ברוך טעם יח

דופני הקדירה שהי' בתחלה יחד עם החלב שנבלע בתוך דופני הקדירה ויכול להיות שאין ס' בכל החלב נגד הבשר הבלוע אבל לפי הנ"ל א"ש דלכך הקדי' הראב"ן שמדאורייתא ליכא איסור כלל דילפינן מטומאה (שיהי' טעם ביותר מס') כשם שהטומאה בלועה אינה מטמאה טהרה שיהי' בלועה כך אין איסור בלועה אוסר היתר הבליעה דלדידן דאו' ילפינן איסור מטומאה ואף אם נאמר שמדרבנן אוסר איסור בלועה בהיתר בלועה לזה מועיל צירוף שבקדירה שיהי' דין ביטול דבאיסור דרבנן מועיל הגעלה אף לכלי חרס לפי דעת בעל העיטור שמובא בטור י"ד סי' קכ"ח עיי"ש ומלבד זה הלא הראב"ד פסק דבאיסור דרבנן משערין מאומד ומנכין בשיעור כמות החרסית שבדופני וא"צ ס' רק נגד המשוער מה שנבלע בהן מן האיסור ונגד זה יכול להיות ס' בתוך מה שבקדירה ואף אם ניחשב לספק הוי ספיקא דרבנן היוצא לנו מכל הנ"ל דעכ"פ מפשטות דברי הרשב"ם ז"ל נראה שנוטה לסברת הריטב"א בתוס' ביבמות דמש"ה מב"מ לא בטיל משום דהטעם מורגש ומש"ה ס"ל דהולכין בתר הנאסר וכנ"ל ונ"ל דבדין זה תליא הספיקא דאיסתפק הפ"מ בפתיחה להלכות תערובות אם חצי זית חלב וחצי זית שומן נפלה לתוך ס' אי בטל או לא דתליא בזה דלמ"ד דמב"מ הוי כנרגש הטעם אף באלף ורק דגזה"כ הוא דמב"מ בטל ברוב וא"כ בנתערב בא"מ ניהו דאיכא ס' נגדו כיון שמרגישין הטעם עכ"פ ל"ב ולמ"ד דמב''מ לא מקרי הרגשה רק משום גזה"כ לא בטל לר"י א"כ לדידן בכה"ג שבאמת אין האיסור נרגש בעצמותו רק עם ההיתר בטל אף בא"מ והר"ן במס' ע"ז פרק השוכר כתב בפשיטות בכה"ג דבטיל וגם כנראה דעת הראב"ד דס"ל דאין חוזר וניעור אף בנ"ט א"כ הרי קשה לכאורה ניהו דאינו חו"נ הא מ"מ נרגש הטעם האחרון בהצטרפו עם הראשונים אלא וודאי דס"ל דזה לא מקרי נ"ט כיון שבעצמותו אינה ראוי' לתת טעם:

פרק שביעי ובארתי בזה דברי המרדכי על רש"י שסובר דאין דין כבוש כ"א בחומץ וציר הא מדברי דתרו לי' כולא יומא בחלב' נשמע דאף בלא חומץ וציר אמרינן כבוש וגם במשנה זיי"ן פרק ז' דשבועות ורד חדש יש ראי' לדין כבוש ועיין במרדכי מס' ע"ז שמאריך בזה עוד קשה לפי הסוברים דר"י ל"ל כבוש כמבושל כדברי רבין בשמו (ועיין בחולין דף קי"א) ואף דאביי אמר דהא דרבנן ליתא ז"א רק לענין דין מליח כרותח א"כ אמאי מקשה הגמ' במס' נזיר דף ל"ז אליבא דר' יוחנן הא בב''ח חידוש הוא אי תרו ונ"ל דלכאורה קשה למ"ד כבוש אינו כמבושל הא נראה בחוש דכשהוי בשר בדבר צלול מקבל בלוע ועיין בתוס' בסוף ד"ה חידוש הוא יש ליישב עפ"י דברי הראב"ד שמקשה לשיטתו שסובר דאמרינן קמא קמא בטיל אף כשנתוסף איסור במבשא"מ וטעמא מורגש א"כ אמאי אוסרין באיסור שנפל בתבשיל היתר נימא קמא קמא בטיל ומתרץ דבבשול נתפשט האיסור בכל הקדירה בב"א ולפי"ז י"ל דלמ"ד כבוש אינו כמבושל אין הכוונה שאין הכבישה גורם פליטה אלא הכוונה שאין הפליטה והבליעה בב"א כמו בבישול וממילא שייך בי' קמא קמא בטיל ולכך אינו אוסר ומעתה א"ש הא דחשבינן בב"ח לחידוש דאף שבכל האיסורין ליתא דינא דכבוש מ"מ בבב"ח הי' מן הדין שיהי' אוסר גם ע"י כבישה דכיון דלא אסרה תורה רק דרך בשול שהוא כשיש נתינת טעם הוי בב"ח היתר בהיתר כ"ז שלא הגיע לכלל נ"ט כמו שמסביר הרא"ש ומביא בט"ז יו"ד סי' רצ"ט ס"ק א' ועיי"ש ובהיתר בהיתר לא שייך בטול וליכא למימר בי' קמא קמא בטיל וכ"ז לפי המסקנא דאסיק רבא דדרך בשול א"ת אבל לס"ד דאביי שלא נחית לזה וסובר שבב"ח הוא כמו שאר איסורין וילפינן לדינו מז"ב לפי פירוש רש"י לא הי' לו להחשיב לבבב"ח לחידוש מצד דין כבוש דהא קמא קמא בטיל לכך הוצרך לפרש בשיטת אביי דהחידוש הוא מחמת שכ"א בפ"ע היתר וכיון דאתינן להכא יש ליישב קושיית המרדכי ממשנה דורד בהקדים שהרב אלפסי כתב דאף דפסקינן דריחא לאו מילתא הוא מ"מ אסור בפת שאפאו עם צלי לאכלו עם כותח מטעם שהוא דשיל"מ ומקשה הר"ן הא בבא"מ אף דבר שיל"מ בטל. אמנם לפי הדרישה ביו"ד סי' ק"ב סק"ג והפ"י מס' ביצה דף ל"ז ע"א בד"ה בא"ד וי"ל שלכך מבא"מ בטיל אף בדשיל"מ משום דכיון דביותר מס' ליכא נ"ט כלל א"כ הוי כאלו הכיר האיסור ונסתלק מן ההיתר וכמאן דליתא דמי כו' יעוי"ש ל"ק קושיית הר"ן דאף דריחא לאו מילתא הוא וחשוב כמשהו מ"מ כיון שנרגש לא שייך לומר בי' דהוי כנסתלק מן ההיתר. דהא מרגישין הריח ולכך לא בטיל מצד שיל"מ אף בא"מ ומעתה י"ל לחדש דבר דאף שהר"ן להרב אלפסי בפ"ד מס' ע"ז מחליט בפשיטו' דכשבישל כזית בשר כשר וזית בשר טרפה בס' זיתים של היתר שמותר התבשיל אף שנרגש טעם הבשר טריפה. ז"א אלא היכא שהאיסור הוא מחמת טעם. ע"כ היכא שלא הי' באיסור לבדו כדי נ"ט לא חשיב טכע"ק אבל היכא שמניעת הביטול ראוי' להיו' מצד דשיל"מ שאוסר בכ"ש והתירו בא"מ אינו רק מכיון שנבטל טעם בא"מ הוי כאלו הוסר האיסור ואינו כלל. ע"כ היכא שיש היתר בתערובות שהיא ממין האיסור שנפל בתבשיל ומחמת ההיתר ההוא נשאר קיים טעם המשהו של האיסו' שהוא ממינו. אין ביטול אותו משהו אף בא"מ כשאיסור ההוא הוא דשיל"מ. דאף שבעצמותו ליתא בנ"ט מ"מ הא מטעם מניעת ביטול אינו מחמת נ"ט רק משום דהוא דשיל"מ ואוסר אף במשהו רק שאלולי ההיתר שהוא מחזיקו שלא יפקע טעמו בהתערובות של א"מ הי' בטל אף שהוא דבר שיל"מ משום שהי' כאלו אינו כלל משא''כ כשנצטרף בתערובות עם ההיתר א' חצי זית היתר וחצי זית איסור שהוא דשיל"מ בנ"ט זיתים של היתר מין אחר. מהראוי לומר שהחצי זית איסור דשיל"מ לא מובטל אף בא"מ כי הוא דשיל"מ. ולא שייך בי' כאלו אינו ומעתה א"ש דגם דין כבוש שייך בדשיל"מ לאסור אף בא"מ דהא לפי דברי הנ"ל מה שמותר כבוש בשאר איסורי' הוא מחמת דאמרינן קמא קמא בטל ונעשה היתר וזה לא שייך היכא שאיסור הוא דשיל"מ דהא אף דנתבטל טעמו קמא ושב להיות היתר מ'"מ נקודה אחרונה של האיסור שהוא מאותו המין כשמגיע לכדי נ"ט אוסר התערובות לא מצד טכע'"ק רק משום דשיל"מ שאיסורו במשהו ואף שנתערב בא"מ הרי מ"מ מורגש טעם מאותו משהו מצטרף לההיתר של מינו ולא שייך תו לומר דהוי כנחלק לגמרי מהתערובות א"כ תו ל"ק מהמשנה דורד דהא שביעי' מקרי דשיל"מ לענין ביעור כדאמר בנדרים דף נ"ח ע"א ודו"ק:

פרק שמיני ומדברי רב אלפס בג"ה בדין ריחא מילתא כתב בזה"ל ועוד דכי דדייקא למימרא דרב משכחת לי' דשייך בהאי מימרא דלי' דאמר דלי' דאמר בהדין פרקין אוקים רב אמורא עלי' ודרש כיון שנ"ט בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן ואמרינן מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר"י דאמר מב""מ ל""ב כו' ורבנן פליגי עלי' דרי"י וקיי"ל בכל איסורין בס' ואפי' נתערב גופו של היתר בדבר של היתר וכ"ש מריחא בעלמא דלא אסרינן לי' עכ"ל מה שמשוה איסור מב""מ במשהו עם דין ריח א""ש בפשיטות לפי (ה) לשון הגה"מ המובא בד"מ סי' ק""ח שכתב בזה"ל אף דריחא לאו מילתא הוא היינו דוקא לענין דלא מחשב נ"ט מ"מ