ברוך טעם יט

משהו מיהו איכא ומעתה י"ל שהאלפסי סובר כדברי הרשב"א הנ"ל במב"מ שהוא במשהו ליכא שום נ"ט כיון ששב למשהו ואחרי שעכ"ז אוסר בתערובות מב"מ הרי שיש שם איסור על דבר שאינו נ"ט כמו כן יש איסור בריחא שהוא ג"כ בעצמותו משהו רק דלא מחשב נ"ט:

ובדרך פלפול י"ל בסגנון הנ"ל ובאופן אחר ויתורץ מה שמקשה הר"ן על האלפסי דהא אביי סובר דמב"מ בטל בס' ועכ"ז סובר דריחא מלתא הוא כרבי דאפשר לומר להיפוך דרב אלפס סובר דמב"מ היכי דשוה בטעמא הוי שפיר כנ"ט דהא טעמו של האיסור נשאר מחוזק בטעמו של היתר שהוא ג"כ מינו ובצרופו מורגש גם טעם האיסור הגם שאינו אלא משהו ואין ללמוד ממנו לריחא שהוא משהו אבל אינו נותן טעם רק ריח וכדברי סמ"ק הנ"ל ומה שהשוה אותם רב אלפס להדדי אינו רק אליבא דהלכתא דפסקינן כרבא דמב"מ הוי השווים בשמא אף שאינם שווים בטעמא ובכה"ג בוודאי לא מקרי נ"ט דהא בא בתערובות בא"מ א"ו גזה"כ הוא שמב"מ יאסרו במשהו אף שאינו בנ"ט כמו כן י"ל לענין ריחא מילתא ואף שאינו בנ"ט מ"מ הרי יש משהו איסור א"כ לשיטת רבא שסובר דמב"מ אזלינן בתר שמא י"ל דרב לשיטתי' אזיל ולית הלכתא כוותי' אבל אביי לשיטתו' שסובר דמב"מ אינו רק בשווים בטעמא א"א לומר דרב לשיטתי' דלדידי' א"א לילף דין ריחא ממשהו דמב"מ במשהו במב''מ מקרי נ"ט כנ"ל משא"כ ריחא א"ו שסובר רב דריח חשיב כטעם ע"כ סבר אביי כוותי' אף שפליגי עליו בדין מב"מ וסובר דמב"מ בטל אבל לדידן א"ש לומר דרב לשיטתי' וממילא כיון דלא פסקינן כוותי' במ"ב גם בריחא לא סברינן כוותי' אולם בתוס' יבמות מבואר בהדיא דאף למ"ד דאזלינן בתר שמא הוי מב"מ דל"ב משום דהוי כאילו נרגש. וז"ל שם דלר"י דלא אמרינן דמב"מ לא בטל רק בלח בלח או קמח בקמח כשמתרככין ונותנין טעם זב"ז א"כ כשיאפו אותן יתנו טעם זב"ז וכתבו שם דבריהם א"ה לרבא שמב"מ אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא ונראה שסברתם דאף על משהו שם נ"ט יש רק דבמבא"מ התירה התורה בבטול ס' ובביטול זה פקע שם האיסור משא"כ במב"מ דליכא שם ביטול אף במשהו באלף הוי בנ"ט אף שהוא א"מ עם התבשיל מצד הטעם מ"מ כיון שהוא מינו בשמא וליכא בו דין ביטול אוסר האיסור אף במשהו ומקרי נ"ט וכן מוכרח לומר להעומדים בשיטת התוס' בע"ז שחולקים על הי"מ הנ"ל ותופסי' להלכה דאף דלדידן דאזלינן בתר רבא דבמ"ב אזלינן בתר שמא ולא בתר טעמא מ"מ נטל"פ מותר במ"ב ולכאורה קשה דבשלמא לאביי יש לחלק בין משהו טעם במ"ב השוה בטעמו ובין נטל"פ וכמ"ש התוס' דשאני טעם משהו באלף כיון שהטעם שוה אבל מה נאמר לדברי רבא דפסקינן כוותי' שמב"מ אפי' אינם שווים בטעמם רק בשמא א"ו דצ"ל כנ"ל דזה כלל מונח דכל היכא דליכא שם ביטול מדאו' מחשב המשהו נ"ט וכאשר מסביר כן בבאור הראב"ן שציינתי לעיל אבל על נטל"פ א"א לומר בשום פנים שיהי' עליו שם נ"ט לתבשיל כיון שפוגם התבשיל:

ובאמת לפי מה שבארתי, דברי התוס' ביבמות הנ"ל אין ראי' מדבריהם דלרבא דאזיל בתר שמא יהי' הטעם דמב"מ ל"ב משום נ"ט. דהנה דברי התוס' לכאורה סתומי' שמתחלה כתבו דמיירי קמח בקמח והקשו ע"ז דא"כ לרבא דאזיל בתר שמא גם קמח חיטים וקמח שעורי' מקרי מב"מ. וא"כ נראה שחזרו מדבריהם הראשוני' ובאמת לא איירי שם בקמח בקמח. וא"כ קשה קושייתם הראשונה דאי בתערובות חיטי' בשעורים אמאי בטל והא נכרים המה ומפרש מהר"ם מלובלין דמיירי בתערובות חטי' ובחטים בשעורי' אף במינכרי' מ"מ שייך ביטול לענין הטעם וגם הפליתי בסי' ק"ט מביא דברי מהר"ם הנ"ל ומה שמפלפל שם אינו מובן. אמנם לפי פי' מהר"ם מלובלין קשה לשון הגמרא בביצה הרי שנתערב כו'. יאכל הלה וחדי מה חדוה יש לענין הטעם ועל הטעם לבד ליכא דין תביעת ממון ואם נדחוק ונאמר דיש תביעת ממון בעד ההנאה מהטעם א"כ למה באמת פשיטא להגמרא שם דקב א' חיטים בעשרה קבין שעורי' של חבירו מבטיל בטל משום דהוי מבשא"מ מה בכך דאינו מינו הוא כיון דאיכא טעם המורגש באכילה אמאי לא ישלם מה שנהנה ומה שנראה מדברי הפליתי לתלות זה בדין טכע"ק אי מדאו' אי לא לא מחוור בעיני' אמנם האמת יורה דרכו שעל פליטת טעם ליכא כלל תביעה דלא מישתרי לי' כלום ולא עשה בידים ודבר שאין בו ממש הוא. ודברי הגמ' יאכל הלה וחדי מתפרש כפשוטו על עצמות החיטי' ותוס' לא חזרו כלל מדבריהם הראשוני'. דהתם מיירי בקמח בקמח וממה שהוסיפו בדבריהם ועוד נראה וכו' דקמח בקמח בצונן מקרי יבש ביבש ולא לח בלח אלא כשהוא חם ונ"ט. מיושב מה שהקשו דלרבא דאזיל בתר שמא אף קמח חיטי' וקמח שעורי' לא הוי מכ"מ דיש (ו) סברא פשוטה לומר דרבא לא אזיל בתר שמא אלא היכי שתערובות מצד עצמו הוא לח בלח לא משגיחינן בטעם אם שוי' או לא משא"כ קמח בקמח דעצמותו הוא יבש ביבש דדינו להיות בטל אף במב"מ ואין למנוע הביטול רק מצד התפשטות הטעמי' דנין אותן בלח בלח ומחמת שהוא חם ונ"ט דינו כלח בלח במב"מ דל"ב אבל בקמח חיטין וקמח שעורי' כיון שעקרו יבש ביבש והטעם מבשא"מ שפיר מיבטל בטיל וא"צ לשלם דמי הקמח:

פרק תשיעי ועפ"י מה שכתבנו יתיישב מה דקשה שם בסוגי' ר"י אימר לא תעלה ופירשו התוס' בד"ה ר"י לטעמא בשנימוחו ונעשה כלח בלא דיהיב טעמא בתערובות ולכאורה קשה לי דאיתא בזבחי' (דף צ"ז) יקדש