ברוך טעם קכז

מצוה להבערה למלאכה ואסור אף לצורך יו"ט. ומהם הקשו לפ"ז על דברי הגמ' פסחים דף ה' ר"ע אומר א"צ ה"ה אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא תעשו ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה כו'. ואמר שם ש"מ מדר"ע תלת ש"מ ל"א הואיל שהותרה הבערה לצורך כו' עיי"ש. וק"ל דלמא אף דסובר הואיל הכא קאי בלאו משום דמצוה בהבערה ואחשבי' רחמנא ואסור אף כשהוא לצורך. ומתרצים כיון דחמץ של עכו"ם מותר אין חשיבות בהבערת החמץ דעיקר מ"ע מן התורה שלא יהי' לישראל החמץ כי לא גזרה התורה דרך כלל שחמץ יהי' מבוער מן העולם. מעתה גבי ע"ז שהמצוה שהע"ז תהיה מבוערת שייך שפיר סברת רחמנא אחשבי' א"כ י"ל דלעולם הברייתא כבית הילל הוא ומה שמחייב על הבערה היינו משום דמיירי בעצי אשרה דלא אמרינן בי' מתוך. וא"ל דהא דחו לה בגמ' דאי מיירי בעצי אשירה פשו להו לאוי לא ידבק ולא תביא לזה י"ל דב"ה סברי דאיסור הנאת בב"ח לא אתיא מלא תאכל כל תועבה רק מק"ו מערלה. או מג' פעמים לא תבשל גדי וכפסק הלכה. ואף לדרש רבי שמביא ר"י בחולין דף קט"ו אמר ר"י כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו בבב"ח הכתוב מדבר. ומפרש רש"י לא תאכלנו יתירה דכתיב בפ' ראה גבי פסולי המוקדשין רק הדם לא תאכלנו על הארץ חשפכנו והא דכתיב לא תאכלנו למען ייטב לך וזה"ל יש דעות בהרבה ספרים דכיון דלא נלמוד רק באא"ע הוי כלא כתיב אכילה בגופו ואסור שלא כדה"נ עכ"פ אין להקשות מזה לסתור דברי ב"ה דלמא סובר כשאר תנאים כר"י דיליף מל"ת ג"פ. או כאיסי בן יהודא דיליף מערלה וכה"כ. א"כ בב"ח אסור אף שלא כדה"נ וממילא אין לחייבו משום הנאה על העצי האשרה כיון דליכא שום הנאה בהיתר מתבשל בב"ח שאסור אף שלא כדה"נ. לכן נראה לי שהיה לר"י הוכחה דע"כ תנא דההוא ברייתא סובר דבב"ח מותר שלא כדה"נ דהנה התוס' פסחים דף מ"ז מקשי' אמאי לא חשיב האי תנא גם נבילה וליתני ג"ה של נבלה. ומתרצים הרבה מפרשים דהאי תנא איסור כולל ל"ל רק איסור מוסיף ולכך לא חל איסור נבלה על איסור גיד ואיסור בב"ח חל על איסור גיד דהוי מוסיף שאסור בהנאה משום בב"ח. אמנם ז"א לשיטת הרמב"ם והתוס' לדעתם דאיסור הנאה לא הוי מוסיף וא"ל דמיקרי איסור מוסיף מצד איסור הבישול דאיסור הבישול לא נחשב למוסיף במה שנוגע לענין חלות איסור אכילה בב"ח כמבואר בגמר' בחולין דף קי"ו ע"ב. וברמב"ם פ"ט מהל' מ"א רק די"ל דהאי תנא איסור כולל באיסור חמור אית לי' ולפי דברי התוס' בחולין דף ק"א איסור הנאה איסור חמור מיקרי:

נראה מדברי המפרשים. ובפרט מס' א"ר דלכך מחייב האי תנא משום בישול בב"ח ויו"ט דהוי כמו איסור ב"א. וצ"ל דכוונתם דאיתא בחולין דף ק"ח חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זע"ז סובר לוי דל דליקה על בישולו וקאמר בגמ' וכן תנא לוי במתניתין כשם שלוקה על אכילתן כך לוקה על בישולו ובאיזה בישיל אמרו בבישול שאחרים אוכלין אותו מחמת בישולו ומפרשים כלומר שנתבשל כ"צ. אמנם בפר"ח סי' פ"א סק"ו מפרש דהיינו כמאכל ב"ד. וכן מפרש הריטב"א דקודם לזה ליכא מדאוריי' שם איסור תורה. א"כ עיקר הבישול אינו חל רק בעת שהוא קרוב לגמר בישולו שיהיה ראיה למאכל ב"ד. וגם על בישול ו"ט אין חיוב רק כשפועל בבישול שיהיה ראויה למאכל ב"ד. ועיין ברמב"ם פ"ט מהל' שבת ובכ"מ שם ובמנחות דף נ"ז ובאו אז האיסורים בב"א. ויש להסביר עפ"י הגמרא שם לא צריכא דאי לא היפך בה כו' ע"ש ובפלתי סי' צ"ב ר"ל דלמ"ד בב"ח אסור שלא כד"ה חייבין על אכילת בשר בחלב אף קודם שנתבשל כמאכל ב"ד. ולכך השמיט הרמב"ם דין זה באיזה בישול אמרו. ודעתו שם לחדש דעל בישול בב"ח חייבים תיכף בתחלת בישול. אבל לא כן שארי פוסקים הנ"ל. ומשמעות לשון הגמ' הנ"ל שלא כדבריו. וכמו שאין חייבים על אכילה בעוד שלא הגיע לשיעור מאכל ב"ד כמו כן לא חיישינן על הבישול אבל נוכל לומר דאם בב"ח אסור שלא כדה"נ חייבים על אכילת בב"ח אף קודם שנתבשל כמב"ד רק אתחלת בישול. מתלי דין זה בפלוגתא דתנאים ודברי ר' יאשי' ור' יוחנן מהיכא ילפינן איסור אכילה והנאה לבב"ח דלרב אשי דיליף מל"ת כל תועבה צריכים שיעור מאכל ב"ד ולמ"ד דיליף מג"פ לא תבשל או מערלה וכה"ג חיישינן אתחלת בישול. ולפ"ז צ"ל דהאי תנא דחשיב איסור בישול בב"ח ויו"ט לאיסור ב"א כנ"ל ע"כ סובר דבב"ח מותר שלא כדה"נ והשתא יבואר התכת דברי ר' יוחנן במה שהתחיל בתרתי הבערה ובישול וסיים בחדא ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך וכו'. דבאמת סובר דבבישול ל"ש מתוך. ואין הקושיא רק מהבערה ולכן הזכיר בדבריו גם בישול כדי שלא יהיה מקום לדחות דבריו דלעולם ב"ה אמר והך ברייתא רק דמיירי בעצי אשרה ולכך לא שייך מתוך כנ"ל וא"ל דאי יש עוד חיוב מלקות משום לא ידבק בך ולא תביא י"ל כנ"ל דב"ה סברי דבב"ח אסור אף שלא כדה"נ וכיון שאין העצים פועלים שום הנאה בהיתר ליכא לחיובא כנ"ל כדברי ר"מ הלוי ז"ל:

אמנם לפ"ז ע"כ צ"ל דבישול אינה משנה דכיון דהאי תנא סובר דבב"ח אסור שלא כדה"נ חייבים גם אתחלת בישול ובישול יו"ט לא אתיא רק כשנגמר הבישול כמב"ד א"כ לא הוי איסור ב"א ואיך מצי לחול איסור בישול ביו"ט להאי תנא דל"ל איסור כולל כנ"ל ודו"ק:

דין הפריס על גבי קרקע אם מותר לשחוט ביו"ט הנה בחולין דף נ"א ע"א אי' אמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים כו' ובחי' הר"ן כ' שפירשו הראשונים שר"נ אתא לאשמעינן דאף במקשה לילד אין חוששין לר"א דאי בשאינו מקשה פשיטא דאין בו משום ריסוק אברים דא"כ רוב הנולדים ימותו. וע"ז כ' הר"ן בזה"ל ולדידי ק"ל דא"כ דמאי מקשה מעגל שנולד ביו"ט כו' ומהא דשווין נולדין ואצטריכני לאוקמינהו כגון שיצא דרך דופן א"נ בשהפריס ע"ג קרקע לאוקמינהו באינו מקשה וכדי ליישב ק' זו אקדים דברי הט"ז ביי"ד ט"ו ס"ק ב' אחר שהביא סוגיא הנ"ל כ' בזה"ל מזה תמהו רבינו ירוחם ומהר"י בן חביב ומהרי"ל מש"כ הרא"ש רפ"ק דביצה וז"ל והא דשרי לאכלו ביום הלידה היינו היכא דקים לי' שכלו לו חדשיו אבל אם לא קים ליה שכלו לו חדשיו אסור עד ליל שמיני כדאי' בפרק ר"א דמילה גם צריך שיפרוס ע"ג קרקע שיצא מס' ריסוק כדאי' בפ' אלו טרפות עכ"ל וכ"כ הטור והוא נגד הלכה דבאמת אין צריך למפרס ותי' ב"י בשם הריב"ח דלענין יו"ט החמיר הרא"ש טפי וכ"כ הרמ"א שיש חשש שמצא ריעותא באברים הפנימים ונמצא שחט שלא לצורך וא דק בזה שתלמוד ערוך בפ"ד דביצ' בעי מיני' ר"מ מר"ז מה לשחוט ביו"ט עוף שנדרסה בכותל שצריכה בדיקה שמא נתרסקו אבריו מי מחזיקינן הריעותא דלמא משתכח טרפה ושחט שלא לצורך כו' ואפסיק הלכתא שמותר לשחטו ביו"ט והנה הדברים בק"ו דמה התם דבחול אסור בלא בדיקה ואין לך רוב להיתר כו' ואפ"ה שחטינן ביו"ט עגל זה שבחול אין צריך בדיקה ואין בו חשש כלל ורובן ככולם להיתר ולמה נחמיר ביו"ט טפי כו' ותו דכאן בעגל אין צריך לשום חזקה כלל כי אין כאן ס' והוי כשאר בהמות שרובן כשרות כדפירש"י ועדיף מהם שהרי א"צ בדיקה עכ"ל:

כדי לתרץ דברי הד"מ אקדי' מה שיש לדקדק בקצת דבריו שכ' שמא ימצא רעותא באברי' הפנימי' למה תפס בלשונו חשש ריעותא הו"ל למימר פשוט שמא תמצא טרפה אמנם פשוט דלפי פירוש הרא"ש דכל עצמו אתי לאשמועינן אף היכא דאיכא ריעותא דלא עמדה. י"ל דאף דזה לא מקרי ריעות לחוש מחמתו שנתרסקה כי מצוי חסרון עמידה מחמת חולשת הלידה ביום הולדו מ"מ כשנמצא באמת לאחר שחיטה ריעותא דריסוק מה באברי' הפנימי' אפשר דכה"ג חיישינן מחמת ריעותא כזו שנתרסקה ריסוק גמור המטריף ע"י דחיקא דבית הרחם. ואין סברא לומר דאף לריעותא כזו אין לחוש. רק אם נאמר שהי' קים להו דביה"ר אין בו לתא דריסוק כלל אבל אם יש צד מציאות ריסוק ע"י ביה"ר מהראוי שיהא שורת הדין דאף שרוב הנולדים חיים וקיימים מ"מ אם חזינן ריעותא באברים הפנימים בריסוק מה מהראוי לחוש שמא נתרסקה בריסוק המטריף ועדיין לא נתגלה כל הריסוק האף שיש רוב שאין דרך ביה"ר לריסוק שאני בזה דחזינן ריעותא מה מעין הריסוק הבאה ע"י הדחק:

לחזק דברי אלה אציע מה שכ' הרשב"א בתשובה ח"ג סי' רמ"ט שאלה בהמה שנפלה מהגג והלכה הלוך יפה כדרכה ושחטה ונמצא הכבד והריאה מרוסקים מי אמרינן כיון שהלכה ואסיקנא הלכה א"צ בדיקה כללא הוא לכל שהלכה אין לחוש בה ואפי' נמצאו אברים מרוסקים או דלמא בדיקה הוא דל"צ הא בדקוהו ונמצאו אברים מרוסקים חוששים לה.