ברוך טעם קכד

מתאכיל. וכיון שאין היתר אכילה ביום טוב אין להתיר הזריקה. וידוע שהמ"ד בירושלמי שמתיר להדליק נר של בטלה ביום טוב יליף לה מדכתיב לא תבערו ביום השבת דמיום השבת יליף למעט יום טוב שמותר בו הבערה אף לצורך קצת. וכן דעת הרמב"ם. והמ"ד דאוסר נר של בעלה סובר דהבערה לחלק יצאת קאי יום השבת למעט יום טוב מחילוק מלאכות וכן ברש"י במס' מכות דף ד' ולא נשמע שיהיה הבערה מותר לצורך קצת ושוה לדידיה איסור הבערה לאיסור שאר מלאכות שאין מותרים אלא בצורך גמור וממילא כשם שאסור מדאורייתא שחיטת נדרים ונדבות כך אסור מדאוריית' הקטרת האימורים וכיון דלא חזי מדאורייתא האימורים להקטיר דינם כאלו נטמאו או נאבדו ואין מעכבים אכילת הבשר. ומותר לזרוק הדם ע"מ לאכול הבשר. ולפי"ז י"ל דהברייתא דכבשי עצרת אתיא כמ"ד דל"ל מתוך בהבערה ודברי רבא כן הוא דעת ר"ע כדאיתא בפסחים דף ה' אמר ש"מ מדר"ע תלת ש"מ לא אמרינן שמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וש"מ הבערה לחלק יצאת כי וי"ל שרבא סובר כן מדינא ולכך התיר רבא בעבר ושחט נדרים ונדבות ביום טוב לזרוק הדם ולאכול הבשר דלשיטתי' שהקטרת האימורים של נדרים ונדבות אסור מדאורייתא הו"ל כנטמאו או שנאבדו ואינם מעכבים אכילת הבשר. משא"כ לשיטת הרמב"ם שפוסק דלא כרבא וסמך על מסקנת הגמרא לעיל דף י"ב בדברי ר' יוחנן שאמר לתנא דתני קמי המבשל גיה"נ פוק תנא לברא כו' דאי ב"ה אהבערה לא לחייב כו' ע"ש. ומה שתפס ר"י בראשית דבריו גם בישול כבר נאמרו בו תרוצים הרבה. וגם אני ישבתי בכמה אופנים ותפס הרמב"ן כנשמע מדברי ר"י שהקשה אהבערה לא לחייב דמתוך כו'. והיינו כשיטת הרמב"ם דל"א מתוך אלא בהבערה וה"ה בהוצאה מדכתיב בירמיה י"ז לא תוציאו או משא מבתיכם ביום השבת ולא בשאר מלאכות ולכך לא הזכיר ר"י בסוף דבריו מבישול כ"א מהבערה אהבערה לא לחייב כו'. הוא היסוד להכרעת הרמב"ם שפוסק דאין דין מתוך אלא בהוצאה והבערה:

ועפי"ז יתיישב בסוגיא דביצה דף כ"ו ע"ב מתיבי כבשי עצרת אם זרק דיעבד אין לכתחלה לא. מדקדקים המפרשים דהו"ל להגמ' להקשות בפשיטות מרישא וברייתא דתניא אם היתה שבת לא יזרוק. ונ' ליישב דבפסחים דף נ"ט איתא אמר רב כהנא כתיב לא ילין וגו' עד בוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עלי' חלבי השלמים כו'. הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשניתותר. ומפרשים כשניתותר מקרבנות שנזרקו דמן קודם תמיד ולא הספיקו להקריב דכיון דנראה להקרבה קודם לכן על התמיד של שחר הוא מושלם ע"כ ולפי"ז יש סברא לומר שהיכא שלא הי' עומד להקטיר ביום כגון בכבשי עצרת ששחטן בשבת שלא לשמן או לפני זמנן כו' גם לערב אסור להקטיר. והוי א"ש מה דתני הברייתא ואם הי' שבת לא יזרוק ולא הוי מצי לאקשוי' מה דמתיר רבה בר"ה בנו"נ שעבר ושחטן ביו"ט להקטיר אימורים לערב דהוי מצינן למימר דרבה בר"ה סובר דהיכא שהאימורים קיימים ולא נטמאו אסור לאכול בשר כל כמה דלא מקטיר האימורים. וסובר ג"כ שמותר להקטיר האימורים ביום טוב לצורך הכשר אכילת בשר לשמחת יום טוב וכמ"ש הפנ"י. והא דאמר ע"מ להקטיר האימורים לערב אינו אלא שנטמא הבשר או שנאבד דבכה"ג פלוגתא דידיה עם רבא. ובזה דליכא גם הכשר בשר אסור להקטיר אימוריהן ביום טוב. ולא הוי קשה דא"כ דלא חזיא להקטרה קודם תמיד של בין הערבים. גם בלילה יהיה אסורים להיות נקרבים מחמת עשה ודעליה השלם. ז"א דשאני הקטרת אימורין אלו דהא קודם שנטמא הבשר הי' ראוין ועומדין להיות נקטרים ביום אחר הזריקה לצורך הכשר הבשר כוין שהי' ראוים שעה א' להיות נקטרים ביום תו לא שייך עלי' השלם ומותר להקטירן אף אחר תמיד של בין הערביים משא"כ בכבשי עצרת שנשחטו בשבת שלא לשמן או שלא בזמנן וא"ש הברייתא אם היה שבת לא יזרוק ולכן הוצרך הגמ' להקשות מסיפא דברייתא דתני בהדיא אם זרק הורצה להקטיר האימורים לערב. הרי להדיא דמותר להקטיר האימורים לאחר התמיד אף שלא היה ראויים להקטרה ביום וכיון שכן קשה לרבה בר"ה . דאמאי לא יזרוק לכתחלה ומיושב קושית המפרשים:

אמנם אכתי צ"ע לפי דעת רש"י הנ"ל במס' פסחים למה מותר אימרי כבשי עצרת שנשחטו שלא לשמן לערב לאחר התמיד הא לא הוו ראייה להקטרה קודם התמיד. ואף אם נדחוק לומר כיון שהכבשים היה עומדים להיות נשחטים ונקרבים לשמן קודם התמיד הוי ג"כ כמו ניתותר ומקרי השלמתן על תמיד של שחר וכעין סברא זו מצינו סמוכין קצת ממ"ש התוס' ביומא דף כ"ט ד"ה אלא עיי"ש עכ"ז לא אתי שפיר היכא שנשחטו הכבשי עצרת בשבת לפני הזמן דבכה"ג לא הי' ראוים באותו יום להיות נשחטים ונקרבים. עוד יש להקשות על דברי הראשונים דהאיך ס"ד לומר אליבא דרבה בר"ה דהיכא שהאימורים אינם ראוים להקטרה בו ביום גם בלילה אין נקטרים דא"כ גם בעבר ושחט נו"נ אף כשהבשר קיים אין להתיר הקטרת אימורין ביו"ט משום להכשיר הבשר לאכילה מכום דכל כמה דלא מיקטר הבשר לא מתאכיל הא אדרבא אם לא יהיה היתר להקטיר האימורים ביום טוב לא יהיה כשרים להקטרה גם בערב אחר התמיד ויהיה האימורין הללו פסולין ויהיה הבשר מותר באכילה בלא הקרבתן כמו בנטמאו או שנאבדו אמנם לפ"ד התוס' ביומא שציינתי לעיל י"ל דבנו"נ ביו"ט אי הוי אסור להקטיר האימורין לא הוי מתאכיל הבשר ושאני בנטמאו או שנאבדו האימורין שהי' ראוים להקטרה קודם שנטמא ושאין מחו"כ בע"פ שהיה קרבנו ראוי' להקרבה ביום קודם התמיד. ע"כ לא אכפת לן במה שהמתין עד אחר התמיד משא"כ בנו"נ ביום טוב דלא עמדו להקרבה ביום טוב ע"כ אם מנוע הקטרת כאימורין בעבר ושחט הוי כלא היו ראויה מעולם האימורין להקרבה באותו יום. ובכה"ג גרע מנטמאו או שנאבדו האימורין ולא מתאכיל הבשר ודמי למשכו הבעלים את ידם מהפסח שיוצא לבית השריפה ודו"ק דין ג היכא ששייך מתוך מדאורייתא ואיסור דרבנן מעכב אי מופקע ע"י מתוך האיסור דאורייתא או לא:

דבט"א באבני מלואים סוף מגילה כתב בזה"ל ולמאי דפרישית ניח) הא דביצה דף י"ב גבי מבשל גיה"נ כו'. חייב משום מבשל גיד ואוכל גיד ומבשל בב"ח ואוכל בב"ח ומשום הבערה כו'. והקשה התוס' מאי צורך איכא במבשל גיד כיון שהוא אסור כיון שהיה בדעתו של זה לאכלו היינו צורך יו"ט. ולמ"ש אין צריך לדחוק דהא אם יש צורך יו"ט מה"ת דהא יכול לאכלו שלא כד"א והנאתו כו'. ע"ש דמסיק ר' יוחנן לשיטתו כדאמרינן בחולין דף קי"ו דיליף לאיסור בב"ח באכילה ובהנאה מפסוק לא תאכלו והרי כתיבא אכילה ע"כ גם בב"ח מותר שלא כד"א והנאה זו תורף דבריו אבל יש לדחות דבריו לכאורה דאף דר"י סובר כרבי דיליף איסור בב"ח מלא תאכלו מ"מ כיון דתנא דבי ר"י יליף מג' פעמים ל"ת הו"ל לר"י לאוקמא הך ברייתא כר"י או כשאר תנאים דילפי מג"ש דקודש קודש ולדידהו לא הוי כתיבה אכילת בשר בחלב ואסור בב"ח אף שלא כד"א וליכא אף צורך קצת:

ולפום רהיטא נ"ל להביא ראיה מסוגיא זו מה שמדקדקים בדברי ר"י שפתח בתרתי ומסיים בחדא פתח בהבערה ובישול אינה משנה וסיים אהבערה לא לחייב. ואמרתי שא"ש לשיטת הרמב"ם דבבישול ל"א מתוך רק בהוצאה והבערה והא שהזכיר ר"י גם בישול לא נתכוון רק לחזק דבריו שהבערה אינה משנה דאם הוי מקשה אהבערה לחודא היינו יכולים לשנויי הנ"ל דהך ברייתא אתיא כמ"ד דבב"ח אסור אף שלא כדרך אכילה והנאה וליכא אף צורך קצת דאכילת איסור אינו בכלל לשם צורך. אבל אם נאמר כן יוקשה אמאי מחייב על הבישול דהא בבישול זה הוי מקלקל גמור א"ו צ"ל דתנא דהך ברייתא סובר כמ"ד שבב"ח מותר בהנאה ולא הוי מקלקל או שסובר דבב"ח מותר שלא כד"א והנאה והוי הבישול מתקן קצת לזה א"כ אהבערה לא לחייב וא"ש קושית ר"י ע"ד ממ"נ:

אמנם לפי מה שבארתי במק"א ראית הט"א שהוכיח דאם יש צורך יום טוב במה שיכול לאכלו מה"ת אף שמדרבנן אסור ולא הוי צורך קצת כלל מופקע ע"י מתוך האיסור דאורייתא ממה שנאמר דלמ"ד מתוך הבערה ובישול אינה משנה אע"פ שהגיד אסור אינו רא'. ואקדים תחלה הסוגיא הנ"ל. המבשל גיה"נ בחלב לוקה משום מבשל גיד. ולכאורה קשה הא קדים בישול החלב ולמה לא אמר לוקה משום מבשל חלב דקדים בשוליה לבישול גיד. ונ"ל דלכאורה קשה אמאי חייב על בישול גיד בחלב משום בישול יום טוב הא מקלקל באותו בישול דהא התנא דברייתא ע"כ סובר דיש בגידין בנו"ט גה"נ מותר בהנאה דכשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה ומחמת שבישל הגיד בחלב נאסר הגיד אף בהנאה משום בב"ח וא"כ הוי מקלקל גמור ואף שיש בו תיקון לבנ"ח שמותר להם בב"ח וגיה"נ משום הא לא מיקרי רק תיקון כל דהוא ובכה"ג לא מקרי מתקן וכאשר