ברוך טעם קעא

ספק בממון שביד גר פשיטא דאין להוציאו מידו. וכי היכא דבישראל אית לן למיזל בתר מ"ק לומר כיון שזה הממון הי' תחלה ודאי שלו אף עתה בנפל ס' בממון של מי הוא. אין להוציאו מחזקתו הראשונה דילפינן מחזקת נגע. ה"ה בגר כיון שבהיותו נכרי הי' זה הממון שלו כיון שאז לא היה שום ס' בממונו א"כ ה"ה עתה כשהוא גר ונפל ס' בממון של מי הוא. יש לנו להעמידו בחזקת המוחזק בהם ודאי מכבר ולא נאמרה הס' הזה אלא דל"מ בכה"ג חזקה דהשתא שמוחזק בהם מס' וז"ב. ואיש בתומו ילך. עוד רצה מר לומר בזה פנים אחרים דלהכי נקיט רבא טעמא דחזקת חיובא לחייב אף בח"ל דהוי ספיקא דרבנן. הנה מלבד אשר בעיקר הדבר יפלו מבוכות רבות בגוף הדבר בדרבנן היכא דאיתחזק. ויעוין במל"מ ה' מקוואות פ"י. אבל המשנה ודאי דלא בח"ל מיירי תדע דהא האי מתני' דספק חלה חייב נמי סתמא קתני ופשיטא דבח"ל פטור דהוי ס' דרבנן. וא"ל נמי חזקת פטורא וכבר מבואר כן להדיא בט"ז יו"ד סי' ש"ל ע"ש מהרש"ל הרי אע"ג דסתמא נאמרה אפ"ה לא מיירי רק בא"י ואם באנו להעיר בזה פני' אחרים י"ל דזה ידוע דלקט שכחה ופאת פטורה מן המעשר כמבואר במס' פאה ובכמה מקומות בתו' מביאי' התוספתא משום דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. יצא זה שאם הי' לוי עני יש לו חלק בו. והנה מדנקט במתני' שס' לקט לקט זה מורה דלא מס' חייב לתתו באופן שנתחייב לתת מס' חלק מעשר ותרומה שבו אלא דהוי מס' כודאי לקט. באופן שפטור גם ממעשר כדין לקט ודאי כמו ברה"י ספיקו טמא דפי' טמא ודאי כדאי' בש"ס ריש נדה:

ועפ"ז דעתינו בהא דקי"ל ס' נפשות להקל דאין פירושו דמספק מקילין שלא להרוג הרוצח. אלא דמס' פטור ודאי והוי כמו שאין בו צד מיתה, ונ"מ היכא דזרק אבן לגוי שהיה שם פלגא ופלגא א"נ קבוע דכעל מחצה דמי. וקרע שיראין של חבירו דחייב לשלם ממון דל"ש למפטרי' משום ס' מיתה ולומר דספיקא פטור ממיתה דלמא אינו חייב מיתה. ופטור נמי ממון דלמא חייב מיתה ואפי' אי לא מיקטל פטור ממון כמו שוגג. אלא דודאי פטור משום שנאמר והצילו העדה ולית בזה צד מיתה וחייב ממון. ובהכי מיושב קו' התוס' פ' חזקת דף נון שהקשו צ"ל קרא דוהצילו העדה ת"ל דאפי' ממון אין מוציאין מס' ובהכי א"ש מה שהקשו בש"ס ספ"א דכתובות ות"ל דס' נפשות להקל ודו"ק:

וכן יש לתרץ בזה קושית התוס' ספ"א דכתובות במעט העיון. ולא אאריך במקום אחר חוץ מכוונתנו, וכיון שכן י"ל דס' לקט שפטור מתרומה דהוי כודאי הוצרך רבא לומר דמתני' דמחייבי' ליה הוא מטעם חזקת חיובא דאלו מס' אע"ג דמחייב לתתו לעניי' מכח פסוק דוהצדיקו לא מפטר ממתנות כהונה בהכי שוב בינותי בספרים ומצאתי להרב יעב"ץ בס' לחם שמים שכ' כדברינו שזה הלקט פטור ממעשר. אבל ההכרח שהכריח נ"ל בזה אינו עולה כהוגן למעיין היטב בדבריו. עוד י"ל בזה פנים אחרים בהניח דכל ס' ממון עניים פטור בס' השוה פטור כמו ממון דעלמא. וע"פ דברי הר"ן והש"ך ז"ל. ומה שהקשה בס' ט"א אהא שהוצרך רבא לפטור בפרה דאי"ל חזקת פטורה היינו משום דמדינא היכא שיש ס' בזמן אימת נשחטה הבהמה אם בבוקר קודם שנתגייר או בערב אחר שנתגייר יש לנו להעמיד הבהמה בחזקת חי והשתא הוא דנשחטה כמו בס' דמומין ובזנו' במס' כתובות. וכבר הקשה כן הרב הנ"ל בס' פלתי בסימן ס"א והניח בצ"ע. (וצ"ע בזה בתוס' פא"ט דף ל"ו ובסוגיא דמומין דלכאורה משמע דל"מ חזקה דגופה להוציא ממון רק עם הברי וכבר פלפלו התוס' בזה ובט"ז ביו"ד סי' שצ"ו שדבריו צ"ע), וכפי זה נ"ל דלהכי הוצרך רבא לפטור הגר ממתנות מטעם דאית ליה חזקת פטורה המקבלת נגד חזקת חיוב והוי ס' השוה ופטור ובקמה הוצרך לחייב מטעם חזקת חיובא זה היה נראה לכאורה ע"פ דבריו ז"ל. אכן באמת הסוגיא תמוה לכאורה דמשמע הך שינוי' דמשני הש"ס ס' איסורא לחומרא כמוסכם בלי חולק ומה יעשה ר' יוחנן דס"ל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותי' כאלו אוכל טבלי'. וכתב התוס' שם אליביה דהוי כטבלי' ממש דיליף נתינה נתינה ממתנות א"כ אפילו מתנות נמי כ"ז שלא הורמו הוי כס' איסורא ואמאי קתני במתני' דפטור מס' וכפי ריהטא דלישנא דתלמודא משמע דאליבי' דר"י ריהטא. דהא בריש סוגיא רמי ליה ר"ל לר"י הך מתני' אהדדי וא"כ לדידיה מאי משני הש"ס וא"נ דהא דקתני דס' פטור היינו דפטור מנתינה אבל צריך להרים שבזה כבר יצא מידי ס' איסור'. אבל א"כ אמאי קתני מתני' בס' חלה חייב. דמשמע דחייב לתתה לכהן וז"א שבאמת מוכרה לכהן. ואינו מחויב לתתה לו בחנם. כמבואר ברא"ש שם וביו"ד סימן הנ"ל וא"כ ע"כ הא דקתני ס' חייב גבי חלה היינו דצריך להרימה. וא"כ במתנות אמאי קתני ספק פטור ופשיטא שאין להתעקש ולהלום בלשון חייב ולומר שאסור לאכלו אחר שהרימה במתנות פטור היינו דמותר לאכלו אחר ההרמה שאין זה הלשון סובל אלא בענין החיוב הרמה או הנתינה לכהן. ופטור הרמה ונתינה לא אסור ומותר והדבר צ"ע בעיני. וסבור הייתי לומר דר"י ס"ל כאלו אוכל טבלי' היינו משום דס"ל כר' אילעאי בפ' ראשית הגז דיליף נתינה נתינה מתרומה בכלהו אנפי. אבל לרבנן מודה ר"י דל"ה כתרומה ומתני' אתיא כרבנן. אבל א"כ קשי' דר' יוחנן אדר' יוחנן דס"ל הלכה כסתם משנה ואפי' כסתם יחידאה ואמאי פסק כר' אילעאי ודלא כמתני' דאתי' כרבנן. וכה"ג פריך הש"ס בכמה מקומות, ואני בעניי לא מצאתי מקום להנצל ממבוכה זו. עד אשר הוכרחתי להצדיק דברי הרב בעל פרי מגדים ז"ל. בפתיחה להל' טרפות במה שהביא שם ע"ש הרב בעל פנים מאירות ח"א סי' ט"ו שהביא ראיה דבאיסורין ל"מ חזקה בס' השוה וא' מהראיו' מסוגיא דכאן דל"מ חזקת פטורה בחלה לפטור מחלה. וכ' הרב הנ"ל לסתור דבריו דה"ט דל"מ חזקה בחלה לפטורה משום דעון מיתה היא. וכן מטין דברי הירושלמי ורש"י ורמב"ם עיי"ש שהאריך והנה ע"פ מ"ש הרמב"ם ז"ל בה' מ"א באוכל טבל של מעשר עני אין בו מיתה אע"ג דהוקשה לתרומה בחד קרא דלא תוכל לאכול בשעריך. ומש"ה לוקה האוכלה אפ"ה ליכא מיתה אלא בהנך דכתיב בהן קודש באזהרת אכילתה. וכפי מה שהבין הרב לח"מ ז"ל דברי הראב"ד לשם שדבריו נכונים. וא"כ במתנות נהי דילפינן נתינה מתרומה פשיטא דליכא בהן מיתה כיון דלא כתיב בהו קודש ולא חמיר הטבלי' מהמעורב בו. וי"ל עוד דאפי' לפי סברת התוס' פ' יש מותרות לחד שינוי' דבמת"ע יש בו חיוב מיתה הכא ליכא וצ"ע שם. א"כ לפ"ז במתנות דליכא עון מיתה מהני חזקת פטורא לפטור ובהכי ארווח לן שמעתתא בפשיטות דהא דהוצרך רבא לתת טעם לפטור בפרה מטעם חזקת פטורה דאל"ה פשיטא אליבי' דר"י עכ"פ דס"ל כאלו אוכל טבלי' היה לנו להחמיר בס' איסור. ועפ"ז א"ש קצת מה שהשמיט הרי"ף ז"ל כל הסוגיא הלזו. שכבר גלה לנו הרמב"ן ז"ל במלחמות סוף כתובות שאין דרכו ז"ל להביא סוגיא שלא אליב' דהלכתא אתאמרא הגם שיש בזה איזה נ"מ לדינא וכיון שלדברינו הא דמדמי הש"ס מתנות לתרומה והוצרך רבא לפטור מטעם חזקת פטורא. היינו אליבא דר"י דס"ל דמתנות ה"ל ס' איסורא אבל לפי האמת בלא"ה פטור ממתנות אף היכא דליכא חזקה. ובלא"ה לפי אינך טעמא דהירושלמי דפטרו ס' לקט מקרא דתעזוב או מקרא דלגר וליתום ולאלמנה יהיה יש לדין ולחלק בין מתנות ללקט דנהי דבלקט גלי קרא לחייב מס' אפ"ה במתנות דלא גלי פטור ואין מקום מהסברא להשוותם אלא מטעמא דעני ורש הצדיקו. וכן לטעמא דבריבו אי אתה מטהו אבל אתה מטהו במתנותיו דככה"ג אין לחלק ביניהם דכהנים נמי עניי' נקראים בכל דוכתי כי אין להם חלק ונחלה בקרב אחיהם. ועפ"ז יש לקיים יותר הדרך שדרך מע"כ דלבתר דקאמר הש"ס קמה קמה רמי לן הדר בי' מכל הסוגיא דלעיל. וזה יספיק קצת ביישוב דברי הרי"ף ז"ל, עוד יש לנו להעיר דלמ"ד מתנות תבלי תרומה היינו דוקא לגבי ישראל שמחויב להרימם ולתתם לכהן. אבל גבי כהן אע"ג דאסור ג"כ לאכול טבל מיהו מדגלי קרא גבי מתנות מאת העם ולא מאת הכהנים ע"כ לפוטרם מהרמה קאתי לומר דהכהן אינו מחויב להרים המתנות כלל. דאלו לפוטרם מנתינה לכהן אחר לשתוק קרא מיניה ונילף מתרומה ומעשר דהכהן פטור מנתינה כמבואר במיימוני' ה"ט ה' מעשר מקרא:

אבל אם נאמר דקרא אפי' לפוטרם מהרמה קאתי א"ש דאצטריך קרא. אע"ג דהכהן מחויב להרים תרומה ומעשר מקרא דכן תרימו גם אתם אפ"ה במתנות פטורים והיינו דוקא למ"ד דמתנות טבלי דיליף מתרומה דאלו לדידן דקי"ל דלית הלכתא כר"י שוב אין מקום לומר דקרא לפוטרם מהרמה קאתי כיון דאפילו בישראל אין כאן מצות הרמה אלא מצות נתינה כן היה נראה בעיני על צד האמת אשר