ברוך טעם קנח

ביכורי' וצריכים לומר או דק"פ כקה"ג דמי אי שדי בשעבוד יניקת הקרקע לפירות א"כ ממ"נ יש לחייב הבעל בנכסי אשתו בביכורים היכא ששעבדה לבעל הקרקע לפירותי' א"ו דולביתך קאי לרבות אף היכא שהאשה לא שעבדה הקרקע לפירות דאף בלא זה יש בחיוב הביכורים וקריא' מטעם דקנין פירות כקנין הגוף דמי שפיר אתי' ליה לר' יוחנן מדרש דולביתך דקנין פירות כקנין הגוף דמי ועל דבריהם אלו נתכווין רב יוסף במה שאמר אי לאו דאר"י כו':

ולפי האמור י"ל דלמסקנא דפסקינן כר"ל נשאר לנו בספיקא אם בק"פ לחוד כיון דלאו כקה"ג דמי לא שייך הבאה וקריה או דלמא מצד השיעבוד ליניקה אף דלאו כקה"ג דמי מ"מ ישנו בקריאה והבאה ואין אנו יכולים לפשוט ספק זה מפרשת הביכורים דהא גם הדין ברירה אנו מסופקים ויכולים לומר יש ברירה ובכל חלוקה מבורר כ"א לחלקו ואין ראי' כלל מחיוב הבאת ביכורים וקריאה וכמו כן להיפוך לא מצינו למפשט הספק דברירה די"ל דלמא לעולם אין ברירה ועכ"ז לא קשה האיך משכחת הבאת ביכורים דאפשר למדחי דיכולים לומר מן האדמה אשר נתת לי מצד דיניקת השדה משועבדת לבעל הפירות ע"כ אין לפשוט שום ספק מאותן ב' הספיקות דיש לומר הכא קא מדחי וי"ל הכא קא מדחי וע"כ סובר ר"ל דמוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא דספוקי מספקא לי' אם שיעבוד היניקה גורם לחייב בהבאה וקריאה או לא ומסתמא כל הבאת ביכורים א"א למפשט ספק זה כקושי' רב יוסף דהא מצינן למידחי דלמא יש ברירה ושפיר חייבים כל ישראל בביכורים חלקיהון דהוברר שכ"א זכה בחלקו בירושה ולא דרך לקוחות אמנם כיון ששני הספיקות הנ"ל תלוי זה בזה עכ"פ צריכים לומר אחת משני הפנים אם נאמר דמצד יניקת הקרקע לבד אינו בחיוב ביכורים ע"כ צריכים אנו למפשט דיש ברירה דאל"כ לא משכחת דין ביכורים ואם נאמר דבוודאי אין ברירה צריכים אנו למפשט דשיעבוד יניקת הקרקע לבדו מחייבת הבאת ביכורים וישנו בקריאה לפי"ז א"ש חיובי דהבאת ביכורים בכל חלוקת אחים דממ"נ ישנו בחיוב או מצד ברירה או מצד שיעבוד יניקת הקרקע ואין ספק חיוב גרם שיעבד יניקת הקרקע מוציא מידי קריאה אלא במוכר שדהו לפירות דבזה ליכא ממ"נ משא"כ גבי אחים שחלקו ע"כ אף דמחזירי' זה לזה ביובל מצד ספק ברירה מ"מ לענין חיוב ביכורים אין להפקיע מצד ספק זה דהא אי אין ברירה ע"כ חיוב ביכורים מצד שיעבוד יניקת קרקע ומיושב קושיא התוספות מכל הנך שסברו קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואין ברירה ודברי רב יוסף היה רק לר"י שסובר דגם בדרבנן לא אמרינן ברירה ע"כ דעתו דבוודאי אין ברירה וכנ"ל:

ולפי הנ"ל יש להמציא טעם חדש לשיטת הסוברים דהחזרה ביובל אינו אלא לקיים מצות יובל ואח"כ זוכה כ"א בחלקו שנפל כבר בגורלו ומה שכ' הפ"י שהטעם דמוקמינין חלק כ"א בחזקת בעלים הראשונים כבר העלתי לעיל דלא שייך חזקה קמייתא אלא למ"ד דק"פ כקה"ג דמי משא"כ לדידן דפסקינן כמ"ד דלאו כקה"ג דמי אבל, לפי הנ"ל י"ל דכדי שלא יבטל מצות ביכורים בכל שנת היובל שלאחריו וכן להלאה דיובל אחר יובל דהא לפי מה שכתבתי א"א לעשות מצות ביכורים כמשפט' בהבאה וקריאה כ"א דרך ממ"נ או מצד שיניקת הקרקע משועבדת להלוקח או מדין ברירה ואם יוחלף בין האחים החלקים ביובל שני לא יהיה אז לחייב בממ"נ הא אדרבה אם היה ברירה בחלוקת השני עד היובל הקדום ממילא יהיה כמבורר שבהתחלפות החלקים שזה נוטל חלקו של זה וזה של זה המה שניהם כלקוחות ולא יושאר לענין חיוב ביכורים רק ספק אחד דלמא שעבוד יניקת הקרקע מחייב בביכורים ובספיקא הדין שמביא ואינו קורא דהא מהאי טעמא סובר ר"ל דמביא ואינו קורא והיה מבוטל מכל וכל במצות הקריאה ע"כ תקנו חז"ל שרק לצורך קיום מצות יובל יחזירו זל"ז ביובל עצמו ואחר היובל ישוב כ"א לחלקו כמקדם ויהיה אפשר לקיים תמיד מצות ביכורים בקריאה כמצות התורה ולר"י שסובר ק"פ כקה"ג דמי ולא שייך טעמא דידיה הרי לשיטתו י"ל כטעם הפ"י הנ"ל. יעויין בכ"מ פר"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ב' ד"ה וכן שכ' בזה"ל וכן הבכור והמייבם אשת אחיו כו' משנה הוא פ' יש בכור ואלו שאין חוזרי' ביובל הבכור והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו ואמרינן בגמ' דמחזירים זל"ז ומאי אינם חוזרים אין חוזרים לבטלה כלומר שיהא מאבד חלק בכורתו אלא חוזרים וחולקים ונוטל פי שנים כבתחלה כך פירש"י ומדברי רבינו נ' דה"ק אין מחזירי' לבטל החלוקה לגמרי ולחזור ולחלק כבתחלה כו' דאלו לפירש"י קשה מה"ת אדעתין שהיה מפסיד חלק בכורתו עכ"ל ודברי כ"מ נפלאים דטפי הו"ל להקשות מ"ט דמ"ד דהחזרה הוא לבטלה ולפי פירושו הכוונה שמפסיד הבעל והבכור והיבם החלקים שירשו קודם שנת היובל וי"ל דשפיר יש לבטל ולהפקיע את הבעל והבכור והיבם מחלק ירושתו אחר החזרה ביובל דהא למ"ד האחים שחלקו כלקוחות משהגיע היובל יש דין החזרה וביטל החלוקה למפרע דור דורות כשנשמע מדברי רב יוסף שאמר לא משכחת כו' עד יב"נ ונגד זה שכ"א מחזיר זוכה בחלק שהיה ביד כנגדו ולר"י שסובר דקנין פירות כקנין הגוף דמי היה כל החלקים ביד היורשים עד היובל שניהם ממש והיה בכלל שם ראוי נגד היורשים אשר לא יזכו בו אלא ע"י החזרה ביובל כמבואר מדברי רבא דאמר מתניתא מסייע לר"ל ועתה נחזי אנן בעל שירש את אשתו שדה אחוזה שהיה לה בירושה מאבי' אם לא הי' חד ב"ח כו' יש בו דין החזרה לקרובי האב שהי' חלוקה בין האב ובניהם או בין אבי האב לאחיו ואף שמוחזר ביובל מ"מ השדות שנחלפות תחת השדה שהיה ביד האשה ביורשי הבעל מקרי ראוי' לגבי אשה כי עד יום מיתתה לא היתה מוחזקת בה רק הוחזק מצד ק"פ כקה"ג ביד קרובי אבי' וכיון שאין הבעל נוטל בראוי אין לו זכות דרך ירושה במה שמוחזר ביובל נגד השדה שהיה מוחזק ביד אשתו ונפל לירושתו וכן בבכור וביבום וזה טעמו של ר' אליעזר שסובר דהחזרה הוא לבטלה וכמעט לא אדע להסביר טעמו של הת"ק שסובר דאין החזרה לבטלה אם לא שנאמר שדעתו כיון שתחת השדה שהיתה האשה מוחזקת בה נותן היורש שכנגד השדה אחרת דינו כדין השדה להיות כאלו הותקנו השדה הנחלפת וכעין סברת התוס' בסוגיא דידן בסוף ד"ה אי לאו שכתב וא"ת לר"י כו' תו לא משכחת שדה אחוזה כו' ור"ל כיון דתחת זו תחזיר לו אחרת כו' עכ"ל יעו"ש:

ובענין הנ"ל יש לתרץ קושיא התוספות בב"ק (דף פ"ח ע"ב) ד"ה באושא ובכמה מקומות דלר"י למה הוצרך לתקן כיון דקנין פירות כקה"ג דמי יש י"ל לומר דלכאורה קשה דקודם תק"א אמאי היה הבעל יורש נכסי מלוג של אשה נימא דהוי ראוי דכ"ז שהאשה בחיותה דשייך הנ"מ להבעל לפירות הוי כשלו ממש ולא של אשה ובמיתת אשה שפוסק זכות הפירות מן הבעל להיות של אשה כמו כל נכסים שנפלו לאדם לאחר מיתתו ושייך ירושת נכסים שהמה יורשים אף בראוי ולא להבעל שאינו יורש בראוי:

אמנם לפי מה דאיתא במס' ב"ב (דף קל"ט) דבעל הוא כיורש וכלוקח דטבו ליה עבדי ליה ואם הוא כיורש הוי כיורש מחיים מעת שקנה את האשה רק שאם היה בא מכח יורש היה ביד האשה למכור כמבואר שם וצ"ע היכא דאיכא תרתי דסתרי היינו אם מוכרה האשה נכסי מלוג שלה ליורשים ואח"כ מתה דבכהאי גוונא יש לדחות את הבעל מזכיות נכסי מלוג לאחר מיתה ממ"נ אם בא לזכות מצד ירושה הרי היה ביד האשה מחיים למכור ומכירתה קיימת ואם מדין לוקח הרי קנין הפירות שלו פסק במיתת האשה והוי לגבי האשה כנכסים שנפלו לה לאחר מיתתה שאין הבעל יורש בהם שאין הבעל נוטל בראוי וכה"ג היה תועלת בתקנת אושא שתיקנו דאשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות כיון דבטלו כח האשה ממכירה בנ"מ ואי מכרה הוי כלא מכרה ושפיר מצי הבעל לזכות בנכסי מלוג מדין ירושה דהוי כיורש מחיים: