ברוך טעם קכח

תשובה מסתברא דכל שעמדה והלכה אפי' נמצא שינוי באברי' אין חוששים לה דכל שהלכה בידוע שאין לה ריסוק גדול המביא לידי טרפות אלא חוזר לברייתו ולפיכך כל שלא נמצא בו טריפות אחר כנקיבת הריאה כו' אין חוששין לה כו' ואשמעינן להו לרבנן שאע"פ שיראה כריסוק באברים מ"מ אין הריסוק מביא לידי טרפות מ"מ המחמיר כמו שהחמרת אתה תע"ב ע"כ. היוצא מדבריו שסברת הרשב"א כיון שהולך הוי כבירור גמור שלא היה בה ריסוק המטריף ע"י אותה נפילה ע"כ אפי' נמצא איזה ריסוק לא הוי כריעותא לחוש מחמתו שנטרפה בריסוק זה וכשרה הבהמה כמו דמכשיריני' בריסוק כזה הנמצא בבהמה שלא נפלה דריסוק לבדו הבא שלא מחמת נפילה אינה טרפה והשואל שלא לחוש לסברתו להחזיק ההילוך כבירור גמור ע"כ חשש להחמיר להטריף הבהמה כשנמצא הריעותא בריסוק מה עאכ"ו לפי הנאה הנ"ל די"ל דגם ר"נ מודה דהיכי דנמצא ריעותא באברים מיד אחר הלידה דיש לחוש דביה"ר גרם ריסוק זה. ל"מ לדעת השואל הנ"ל אלא אף לתשובת הרשב"א ז"ל י"ל דבכה"ג יש להטריף אף דלא שכיחי שיהיה בה ריסוק המטריף ש"ה דהרי הריעותא לפניך דהא עכ"פ נראה שבא לידי ריסוק מה מדוחק ביה"ר ויש להסביר הדברים ביותר דהא דאין חוששין לריסוק אברים ביה"ר הוא משום שרואים בחוש דרוב כל הנולדים חיים וקיימים וכ"ז כשאינו נראה הריעותא לפנינו משא"כ היכא דאיכא ריעותא לריסוק מה מה"ת לא ניחוש מצד אותו הריעותא דלמא נתרסק אותו הולד ע"י ביה"ר בריסוק המטריף ומחמת שעדיין בתוך מעל"ע לא ניכר כל הייסוק הא חדא:

עוד י"ל דאף דחזינן דרוב הנולדים לא נתרסקו ע"י ביה"ר בריסוק המטריף דהא רובם חיים מ"מ י"ל דביה"ר גורם ריסוק מה היינו ריסוק החוזר לברייתו וע"כ רוב הנולדים חיים וקיימים וכ"ז אם אנו באין לדון לענין טרפות העגל דלמא נטרפה בדוחק בית"ר אזלינן בתר רובא דרוב אינם מתרסקים בריסוק המטריף אבל לענין חשש שמא ימצא אחר שחיטה בעגל ריעותא דריסוק מה לענין זה אין לנו בירור ע"י רוב שלא ימצא כן דאפשר שכיח ריעותא כאלו ברוב הנולדים ביום הלידה רק חוזרים לברייתם וע"כ רובם הנולדים ם חיים וקיימים. ונוכל לומר דרך משל חצי מהנולדים אינן מתרסקים כלל ע"י ביה"ר ובחצי' שמתרסקה יש שהריסוק אינו ריסוק המטריף ויש שהגיעו לריסוק המטריף. וע"כ לענין חשש טרפות יש רובא דהיתירא אבל נגד חשש מציאות הריעותא בריסוק מה דליכא רוב רק שכ"ז שלא נראה לעינים הריעותא מכשרינן הולד מצד הרוב דהא יש רובא דכשרות מהם שאינן נתרסקין כלל ומהם שאין ריסוק ריסוק המטריף וחוזרים לברייתם ועכ"פ רובם אין מתרסקים בריסוק המטריף אבל כשאנו רואים להדיא ריעותא דריסוק מה אף שיכול להיות שאינו ריסוק המטריף מ"מ מידי ס' לא נפקא והרי ריעותא לפנינו ויש לדמות זה לדין בדיקת הריאה וסרכות שאם נאבדה הריאה בלא בדיקה כלל כשרה דאזלינן בתר רוב בהמות כשרות יש שאין להם סרכות כלל ויש שיש בהם סרכות אבל אינם סרכות המטריפים ובכללן איכא רובא דכשרות ע"כ כשר כשנאבדה הריאה אבל בריאה שנמצא בה סרכה שלא כסדרן דצריך בדיקה בנפיחה וכדומה רק שמנוע הבדיקה כגון שנתקרע הריאה במקום הריעותא מטריפינן. והטעם כיון שרואין ריעותא דהסרכא ליכא רובא דכשרות דהוי כס' השקול אם הוא סרכא מטרפת או לא. א"כ בדברי ר"נ שמצינן למימר שגם ר"נ מודה היכי שאנו רואין הריעותא לפנינו בריסוק מה חוששין שמא נתרסק בריסוק המטריף ע"י ביה"ר ואף דהר"ן בעצמו פוסק להלכה דאף במקשה בלדתה אין חוששין לריסוק י"ל שסובר מסברא דנפשי' דקישי לידה אין ריעותא כלל דקושי אינו מצד דוחק ביה"ר רק שהולד אינו יכול להתעורר לצאת אבל ריעותא באברים פנימי' בריסוק מה שדרכו לבוא ע"י דוחק בוודאי נחשב לריעותא מהראוי הי' שיהיה אסור לשוחטו ביו"ט עגל הנולד בו ביום דאף דרובם מהנולדים מחזקינן בחזקת כשרות מצד הרוב מ"מ אין להחליט מחמת רוב זה שיהיה נראה לעין איזה ריעות באותו עגל אחר שחיטה וכשיהיה כן יצטרך להטריף מספק דהא תוך מעל"ע אין שום תקנה בבדיקה לריסוק המטריף וכיון דנצטרך להטריף חשוב השחיטה להיות שלא לצורך או"נ והוי לענין איסור מלאכת השחיט' כס' השקול וספיקא דאורייתא לחומרא וכיון דנחתינן להכי מיושב קי' הר"ן על פירוש הראשון דא"ש סייעתא דרבא לר"נ מעגל שנולד ביום טוב דמוכח ע"ד ק"ו דאף שנמצא ריעותא באברים הפנימים מ"מ לא חיישינן לריסוק ע"י הרחם כי אין דרכו של ביה"ר לרסק כלל מכ"ש בלידה ע"י קושי לא חיישינן שאל"כ שיש מציאות לביה"ר שירסק רק שרוב הוא שביה"ר אינו מרסק בריסוק המטריף א"כ אין להתיר שחיטת עגל ביו"ט דהא איכא לענין חשש איסור מלאכה ביו"ט שלא לצורך ספק השקול דלמא יראה לעיני' ריעותא מה אחר השחיטה בא' מאבריו ועי"ז יהיה מניעה מלאכול דהא א"א לבודקו תוך מעל"ע ותהיה מלאכת השחיטה שלא לצורך יום טוב ומדתניא בברייתא מותר לשחוט ביום טוב עגל הנולד בו מוכח דמצד ביה"ר אינו בא שום ריסוק כלל וע"כ אף אם ימצא אדם ריעותא בא' מאברים הפנימים לא ניחוש לריסוק המטריף דהא לא נפל וביה"ר אין בו משום ריסוק כלל ודמי ממש למש"כ הרשב"א בתשובה הנ"ל כיון דהלכה מוציאה מס' ריסוק אף אם חזינן ריעותא של ריסוק מה ל"ל בה וכ"כ כיון שאין דרך ביה"ר לרסק הוולד לא חיישינן אף במציאות באברים הפנימים וע"כ הטעם שהיה ק"ל לר"נ דליכא כלל לתא דריסוק ע"י ביה"ר ולכך מותר לשחוט ביו"ט. ויש להוסיף עוד כיון שאין דוחק ביה"ר מרסק אפשר דהוי רוב גמור גם לענין חשש מציאות הריעות קלה אחזוקי ריעותא באפס דבר לא מחזיקינן:

אמנם להעמיק על הדברים הנ"ל י"ל שיסוד הראי' הנ"ל מדמותר לשחוט ביום טוב מוכח דאף במקום ריעותא באברים הפנימים לא מטרפינן מספק מתלי תני במחלוקת ואקדים דברי הגמ' מס' חולין ד"ת ע"א אמר ר"נ סכין של ע"ז מותר לשחוט בה ואסור לחתוך בה בשר מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה מתקן הוא ואיתא בתוס' שם ד"ה מותר ואע"ג דבסוף פ' א"ד פסחים דף ע"ג מחייב לענין שבת גבי שוחט בשבת וחוץ לע"ז משום תיקון כ"ד דתיקון להוציא מידי אמ"ה שאני שבת דמלאכת מחשבת א"ת וכיון שיש תיקון פורתא חשיב מלאכת מחשבת דלכך נתכוין אע"ג שקלקולו יותר על תיקונו ע"כ. ולכאורה אינו מובן למה מביא התוס' ראי' מהא דפ' א"ד תיפוק לי' דאם נאמר דגם לענין מלאכת שבת הוי בכל שחיטה קלקול היאך משכחת חיוב על שחיטת בהמה בשבת נימא דהוי קלקול. דבוודאי זה מן המושכלות הראשונות דשחיטת בהמה המכשירה לאכילה מלאכת מחשבת היא דהא השחיטה הוא דרך הכשרה. והתוס' רצו להוכיח דאף שחיטה שאינה מכשרת לאכילה מקרי מלאכת מחשבת כשיש תיקון כ"ד לזה הביאו ראי' מפ' א"ד שם מבואר דאף היכי שנפסקה הבהמה ע"י שחיטה כגון בשוחט ונמצא טרפה או בשוחט חטאת בחוץ לע"ז מ"מ שם מלאכת מחשבת על אותו השחיטה מצד תיקון כ"ד שיש ע"י אותה השחיטה שמתקנו מידי אמ"ה:

ובר"ן לאלפסי לחולין על מימרא הנ"ל וז"ל וכיון דאתעביד מחשבתו ובמה שחשב איכא תיקון קצת אבל מדברי הרז"ה בפרק האורג נראה שלא נחית לסברת התוס' הנ"ל דמצד תיקון כ"ד מקרי מלאכת מחשבת דעיקר סברתו שם דשחיטה מקרי מלאכת מחשבת משום דדרך הכשרה בכך כדי שלא יהיה קשה עליו דהא השוחט טרפה או השוחט חטאת בחוץ לע"ז שאין השחיטה דרך הכשר הבהמה אדרבא ע"י אותה השחיטה נפסלה הבהמה עכ"ז מקרי מ"מ י"ל עפ"י דברי רש"י ז"ל שם בחולין ד"ה מקלקל הוא שכ' ואין זו הנאה שבחיי' היה דמיה מרובין מלאחר שחיטה שבחיי' עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה ע"כ וי"ל דתיקון כ"ד אף לענין שבת אינה יוצא מגדר מקלקל רק היכי דליכא קלקול מריבה מצד השחיטה עצמה ובזה אף כשיש רק תיקון כ"ד חשיב תיקון. מה שא"כ היכי דנגד התיקון כ"ד הבא ע"י שחיטה ישק קלקול רב לעומתו הבא ג"כ ע"י שחיטה בכה"ג הוי מקלקל גמור דהא נתקלקל על ידי שחיטה מרובה על התקון כ"ד וכל מקלקל לאו מלאכת מחשבת היא לכן בשוחט בהמה בריאה שיש קלקול גמור בשחיטה לבהמה למה שהי' עומדת קודם השחיטה לג' דברים אף שנתקן בשחיטה מאיסור אמ"ה לאכילה מ"מ כיון דלא הוי בשום תיקון נגד ריבוי הקלקול שבא ע"י השחיטה לא הי' לחייב משום מלאכת מחשבת רק מצד סברת הרז"ה דכל שחיטה המכשרת הוי מ"מ דהא דרך הכשרה בכך ולא דרך השחתה אבל השוחט בשבת חטאת בחוץ לע"ז שפיר מקרי לתיקון מה שהוציאו מיד אמ"ה דהא חטאת שאינו עומד לא לחרישה ולא לגדל וולדות דוולד חטאת מתות ומיד קודם השחיטה כשהתחיל לחתוך הצוואר נעשה בעל מום ולא היתה ראויה גם להקרבה א"כ בעצמית השחיטה ליכא קלקול נגד הבהמה דהא לא הי' עומדת לשום דבר ע"כ אף תיקון כ"ד מה שמוציאו ע"י שחיטה מידי אמ"ה חשיב תיקון לחשבו מ"מ ובשוחט בהמה טרפה בשבת דלא שייך סברא זו חיובה משום תיקון להוציאו מידי אמ"ה אף שזה אינו אלא תיקון כ"ד מ"מ חשיב לתיקון כיון שאין הקלקול בעצם הבהמה מצד השחיטה דהא טרפה הוא ולא עמדה לשום דבר רק אכילת כלבים כדאי' במסכת ביצה בסוגיא דאפרוח ולפי"ז י"ל דלשיטת הרז"ה דאם שוחט אדם בהמה כשרה בשבת בסכין פגום ליכא לחייבו