ברוך טעם קנ

נפשות דבאנוסי' מחמת ממון א"א להאמין אותם מדין עדות דהוי כבע"ד ממש דהא אם לא יאמינו בעדותן ויופסק ששטר כשר לגבות בו מהלוה יהיה עליהם חיוב תשלומין נהלוה מצד הודאת פיהם שמצד אונס ממון חתמו עליו שקר אבל באנוסים מחמת נפשות שאין חיוב על העדים מדינא דגרמי אין להם נפקותא בקיום עדותן:

אמנם אי לא הוי מאמינים לעשות אנוסים מחמת ממון אלא משום טעם זה דהוי כבע"ד היה מציאות להכשיר עדותן דבר"ן ומרדכי בקידושין דף מ"ג בסוגי' דהן הן עדיו דמסיק התם בגמרא והשתא דתיקון רבנן שבועת היסת כו' מבואר דאף אם הלוה פוטר את העדים משבועה לא מהני ויש בזה שני טעמי' א' דכיון דקודם הפטור לא הי' עליהם שם עדים הוי תחילתן בפסלות כיון שלא היה להם להמלט מן חשוב השבועה אם לא במה שפוטר אותן הלוה הוי כנטילת שכר בעד העדות כלומר שמחמת הטובה שעושה להם הלוה בפטירתו אותן משבועה שיש לו להטיל עליהן מעידים לזכותו:

והנה לפי טעם זה השני לא הי' מקום בביטול העדות אנוסים מחמת ממון רק מטעם שכתבתי דהוי כבע"ד הי' מקום להכשי' עדותן אם הי' הלוה פיקח לומר שפוטר את העדים אלו מתביעתו וע"י פטור זה הי' סר מהם שם בע"ד מעדות זו וממילא הי' מתקיים עדותן. לבטל השטר וא"ל משום זה שהטיב הלוה עמהם לפוטרם העידו לו שהשטר פסול דהרי אם עדותן בזה שקר ובאמת לא הי' אנוסים לא הי' התחלת מקום תביעה מן הלוה עליהם ומה הי' להם לשקר להיות נצרך לפטורו של בלוה ובמתני' סתמא תנן דבאומרים אנוסים היינו אינם נאמנים מכללו אף כשפוטר הלוה אותן אינם נאמנים אולם אף שטעם הב' לא שייך הכא מ"מ גם גבי אנוסים מחמת ממון שייך טעם הראשון דלא יועיל פטור הלוה כיון דקודם פטור לא היה מהני עדותן ופסולי לעדות זה מדין תחילתו בפסלות א"כ לא צריכים לטעם הגמרא דאין אדם משע"ר כי מצינן למימר כנ"ל דאף דמשום ע"ר מ"מ א"א לקבל עדותן בזה דהוי כבע"ד ופטור הלוה ג"כ לא מהני להכשיר עדותן כנ"ל הוא הדבר אשר לס"ד דגמרא דרמב"ח קאי אסיפא דמתני' לא נחית לטעם דאין אדם משע"ר דהוי מצינן למימר כנ"ל אבל לפי האמת דרמב"ח קאי ארישא דמתני' צריכי' דוקא לטעם דא"א משע"ר וכאשר אבאר:

דבחידושי הר"ן בסוגי' דידן מקשה דבאומרי' כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו מחמת ממון היכא שאין כת"י יוצא ממק"א אמאי לא מבטלינן עדותן שהוא כת"י מדין עדות שבטלה מקצתו דכשם שבטל מה שאומרים שאנוסים היו כך ליבטל מה שאומרים כת"י הוא זה ומתרץ הר"ן דכיון דא"א משע"ר משום דאדם קרוב אצל עצמו אין עליו שם עדות כלל כפי היסוד שיסד הראב"ד דלא אמרינן עדות שבטל' מקצתו אלא היכא שפסול עדותו אינו מצד שהוא בע"ד אלא מצד פסלות שהתורה פסלתו ונקרא עד הפסול משא"כ היכא שהוא בע"ד ממש ואין לחול עליו שם עד וע"כ כשאומרים כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו מחמת ממון פלגי' דיבורא כמו בפלוני רבעני לרצוני ונ"ל פשוט דהיכא שהעד בשעה שראה את העדות היה בע"ד רק אח"כ נסתלק מלהיות בע"ד ואין עליו עוד שם בע"ד רק שפסול לאותו עדות משום שתחילתו הי' בפסלות וגזה"כ הוא מי שהיה תחילתו בפסלות הוי עד פסול לגבי זה אם מעיד תכ"ד עוד עדות שהיה נאמן עליו מ"מ מבטלי' עדות זו מחמת ביטול עדות הראשונה שאינו מתקיים משום שהי' עליו תחילתו בפסלות דבכה"ג שפיר י"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה האף דהיכא דפסולי משום בע"ד לא שייך עדות שבטלה מקצתו שאני זה דבשעת עדותו כבר סר ממנו שם בע"ד מכל מה שהעיד אלא שמקצת עדותו מתבטלת מטעם שהיה פעם א' בפסלות והוי ככל ביטול הבא מחמת פסול עדות דאמר' בי' עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה:

לפ"ז לפי המסקנא דקאי רמב"ח ארישא דאין כת"י יוצא ממק"א שפיר צריכים לומר שהטעם מאי דאינם נאמנים באנוסים מחמת ממון הוא משום דאין אדם משע"ר וכפי' הר"ן הנ"ל כיון דאדם קרוב אצל עצמו הוי כבע"ד ע"כ אף שמתבטל מה שאומרי' אנוסים היינו מ"מ מתקיים עדותן בקיום כת"י אבל אם היינו אומרי' דלכך אינם נאמנים באמירה אנוסים היינו מחמת ממון משום דהוי כבע"ד שאם לא יאומן עדותם יצטרכו לשלם להלוה היה ביד הלוה להיות פיקח ולומר שפוטר את העדים מתביעתו והי' סר בזה מהם שם בע"ד ואף שעכ"ז לא היה נאמנים באמירת אנוסי' מצד שתחילתן הי' בפסלות מ"מ היה ממילא בטל מה שאומר כת"י הוא זה מדין עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה דהא אחר שפטרן הלוה אין פסול עדותן בכנוסי' היינו מצד ב"ד רק משום דתחילתו בפסלות דזה היא כשאר פסולי' בעדות דאמרי' בהו עדות שבטלה מקצתו לכן מסיק הגמרא מ"ט אין אדם משע"ר ולמה דמשוי נפשי' רשיעא הוי בע"ד ממש ולא הוי בכלל שם עדות וממילא לא שייך שבטלה מקצתו בטלה כולה:

ואופן אחר נ"ל לתרץ קושי' דודי זקני הגאון מוה' חיים יונה זצ"ל גבי פלוני רבעני ויתורץ בזה גם מה שהקשיתי אני בסוגי' דמסית כנ"ל ואקדים לשון הגמרא במס' מכות (ד' ה' ע"א) באו שנים ואמרו בחד בשבת הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואומרים עמנו הייתם בחד בשבתא אלא בתרי בשבת הרג פ' את הנפש ולא עוד אלא אפי' מערב שבת הרג פ' את הנפש נהרגי' כו' וז"ל הרמב"ם פ' י' מהל' עדות הלכה ב' שנים שאמרו בא' בשבת הרג זה את הנפש במקום פ' ובאו שנים ואמרו ביום זה עמנו הייתם במקום אחר רחוק אבל ביום שלאחר יום זה הרגו בוודאי כו' ע"כ הרי זה ההורג עם עדי' הראשונים נהרגים שהרי הוזמו ע"כ ומדכתב הרמב"ם אבל ביום שלאחר יום זה הרגו בוודאי מבואר להדיא שהמזימים מעידים שאותו פ' שנהרג ע"י פלוני לא נהרג ממנו ביום שהעידו הראשונים המוזמי' אלא ביום שלאחריו הרגו הרי לפי דבריהם יש גם הכחשה מבוארת שלפי דברי המוזמים נהרג ביום א' ולפי דברי המזימי' היה חי ביום א' כי לא נהרג ע"י אותו ההורג כ"א ביום שלאחריו א"כ קשה דבכה"ג להוי כהזמה והכחשה כאחת א"ו צ"ל דלא מתבטלת הזמה מחמת הכחשה שעמה רק היכא שהכחשה הוא לזכות הנידון דהיינו שלפי דברי המזימי' יש בעדותן הכחשת המעשה מכל וכל אבל היכא שהמזימים בעצמם מעידים לחייב את הנידון כגוונא דלעיל שמזימים את העדים הראשונים ומעידים עוד שאותו פלוני עשה מעשה רשע ההוא ולו משפט מות רק שלא היה המעשה באותו יום שאמרו הראשונים בכה"ג לא מקרי כלל הכחשה בעדות רק הזמה על העדים וע"כ הורגין את העדים הראשונים ואת הנידון ולפי ההנחה זאת משכחת גם בפלוני רבעני הזמה מעלי' דהא המעיד פ' רבעני צריך להעיד באיזה יום היתה הרביע' ואם באו שנים ואומרים באותו היום עמנו הייתם רק שהרביע' היתה ביום אחר דגם אותן המזימים מעידים שהיתה הרביע' לא מקרי הכחשת העדות רק הזמה ונגד הפלוני שהעיד שנרבע ביום פ' כי לא באותו היום היתה הרביע' וקיום העדות ג"כ יש דהא גם הם מעידים דחייב את הרובע ונהרג הוא מעדי' הראשונים ועד"ז כ"כ גבי מסית משכחת הזמה היכא שמזימי' מעידים ג"כ על אותי פ' שהסית לפלוני ופלוני רק שלא היה הסתה באותו היום שהעידו המוסתים ובכה"ג המסית והעדים הראשונים נהרגים הוא נהרג מפני שהסית והעדים נהרגים מפני שהעידו שקר במה שאמרו שהסתו היתה ביום פ' במקום פ' והרי הוזמו שבאותו היום לא הי' במקום פ' וא"ש הכל ולברר יותר אקדים דברי תוס' במס' כתובות (דף ל"ג ע"א) בתוס' ד"ה אלא אפשר בזה"ל וא"ת אמאי לקי אעדות דבן גרושה הא הוי עדות שאין אתה יכול להזימה וי"ל דלא חשיב עדות שאין אי"ל אלא במעידין על הטריפה דא"א לקיומו בשום דבר לא במיתה ולא במלקות דגברא קטילא בעי למיקטל אבל הכא נתקיימה הזמה במלקות עכ"ל ותמוהי' לרבים מה ס"ד דתוס' להקשות אמאי לוקה דמה"ת לא ילקה כיון שהיה מועיל עדותן הרי עבר על לאו דלא תענה הכי ה"ל להקשות אמאי מועיל עדותן הא הוי עדות שאין אילה"ז וכאשר הקשו כן באמת התוס' מס' מכות דף ב' וכבר התעורר ע"ז חכם מספרד בתשובותיו בס' נודע ביהודא חלק אע"ה סי' ולומר הקושי' אבאר תחלה דלכאורה אינו מובן למה נהרגים המוזמים היכא שהמזימי' בעצמם מעידים לחייב את הנידון ואין בהזמתן נגד העדים רק מה שטענו שקר בזמן מעשה ההריגה שהם אומרים שהיתה המעשה ביום א' ולפי דברי המזימים לא היתה באותו יום כ"א ביום שלפניו או שלאחריו והרי עכ"פ לא ענו שקר הראשונים בגוף המעשה רק בחילוק הזמן אשר אין בו נפקותא בענין החיוב מיתה על הנידון ובאמת גם הוא נהרג מצד אותו המעשה שהרג את פ' ומה לנו אם היה ביום זה או ביום אחר וצ"ל דרק גזה"כ שאף אם עדים אינם משקרים בגוף המעשה כ"א בזמן המעשה הוי מוזמים דכל עצמות ההזמה אינו תלוי רק בזמן ובמקום שהם מכלל הדרישות והחקירות ולהבין יותר אציע לשון הרמב"ם בפ"א מהל' עדות