ברוך טעם טז

בבשר ומבוטל ברוב את טעם הבשר הפוגע בחלב הנבלע בחתיכה ואף שיש שם בתוך החלב טעם הבשר מבוטל ברוב כמו כל טעם שמבוטל ברוב למ"ד טכע"ק ל"ד ואין לאסור החלב דשם רק מדרבנן דמדרבנן טכע"ק אינו מבוטל ברוב ולזה י'"ל כיון שאין האיסור רק מדרבנן תו לא אמרינן בזה מב'"מ ל"ב כפי י"מ לעיל (דף כ"ט ע"ב) על דברי הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא דבאיסור דרבנן ל"א מב"מ ל"ב ודברי רבינו שמואל שמצריך ב'"פ ס' א"ש לפי המסקנא שסובר דהלכתא טכעק"ד ולא הי' מקום לקושיית הר"י לכך הקדים הר"י דדין חנ"נ בשארי איסורים אינו אלא מדרבנן וא"כ ע"כ מוכח דגם בדרבנן מב"מ ל"ב דאל"כ לא אתי שפיר דברי רב גבי ח"נ כו' ולא דברי ר"ש שמצריך ב'"פ ס' א"ו דגם מדרבנן מב"מ ל"ב וכיון שכן מקשה הר"י שפיר דא"כ גם כאן גבי חלב נימא כיון שעכ"פ נאסרה מדרבנן בתוך החתיכ' דהקישור לא מועיל לענין איסור דרבנן דאף שיש מצד הקישור ביטול מ"מ כיון ששם יש הרגש הטעם אסור מדרבנן דטכע"ק הוא עכ"פ אסור מדרבנן ולכך הוצרך הר"י להקדים דין חנ"נ אינו אלא מדרבנן והשתא דאתינן להכי דעיקר קושי' הר"י על יסודו תחלה דחנ''נ בשאר איסורין אינו אלא מדרבנן וא"כ א"ש דברי הרשב"ם והר"ת אחיו שהמה סוברים דחנ""נ בשאר איסורים הוא מדאורייתא כדמוכח מדברי התוס' לעיל (דף ק') בסוף התוס' ד""ה כשקדם וסילקו במה שמפלפלים בהגעלת כלי מדין וכן מבואר מדברי פ""ח (סי' נ""ב) וממילא י"ל כשיטתייהו דבאמת מדרבנן מב""מ ל""ב והוא שמצריך ב'"פ ס' א""ש משום דגם בשאר איסורי' חנ'"נ מדאורייתא וטכע'"ק דאורייתא ודברי הגמ' גדי א"ת ולא חלב א'"ש דלאותה ה"א היינו אומרים דבשאר איסורין טכע"ק ל""ד ולא הוי לחלב שבתוך החתיכה רק איסור דרבנן דהא יש כאן הבטול ברוב ע'"י הקישור וא""א לאסרו רק מדרבנן וליכא למימר עוד גבי אותו החלב דלא אתי לבטל מצד מב"מ דבאיסור דרבנן מב"מ בטל:

ועפי"ז יש ליישב דברי רש"י מ"ש בד'"ה גדי אסרה תורה כו' ואפילו היה בבשר שיעור גדול לתת טעם בשר בכל החלב ס"ל לרב דחלב מותר עכ"ל דלכאורה אינו מובן דא'"כ אמאי אמר רב כזית בשר שנפל וכקושיית התוס' בד""ה גדי כו' אבל לפי הנ"ל י""ל דמ""ש רש""י ס"ל לרב דחלב מותר הכוונה דמדאורייתא מותר. אבל מדרבנן באמת אסור ולכך תפס רב דינו בכזית בשר כו' כבכה"ג החלב מותרת אף מדרבנן דאף שהחלב שנכנסה להבשר נאסרה שם מדרבנן מ""מ כשחוזרת להחלב שביורה מבוטלת בס' דבאיסור דרבנן מב"מ בטל:

אמנם היות מבואר בר""ן וחידושי ריטב""א ושארי ספרי הקדמוני' דגם לר'"ת אחז שיטת ר"ש אחיו להצריך ב""פ ס' ולשיטתן א"א לתרץ כנ"ל דהא לפי דברי המנחת כהן בשער התערובות פ"ג פ"ה דעת ר"ח המוזכר ביאר (בסי' צ'ח) אף שטכעק""ד מ"מ מותר מדאורייתא כשמבטל בס' אף היכא שמורגש הטעם ואינו אסור אלא מד""ס א"כ אם נאמר לשיטתי' שסובר סברת מקישור מאי מקשה הגמ' חלב נבלה הוא הא אף בב"ח דטכעק'"ד מ""מ מועיל ביטול. וע'"י הקישור חלב הבלועה בהבשר עם החלב שבקדירה יש ס' נגד הטעם הבשר ואין כאן התחלת איסור על החלב. אבל אציע תחלה דברי רש"י ז""ל הסותר זא"ז וביישובן כאשר אבאר מתורץ גם שיטת ר"ת ובתירוץ יותר מרווח:

פרק חמישי בדף צ"ח ע"א ד"ה שניהם לא למדוהו כ' רש"י ואע"ג דאי אתי למילף מיני' מצי למילף אפי' היכא דיהיב טעמא כו' אפ"ה רבנן אחמרו ואמרו טעמא לא בטל ע"כ הרי מפורש שלא כדברי הפר"ח הנ"ל לדעת רש"י דע"י ביטול ס' מותר אף כשמורגש טעם האיסור ומלשון רש"י ז"ל בסוגי' דידן ד"ה אי חידוש מסיים רש"י גמרינן לי' מזרוע בשלה דמשתרי כל כמה דליכא טעמא ע"כ מבואר דבאיכא טעמא אסור אף ביותר מס' וליישב סתירה שבדברי רש''י נ"ל דחילוק יש בדין הנ"ל היכא דאיכא ס' ואעפ"כ יהיב טעמא בין כל איסורין ובין בב"ח דבכל האיסורין כשיש ביטול ס' נהפך להיות היתר מהאיסור ולכך אינו אוסר עוד בטעמא דהוי כטעם הבא מן ההיתר ה"ז דומה לביטול יבש ביבש לשיטת התה"ד שמובא בש"ך סי' ק"ט והוא גם דעת הראב"ן כמפורש דבריו בספרו בסוגי' דחנ"נ דיבש ביבש בא"מ צריך ס' מדאורייתא הרי אף שעומד בפ"ע וטעמו בו מ"מ חוקי התורה שיהי' הביטל בס' ונהפך להיות היתר בביטול זה ולכך אין עוד איסור בטעמו משא"כ בב"ח שהוא תמיד הבה"ת וצירופן אוסר מצד הטעם וכל עיקר איסור בב"ח הוא מצד הטעם אשר ע"כ רצה אביי ליליף מבב"ח דטעכע"ק וע"כ אף כשיש ס' מ"מ כשנרגש הטעם הוי בב"ח דאין לומר שס' פועל שיבוטל החלב או הבשר ז"א דהא היתר בהיתר לא שייך כלל ביטול כמו בכלאי' וכדברי התוס' והרא"ש שמובא בט"ז וש"ך י"ד ריש הלכות כלאי' ולכך סובר רש"י דאין להתיר בב"ח רק כשלא יהיב טעמא משא"כ בשאר איסורין ומיושב שיטת ר"ת הנ"ל דלשיטתו בכל האיסורין מועיל ביטול ס' אף שמורגש הטעם משא"כ בבב"ח ולכך מקשה הגמרא חלב נבלה הוא. דא"ל מצד קישור החלב הבלוע בהבשר עם החלב שביורה יש ביטול ס' לבטל טעם הבשר וז"א דמה בכך הא מ"מ הבשר יהיב טעמא באותו מיעוט החלב כשנכנסה להבשר והיכא דאיכא טעמא אינו מועיל גבי בב"ח ביטול ס' וע"ז משני הגמרא גדי א"ת ולא חלב ואין לגבי החלב דין איסור בב"ח רק שרוצים לאסור החלב מצד טעם בשר איסור שנאסר תחלה הבשר ואוסר בטעמו אותו החלב שבא לתוך החתיכה כמו כל איסורין שאוסרי' בטעמם ונגד זה מועיל ביטול ס' אף היכא שמורגש הטעם ואמרינן שמועיל קישור החלב הבלוע בהבשר עם החלב שביורה שבצירופן יש ס' נגד טעם הבשר שפוגע בחלב שמתוך הבשר ומבוטל אף שהטעם מורגש כדברי ר"ת לשיטתו שמועיל ששים אפילו היכא דיהיב טעמא ואף שכבה"ג מ"מ אסור מדרבנן תו ליכא למימר גבי' דין מב"מ לא בטיל כנ"ל וכדי שלא יקשה דא"כ למה מצריך ר"ת ששים בחתיכות נגד הרוטב דהא לפי הנ"ל בלאו הכי אין הרוטב נאסרת מהחתיכה של האיסור כיון שמוקשרת עם הרוטב שבקדירה גם אם מורגש הטעם בטל מה"ת לשיטת ר"ת הנ"ל אקדים עוד דדין זה אם מב"מ מדרבנן בטל אי לא הוא פלוגתא דאמוראי דלשיטת הר"ן דדבר שיל"מ לא בטל הוא מטעם דהוי מב"מ ולדברי רב אשי ביצה דדשיל"מ אפילו בדרבנן ל"ב בע"כ צ"ל דגם בדרבנן מב"מ ל"ב אבל לשיטת החולקי' על רב אשי שלא פחתו לתרץ כדבריו בשילהי ביצה י"ל שסוברי' דבאמת בדרבנן לא שייך דין דשיל"מ וכנ"ל מדברי הפר"ח סי' ק"י ובשע"ה הלכות יו"ט שפליגי בזה אמוראי וכנ"ל ומעתה י"ל דמה שמצריך ר"ת ב"פ ששים הוא לפי המסקנא דקיי"ל כרב אשי וא"כ אף בדרבנן מב"מ ל"ב אבל לפי ס"ד דגמ' דגדי א"ת ולא חלב הוי אמינא דרב קאי לשיטת הסוברי' דבדרבנן מב"מ בטל וכנ"ל וא"ל דלכאורה בפשיטות לס"ד דגדי א"ת וכנ"ל הוי אמרינן דרב ל"ל טכע"כ בשאר איסורין וליכא גבי מבשא"מ רק איסור דרבנן וא"כ לא צריכי לדברי האריכות הנ"ל. אך ז"א כלל דגם אם טכע"ק ל"ד אסור כשהוא בפ"ע מלמוד דהטמאי' וכנ"ל לאסור צירן כנ"ל וכמו כן כשהוא בתערובו' שוה דהוי כאילו בעין כע"ש לעיל בשם הריטב"א וא"כ גם אם טכע"ק ל"ד מ"מ החלב שנבלע בכזית בשר נאסרה מדאו' וכנ"ל וכיון שנאסרת מדאו' חוזרת ואוסרת החלב שביורה מצד מב"מ אולם לפימ"ש א"ש דהכא שאני דמקושרת עם החלב שביורה להיות עכ"פ ביטול טעם הבשר שלא יהי' נחשב כאלו הוא בעינא ולא נשאר רק איסור דרבנן ובדרבנן מב"מ בטל. אבל לעיל גבי חתיכה נבלה דאמר רב מב"מ ל"ב י"ל שלא הי' שום התחלות ביטול כלל ומיירי שנתנה חתיכה נבלה טעם בחתיכת בשר מקודם ולכאורה יש ראי' לדברי הנ"ל מקושי' הגמ' בסוגי' לימא פליגי אדרבא דאמר רבה מו"מ וד"א סליק כו' והכוונה על דברי רבא בהקומץ רבה דף כ"ג גבי מנחת כהני' כו' וכמ"ש התוס' וקשה דלמא שאני התם שהכל בתערובות א' שבתוך הקומץ שמן דידה ושמן הקומץ שנתערב בתוכה ואמרינן אף שיש בשמן מב"מ מ"מ בטל השמן בתוך קומץ הסולת מצד סילק אבל כאן בחתי' שנתנה טעם בחתי' ויש רוטב בקדירה אם נאמר כסברת התה"ד דמה שנבלע באוכל לא חשוב כמקושר למה שבתוך הקדירה והוי כנפרד ממילא יעו"ש י"ל דבכה"ג לא אמרינין סליק כנ"ל ואין כח ברוטב לבעל טעם הנבלה שבתוך חתיכת הבשר כיון שלא חשוב כמקושר (ג) וכעין סברא זו יש דומיא במה דאיתא