ברוך טעם קנז

בפשיטות יותר כאשר אבאר ואקדים דברי התוס' במס' בכורות (דף נ"ב ע"ב) ד"ה בכור שכתבו בזה"ל אי נמי ילפינן כל חלוקת ירושה מחלוקת יהושע דאמר ביש נוחלין (דף קי"ח) דירושה היה להם מאבותיהם ואפ"ה מודה בה ר' יוחנן דלא חזרה ביובל כדאמר חד בר חד עד יהושע בן נון דסברא הוא דלא חזרה כיון שחלקו עפ"י נביאי' באורים ותומים עכ"ל ולכאורה י"ל דאי אין ברירה אינו מטעם ספק אלא דבוודאי אין ברירה אין סברא לחלק בין כשנעשה החלוקה ע"י נביא או לא ומה שמקשים בתוס' למה אמר רב יוסף לא משכחת לה דמייתי ביכורים רק חד בר חד עד יהושע בן נון עפ"י מה דאי' במס' ב"ב דף קכ"ב דיהושע וכלב לא נטלו בגורל דרך חלוקה עם ישראל אלא עפ"י ה' א"כ לענין מה שזכו יהושע וכלב בא"י בודאי לא שייך לתלות בברירה דהא לא היה זכותם דרך חלוקה רק מחמת אלקים היה להם. ומעתה י"ל דמה דאמר רב יוסף עד יהושע בן נון נאמר בדיוק ולחזק דבריו דאם היה סובר ר' יוחנן דק"פ לאו כקה"ג דמי לא היה משכחת מצות הבאת ביכורים בקריאה לשום אדם מישראל דהא כל ישראל לא זכו חלקיהם רק דרך חלוקה בירושה הבאה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב וחלוקת השבטים היה בזמן שיובל נוהג והיה על כ"א מישראל דין לוקח ובחיוב החזרה ביובל וגם בכלב לא היה חב"ח כמבואר בדברי הימים א' ב' שכלב בעצמו הוליד בנים הרבה ואין מציאות לומר דמשכחת חד בר חד כ"א ביהושע שלא נזכר דורותיו בדברי הימים והוכרחו מזה במסכת מגילה (דף י"ד ע"ב) שלא היה לו בנים ואף דאמרו שם דבנתן הו"ל מ"מ מקרא לא נשמע שהיה לו שתי בנות וגם מדברי הגמ' הנ"ל לא נשמע ואם משניהן באו דורות לזכיות נחלה של יהושע ויכול להיות שלא היה לו רק בת אחת יורשת נחלתו וממנה היה דורי דורות חד בר חד ומעתה י"ל שלהגדיל התמי' אמר רב יוסף דאי הוי סבר ר"י ק"פ לאו כקה"ג דמי לא משכחת מצות ביכורים בכל ישראל רק כ"א בזרע יהושע לבד ובחב"ח עד אליו וזה מן הנמנע שיעלה על הדעת לומר שכל הפרשה של מצות ביכורים לא נאמרה לכלל ישראל אלא בזרע יהושע לבד וגם בו לא משכחת אם לא היה רק חד בר חד:

אמנם א"כ דלר"י דל"ל ברירה יש הוכחה מקרא דק"פ כקה"ג דמי קשה על ר' יוחנן מה דאותבי' ר"ל דלמה לי קרא דולביתך ללמד שאדם מביא ביכורים נכסי אשתו ות"ל דק"פ כקה"ג דמי ומה דמשני לי' ר' יוחנן טעמא דידי נמי מהכא לא א"ש לפי מש"כ דבלא"ה מוכח לשיטתו דר"י דק"פ כקה"ג דמי דאל"כ לא משכחת שיהא נוהגת מצות ביכורים בכל ישראל כ"א בזרע של יהושע ובחד בר חד כנ"ל ולמה נאמרה פרשת ביכורים לכל ישראל א"ו ק"פ כקה"ג דמי ועוד יש לדקדק בדברי הרמב"ן למס' ב"ב דף (קל"ו ע"ב) ד"ה ר"ל שמבואר מדבריו דמה שסובר ר"ל במוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא הוא מספק דאף דק"פ לאו כקה"ג דמי מ"מ אפשר שיש בו חיוב הבאה וקריא' מן האדמה אשר נתת לי כיון ששיעבוד יניקת הקרקע לפירותי' וקשה היכי מצינו למימר כן דא"כ וביתך נ"ל לרבות הבאת ביכורים בנכסי אשתו תי"ל דהא יניקת הקרקע משועבדת להבעל ומדברי ר"ל שהשיב לר' יוחנן שאני התם דכתיב ולביתך נשמע דלא גמר כלל מדין ביכורי נכסי אשתו לענין חיוב ביכורים כשמוכר שדהו לפירות וממילא צריכים לומר דמסברא חיצונה מספקא לי' לר"ל דדלמא חיוב ביכורים לא תלי כלל בקה"ג ודי במה ששיעבד יניקות הקרקע לפירות וקשה כנ"ל דא"כ ולביתך למה לי:

ליישב זה אקדים לשון הרשב"ם דשם בב"ב ד"ה מביא ואינו קורא שכתב בזה"ל אבל בהבאה מחייב דכתיב אשר תביא מארצך שהרי שיעבד לו יניקת הקרקע לפירות ע"כ פשטות דבריו מורה דדוקא במוכר שדהו לפירות שע"י המכירה שיעבד המוכר שדהו להלוקח בפירותי' הוא דשייך להקרות גבי לוקח מארצך. ואדמתך, שהרי קנה יניקת הקרקע לפירותי' ולדברי התוס' שם דלפי סברא זו אין לחלק בין הבאה לקריא' דאי קרינא בי' אדמתך (שמות כ"ז) קרינא בי' נמי מן האדמה אשר נתת לי ע"כ הוי ג"כ משום שנמכר לו ונשתעבד לו יניקת הקרקע לפירותי' ופשוט דז"א אלא במוכר שדהו לפירות וכיון דליכא קנין בדשב"ל צ"ל הקנאה בקרקע לפירות ובזה משועבד יניקת הקרקע הלוקח לפירותי' אבל בנכסי אשה תחת בעלה שלפי דין תורה אין להבעל בהן שום זכות אף לפירות אשר ע"כ הוצרך התוס' לפרש דהא דדרשו חז"ל דולביתך שדרך נשים שנותנות פירות לבעליהן' ע"כ או כפי' רש"י בפירות נכסי מלוג שהכניסה לו אשתו לפירות ע"כ ואין הכרע שדרכן של נשים לשעבד גוף השדה להבעל להפירות דהא כיון שהאדם יכול לחייב א"ע אף בדבר שלב"ל כמבואר בחו"מ סי' ס' סעיף ו' ובתשובות הרשב"א מובא בב"י חו"מ סי' מ"ה איתא להדיא בזה"ל ולא עוד כו' אלא שאמר הריני מחייב עצמי לתת לך בכל שנה מעשר פירות היוצאי' בשדה זו של שנה (שנה כצ"ל) וכיוצא בזה כו' והרי זה חייב ע"כ הרי לדעת הרשב"א אף הרמב"ם שסובר שאין מועיל קנין לחייב א"ע בדבר שאינו קצוב מ"מ בכה"ג גבי פירות שבכל שנה ושנה מהני קנין וכמו כן ממילא אם מקנה באמירה משעת קידושין ולא הוי בהקנאת דשלב"ל כיון דעשה דרך חיוב אין מהצורך שתקנה האשה להבעל שדה לפירות אלא די כשמחייב א"ע בשעת נשואין שאז הדברים נקנו באמירה דרך חיוב וכל פירות שיהיה מנכסי מלוג שלה תתן להבעל וא"ש לומר כן אף לפי מש"כ הרשב"א בחידושיו שזה בכלל מוהר ומתן האמור בתורה ובכה"ג אין שם שיעבוד יניקת הארץ להבעל ק' שהאשה משועבדת לקיים החיוב שקבלה על עצמה ליתן פירות נכסי' להבעל ולא דמי למוכר שדהו לפירות דהא מכירה לא מהני בדבר שלא בא לעולם ואין זכות להלוקח הפירות כ"א כשהקנה לו המוכר שדה לפירות וכיון שכן מיושב קושיא השניה שהקשיתי על ריש לקיש דשפיר יכולים לומר כדברי הרמב"ן דר"ל ספוקי מספקא ליה דאפשר לענין הבאת וקריה מן האדמה אשר נתת לי די כשמכר המוכר שדהו לפירות דבכהאי גוונא שעבד המוכר להלוקח בפירוש יניקת שדהו לפירותיה ואף אם הדין כן לא הי' נשמע שיהיה דין ביכורים להבעל בנכסי אשתו לכך איצטרך קרא דולביתך והיכי דגלי גלי ואין למידין מזה שיהיה ק"פ כקנין הגוף ודברי הנ"ל מבוארים ביותר מתוך דברי הריטב"א בחידושיו למס' קידושין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה הא דרבה לא מה שמחלק שם בין ק"פ שדה לזכות קנות השתמשות שאלת כלי שאינו נקנה במשיכת הקרדום אלא בהתחלת השימוש כדתני השואל קרדום מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנאו וע"כ באתרוג לצאת בו צריך שיהיה במתנת גוף האתרוג:

לפי"ז גם קושיא הראשונה שהקשיתי דלר' יוחנן ל"ל קרא דולביתך הא בלא"ה יש הוכחה לפי שיטתו דק"פ כקה"ג דמי דאל"כ לא משכחת דמייתי ביכורים כו' וכנ"ל יש ליישב דאי לאו ולביתך לא היה נשמע דק"פ כקה"ג דמי דהוי מצינן למימר דלענין הבאת ביכורים וקריאה די כששיעבד יניקת הקרקע להלוקח ואף דק"פ לאו כקה"ג מ"מ יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי וכנ"ל דבבעל בנכסי אשתו אף שהכניסה לו פירות נכסי' בדרך חיוב בשעת נשואין או בקנין ולא בהקנאת יניקת השדה לפירות הבאה וקריאה דהא בכה"ג אין לו שיעבד ביניקת הקרקע וכיון דגלי קרא דולביתך ע"כ הוצרך קרא דלביתך להורות דגם בכה"ג הבעל מביא וקורא שפיר נשמע דדרך כלל כל ק"פ כקה"ג דמי ואינו תלוי כלל באם הקרקע משועבדת הוא לו או לא וראיה לזה דהא אף למ"ד דיכולים להקנות דשלב"ל ואפשר למכור פרות השדה אף בלא הקנאת השדה עכ"ז למ"ד דק"פ כקה"ג דמי גם בכה"ג הוי כקה"ג ולא מצינו חילוק בזה א"ו דלמ"ד ק"פ כקה"ג אינו כלל מצד שעבוד היניקה אלא מצד עצמותו דקנין פירות חשיב כמו קנין הגוף ומה שאמר רב יוסף אי לאו דאמר ר"י קנין פירות כקנין הגוף דמי אף א"ש לפי מה, שמדייק רש"י בפירושו דהיינו דאם היה ר"י סובר דמוכר שדהו לפירות אינו מביא וקורא כלומר שאם היה ר"י סובר כן היה נשמע מדבריו דאף היכא שיניקת הקרקע משועבדת להלוקח מ"מ לא יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי וא"כ לא היה משכחת הבאת ביכורים:

ודרך פלפול יש לתרץ עוד מה שיל"ד על רב יוסף לאיזה צורך השמיע לנו במה שאמר אי לאו דאר"י אין בזה לא קושיא ולא תי' ולא חידוש דין ולפי הנ"ל י"ל שנתכוין רב יוסף לתרץ שלא יהיה קשה על ר"י דמנ"ל ללמוד דק"פ כקה"ג דמי ואי מולביתך דלמא לא רבתה תורה שיהיה הבעל חייב ביכורי נכסי אשתו אלא היכא שהקנית לו הנכסי מלוג לפירותי' דבכה"ג אף אי ק"פ לאו כקה"ג דמי מצינן למימר שישנו בקריאה מצד שיעבוד הקרקע ליניקת הפירות כנ"ל. אמנם לפי מה שכתבתי ע"כ דרש דולביתך לא קאי רק בגוונא שלא שעבדה האשה להבעל נכסי מלוג לפירות דבכה"ג לא צריכה לרבוי דקרא לשיטתו דר"י שסובר אין ברירה וק' האיך משכחת הבאת