ברוך טעם קכט

משום מלאכת שבת אף שגם בזה נתקנו להוציאם מידי אמ"ה מ"מ הרי נגד תיקון כ"ד זה מרובה עליו הקלקול שהיה לבהמה זו ע"י אותה השחיטה שקודם שחיטה היתה עומד לאכילה ולחרישה ולגדול וולדות וע"י השחיטה נתקלקלה מכל זה ולא הגיע רק לתיקון כ"ד ביציאתו מאיסור אמ"ה וע"כ הוי כמקלקל דרך השחתה ויש להאריך בזה בדברי תוס' שבת דף ק"ו ד"ה חוץ והוקש לזה בשוחט עגל הנולד ביו"ט שכיון דרוב הנולדים אינם מתרסקים בריסוק המטריף ואף אם הגיע לידי ריסוק מה ישוב לברייתו הרי היה עומד עגל זה בחייו לג' דברים הנ"ל כשאר כל הבהמות ואם יהיה נראה לעינים אחר השחיטה איזה ריעותא ויהיה שורת הדין להטריפה מספק כנ"ל כיון דא"א בבדיקה תוך מעל"ע נתגלה למפרע שהי' שחיטת אותה בהמה קלקלה נגד מה שהיה מחזקת מצד רוב הנולדים שתהא עומדת לג' דברים ובכה"ג לא יבוא השוחט בשחיטתו שלא לצורך על מלאכה דאורייתא כיון דנתגלה שהיה ע"י שחיטה זו קלקול הבהמה ויש לדמותו קצת למש"כ התוס' מס' שבת דף הנ"ל ד"ה החובל דהמבעיר באיסורי הנאה שסובר שמותר ליהנות הוי משאצ"ל מחמת מחשבתו מלאכת מחשבת כיון דאסור ליהנות הוי קלקול וא"כ אין ראי' מהא דשוחטין ביום טוב דאף בדאיכא ריעותא לא חיישינן לריסוק ע"י ביהר"ח די"ל דר"נ לא אמר דבריו רק היכא דליכא רעותא באברים הפנימים וא"ל אמאי מותר לשחוט ביום טוב ניחוש דלמא ימצא ריעותא אחר שחיטה ותהיה השחיטה שלא לצורך ז"א דהא אם יהיה כן לא יהיה בכלל עובר אמלאכה דאורייתא כיון דשחיטה הוי בכה"ג קלקול ואף דמקלקל אסור ג"כ מדרבנן מ"מ כיון דבספיקא קאי אם ימצא ריעותא או לא הוי לענין מלאכת קלקול רק ספק דרבנן שהוא לקולא נגד חשש מלאכת איסור דאורייתא יש בשעת עשיית מלאכת השחיטה ס"ס ספק דלמא לא ימצא ריעותא כלל ותאכל ואת"ל שתמצא בה ריעותא ותהיה אסורה מלאכול מספק מ"מ דלמא לא נדרסה בביה"ר בריסוק המטריף הריעותא מה שימצא בה הי' עומד להבראת ויגרום בשחיטה זו קלקול לאותו הולד ולא היתה מלאכת השחיטה מלאכת תיקון רק מלאכת השחתה והשתא דאתינין להכא יש ליישב קושית הט"ז על הד"מ ואקדים גם קושית הפר"ח שמקשה דאיך אפשר לומר כדעת הרא"ש דלענין מלאכת יום טוב מחמירין טפי ולהכי מצריך הרא"ש הפריס על גבי קרקע הא לס"ד דרבא דאתיא ראיה לר"נ מהנך ב' ברייתות דעגל שנולד לא נחית לאוקמא דמיירי בהפריס ועכ"ז היה מותר לשחוט ביום טוב משום דר"נ דביה"ר אין בו משום ריסוק אברים. ותירצתי בפשיטות דהא מה שבאמת מחמיר הרא"ש ביום טוב טפי מובא בב"י משום מהר"י בן חביב משום דיום טוב הוי דשיל"מ גם בפליתי סימן ט"ו מחליט בפשיטות דיש להחמיר ביום טוב יותר משום דהוי דשיל"מ. רק מה שהפריז שיש להחמיר מטעם זה אף היכי דאיכא רובא בטבעי לא מחוור כאשר כתבתי בגליון הפלתי ולפי"ז י"ל דרק לדידן דתפסינן להלכה כר"א דמסיק במס' ביצה דף ב' לעולם ס' יום טוב ס' חול הוי לי' דשיל"מ וכל דשיל"מ אפי' באלף ל"ב ומפרש"י כיון שהחמירו לענין ביטול כך החמירו לענין ספיקו ע"כ בכל ספק מלאכת יום טוב אף במלאכה דרבנן חוששין ין לחומרא ומטעם זה מצריך הרא"ש שיפריס משא"כ לשאר אמוראים שחולקים על רב אשי ומהם רבא כמבואר בסוגיא דביצה דף מ' דמקשה הגמ' שם ולבטיל מים ומלח לגבי עיסה ומשני רבא דתבלין לטעמא עבידי ולא בטלו ור"א תירץ כיון דהוי דשיל"מ אפי' מדרבנן ל"ב נשמע דרבא אינו סובר כר"א ועוד כמה אמוראים חולקים על ר"א בזה כמבואר בסוגיא ד"א ביצה שנולדה ביום טוב גם בסוגיא דעצים שנשרו מן הדקל דף ד' שם דדייקו הגמ' שם ולר"א דאמר דשיל"מ אפי' באלף ל"ב משמע שר"א לבדו הוא דחידש דין זה ע"כ ל"ק קו' הפר"ח דרבא דמייתי הך סייעתא לשיטתי' אזיל דאין סובר להחמיר כלל בדרבנן אף אם הוא דשיל"מ ע"כ אף דלא אסיק למימר דמיירי בהפריס עג"ק לא הי' לחוש לאסור שחיטת הולד ביום טוב דכיון דביה"ר אין בו משום ר"א אף שעכ"ז אם ימצא ריעותא בו יצטרך לחסרה לא יבוא לידי איסור דאורייתא במלאכה בשחיטה דישוב להיות מקלקל כנ"ל אבל לדידן דפסקינן כר"א דאף לספק איסור דרבנן אסור היכי דה א דשיל"מ דעת הרא"ש שאסור לשחטו ביןם טוב משום ספק מלאכה דאף במקלקל יש אד"ר. לפי"ז י"ל דהרא"ש סובר דגם ר"נ מודה היכי דחזיני' ריעותא באברים הפנימים צריכים לאסור מספק ריסוק גמור ע"י ביה"ר כיון דהריעותא לפנינו כנ"ל וכיון דלנגד חשש מיאות הריעותא זו ליכא רוב כנ"ל אסור לשחוט ביום טוב מספק דלמא הוי נראה הריבותא והיה אסור לאכלו ותהיה השחיטה שלא לצורך ע"כ אוסר הרא"ש שלא לשחוט עגל שנולד ביום טוב כ"א בהפרי' והיינו בהלכה כיון דהליכה מוציאה בוודאי מחשש ריסוק ואף אם יהי' נראה הריעותא ולא יהיה אפשר לבדקה כיון שהוא תוך מעל"ע מ"מ יהי' מותר העגל באכילה וכדברי הרשב"א בתשובה הנ"ל אף בעוף שנדרס כיון דחיוב בדיקה אינו אלא מדרבנן ויהיה אפשר לבדקו דהא כבר שהתה מעל"ט תלינן שוודאי אתכשר ע"י הבדיקה ותתברר שאין לה ריעותא המטריף ותהיה ראויה לאכילה ולא יבוא כלל בכלל מלאכה ביום טוב שלא לצורך וזה כוונת הד"מ בישוב דברי הרא"ש שלא כ' שחוששין שמא ימצא טריפה רק שחוששין שמא ימצא ריעותא באברים הפנימים דהיינו ריעותא בעלמא ומצד הריעותא יצטרך לאסור מספק ואף שעכ"ז לא יהיה כנכשל באיסור דאורייתא במלאכת יום טוב דהא בשעת שחיטה היה לבהמה חזקת כשרות מצד הרוב וגם לענין איסור מלאכה דאורייתא היה ס"ס כ"ז שלא נראה הריעותא הנ"ל דאם הולד באמת כשר הוא רק מצד השחיטה תוך מעל"ע שא"א בבדיקה צריכים לאסרה הרי ישוב למפרע שהיה השחיטה לקלקול עכ"ז גם מפני חשש מלאכת קלקול שאינו אלא מדרבנן צריכים ליחוש גבי יום טוב דהוא דשיל"מ ונגד חשש מלאכת קלקול ליכא אלא ספק א' דלמא לא ימצא הריעותא וספיקא לחומרא כיון דיום טוב דשיל"מ הוא ומה שסיים הרא"ש דצריך שיפריס עג"ק שיצא מספק ריסוק כדאיתא בפרק א"ט אין הכוונה בזה דשם מוכח שצריכים שיפריס אבל כוונתו להיפך כלומר שלא יעלה ע"ד לומר דאף אחרי שהפריס דהיינו הלכה אם הריעותא נמצא יש לחוש וא"כ גם הפריס אינו מועיל לענין חשש איסור יום טוב ע"ז כתב הרא"ש דבהפריס יוצא מכלל ספק ריסוק כדמשמע מפ' א"ט וכד' הרשב"א הנ"ל דאתיא לי' מדאמרינן שם בא"ט הלכה א"צ בדיקה ההליכה מוציאה מכל וכל מחשש ריסוק ואף אם מוציאין ריעותא אין לחוש כלל כנ"ל ויעויין חולין דף ע"ג ושם מבואר דהפריס היינו הלכה רק בדף נ"א מפרש רש"י הפריס היינו ננערה לעמוד והטעם שסובר רש"י שמיד שאין בה הריעותא שלא עמדה תו ליכא למיחש לריסוק ביהר ודי בעמידה לבד. לכך הוצרך לדחוק שם דהפריס ל"ד כמשמעותא דהיינו הלכה דהא מיד בננערה לעמוד אין לחוש אבל מש"כ הרא"ש מס' ביצה וגם צריך שיפריס פירושו כפשוטו דהיינו הלכה וכן בערוך ערך הפריס כו':

ולפמ"ש א"ש מש"כ עוד בד"מ בזה"ל ואין להקשות לפי"ז דא"כ הי' לו לרא"ש ולרבינו בעה"ט לפרש לענין טריפות דאם נמצא בו שינוי טרפה ע"כ כוונתו דהוי ליה לאשמעינן דאף בנמצא בו ריעותה שאין בעצמותו טרפות מטריפין בכה"ג דחוששי' שמא נתרסק ריסוק המטריף ע"י ביהר"ז ע"ז מתרץ הד"מ וזה"ל וי"ל שסמך על מש"כ בדין נפולה שאם שהתה מעל"ע אעפ"י שאמרינן שיצאה מכלל ריסוק אברים מ"מ צריכה בדיקה באברים הפנימים כמ"ש ביו"ד סי' נ"ח ולכן עגל שנולד אף דלא צריך בדיקה מ"מ כשרואין בו שינוי טרפה ע"כ י"ל דכוונתו כיון שמדין נפילה ששהתה מעל"ע נשמע שאף שמוחזק מחמת השהיי' שלא נתרסק מ"מ אפשר להיות שנטרף לכך צריך בדיקה מכ"ש כשיוצא מביהר"ח ומוצאין ריעותא האף שקודם מציאת הריעותא החזקנו אותה לכשרה מ"מ מחמת הריעותא אשר לעינינו וודאי צריך בדיקה וכיון שתוך מעל"ע א"א לבדוק צריכים להטריף וקרוב לשמוע דאם נפלה ושהתה מעל"ע ומוצאין ריעותא שאין טרפה בבירור וא"א לבדקה מחמת חסרון בקיאות הוי כלא נבדקה ודעת הד"מ שכ"כ בעגל שמוצאין בו שינוי אחר שחיטתו ביום טוב שנולד כיון שא"א לבדקו מחמת שלא שהשתה עדיין מעל"ע ואז אינו ניכר הריסוק מטריפין להו ואף שתירץ זה על הרא"ש הוא דוחק מ"מ מלשון הד"מ נראה שנתכוין לתירוץ זה:

שוב התבוננתי שהרא"ש שכתב במס' חולין דר"נ אתי לאשמועינן דביה"ר אין בו משום ריסוק אברים אף היכא דאיכא ריעותא שאינו עומד ע"כ מפרש מה דאמרינן שם כגון שהפריס היינו עמידה לבד כפירש"י. וכדי שלא יהיה סותר בזה מדברי הנ"ל בפירוש כוונתו עפ"י דברי הד"מ נ"ל דאפשר לומר דמחלק הרא"ש בין חדא לריעותא ובין תרתי לריעותא וע"כ כ"ז דליכא אלא חדא לריעותא דאינה הולכת לא חיישינן שנתרסקה ע"י ביהר"ח ואף בדיקה א"צ אבל בנמצא אחר שחיטה עוד ריעותא באברים הפנימים מיחשב לתר"ל צריכים לאסור מספק כשנשחטה תוך המעל"ע תי אי אפשר בבדיקה אבל אם עמדה אחר הלידה אף אם נמצא ריעותא באחד מאברים הפנימים כיון דלא הוי אלא חדא לריעותא ע"כ סובר הרא' דאם הפריס מותר לשחטה ביום הלידה אף ביום טוב דהא בכה"ג אף אם מצא הריעותא לאחר השחיטה לא ניחש לה ומקור להדין זה מדעת הראב"ד וסייעתו דפוסקים שמחלקים בטרפות הריאה בין חדא לריעותא ובין ת"ל