ברוך טעם קמח

רשע עפ"י עצמו היכא שיש צירוף עד אחר לפי"ז לשיטת החולקים על הראב"ן י"ל דפ' רבעני לרצוני מיירי שגם עד השני מעיד כן עליו ועל הרובע והשתא דאתינן להכי אציע מה שיש להקשות לכאורה בסוגי' דיבמות (ד' כ"ה ע"א) שם במשנה מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודא אומר הרגתיו לא תנשא אשתו כו' ומקשה בגמרא הוא ניהו דלא ישא את אשתו הא לאחר תנשא והאמר רב יוסף פ' רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפי' להרגו לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ע"כ ויעו"ש גם בעמוד ב' ברש"י ד"ה ואין אדם מע"ר שכ' בזה"ל את עדותו עדות אצל עצמו לעשות רשע והא דקיי"ל הודאת פיו כמאה עדים דמי הנ"מ לממונא אבל לקנסא ולענש מלקות וליפסל לא ע"כ וכעין זה איתא ברש"י מס' (כתובות דף י"ח ע"ב) ולפי"ז נ"ל דרב יוסף דפליג דאדם מע"ר טעמו משום דמשווי פיסול עדות להודאת ממון ע"כ דעתו דכמו לענין חיוב ממון אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדי' דמי כ"כ לפסול א"ע נאמן מדין הודאת בע"ד וידוע המבואר בש"ע דא' משותפי' שהודה לאחר שמגיע לו מדמי שותפות כך וכך נאמן לגבי עצמו לשלם חצי' מדין הודאת בע"ד ולנגד שותפו לא הוי אלא כע"א ועד"ז י"ל אליבא דר"י היכא שמשים ע"ר להיות פסול לעדות ולשבועה אף דלר"י אדם מע"ר ז"א אלא מחמת הודאת בע"ד כמאה עדי' דמי אין להשוותו כשנים אלא לגבי עצמו אבל היכא שע"י עדותו של זה במה שמשים ע"ר נוגע לאחרי' לא הוי אלא כע"א ולא עדיף אמירתו על עצמו מע"א דעלמא וכשם שאם היה עד דעלמא בא ומעיד על א' מעדים שהוא רשע לא פסלינן עדותו דאין אדם נפסל עפ"י ע"א כמו כן לא פסלינן את הנרבע לעדות על הרובע מחמת שהנרבע מעיד על עצמו שהוא רשע וכי משום דלגבי' נפשי' נחשב כשנים מדין הודאת בע"ד מ"מ לגבי אחרי' הוי עדותו ע"ע רק כעדות ע"א דעלמא עליו כן י"ל לכאורה והא דאמר ר"י פ' רבעני לרצוני רשע הוא י"ל דמיירי דגם עד השני מעיד עליו שנרבע לרצונו והוי שפיר ב' עדים הפסולי' וא"כ מאי מקשה הגמ' לרב יוסף ממשנה דהרגתיו דלמא שאני התם דליכא רק הודאת עצמו בלי צירוף שום עד ואפשר דבכה"ג גם רב יוסף מודה שאינו נעשה פסול לאחרי' מחמת הודאת עצמו ולא עדיפא מעדות ע"א דעלמא:

ונ"ל שיש הוכחה אחרת דמחלוקת רב יוסף ורבא מיירי היכא שאין עד השני מעיד על הנרבע רק על הרובע ואקדים מה שכבר נודע למשגב קושי' דו"ז הגאון מ' חיים יונה זצ"ל על שיטת הרמב"ם בפ' מהל' עדות דהיכא הכחשה והזמה יחד לא מקרי הזמה אמאי מועיל לעדות באומר פ' רבעני לאונסי הא כשיוזם יהיה גם הכחשת הענין:

ואני הקשיתי כעין קושיא זו לקמן (דף ס"ז) המסית כו' אמר לשנים הן עדיו ומביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו וק' ג"כ הא כשיוזם אותן עדי' שאומרי' שהסית אותם תהיה גם הכחשת הענין ובספר המקנה למס' קידושין (דף מ"ג) בסוגי' דהן הן עדיו מקשה ג"כ כעין קושיא הנ"ל דאם נאמר דעידי קידושין צריכי' דו"ח ממילא בעינן ג"כ שיהיה אפשר בהזמה האיך יכולים השלוחים להיות עדים הא הוי עדות שאי אי"ל ומסיק דבעדי קידושין לא בעינן דו"ח:

ונ"ל לתרץ ואגב זה יתיישב קושי' התוי"ט במשנה הנ"ל דמסית דאי' שם אמר לא' הוא אמר יש לי חבירי רוצים בכך ואם כי' ערום ואינו יכול לדבר בפניהם מכמיני' לי עדי אחורי הגדר כו' ומקשה התויו"ט למה צריך להכמין ב' עדים הלא די בע"א שבצירופו עם הניסת יהיה ב' עדים על המסית ובדרך פלפול יהיה אפשר לפרש גם דברי הירושלמי דמס' קידושין בסוגיא דהנ"ל ובד"ה אין שליח נעשה עד דברי ב"ש וב"ה אומרים שליח נעשה עד הנך עבידא שולח שנים הן שלוחיו הן עדיו (כן הוא לחד גירסא) ומקשי' המפרשי' מאי מקשה הנך עבידא הא סתמא כפירושו שאם המקדש שולח שליח א' לקדש אשה יכול לקדשה בפני עד א' והוי כמקדש בב' עדים כיון שהשליח נעשה עד ולמה הוצרך הירושלמי לומר דמיירי ששולח ב' שלוחי'. ונ"ל דמקור הדין שכ' הרמב"ם דהכחשה והזמה לא הוי כהזמה הוא ממה דאיתא במס' מכות (דף ה') שם במשנה אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן כו' ואיתא שם בגמרא מנא הני מילי אמר רב אדא דאמר קרא והנה עד שקר העד שקר ענה עד שתשקור גופה של עדיות דבי ר"י תנא לענות בו סרה עד שאסרה גופה של עדיות וברש"י איתא בזה"ל גופה של עדות גופן של עדים ע"כ ובפ' המשניות להרמב"ם אי' בז"ל אמרה תורה והנה עד שקר העד ולא נאמר עדות שקר ע"ד שתהי' העדות על עצם העדים לא על הדבר שהעידו עליו והוא עדות מוכחשת ונדחה דבריהם של אלו כאלו אין שם עדות כל עיקר עכ"ל:

וברש"י עה"ת פ' שופטים כתב בזה"ל לענות בו סרה שהוסר העד הזה מכל העדות הא כיצד שאמרו להם כו' וכתב הר"ם בזה"ל פי' העד הזה שנמצא זומם קראו אותו הכתוב ענה בוסרה מפני שהוא סר מכל וכל העדות ואין לי בה אפי' קצת מהעדות כגון שאמרו להם העדי' האחרוני' והלא עמנו הייתם כו' שנמצא שבאותו היום לא נמצאו כלל עם אותו שהעידו עליו ולא יודעים ענינו מאומה אם לוה מפלוני או לא לוה משא"כ בהכחשת העדים שהם מסירים אותו מכללות העדות שאם העידו הראשוני' ראובן לוה כו' אומרי' האחרונים שלא לוה שנמצא שבעדות זו לא יסירו העדים האחרונים מכללות העדות שאפשר שגם הראשונים שם היו באותו יום וראו שראובן לא לוה משמעון כלום כמו שראו האחרוני' אלא שהם משקרי' בעדותן זו ומפני שהעד זומם הוא מוסר מכל העדות בכללו קראו הכתוב לענות בו סרה עכ"ל:

תוכן דבריו שצריך שתהא הזמה על אופן שלא היה לה ניזמי' שם עדים כלל בענין שהעידו לא כאשר העידו שנעשה המעשה ואף על היפוכו דהיינו שלא נעשה המעשה ג"כ לא היה להם שה עדי' וכזה מדויק מלשון הרמב"ם בפי' המשניות שהבאתי לעיל שצריכים שתשקר גופן של עדי' שע"י הזמה מבורר שלא היה להראשונים שם עדים כלל בענין הזה לא על הן ולא על לאו ועתה נחזי אנן היכא שבאים שני עדים ומעידים על אחד שהסית לפלוני ופלוני ואותן פ' ופ' מעידין שלא הסית אותם אותו פ' נ' לכאורה דעדותן של הראשונים שמעידים על ההסתה קיימת דהם עדים גמורים שמשכחת בהם הזמה אבל על עדותן של האומרים שלא הוסתו לאו כלום הוא דהא לא משכחת בהו דין הזמה דאם יוזמו שלא הי' במקום פלוני ביום פ' הרי כדבריהם כן היא שלא הוסתו ביום פ' מאיש פ' והוי הזמה לגבי הראשונים וכיון דכל עדות שאי אי"ל לא שמי' עדים לא משכחת כלל שיהיה שם עדים על המסותי' אם יעידו שלא היה בהם הסתה מאיש פ' אבל כשמעידים שהוסתו מאיש פ' הוי שם עדים ואם יוזמו יהיה שפיר לענות בו סרה או שתשקר גופן של עדים דהא אין שם עדים עליהם רק על הסתה ולא על הפוכו שכיון שלא הי' ביום פ' במקום פ' לא היה עליהם כלל שם עדים דאם הי' מעידים שלא הי' הסתה בלא"ה לאו כלום הוא דעדות כזו ליתא בהזמה ומה דליתא בהזמה אין שם עדות עליו אם כן אתי שפיר הא דבהסית לשנים שמקבלים עדותן על המסית דהוי שפיר עדות שאי"ל אבל בהסית לא' אף שהיה עוד ע"א אין לצרפם לקבלת עדות מהם דהא לגבי עד השני שהוא לא היה מוסת אלא מעיד על משמע תו שהסית להשני לא משכחת הזמה דהא אם יוזמו המוסת ואיתו העד לא יהיה שייך גבי אותו העד לענות בו סרה דהא הוא אינו סר מכל העדות ע"י אותו פ' מאיש פ' ומהצורך שתקוים לענות בו סרה בשני העדים לכן צריכים להכמין ב' עדים שיפידו על המסית ומיושב שפיר קושית התוי"ט הנ"ל וכן עד"ז מיושב קושי' ד"ז הגאון מ' חיים יונה הנ"ל דכשניזם האיש שאומר פ' רבעני הוי סר מכל העדות דהא על שלא נרבע בלא"ה לא היה מעולם עליו שם עד דהא אינו בהזמה וממילא מוכח דמיירי שהעד שמצטרף עשו לא העיד לל רק על הרובע ולא על הנרבע דאם העיד גם על הנרבע לא משכחת בהזמה דאם יוזם הוא לא יהי' סר מכל העדות דהא ה"א יכיל להעיד בהיפוך שלא רבע אותו פלוני והזמה לא נקראת הסתה מכל העדות אלא היכא שע"י ההזמה נתברר שלא היה על שני העדים שם עדים כלל בענין הזה לא על קיום המעשה או בביטלו ושיש להוסיף עוד לכאורה דמיתי דגבי פלוני רבעני אין על הנרבע שם עד כ"א כשמעיד שנרבע אבל כשאמר שלא נרבע הוי כנוגע שמעיד לזכותו שלא בא לידי תקלה וקלון רק שיש לדחות שיכול להעיד שנרבע מאחר ולא מזה או שאמר שבאמת נרבע מזה אבל לא היה התראה לרובע ע"כ צריכים לדברי הראשונים ולפי"ז יש לתרץ דברי הירושלמי בקידושין גבי שליח נעשה עד שהבאתי לעיל שי"ל, שהירושלמי סובר דבעידי קידושין בעינן דו"ח ושיהיה עדות שאי"ל ע"כ לא מועיל שליח וע"א כיון דלגבי עד לא משכחת הזמה שיהיה מוסר מכל העדות על הן או לאו משא"כ כששנים שלוחים הן העדים דלגב' שלוחים לא שייך כלל שם עדים אם יכחישו