ברוך טעם יז

בתוס' מס' ע"ז דף, נ"ו ד"ה אבל כו' יעו"ש דהיכי שהמינו נפרד לא אמרינן סליק ועלה בלבי לתרץ דא"ש לפי שיטת התוס' והרשב"א בחידושיו כאן שמחליט שאף למ"ד אפשר לסוחטו אסור אינו רק כשהולך משהז מן האיסור ופליט הבלוע מן החתיכה שנ"נ לתוך חתיכות הכשרות ומה שצריכין לדין סליק ול"א בפשיטות שמיד שבאה הפליטה מבשר הנבלה לתוך הרוטב נתבטלה. שם מתרץ הרשב"א כיון שגם מחתי' כשרות יצא מוהל לתוך הרוטב הוי מוהל זה עם מוהל בשר איסור מב"מ ולכך צ"ל סליק. וא"כ דמי ממש לתערובות המנחות דגם הכא הכל בתערובות אחד אבל לשיטת הקדמוני' ורש"י בסוגיא ד"ה אמר רב דלרב היכא דנ"נ אוסר שאר חתי' אפילו בלא רוטב דהוי כנבלה ממש שאוסרת בעצמותה חתיכות שהן בתוך הקדירה כשהם חמים בלועים זה מזה אף בלא מציעת רוטב כמבואר ברשב"א לשיטת רש"י וכך כתב הר"ן סוף פרק כה"ב דאם אפשר לסחטו אסור והוי בב"ח כל החתיכה כאיסור מגופה ולא מצד בליעת דבר אחר פולט עם הבלוע בשארי החתיכות אפילו בלא רוטב יעויין בש"ך א"כ קשה קושייתי הנ"ל דל"ד לדברי רבא גבי תערובות המנחות דשם הכל בתערובות אחד משא"כ הכא שאנו באין לדון שהרוטב תבטל הטעם המובלע בחתיכת היתר שנבלע בהם בלי מציעת הרוטב ואין לאותו בליעה שייכות עם הרוטב לפי סברת תה"ד דנגד בליעה באוכל ל"א שיצטרף מה שבקדירה לבטל ועלה בלבי שלכך נד רש"י מפירוש התוס' במה שכתבו שקושיית הגמ' מדברי רבא גבי מנחות דלרש"י לשיטתו אין דמיון לשם כנ"ל והבנת הגמרא אינו רק על דברי רבא לעיל לענין חתיכה נבלה שנתנה טעם בחתיכות שאמרינן גם בזה דין סליק והטעם בזה כדברי הנ"ל שגם הבלוע באוכל דאמרינן דהוי כמקושר למה שבקדירה שייך שפיר סילק כמו במנחות וא"כ קשה כנ"ל מה מקשה הגמרא חלב נבלה הוא הא ע"י הקישור יש לבטל טעם הבשר וצ"ל כמו שכתבתי דכאן שיש הרגש טעם בב"ח שבא לתוכה אין תועלת בביטול דאכתי כ"ז שהחלב מובלע בבשר יש טעם בב"ח אבל בח"נ שנתנה טעם בחתיכות כשרות ליכא כלל דין טעם דהא הוא מב"מ שפיר מועיל קישור הרוטב שבקדירה לבטל בס' הבליעה מן החתיכה הנבלה לתוך חתיכות הכשרות:

פרק ששי ולפי דברי הנ"ל צ"ע ליישב דברי הראב''ן ומרדכי פ' גה"נ שמתרץ דלכך בקדירה שבשל בה בשר אם בשל חלב בנ"ט ולא אמרינן שהחלב שנכנס תחלה בדופן הקדירה נעשות נבלה וחוזרת ואוסרת החלב שבתוך הקדירה משום שהבליעה עם החלב שבתוך הקדיר' מבטלין בשר הבלוע בדופן. וקשה מה בכך שיש ביטול מ"מ יש טעם בב"ח בתוך דופן הקדירה וכהתחלת דבריו בעצמו שכתב בזה"ל הלא החלב הנבלע בקדירה נ"ט להרוטב שנתבלע בה כו' יעויי"ש והיכא שמורגש טעם לא מועיל ס' ולדעת הראב"ן בעצמו בספרו דף קנ"א קנ"ב ע"א היכא שיש טעם ביותר מס' אסור מדאו' ואיתא שם ולכך הגריסין של התרומה שנתבשלו בעדשי' כשטועם כהן טעם גריסין בעדשים אע"ג שיש בעדשים אחד ומאה אסורים דעדשים לזרים דטעכ"ע והו"ל העדשים כתרומה ואין כאן היתר לבעל כן תורף דבריו שם ומסיק עוד שם דטכע"ק בא"מ הוא מדאוריית' א"כ קשה כנ"ל אמנם בלא"ה סתירה מוכרחת לדברי הראב"ן שבמרדכי הנ"ל למה שמצינו בס' הראב"ן שבדף י"ג ע"א דין כ"ב מבואר להדיא להיפוך וזה לשונו שם (על דין כף בשר שנתחב לחלב) ואם שהתה הכף בחלב עד ששבעה מבליעה והקיאה חלב שבלעה לחלב שבקדירה אוסר כל החלב שהרי החלב שבלעה חלב של נבלה הוא והוי מב"מ עכ"ל:

ואחרי שצדדתי ליישב סתירה הנ"ל ולא עלתה לי אמרתי להעלות מה שיש לפלפל בדברי הראב"ן לפי מה שמובא מדבריו במרדכי בשערי דורא דיני ביטול דלכאורה דברי הראב"ן ובמרדכי בעצמם כסותרים זא"ז שנחית להתיר משום דאין בלוע אוסרת בליעה (ד) ובשע"ד הנ"ל הביא הדברים באריכות שאתי' לי' מדין טהרה בלועה שאינה מטמאת טומאה בלוע כדאיתא בפרק בהמה המקשה ולבסוף מסיים במרדכי שההיתר הוא מצד צירוף מה שבתוך הקדירה עם היתר הבלוע לבטל איסור הבליעה ובלא"ה קשה איך מביא ראי' משם הא מצינו לכלל מונח דאין להשוות איסור לטומא' אמנם די"ל רק בדרבנן ומטעם אפושי טומאה לא מטמאינן אבל לענין דאו' י"ל דילפינן איסור מטומאה ומצאתי כן בנוב"י חלק יו"ד ס"י ויש לי לפלפל בזה בדברי התוס' אכ"מ ולפי"ז לא הועילה ראי' הראב"ן שבמרדכי לסברתו בדין בליעת איסור והיתר שאין אוסרין זא"ז כמו שטומאה בלועה אינה מטמאה טהרה בלועה רק שלא יהי' איסור דאורייתא ואכתי נוכל לומר דלמא אכתי מדרבנן אוסר איסור בלועה להיתר בלועה ולזה הוצרך לסברת השני שמתחבר ההיתר שבכלי מדם הבלועה ההיתר לבטל הבלועה ותו אין להקשות דמה מועיל הביטול כזה הלא מ"מ בתוך הכלי נותן האיסור טעם לתוך הבלוע וכשיש נ"ט לא מועיל ביטול ס' י"ל שהראב"ן שבמרדכי כשפסק הוראה זו הי' הולך בשיטת הפוסקים דמדאו' מועיל ביטול ס' אף היכא דיהיב טעמא וליכא בכה"ג רק חומרא דרבנן. וי"ל דע"כ לא החמירו חכמי' רק באיסור דאו' משא"כ הכא דבלא"ה ליכא התחלת איסור דאו' בזה דהא מדאו' אין לאסור בלוע איסור היתר בלוע. הן אמת שבב"י סי' קי"ב כתב דאף באיסור דרבנן אסור היכא דלטעמא עבידי וראיתי למה שאמרו בחולין דף ו' לענין תערובות למאי דמותיב עלה מדתני והנותן לשכנתו כו'. שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי כו' יעויי"ש אבל ז"א רק בדבר דעבידי לטעמא שהוא עיקר וכמ"ש ברש"י לפי שהוא מתקן הכל והוא עיקר ולכן אוסר בדמאי אף שבדמאי א"צ ביטול ס' על טעם. שלא גזרו טעם דמאי וכן כתב הפר"ח ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ד' וא"כ ליכא הוכחה הנ"ל לענין איסור דרבנן היכא שיש ס' נגדו ומינכר טעמו שיהי' אסור דאפשר דיהי' לגדור במה שאסרו ובפרט עד ס' דמלתא דלא שכיח הוא ובסיגנון הנ"ל י"ל ע"ד מה שהקשיתי עוד על דברי ראב''ן שבמרדכי שלפי דבריו לכך מועיל טעימה בקדיר' של בשר שבשל בה חלב ול"א שנעשה החלב שנבלע תחלה בקדירה נבלה משום שנצטרף החלב שבקדירה לבטל טעם הבשר וקשה הא כנגד כל הכלי צריכין לשער כנגד כולה משום דלא ידעינין כמה בלע. וממה שאין נרגש טעם הבשר בתוך החלב שבתוך הקדירה אין ראי' שלא נשאר עוד מבלוע בשר בתוך הכלי דכ"ח אינו יוצא מידי דופיו לעולם וכיון שכן אין ראי' ע"י טעימת הקפילא שיש ס' בחלב נגד כל בליעת הבשר שבכלי דביטול בס' צריך שיהי' נגד הבשר שנפלט מן הקדירה לתוך החלב וגם נגד טעם הבשר שנשאר עוד בתוך