד) ע"כ נלפענ"ד פשוט דראב"י מיירי בחתיכות שנתבשלו יחד ודעת הראב"י דביבש ביבש אמרינן חו"נ ובלח בלח לא אמרינן חו"נ כמ"ש לעיל בשיטת הראב"ד ע"כ סובר הראב"י דכשהגבי' חתיכת איסור קודם שנפלה השני' אף שכבר פלט החתיכה הראשונה טעם לתוך הקדירה קודם ההגבהה כיון שאינו אלא טעם ואז היה בתערובות ס' נגדה נתבטל האיסור אותו הטעם ונהפך להיות היתר גמור ושוב אינו חו"נ ע"כ כיון שהוא תערובות לח בלח לכן אף שנתוסף לתוך התערובות עוד טעם מחתיכה השני' של איסור שנפל אח"כ באותו התערובות לית לן בה דאמרינן קמא קמא בטל. אבל אם לא הוסר החתיכה הראשונה מתוך התבשיל התערובות קודם נפילת חתיכה השני' של איסור יש לאסור דאף מה שנפלט כבר מחתיכה הראשונה קודם נפילת חתיכה שני' אינו חו"נ מ"מ כיון דלגבי חתיכה עצמה שהם בתערובות יבש ביבש אמרינן חו"נ ואינם מתבטלין מאיסורן בתוך אותן התערובות כיון שאין ס' נגד שני החתיכות וממילא פליטת שניהם הוי פליטה דאיסורא ונאסר התערובות מאותן שני החתיכות מפליטתן שלא הוסר בעת שהמה יחד בתוך התערובות ותו אינו מועיל אם הוסרו אח"כ מתוך התערובות ולענ"ד יש להחזיק לראיה גמורה שדעת הראב"י דביבש ביבש בא"מ אמרינן חו"נ דאין לומר דראב"י מיירי כשהיה חתיכה של איסור ניכרת ולא שייך ביטול רק לענין הפליטה דאי בכה"ג למה התיר רבינו יואל אף שנודע מהתערובות הלא ידיעה זו לא הועילה רק להתיר הפליטה שבא להתערובות קודם נפילת החתיכה השני' ועכ"ז כיון ששני חתיכות של איסור המה אח"כ יחד אף כמו רגע בתערובות פליטת והתערובת שניהם יחדיו כיון שאין ס' נגד פליטת ב' החתיכות א"ו כמ"ש שלא היה ניכר איסור והוא דעת רבינו יואל דאף ביבש ביבש ל"א חו"נ היכא דאיכא אף אחר ההוספה רובא דהיתירא וע"ז חלק עליו הראב"י וע"כ לא התיר הראב"י כ"א כשהוכר חתיכת איסור והוגבהה מתוך התערובות קודם שנפלה השני' דבכה"ג אמרינן דטעם הראשון שנפלט מחתיכה הראשונה כבר שבה להיתר בתוך התערובות ס' ושוב אינה חוזרת וניערת להתחבר עם פליטת חתיכת שני' שנפלה אחר הגבהת חתו' הראשונה ומהא דערלה מעלה את הערלה לק"מ אליבא דראב"י די"ל דגם ראב"י מודה דביבש מב"מ אף כשנתוסף כל עוד דאיכא רובא דהתירא לבטל מדאו' דאף שלא נתהפך תחילה איסור לשווי' היתר גמור מ"מ כיון שבתערובות הראשון היה במאתים וגם עתה כשנתוסף עוד ערלה בתערובו' אכתי איכא רובא דהתירא ומוקמינן בזה אדאורייתא ולא אמרינן שחו"נ להצריך מאתים נגד כל הערלה שנפל זא"ז בתערובות אבל ביבש ביבש בא"מ אפשר סובר ראב"י כדעת הסוברים דבכה"ג בעינן מדאורייתא ס' כיון דעומד האיסור להיות ניכר ע"י בישול ויע"ש בש"ך יו"ד סי' ק"ט ס"ק יו"ד שכ' שכן משמע מהתוס'. ואני כתבתי בגליון שהמעתיק כלשון מה"ת יראה מבואר שדעתו דביבש ביבש שלא במינו מדאורייתא בעינן ס' וא"ש דברי הראב"י ורבינו יואל סובר דביבש ביבש בא"מ א"צ ס' מדאורייתא ע"כ דעתו שלא אמרינן חו"נ וכיון שנתבטל החתיכה הראשונה אף מדרבט כי נתערבה בס' אינו חוזר וניער מצד הוספת ח"ב ומוקמינן אדאורייתא וכל האמור יש סמוכין לדברי הראשונים לחלק בין תערובות לח בלח ובין תערובות יבש ביבש דבלח בלח אמרינן נהפך האיסור להיות היתר ולדעת הראב"ד לא ישוב עוד לעולם לאיסורא אף כי מתרבה ונרגש בטעם ולדעת הרמב"ן והתוס' במסכת בכורות (דף כ"ב) ד"ה יתיב דאם נתוסף עד הכרת הטעם דינו כהכיר האיסור ובמב"מ דייני כל שכנגדו בנ"ט בא"מ אבל כ"ז שלא נתוסף י"ל שגם הרמב"ן והתוס' והר"ן שמסיק להלכה כדעתם מודים דע"י ביטול בס' הוי ככילו היתר כ"ז שאינו ניכר בטעם ומודה הראב"ד ביבש ביבש דל"א נהפך האיסור להיות היתר ע"י הביטול וע"כ כשנתוסף ורבה עד דאיכא רובא דאיסורא אף דעדיין לא ניכר האיסור כלל אמרינן חו"נ ולפלא בעיני על הפ"ח מה עלה על דעתו לומר שגם הראב"ד מודה בתערובת טעם שאם נתוסף עד הרוב חו"נ הא כיון שהראב"ד מתיר להדי' אף כשנתוסף ומרגישין הטעם האיסור תו אין לחלק בין נתוסף עד רובא או לא וכשם שהכרת הטעם אינו גורם להיות חו"נ דאמרינן שכבר שב הכל להיות היתר וליכא שום איסור בתערובות כ"כ אין נ"מ אם נתוסף עד דאיכא רובא. והמשנה דנתן סאה ונטל סאה כו' עד רובא דמיירי ביבש ביבש א"ש לפימ"ש דבביטול ברוב ביבש ביבש גם הראב"ד מודה דלא אמרינן דנהפך האיסור להיות היתר ע"כ אם נתוסף עד רובא אמרינן דחו"נ אבל כל עוד דאיכא רובא דהיתירא אף באיסורין שהחמירו חז"ל להצריך מאה או מאתים אם נתבטל תחלה בשיעור הזה אם נתוסף אח"כ ל"א חו"נ ואוקמינן אדאורייתא אבל כשנתוסף עד רובא אמרינן חו"נ וסרה בזה קושית הש"ך (בסי' צ"ט ס"ק כ"א) מה שמקשה על הרא"ש ממשנה דערלה מעלה את הערלה כו' דהרא"ש מיירי להדיא בתערובות יבש ביבש לענין ביטול ברוב וזה הוא באם נתוסף איסור וליכא רובא דהתירא אמרינן חו"נ ודין זה משמע ממשנה הנ"ל נתן סאה ונטל סאה ויעויין בפלתי (סי' צ"ט ס"ק י"ב) שכ' בזה"ל והפר"ח בזה מובן להקל בלח עד רובא ולא ידעתי למה לא עד חצי דהוא שוה בשוה ג"כ איסור תורה וס' אשם תלוי ואם כי המשנה דחקוהו דקתני עד רובא ובשביל זה אין לנו לומר נגד דעת של תורה עכ"ל כתבתי על הגליון בזה"ל הפר"ח בעצמו מסיק דאף דנתרבה עד חצי' אסור אבל כיון דנשנית במשנה בפירוש עד רובו נראה מבואר דעד חצי מותר וי"ל עפ"י המבואר בסמ"ג בשער התערובות בכוונת השואל שבתשובות הרשב"א (סי' רע"ב) דבכל תערובות השוה בשוה הוי כספק רוב דהיתר דא"א לצמצם והעליתי במקום אחר דבתערובות נידון בוודאי איקבע איסורא מצד החזקה דמוקמינן האיסור בחזקתו הראשונה באיסורו הקודם. ולא נתבטל עדיין לגבי חלק ההיתר ליכא למימר שמוקמינין בחזקת היתר דהא אף אם נתרבה עליו האיסור ל"א נהפך ההיתר להיות איסור (כן מבואר בחידושי הריטב"א למס' ע"ז דף ע"ג) ועפי"ז י"ל דבגוונא דהכי שכבר נתבטל האיסור בתערובות היתר ואנו באין לדון לאסרו מחמת שנתוסף אח"כ עוד ממין אותו האיסור בתוך התערובות אם ליכא רק הוספה עד חצי' כיון דא"א לצמצם הוי ספק דלמא לא נתוסף רק פחות מחצי' ועדיין רובא דהיתירא בתוך התערובות ובס' יש חזקת היתר מסייעת להתיר ומוקמינן כל התערובות בחזקת היתר ותלינן שעדיין רובא דהיתירא בתערובות ע"כ. ואין לדחות דאיכא חזקה דאיסורא בסאה תרומה שנפלה באחרונה ז"א דלא אמרינן חזקה מחתיכה לחתיכה ומאחר שאנו באין לדון על התערובות שהיה בחזקת היתר טרם נפילת הסאה אחרונה אם חוזרה וניערה אי לא אנו מחזיקין בחזקת היתר דלמפרע ולא חזרה וניערה וממילא הותרה גם הסאה אחרונה שנפלה לאותו התערובות וסעד לסברא כזו מצאתי בחידושי הרמב"ן למס' נדה (דף י"ח שהכל הולך אחר דבר שאני דנין עליו בראשונה וע"י חזקה של אחרת אין להוציא את הנידון הראשון באשר שפטנו עליו בעצמותו ועד"ז י"ל כאן כיון דעיקר הדין על התערובות הראשונה אם תהיה חוזרות וניערה אי לא ויש עוד אריכות דברים בזה עפ"י דברי הריטב"א בחידושיו למס' עירובין (דף ל'ו) ולמס' קדושין (דף ע"ט) ובתשובת מהרי"ל סי' קס"ב. העולה מן המקובץ שגם להר"ן שכ' בטעם דשיל"מ ל""ב דעשאוהו כמב'"מ לר"י ולא מטעמא של רש'"י דלא אמר רק בתערובות לח בלח שנהפך האיסור להיתר כ""ז שלא ניכר בטעם אף בא"מ סובר הר""ן דלא שייך הסברא דעד שתאכלנו באיסור עי"ב אבל בתערובות יבש ביבש היא להיפך דלא שייך טעמו של הר""ן בשיטת הסוברים דיבש ביבש אף לר'"י מב"מ בטל אבל בזה א"ש טעמו של רש'"י דבתערובות יבש ביבש לא נהפך האיסור להיות היתר ואינו מותר רק בגה"כ דאחרי רבים להטות ושייך שפיר עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול:

פרק רביעי ויותר יש להחזיק סברא זו ע"פ דברי התוס' במס' בכורות (דף כ'"ג) ד""ה נבלה יעיי"ש וא"ש דברי ר""א שלמד מחומרא דרבנן דשיל"מ ל"ב אפילו ביבש דגם בס' איסור שהוא דשיל"מ החמירו ומיושב קושי' ראשונה שהקשיתי לעיל על דברי הגמ' ולרב אשי דאמר דשיל"מ ל"ב. ולפי הוכחה זו עלתה ליישב קושית הש"ך ביו"ד (סי' צ""ט ס""ק י"ט) שמקשה על המחבר שפוסק כאן בכל איסור דרבנן מותר להוסיף ולבטל והיינו כדעת הסוברים דאף היכא דלא שייך מקלי קלי מותר להוסיף ולבטל מדרבנן ובא""ח (סי' תר"ע הביא) המחבר בעצמו בשם יש מי שאומר והוא דעת