ברוך טעם קלא

ביהר"ח כו' כתבו הראשונים אפילו במקשה לילד קאמר דאי בשאינו מקשה לילד פשיטא כו' ולדידיה קשה לי לפי סוגיא הנ"ל לפיכך נ"ל דר"נ אתי לאשמועינן דהוי מיעוט דלא שכיח ול"צ לברורי. לכאורה י"ל דלפי פי' הר"ן לא מוכח דאף במקשה לא חיישינן ור"ן בעצמו בפירושו לאלפסי כתב פשיטות דאפי' במקשה ל"ח:

וצ"ל דר"ן קיימא סברא דנפשי' דקושי לידה אינה בכלל שם ריעותא ללענין לענין חשש ר"א דהקושי אינו מורה על דוחק ביה"ר דאף באפס דוחק כלל תרבינה הסיבות בהחלש כח הדוחה ליציאת הולד וכדומה:

אמנם א"כ היכי שמוצאין הריעותא בולד עצמו המורה שנדחק הולד ביציאתו ושמא בדחיקא זו נתרסק בריסוק המטריף אינו ראי' לפי פירש הר"ן שגם בכה"ג יהיה הולד מותר תוך מעל"ע דהא הריעותא לפנינו:

ונ"ל לפי המבואר וידוע שהולד מיד אחר הלידה ליכא ריעותא כלל במה שאינו הולך רק אם כבר עברו איזה שעות ועכ"ז אינה ננערה להליכה מחזיק הריעותא ואי' בחולין דף ט' גופא אמר רב הונא נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע במה נטרפה ונימא נשחטה הותרה הא קמ"ל אע"ג דאתייליד בה ריעותא ויש מחלוקת הפוסקים בזה היכא דאתיליד ריעותא בחיי הבהמה יש סוברים כיון דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת שאינה זבוחה חוששין לריעותא דטרפות הנראה בעוד לא יצאת מחזקת איסור דאינה זביחה:

אמנם בדברי התוס' מס' יבמות דף למ"ד ד"ה אשה זו בחזקת היתר עומדת כו' מוכח דאף ריעותא דחיים לא חיישינן כי ז"ל שם אע"ג דאמרינן בספק דרוסה או בישב לה קוץ בושט דטרפה דהתם הטעם משום דשכיחא ומוכחא מילתא לאסור טפי מלהתירא אבל בשאר ספק אע"ג דאתיליד ריעותא מחיים מוקמינן אחזקה עכ"ל והתוס' אזלו לשיטתייהו דסברו דחזקת אמ"ה או איסור א"ז כיון דאית לי' תקנה בשחיטה אינה בכלל שם חזקת איסור ואדרבה מקרי שם חזקת היתר שבהמה עומדת להיות מותר ע"י שחיטה דדמי לאשה שאף בעודה תחת בעלה אמרינן שאשה זו בחזקת היתר עומדת כשיגרשנה או ימות בעלה וע"כ לא מקרי חזקת איסור לענין ספק הנולד בה אחר כך בגירושין של צרתה ועיי"ש תורף הדברים מבואר בתשובת מהר"ם לובלין המובא בש"ך יו"ד סי' נ':

אמנם לכאורה ליכא הוכחה מזה לשיטת התוס' כ"א בריעותא דאתי לאסורה מעת הריעותא כגון בדריסה דלעולא דשכיח יותר לאסורא הוי אמרינן דאוקמי בחזקת כשרות שהיה בה בוודאי קודם שנולד ריעותא זו אבל בריעותא דיש לחוש מחמתה שנטרפה הבהמה בריעותא זו מעת הלידה אפשר לומר דגם התוס' מודים דחוששין לריעותא כזו המסתפקת לנו דלמא לא היה להבהמה שום חזקת כשרות דנטרפה תיכף ביום הולדה בריסוק. ונראה דבכה"ג נמי מתלי תלי בדעת הט"ז ביו"ד סי' י"ח סק"י דשם איתא שחט בסכין ונאבד קודם הבדיקה ואח"כ נמצא והוא פגום שחיטתו כשרה הואיל ויצא בהיתר וכתב הט"ז בזה מתורץ מה שיש להקשות מסעיף ט"ו שכתב אבל מספק אין תולין כו' וכאן אנו מקילין מספק וכן מסעיף י"ו שפסק דוקא בדק הסכין אחר שחיטה אמרינן שיבר בה עצמות וכאן אמרינן אפילו לא בדקה אחר שחיטה ובאמת הכל ניחא דוודאי בכל התורה הולכין אחר החזקה אלא א"כ הדבר לפנינו לבדקו לא סמכינן אחזקה כמ"ש המרדכי כו' וכן הוא כאן בסכין דכל שהוא לפנינו לבדקו אנו מחוייבין לבדקו וכ"כ הר"ן כו' ע"כ כל שלא בדקו אזלי ליה חזקת סכין שהיה יפה בשעת שחיטה שבדקו קודם מ"מ חייב עכשיו לבדקו שנית. ומש"ה בדין ט"ו וט"ז שלא נאבד הסכין ממילא חייב לבדקו וכל שלא בדקו אין לו חזקה טובה ולא הי' לו שעת הכושר שום פעם עדיין אלו בא לשאול קודם שנולד ספק זה של עכשיו שנמצא פגום לא היינו מורים להיתר ואין כאן שום זמן להיתר ע"כ יש להחמיר מס' כאלו אין כאן חזקה משא"כ כאן שנאבד הסכין שהיה לו חזקה אז ואלו בא אותו פעם לשאול היינו מורים לו היתר נמצא שהיה זמן להיתר ע"כ אמרי' דאף בנמצא אח"כ והוא פגום כיון שאפשר שנפגם אחר השחיטה וכבר הי' היתר אלו בא לשאול. אין הספק אוסרו אחר כך ונמצא הכל על נכון עד כאן לשון הט"ז:

ולפי"ז מוכח אפילו אם יש לתלות לחוש מחמת הריעותא למפרע נמי מוקמינן אחזקה שהיה קודם שנודע הריעותא כמו בסכין:

היוצא מזה אם יש חזקת היתר אפי' אתיליד ריעותא מחיים לא אסרינן ואוקמינין אחזקה וה"ה כאן בריסוק אברים אי אמרינן דצריך להמתין אחר לידה אפי' אין בה ריעותא עדיין כנ"ל אלא מחמת כל היכא דאיכא לברורי צריך להמתין א"כ אין לה זמן להיתר ואין לה חזקה וכשנולד בה הריעותא אחר שעות שאינה ננערה לעמוד טרפה משום ספק ר"א עד שתשהה מעל"ע והטעם משום דלא הי' לה חזקה מעולם אבל אי אמרינן דא"צ להמתין דמחזיקינן בעוד שלא נראית הריעותא דביה"ר אין בו משום ריסוק אברים א"כ יש חזקת כשרות מיד אחר לידה דאז עדיין לא נראית הריעותא ושוב לא איכפת לן אם יהיה נתגלה ריעותא אח"כ דכבר היה לה חזקת היתר ועדיף מדין סכין שנאבד דאף כשנמצא אח"כ והוא פגום ל"ל בה כיון דכבר יצא בחזקת היתר נמצא הא בהא תליא אם היה הדין דצריך להמתין מפני חשש ר"א ליכא כלל חזקת היתר אבל לפי דברי ר"נ דא"צ להמתין מפני חשש ר"א משום דבסתם אין ביה"ר מרסק ממילא מיד כשנולד הולד מחזיקים בחזקת כשרות ע"כ אף אם נתגלה אחר איזה שעות שאינה עומדת וזה הוי כריעותא מ"מ מעמידין את הולד בחזקת שהחזיקו בו קודם שנתגלה הריעותא דהא אם היה שואל בא לשאול תיכף אחר הלידה מיד אם ישחטנה או לא היינו מתירין לו לשחטו וכיון שיצא בחזקת היתר אינו יוצא מאותו חזקה אף בדאתיליד בו הריעותא כמו שמסביר הט"ז בסכין שנאבד ואח"כ נמצא פגום ואף שהריעותא עתה לפנינו מ"מ כיון שאם היה שואל בא לשאול קודם מציאת הסכין היינו מורים לו ששחיטה כשרה וכנ"ל ע"כ א"ש דאף לפירוש הר"ן בדברי ר"נ יש לפסוק גם בנמצא הריעותא אחרי איזה שעות אחר הלידה ל"ל בה כיון דכבר קדם החזקת כשרות אך כ"ז בכלו לו חדשיו שפיר י"ל דמיד בשעת הלידה יש להולד חזקת היתר לשחטה תיכף ולאכלה אבל אם עדיין לא כלו לו חדשיו שעומר מלידתו עד תום ז' ימים בספק נפל א"כ לא שייך לומר כלל חזקת היתר באותו ולד כ"ז שלא יצא מספק נפל וא"כ אם בתוך ז' ימים בעוד לא הוחזק לכשרותו ונולד הריעותא דחשש ר"א כי אינה עומדת שפיר יש לחוש מחמת ריעותא זו לר"א כיון שאין שייך באותו ולד לומר שהיה לו חזקת היתר קודם מציאת הריעותא האף לפ"ד התוס' אף בריעותא מחיים לא חיישינן ז"א אלא משום דאיסור הראשון הוא מחמת איסור אמ"ה או א"ז שאינה בגדר חזקת איסור דהא לאיסור זה יש היתר בשחיטה ואדרבא נהפך הוא דמקרי חזקת היתר עי"ז ודמי לא"א דאף בעודה תחת בעלה אמרינן בה דאשה זו בחזקת היתר עומדת משא"כ כשהספק איסור היה מחמת ספק נפלים שאם הוא נפל לא הגיע לחזקת היתר כלל ע"כ כשנצמח הריעותא לספוקי בי' על חשש ר"א הוי עכ"פ כמציאת הריעותא בעוד שלא היה להולד שום חזקת היתר דהא היה בספק איסור מחמת ס' נפלים והשתא דאתינן להכא מיושב ק' הט"ז על הרש"ל דרש"ל תירץ שפיר דרא"ש איירי בלא כלו לו חדשיו. וא"כ אין לו חזקה עד ח' ימים ואיכא ריעותא דאינה הולך קודם החזקה ושפיר יש לאסור מצד הריעותא ע"כ צריך הפריס דלא יהיה הריעותא. אבל ר"נ איירי דכלו לו חדשיו שעומד תיכף אחר לידתו להיות ניתר בשחיטה ולאכילה והיה להולד חזקת כשרות מש"ה אף אם אחרי איזה שעות נראה הריעותא שלא הפריס ל"ל בה כנ"ל דהוי כמציאות הריעותא אחר היתר חזקת גמור ומה שכתב הרא"ש כדאי' בפרק א"ט קאי על סוף דבריו שהפריס צריך להוציא מס' ריסוק ומה שמקשים עוד על הרש"ל דהא צריך להשהות ז' ימים הרי שעבר מעל"ע הוי כעמדה י"ל דלק"מ דהא אף בשהיית מעל"ע צריך בדיקה וא"כ אם לא עמד הנפל יחשב מחמת זה לריעותא לחוש שמא נתרסק בביהר"ח ואף בשהיות מעל"ע הי' צריכים לבדוק משא"כ כשהפריס לא הוי ריעותא כלל אין חוששין עוד שמא נתרסק בביהר"ת ואף בדיקה א"צ. דהא דעמדה צריכה בדיקה ז"א אלא בנפילה אבל בנולדה כדרכה אין התחלת צד חשש ריסוק ביהר"ח כ"א כשנראה הריעותא דאינה עומדת וכשאותה ריעותא היה בהולד שעדיין לא היה בו שום חזקת היתר וכנ"ל דהיינו בוולד שלא כלו לו חדשיו ואין היתר לשחיטתו כ"א בשהיות ז' ימים ואף שאח"ז נתגלה למפרע שלא היה נפל מ"מ כיון שהיתר זה לא מתברר עד עתה הוי חזקה דלמפרע חזקה שלא נתברר דל"מ חזקה כמו שכתבו התוס' והרא"ש בחולין דאף דפרה אדומה הי' בת ב' שנים וטרפה אינה חי' מ"מ אי לא הוי אזלינן בתר רובא היינו צריכים לחוש דלמא טרפה היא ולא היה מועיל מה שנתגלה עתה שלא נולדה טרפה דחזקה שלא נתבררה לא מקרי חזקה. ובדרך זה י"ל ג"כ דברי הרמב"ם דבביצה דף ל"ד ע"א תנן התם דרסה או שטרפה בכותל או שרצתה בהמה מפרכסת ושהתה מעל"ע ושחטה כשרה אמר ר"א בר ינאי משום ראב"א צריכה