ברוך טעם קנא

הלכה ה' הדרישות וחקירות הן הדברי' שהן עיקר העדות ובהן יתחייב או יפטר והן כו' וכיוון הזמן והמקום שבהן יזומו העדים או לא יזומו אין אנו יכולים להזים העדים עד שיכוונו הזמן והמקום ע"כ הרי שמסביר הרמב"ם דלכך מקרי הזמה בעיקר עדות על הזמן והמקום כיון שאי אפשר לחייב או ליפטר כ"א בכיוון הזמן והמקום שאפשר שתחול ע"י הזמה והכוונה דהיכא דלא משכחת הזמה אין בעדותן כלום ע"כ חשיב כיון הזמן והמקום עיקרו של עדות לכן כשהוזמו ע"ז הוי הזמה גמורה בעיקור העדות ודי בזה לעשות דין הזמה בעדי' אף כשמתברר שפלוני ההוא שהעידו עליו עשה באמת אותו מעשה הרשע רק לא באותו יום שאמרו העדי' לפי"ז נ"ל לחדש דבר דאף שהזמה על הזמן והמקום לחודא מיקרי הזמה בעיקר העדות ז"א אלא היכא שלא היה מתקבל לעדות עדותן אם לא היה מעידין בפירוש בכיון הזמן והמקום וע"כ הוי כיון הזמן והמקום עיקר העדות היות מבלעדם לא היה שם עדות הוא הטעם בכל עדות דבעינן שיהיה אפשר לקיים הזמה וע"כ מכלל החקירות כיון הזמן והמקום דהא בלא זה הוי עדות שאין אי"ל אמנם בעדות ששורת הדין בו שמתקיימת אף אם לא יהיה אפשר בהזמה ממילא יוצא מכלל חיוב דרישה על כיוון הזמן והמקום כאשר כן באמת הדין גבי עדות ממון לאחר תקנת חז"ל מפני נעילת דלת שאין צריכין דרישה וחקירה:

ולפי דברי הנ"ל היכא דלא בעינן עדות שאי"ל ומסתבר מזה שאין צריכי' דו"ח אף כשאומרי' עדים בעצמם בעדותן כיוון הזמן והמקום אין זה מעיקר העדות דהא גם אם לא הי' מזכירים כלל בדבריהם הזמן והמקום ג"כ היה עדותן מתקיימת ושב הזכרת הזמן והמקום לשפת יתר כי הוא ללא צורך לענין קיום עדותן ומומילא יש סברא לומר שאם הוזמו על כיוון הזמן והמקום הוי כהזמה שלא בעיקר עדות ואין עליהם משפט חיוב הזמה לפי"ז לפי תי' השני שבתוס' ריש מס' מכות דגבי עדות דבן גרושה ובן חלוצה לא בעינן כל שיהי' בו דין הזמה בוודאי שורת הדין דלא יצטרך דרישה וחקירה על כיוון הזמן והמקום וממילא אף כשאומרים העדים הזמן והמקום כלומר שהעידו יום פלוני נשא אביו של זה הכהן גרושה או חליצה וממנה הוליד ב' זה מ"מ אם הן אמרו הזמן והמקום בשקר מפני זה לבד אין לחייב אותם מלקות אאזהרת לאו דלא תענה ברעך כו' דהא כון הזמן והמקום גבי עדות דבן גרושה לא הוי מעיקר העדות כי לא היה צר כי' להזכיר כלל זמן והמקום ודי היה אם העידו באיש פ' שהוא בן גרושה ולא הים לחקור אלא בענין עצמות המעשה ולא על זמן המעשה ונ"ל שזהו באמת קושי' התוס' במס' כתובות שנחתו תחילה לתי' השני שבתוס' מסכת מכות שבעדות דבן גרושה ובן חלוצה לא בעינן כלל שיהיה אפשר בהזמה דכאשר זמם לא קאי ע"ז וע"כ מועיל עדותן להשוות בן גרושה ובן חלוצה רק שא"כ ק' למה יולקו כשהם מוזמי' בעמנו הייתם דהא לאו שמי' הזמה כלל כיון שאין כיוון הזמן והמקום מעיקר העדות והוי כמילי דכדי כעין זה הוא גבי פלגינן דיבורא גבי האומר לדידי אוזיף בריבית שתפסינן לעדות זה שאמר שאוזיף בריבית ומשליכין הדברים מה שאמר לדידי וא"ש קושי' התוס' וע"כ הוצרך לתרוצי' דגם גבי עדות דבן גרושה מיקרי קיום הזמה במלקות וכיון שכן צריכי' ג"כ דרישה וחקירה בכיוון הזמן והמקום והוי עיקר העדות א"כ רביע על המוזמים אזהרת לאו דלא תענה ברעך עד שקר אם נתברר ע"י הזמה שישקרו בזמן והמקום וצ"ע ליישב דברי התוס' ותירוצ' השני ובריש מס' מכות כי קמה וגם נצבה על דבריהם הקושי' הנ"ל ולכאורה יש להוסיף עוד כשניזימי' עדות בבן גרושה ובן חלוצה ובעמנו הייתם ביום פ' אמאי בטל עדותן של הראשוני' הא ליכא הזמה בעיקר העדות וי"ל דפלגינן דיבורא ונחזיק לאמת מה שהעידו שזה בן גרושה ובן חלוצה והיה כלא היה מה שאמרו שקר בכיוון הזמן והמקום שלא היה צורך בזה לעדותן שזה בן גרושה ובן חלוצה או היה כפטומי מילי דשיקרא שאין נ"מ בין לענין עצמות העדים ואין לדון בזה רק מדין, הכחשה בבדיקות מקור יון לזה סנהדרין ד' למ"ד ע"ב אמר רב יהודא ובלא"ה קשה לומר תי' השני בתוס' הנ"ל אין צריכי' דו"ח גבי עדים דבן גרושה ובן חלוצה מדלא מצינו בשום מקום שיהיה מדאורייתא שם עדים בל' דו"ח. וליישב זה אקדים מה שנתעורר הש"ך בחו"מ סי' ל"ג בקושי' סתירות שבין הפוסקים בענין עדים ממון דלפעמים נשמע מדבריהם דלאחר התקנה דלא בעינן בעדו' ממון דו"ח גם עדות שאי"ל לא בעינן בעדות ממון ובכמה מקומות מבואר ובפרט במה שכתבו התוס' בטעם אין עד נעשה דיין שלא יהיה עדים קרובים לדייני' משום שלא יקבלו הזמה על קרוביהם ומה שתי' ע"ז הש"ך אין מתקבל על הדעת אשר ע"כ כתב התומי' בזה"ל וכל דברי הש"ך ברור שבילדותו כתב כו' יעויי"ש. ומה שמתרץ התומים שם על קוש' הש"ך מחוסר ביאור וכתבתי בגליון התומים בזה"ל ונלענ"ד להוסיף דמכלל צורך שיהיה בעדים עדות שא"ל יש ב' דברים א' שצריך שיהיה משכחת שיזומו העדים ולזה הוצרך התירה שיאמרו העדים באיזה יום ובאיזה שעה כדי שיהיה מציאות הזמה על עדותן והוא הטעם של דו"ח כדי שיהיה אפשר בהזמה שנית צריך שיהיה אפשר לקיים בכל העדים עונש הזמה כשיוזמו וזה נלמד מקרא ועשיתם לו כאשר זמם ומשמעותו דכל עדים שמוזמים יש לקיים בהם עונש הזמה וכיון דבעינן קרא כדכתיב נשמע דאף אם משכחת שיוזמו העדים רק שלא יהיה אפשר להשית עליהם עונש הזמה אין בעדותן כלים ופסוק זה נאמר גם בעדים ממון דהא נלמד מסיומא דהך קרא ולא תחוס עיניך נפש בנפש עין בעין וגו' דבפירוש ריבתה תורה עדים זוממים בתשלומים (כתובות ד' ל"ג) ומינה דאף שמפני נעילת דלת דלא תיקנו חז"ל שלא להצריך דו"ח בדנ"מ ומקבלים עדים אף שאינם יודעים באיזה יום ובאיזה שעה היה שממילא לא יהיה שום מציאות שיבואו לידי הזמה מ"מ מה שהצריכ' התורה שאם יוזמו יהיה משכחת לעשות בהם עונש הזמה גם בד"מ כן הוא אף לאחר התקנה שלא היה צורך מפני נעילת דלת כ"א להכשיר אף אם אינם יודעים לומר באיזה יום שעי"ז לא יהיה אפשר להזימם אבל החלק השני הנלמוד מכאשר זמם שצריך שיהיה אפשר לקיים עונש הזמה כשיוזמו העדים לא עקרו חז"ל בתקנתם מפני נעילת דלת וקם כדינא דאורייתא גם בעדות ממון אף לאחר התקנה דאין בחיוב תנאי זה חשש נעילת דלת ולא היה כח ביד חכמים לעקור דבר תורה היכא שאין צורך תקנה ע"כ לא עקרו רק הדין הא' והכשירו לקבל עדים בלא דו"ח אף שלא יהיה אפשר שיזומו העדים עכ"ז אין מכלל זה להכשיר עדות העדים אף בד"מ בגוונא שלא יהי' אפשר לקיים בהם עונש הזמה כשיוזמו ובזה מיושב הרבה סתירות בדברי הקדמונים שהעיר עליהם הש"ך ע"כ תורף דברי בגליון התומים:

לפי"ז נכון עוד יותר לומר דאף לפי תי' השני שבתוס' במס' מכות דגבי עדים בן גרושה וחלוצה כיון דלא משכחת בהם כלל עונש הזמה עדותן קיימת הרי יסוד דבריהם שם בזה"ל ועוד י"ל דגבי עדים דבן גרושה וחלוצה לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה דמהיכי נפקא לן דבעינן עדים שאי"ל מכאשר זמם הא מוכח בגמרא דכאשר זמם לא נכתב לגבי עדים דבן גרושה ולא קאי כלל עלי' שום צד שבעולם עכ"ל ז"א לענין עונש הזמה דאף דבכל עדים בעינן שיהיה אפשר לקיים בהם עונש הזמה כנלמד מפסוק דכאשר זמם מ"מ יוצא מכלל זה עדים דבן גרושה ובן חלוצה דכאשר זמם לא קאי עלי' בשום צד שבעולם. אמנם הדין הראשון בתנאי העדים צריך שיהיה אפשר הזמות העדים דזה לא נלמד מכאשר זמם רק מפסוק ודרשת וחקרת וכל עצמות צורך הדו"ח כדי שיהיה מציאות להזימם אין להוציא מכלל זה אף עדות דבן גרושה וחלוצה וע"כ אף שאין בהם עונש הזמה מ"מ צריכין דו"ח כדי שיהיה אפשר שיזומו ויפסול עדותם ובאפס דו"ח שאי אפשר שיזומו אין בעדותן כלום וכיון שכן גם בעדים דבן גרושה וחלוצה עיקר עדותן תלה במה שאומרים באיזה יום ובאיזה שעה לכן כשנזומים ע"ז מתבטל עדותן ויש עליהם חיוב מלקות כמו בשארי עדות דהא גם מעידים דבן גרושה וחלוצה תלה עיקר העדות בכיוון הזמן והמקום שהוא מכלל דו"ח ומה שכ' התוס' דבעדים דבן גרושה וחלוצה לא חיישינן כלל באי"ל אין כוונתם בזה כ"א לענין עונש הזמה דלא חיישינן אף שא"א לקיים בהם עונש הזמה אבל בהא וודאי חיישינן שיהיה אפשר שיבואו לידי הזמה וכנ"ל וכעין לשון זה מצאתי בדברי הרמב"ם פרק שני מה' רוצח הלכה ט' שכתב בזה"ל אדם טריפה שהרג את הנפש כו' אבל בפני עדים פטור שמא יוזמו ואם הוזמו אין נהרגין שהרי כו' וכל עדות שאינה ראוי' להזמה אינו עדות בד"נ ע"כ הרי דאף שאפשר שיוזמו רק שלא יהיה אפשר לעונשן בעונש הזמה קרא לי' הרמב"ם עדות שאינה ראוי' להזימה והכוונה שאין ראוי לעונש הזמה ועוד למדתי מדברי הרמב"ם ממה שמסיים אינה עדות בד"נ נראה שדעתו דבעדות ממון כי האי גוונא דאפשר שיהיה מוזמי' ליכא לקיים בהם עונש

הזמה: