ברוך טעם כא

ע"י פשיעה ליכא דחיי' דכבר הוכחנו לעיל דחצי שיעור שהוא איסור בעלמא נדחית מפני עשה אף שבא דחי' ע"י פשיעה ותירוצו דרבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש לא שייך הכא כיון שהיתר רבה על האיסור לא שייך המלא"ס ולא הוי רק איסור בעלמא ותירוצו דרב אשי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ג"כ לא שייך הכא דהא רב אשי בעצמו סובר בפסחי' דף מ"ה דיקדש אתי להמא"ס א"כ ליכא עשה דיקדש רק היכא דשייך בי' המלא"ס ונעשה שיעור שלם משא"כ הכא. וכדי ליישב קושיא זו אקדים דברי רש"י שם בזבחים ד"ה אמאי שכתב בזה"ל אמאי תפסול משום האי פורתא ולכאורה אינו מובן כוונת רש"י בזה בפרט לפי מה שבארתי לעיל דאף בבליעת איסור לא הוי רק פחות מכזית מ"מ כיון דהיתר מצטרף לאיסור הוי בכזית איסור ונ"ל ליישב דלכאורה קשה מקשה הגמ' וניתי עשה ולדחי ל"ת הא קדשים פסולים מצותן בשריפה א"כ איכא עשה ול"ת ל"ת דאכילה ועשה דשריפה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וליישב קושי' זו צריכין לחדש ולומר דאף דילפינן מיקדש להמלא"ס ז"א אלא לענין אכילה דכיון שיש איסור אכילה בפחות משיעור מועיל היתר מצטרף לעשות שיעור שלם אבל לענין מצות שריפה נותר שאינו מ"ע אלא בכזית כדמוכח ממשנה ומסוגיא דפסחי' (דף מ"ט) י"ל דבפחות מכזית אף מצוה בעלמא ליכא מדאורייתא ודמי לחצי שיעור דאיסור דילפינן מכל חלב בכל האיסורין שבתורה ולא לענין מ"ע ובפרט לפי ס' הש"א ס"י דבחמץ פחות מכזית ליכא חיוב ביעור מדין חצי שיעור והסברא דחזי לאצטרופי לא שייך רק לענין אכילת איסור שאכילה מצטרפת בכדי א"פ ואם אכל חצי זית ובתוך כא"פ אוכל עוד חצי זית אגלאי מלתא שהוחל עליו איסור אכילה והעונש על מה שאכל מתחילה ועד סוף השלמת הכזית וסברא זו לא שייכא לענין חיוב ביעור חמץ עיי"ש וכמו כן י"ל כאן לענין חיוב שריפת קדשים בחוה"מ דבפחות מכזית ליכא כלל מצוה מן התורה בביעור דהא לענין ביעור ליכא כלל דין צירוף בכא"פ כעין גבי אכילה דשייך בי' צירוף א"פ וממילא לא שייך לענין ביעור דין המלא"ס רק שאם הדין שהבליעה פחות מכזית אוסרת הבשר הקדש כשר ומופסל לאכילה וממילא גם אותו הבשר הכשר נידן בשריפה מחמת שאינו עומד לאכילה אבל כשאפשר להתיר באכילה מצד דחיית עשה לל"ת לא אתנגד לזה רק מ"ע דשריפה שיש על בליעת איסור שחייבת בשריפה וי"ל דהיכא שאין איסור הבליעה בעצמו רק פחות מכזית אין באכילת בשר קודש שבא בו אותו בליעת איסור חצי שיעור בטול מצוה דשריפה דהא באיסור לא הי' שיעור לחיוב מצות שריפה נמצא שפיר קושית הגמרא דניתי עשה ולדחי הל"ת כלומר היכא דהבליעה היא פחות מכזית איסור שלענין חיוב שריפה לא שייך המלא"ס וממילא אין כלל מצות שריפה לאותו הבלועה רק איסור אכילה ושמצד פסולה נגד זה די בעשה דאכילת קדשים לדחותה ולזה מדייק רש"י שפיר אמאי תפסול משום האי דאם הבלוע הוי כזית שלם שחל עליו מצות שריפה לא הי' יכול מצותו עשה דאכילת קדשים לדחות משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה:

והנה בא"ח סי' תמ"א ס"א איתא בזה"ל תערובות חמץ עוברים עליו בב"י וב"י וכתב המג"א בזה"ל כתב המ"מ פ"ד דוקא שיש בו כזית חמץ בתוך כא"פ וזה עיקר וי"א שאע"פ שאינו עובר באכילתן חייב לבער ואפשר שאע"פ שהוא מעורב בכמה זיתים עובר הוא שהרי יש שם כזית חמץ עכ"ל המ"מ ונראה לי דאם נתערב מב"מ כגון קמח בקמח אז אם נתבטל ברוב אינו עובר עליו דהא מדאוריי' מותר לאכלו לכתחלה כמו שנ' ביו"ד (סי' צ"ח) מכש"כ דשרי להשהותה מדאורייתא אבל מבשא"מ אע"ג דכי ליכא כזית בכא"פ לא לקי על א אכילתו היינו משום שאין מצטרף הכזית כיון שאינו אוכל אותו בב"א אבל חייב לבערו שהוא מצורף ממילא כו' עיי"ש עכ"ל מג"א שם ס"ק א' ופשוט לדעתי דבריו של המג"א הנ"ל ולפי מה שהביא המג"א דבריהם כן הדין גם לענין מצות שריפת קדשים פסולין שנתערבו שאם יש בתערובות דין ביטול האיסור ממילא ליכא חיוב בשריפה אבל היכא שהאיסור אינו בטל אף דליכא חיוב באכילה מחמת דליכא כזית איסור בכא"פ מ"מ נשאר חיוב מ"ע דשריפה כיון דעכ"פ יש כזית מאיסור בתוך התערובות וצריכין לקיים בו מצות שריפה וגם זה פשוט דאף היכא דשייך דחיית עשה לל"ת אין על האיסור שם היתר כי לא הותר כלל רק שאיסור שבו נדחה מפני צורך קיום העשה:

וכעין זה נשמע מדברי התוס' ברכות (דף י"ט ע"א) לפי זה א"ש דברי ר"י שסובר דחתיכת חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורה לא תעלה ולטעמא אזיל שסובר דמב"מ ל"ב דאף דעל כל זה ליכא חיוב באכילה כיון דליכא כבא"פ. מקרי לענין איסור אכילה חצי שיעור ואיסור כזה שהוא קל יכול להדחות מפני מ"ע דאכילת קדשים וכהנ"ל מ"מ כיון דלא מבטל תערובות מב"מ להיות כהיתר ממילא מצטרף כל האיסור שבתערובות לענין חיוב שריפה ולכך אסור לאכול התערובות דאין עשה דאכילת קדשים דוחה עשה שיש מצד תערובות החטאת טמאה שחייבת בביעור דמאי אלימא האי עשה מהאי עשה ובפרט הכא שיש מלבד עשה דביעור גם איסור חצי שיעור דאכילה וגם כל צורך דיחוי' בא ע"י פשיעה דאם לא היה נתערב הי' יכול לקיים מצות עשה דשריפה ומצוה דאכילת קדשים בלא שום דחי' כלל. ולדעת המ"מ שהביא המג"א שלא נטה לדעת הא' הנ"ל אין מקום ליישב קושית הנ"ל אבל י"ל שהמ"מ אינו סובר כפי' התוס' רק כפירוש רש"י ז"ל דמאי דמתרץ הגמרא כשנמחה כלומר שנימוח ושוב אינה ראויה להתכבד ואצ"ל שנימח ונעשה דבר לח רק שחתיכה מחמת ריסוקה אבדה חשיבותי' ומ"מ בפ"ע הוא רק דלר"י אף ביבש ביבש מב"מ לא בטל וכיון דבפ"ע הוי לענין איסור אכילה שיעור שלם במקום אחד וממילא א"א לומר דניתי עשה וידחי משום די"ל דכיון דהדחי' באה ע"י פשיעה וגם דהוי ל"ת שבמקדש ושוב אין העשה יכול לדחות:

כל הנ"ל כתבתי לפי שנמשכתי לדברי הפליתי בסי' ק"ב ס"ק ו' שכתב שפשטות כוונת הגמרא בשנימוחה נראה דהיינו שנימוח כולה כלומר שנעשה כמו קיפה ורוטב עבה ע"כ היה פשוט בעיני דכשנתערב עד"ז חחיכה אחת נימוחה במאה חתיכות הרי ליכא כזית בכא"פ אבל באמת א"א לפרש כן דהא רבא מתרץ רישא באיסור לאו וסיפא איסור כרת ואי מיירי בשנימוחה דליכא ממנה בתערובות כזית בכא"פ כרת מאי עבידתי' א"ו דצריך לומר דאף להתוס' דאי לא נימוח לא הוי לח בלח ומבטל גם לר"י מ"מ לזה שיהיה לח בלח די אם נמחה כל כך שיהיה בא ממנה משיכת טעם לתוך התערובות ואין צריכים להעמיד שנימח החתיכה לגמרי וכיון שכן א"ש תירוצו של רבא סיפא איסור כרת ומשכחת שפיר כרת כשיש כזית שלם באותה החתיכה שנימח ויש באכילת טומאת הגוף כרת אמנם עכ"ז אין לכאורה בזה עדיין ישוב למה שהקשיתי לעיל לפי התוס' דאף דלר"י מב"מ ל"ב מ"מ הא ליכא בתערובות לח בלח דהיינו בטעם שנמשך מחתיכה שנימוחה לתוך התערובות שיעור כזית בכא"פ ואיסור דחצי שיעור י"ל לדחות מפני עשה דאכילת קדשים ואי משום איסור כזית שיש בחתיכה עצמה קשה הא החתיכה בעצמותה הוי כיבש בתוך התערובות וביבש גם לר"י מבטל אף במב"מ וליכא לאסור ולמנוע קיום מצות עשה דאכילת חטאת הכשירות לא מצד טעם החתיכות שנבלע מהם דהא אף שאינו בטל מצד שהוא לח בלח מ"מ ליכא מהטעם שיעור כזית בכא"פ ולא מחמת עצמות החתיכה שהיא בטילה לגמרי בתערובות כדין יבש ביבש ואין שם איסור רק על מה שנמשך ממנה דרך נתינת טעם לתוך התערובות ובהטעם ליכא כזית והחתיכה בטילה כדין יבש ביבש וא"כ ליכא עשה דשריפת קדשים והדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' דניתי עשה דאכילת קדשים ונדחי האיסור דחצי שיעור כו'. אולם לפי מה שביארתי דברי התוס' לעיל דאם נותן טעם גם החתיכה אינה בטילה אתי שפיר ודו"ק:

בדין דשיל"ט בנתערב בא"ם פרק ראשון הנה הרשב"א בתשובה המובא בכ"מ בפ' ט"ו מהלכות מאכלות אסורות ה' י"ב שכתב דמה שכתב הרי"ף בפ' גה"נ בפלוגתא דרב ולוי בריחא מילתא ואמר דהא דאמר רב כהנא פת שאפאה עם הצלי