ברוך טעם קכו

כיון דלר"י לשטתי' בחולין דף ק"ג ע"ב שסובר האיסור במאכלות אסורות הוא הנאות הגרון אף שלא בא האיסור ממעיו. ולדבריו נראה לי דהנאת מעיו לא נכלל איסור דמאכלות דאיסור התורה שאסרה במאכלות אסורות אינו רק משום הנאת הגרון לבד. ובכרך איסור בסיב ואכלו כך לא עשה כלל איסור. וכנראה מלשון המ"ל פ' י"ד מהמ"א דין י"ג שכ' בזה"ל ה"נ באיסורין דרחמנא אמר לא תאכלו אם כרכן בסוב דלא נגעה אכילת האיסור בגרונו לא עבר אהורמנא דמלכא עכ"ל. וכיון שכן אם נאמר דבב"ח אינו אסר רק באכילה ולא בהנאה שפיר יש צורך קצת בבישולו ביום טוב בהיתר גמור שאף בכה"ג אינו בכלל אשר יאכל שנאמר גבי יום טוב דאכיל' שבתורה לא הוי אליבא דר"י רק הנאת הגרון מ"מ לענין מלאכת יום טוב הוי הנאת מעיים לחודא בכלל צורך קצת שהוא בכל מיני הנאה שאין בו לא אכילה ולא שתיה ושייך שפיר גם בב"ח מתוך בדרך היתר ואף שאכל הבב"ח כדרכו שלא בכריכה בסיב שאכילתו בהנאת גרונו הי' באיסור ולא מיקרי אף צורך קצת מ"מ מגמרי' הנחת הבב"ח במעיו אין להפקיע משם צורך קצת, ובפרט לפי מש"כ שהיה יכול לבוא להנאה זו דרך היתר גמור מה"ת וא"ש קושית ר"י אהבערה לא לחייב. ומיושב גם מה שפתח ר"י בתרתי הבערה ובישול דכבר בארתי במ"א דרק באיסורי מאכלות ליכא איסור אלא בהנאת הגרון דשם אכילה אינו רק על הנאת הגרון אבל באיסורי הנאה גם בהנאת מעיים לחודא הנאה מיקרי דאף שאין ע"ז שם אכילה עכ"ז מה"ת לא יהיה זה בכלל הנאה דמה לי הנאת מילוי מעיים או הנאה אחרת, ופרשתי בזה דברי התוס' בפסחים דף כ"ב ע"א ד"ה ור"ש נמי וכו'. וי"ל כיון דסבר אין בגידין בנו"ט סברא הוא דאי אסור בהנאה נמי איסורו דלא שייך ביה אכילה עכ"ל כלומר כיון דאין בגידין בנו"ט אמרינן שאסרה התורה אכילתו הוא משום הנאת מעיים דאף דלא שמיה אכילה כיון שאין באכילת גיד הנאת גרון כלל דהא אין להגיד טעם וחיך אוכל יטעם לו. מ"מ גם גיד בבליעתו יש עכ"פ מילוי מעיים דמקרי הנאה כנ"ל. ואסרה התורה אכילת גיד משום איסור הנאה ויליף מזה ר"ש דגיה"נ אסור בהנאה. ולפי"ז אי הוי מצינן למימר דתנא דהך ברייתא דהמבשל גיה"נ סובר דבב"ח אסורין גם בהנאה לא הוי אפשר למחשב לצורך קצת הנאת מעיים דגם זה אסור מצד איסור הנאה. והנאה באיסור לא מקרי צורך כלל. ולא הי' קשה קושיית ר"י דלפטר על הבערה מתוך:

אולם אם נאמר כן דהך תנא סובר דבב"ח אסורים בהנאה ג"כ נצטרך לומר דבישול אינה משנה דהא הי' מקלקל גמור באותו בישול ושפיר מקשה ר"י ע"ד ממ"נ דשניהם יחד הבערה ובישול אי אפשר שיהיה משנה ואי הא לא הא. אולם לפי מש"ל דהוי מתקן בגמר הבישול שמבשל עד כדי בישול מאכל ב"ד ומתקן שיהיה ראויה לאכילה אשר בזה אינו מקלקל כלום דאף טרם שנתבשל עד כדי מאכל ב"ד הי' הקלקול שנאסר בהנאה ואינו מוסיף עוד קלקול זולתו תיקון לבד להיות ראוי לאכילה נסתר גם תי' זה לר"י שפתח בתרתי ומסיים בחדא שאמרתי והעליתי במ"א באופן אחר בסוגיא זו בדף י"ב ואציע לפניך. ב"ש אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לר"ה. וב"ה מתירין ומסיק בגמ' דפליגי במתוך דב"ה סברי דמתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וב"ש ל"ל מתוך וקאמר בגמ' ואף ר"י סובר במתוך פליגי דתני תנא קמי' דר"י המבשל גיה"נ בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד ולוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בב"ח ולוקה משום אוכל בב"ח ולוקה משום הבערה. א"ל פוק תנא לברא הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא דאמרי לא אמרינן מתוך כו' ה"נ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה כו' דאי ב"ה כיון דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה כו'. ה"נ מתוך שהותרה הבערה כו'. והרמב"ם פוסק דלא אמרינן מתוך בבישול רק בהבערה משום דכתיב לא תבערו אש ביום השבת. ומפרש הרמב"ם דהמבש' לחול הוא פטור מטעם הואיל והואיל אינו שייך סמוך ללילה. ואם הי' סובר דשייך מתוך בבישול טפי הי' לו לומר טעם זה דשייך אף במקום דליכא הואיל. ומאריכים המפרשים בכוונת הרמב"ם. ונראה לי לתרץ בדרך פלפול ויהיה מתורץ מה שמדקדקים דר"י פתח בתרתי הבערה ובישול אינה משנה וסיים בחדא דאי ב"ה ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך כו':

ואקדים דברי הגמ' פסחים דף כ"ד ואמר ר' יוחנן הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו פטור לפי שכל איסורין אין לוקין עליהן אלא כדרך הנאתן כו'. אמר אביי הכל מודים דבכלאי הכרם שלוקין עליהן אפילו שלא כדה"נ מ"ט משום דלא כתיב בי' אכילה מתיבי איסי בן יהודא אומר מנין לבב"ח שהוא אסור נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קודש תהיה לי מה להלן אסור אף כאן אסור ואין לי באכילה בהנאה ומנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בו עבירה אסור בהנאה בב"ח שנעבדה בי עבירה אינו דין שיהיה אסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לי שעת הכושר תאמר בב"ח שהיה לו שעת הכושר חמץ בפסח יוכיח שהיה לו שעת הכושר ואסור בהנאה. מה לחמץ בפסח שכ' ענוש כרת תאמר בב"ח שאין ענוש כרת כלאי הכרם יוכיח שאין ענוש כרת ואסור בהנאה. ואם איתא נפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקין עליהן אפי' שלא כד"א והנאתן. ואביי תאמר במאי תאמר בב"ח שאין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן אטו בב"ח אכילה כתיב בי'. ואידך דקא מותיב לה סבר להכי קגמר מנבלה מה נבלה דרך הנאתה אף בב"ח דרך הנאתה. ואביי לא להכי לא כתיב אכילה בגופה לומר שלוקין עליהן אפי' שלא כדה"נ עכ"ל ונסתפקתי בעצי איסור הנאה שאין איסורין רק כדרך הנאתן כגון עצי ערלה כשמבשל בהן מאכל שאסור רק כד"ה והותר שלא כדה"נ היכי דיינינן ליה לענין איסור הנאה דעצים אי אמרינן דלגבי עצים הוי כדרך הנאתן דהא עשה בהעצים למה שהן עומדין או נאמר כיון דלא פעל בבישול זה רק שיהיה נצמח לו הנאה מהמאכל שמתבשל עמהם שלכה"נ הוי גם לגבי העצים רק גרם הנאה שלכה"נ והוי כמו מבשל דבר שאינו ראויה:

ונראה לי לפשוט ס' זה מהא דאי' במכות דף כ"א אמר רבא יש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט. אתיבי' אביי ואין ח""מ ליום טוב והתנן המבשל גיד בחלב ביום טוב לוקה חמש לוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל ביום טוב שלא לצורך ולוקה משום מבשל גיד בחלב ולוקה משום אוכל בב"ח ולוקה משום הבערה ואם איתא משום הבערה לא לחייב דהא איחייבי' ליה משום בישול. אפיק הבערה ועייל גיה"נ של נבלה והתנא רבי חייא לוקה שתים על אכילתו לוקה שלש על בישולו. ואם איתא שלש על אכילתו הוא חייב. אפיק הבערה ועייל עצי אשירה ואזהרתו מהכא ולא ידבק בידך מאומה וגו' א"ל ר"א ברי' דרבא לרבא. ולילקי נמי משום ולא תביא תועבה אל ביתך. אלא הב""ע כגון שבישל בעצי הקדש ואזהרתו מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשו כן לה' אלקיכם. ומקשים בתוס' ולילקי נמי משום הזיד במעילה באזהרה. וכתב בריטב"א בזה""ל ורבינו מאיר הלוי תירץ כיון דאיסור הנאה היא ולא מצי להתהני מיניה בהתירא לית ביה משום מעילה אע"ג דכל הקדש איסור הנאה כו' ע"ש. ולכאורה קשה לתי' של רבינו מאיר ז"ל מאי מתרץ הגמ' לעיל עצי אשרה דהא גם שם הוא החיוב משום הנאה וצריכה הנאת שוה פרוטה ואמאי יחשב כאן להנאה כיון שבישל בהן דבר שאסור בהנאה ולכאורה לא אדע לחלק בין איסור הנאה דהקדש לאיסור הנאה דעצי אשרה:

לכן נ"ל דכשמבשל אדם בעצי איסור הנאה דבר שאסור בהנאה כדה"נ ומותר שלא כדה"נ חשיב גם לגבי העצים שלא כדה"נ הנאת הבישול ובחולין דף קי"ד ע"ב איתא אמר רב אשי מנין לבב"ח שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך ה"ה בב"ח ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין כדר' אביהו דא"ר אבוהו אמר רב כ"מ שנאמר לא תאכל כו' הרי דלרב אשי איסור הנאה בב"ח מל"ת כ"ת והוי ככתיב אכילה בגופיה וכן מבואר בספרים גדולים. ובפסחים דף כ"ה אביי סובר לא אפשר וקמכוון שרי ואי' שם אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר וקמכוון ושרי. ורבא אמר שאני היכל דלתוכו עשויה ומפרש בתוס' שאין זה דרך הנאתה. והא דאסור בפ' כל הצלמים לישב תחת אשרה כו' דגבי ע"ז לא כתיב אכילה עי"ש. הרי דע"ז אסור אפילו שלא כדה"נ והקדש מותר שלא כדה"נ. ולפי"ז מיושב קושיא הנ"ל דלגבי עצי הקדש ליכא חיוב מעילה משום דהבישול הוא בב"ח שאסור בהנאה ואף שמותר שלא כדרך הנאה לא חשיב לגבי העצים בישול רק להנאה שלא כדה"נ ובכה"ג ליכא חיוב מעילה משא"כ בעצי אשירה שפיר חייב משום לא ידבק בך מאומה דאף דזה בב"ח אסור בהנאה כדה"נ יש היתר שלא כדה"נ להנות ממנה וגרם לו העצי אשרה הנאה זו ובעצי אשרה חייב אף על הנאה שהוא שלא כדה"נ. ולפי זה קשה אמאי אמר ר"י פוק תני לברא כו' הא איתא בביצה דף כ"ז בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעשה ששאלו את ר"ט עלי' ועל החלה שנטמאו ונכנס לביהמ"ד ושאל ואמרו ליה לא יזיזם ממקומם. ומפרש"י דלכך אסור בהסקה אף דיכולין להנות ממנה בשעת הסקה ממש אסור דרחמנא אחשבי' להבערת דכתיב באש ישרף הלכך מלאכה הוא עכ"ל. ומפרשים האחרונים דסברת רש"י היכא ששייך מצוה בהבערתה מחשבי'