ברוך טעם קכג

מלקות עכ"ל. נראה דה"ה היכא דשייך הואיל מדאורייתא אף שאיסור דרבנן מעכב מלהיות בו צורך יו"ט מ"מ מופקע ע"י ההואיל איסור דאורייתא וכן משמע מסוגיא דביצה דף כ' ע"ב גבי כבשי עצרת אם זריק שדעת המחבר ט"א במס' חגיגה דף ז' ד"ה עולים דאף למ"ד נו"נ קריבין ביו"ט מ"מ עולות אינם קריבין וכדבריו אי' בס' תמים דעים דף ט"ו בשם רבינו אשר ב"ר יצחק ומה שקשה ע"ז מסוגיא דשבת דף קי"ד ע"א כשתמצא לומר לדברי ר"י נו"נ קרבין ביו"ט כו' יעו"ש מבואר במקום אחר. גם הצל"ח כ' כדברי הט"א הנ"ל. וע"כ מקשה דלמה הצידו האיבעיא למ"ד נו"נ אין קריבין אם עבר ושחט מאי הא גם למ"ד קריבין אפשר למבעי' והיינו בעולה. ובעולה הוי מצי רבא ורבה בר ר"ה לפלוגי דלרבא לא זריק כיון דליכא בשר לאכילה ולרבה בר ר"ה זריק ומ"ש הצל"ח אתי לאשמועינן שמודה רבא דהיכא דאיכא בשר לאכילה מותר לזרוק יש לדחות דהא דין זה לא הוצרך רבא להשמיענו דברייתא ערוכה היא כבשי עצרת כו' הדם יזרוק והבשר יאכל הרי להדיא דמותר לזרוק הדם היכא שהבשר מותר באכילה ומה לי כבשי עצרת כששוחטן שלא לשמן או שלא בזמנן ומה לי נו"נ ונ"ל דלכאורה קשה לרבא שסובר היכא שנטמא או שנאבד לא יזרוק הא איתא במס' שבת ד"ד בהדביק פת בתנור שהתירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה ומצד הסברא אף שלא יבוא לידי איסור לאו גרידא ג"כ מהראוי להתיר איסור שבות וידוע שהעושה מלאכה ביו"ט עובר בלאו ועשה ובשחיטות נו"נ ביו"ט אף למ"ד אין קריבין ליכא אלא איסור עשה דלכם ולא לגבוה לפי ההלכה דאמרי' מתוך ובנו"נ הוי צורך קצת כדי שלא יהיה שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם. כמ"ש התוס' לעיל בדף י"ב א"כ בעבר ושחט נו"נ אם לא מתירין לו הזריקה והוי השחיטה שלא לצורך כלל עבר בלאו ועשה. אבל כשזורק ומתכשר הקרבן ליכא אלא עבירת הלאו הבא מכלל עשה דלכם ולא לגבוה וא"כ מהראוי להתיר הזריקה כדי שלא יבוא לידי איסור לאו וכשיזרק יהיה הקרבן כשר ויהיה צורך קצת ולא עבר רק אעשה דלכם ולא לגבוה. אמנם י"ל דבאמת הי' יכולין להתיר מטעם זה הזריקה אבל אחרי שבלא"ה מותרת הזריקה ע"מ לאכול הבשר אם אירע שנטמא הבשר או שנאבד שפיר יכולין לאסור הזריקה ותו לא שייך להתיר כדי שיזכה שלא יבוא לידי איסור לאו דמלאכת יו"ט דאף בלא זריקה הרי כבר פקע ממנו איסור לאו בעוד היה הבשר קיים וטהור והיה ראוי לזריקה והיה על השחיטה שם צורך קצת ואף שנאבד אח"כ הבשר ומנוע ממנו הזריקה תו לא רבע עליו איסור לאו דהא לא עבר כלל על הלאו בשחיטת נדרים ונדבות דהא בעת השחיטה הוא עומד לזריקה. ואם נטמא הבשר אח"כ דמי למבשל ביו"ט והמאכל נתקלקל אח"כ דאין על המבשל איסור בישול שלא לצורך כיון דמחזי היה חזי בעת הבישול כ"כ הכא גבי נדרים ונדבות ולפי"ז י"ל בפשיטות דגבי עולות נו"נ לא איבעיא להו. וגם רבא היה מודה שמותר לזרוק ומטעם כדי להצילו מאיסור לאו דאם נאסר לו לזרוק דם עולות נדרים ונדבות שנשחטו ביום טוב הוי כלא אתחזי בשעת שחיטה שיהיה עליו שם צורך קצת ועבר על לאו דמלאכת יום טוב שלא לצורך ורבא לא פליג אלא בנו"נ של שלמים היכא שנטמאו או שנאבדו הבשר אבל לא בעולות נו"נ שעבר ושחט דבעולות א"א למנוע ממנו הזריקה כדי שלא יבוא לידי איסור לאו וכנ"ל. אמנם לפ"ז קשה לפ"ד המפרשים דהיכא שהבשר והאימורים קיימים לא מתאכל הבשר ולא יזרוק אכתי יהיה מותר לזרוק כדי להצילו מאיסור לאו ונ"ל דלפי מה שבארתי במק"א והוכחתי מדברי רש"י הנ"ל דהיכא דשייך הואיל מדאורייתא אף כשאיסור דרבנן מעכב מלהיות בו צורך יום טוב מ"מ מופקע ע"י ההואיל איסור דאורייתא וכ"נ מדברי רש"י פסחים דף מ"ד ע"ב ד"ה כלאחר יד וא"כ י"ל שאף שאחר שגזרו חכמים שבות על הזריקה מ"מ כיון דמן התורה מותר לזרוק אין עליה עבירות לאו דמלאכת יום טוב שלא לצורך דהא אי זריק יהיה הקרבן כשר ויתאכל הבשר ויהיה צורך גמור ולא עבר רק על איסור עשה דלכם ולא לגבוה דנלמוד ממנו לאסור בעשה הקרבת שלמי נדבה. וכיון שכן א"ש מה דלא התירו שבות דזריקה דאף בלא היתר הזריקה אין עליו איסור לאו דמלאכת יו"ט:

ואין להקשות דא"כ נסתרים דברי הראשונים שכתבתי שקרבן עולות נו"נ מודה רבא שמותר לזרוק כדי שלא יבא לאיסור לאו הא כיון דמותר מדאורייתא לזרוק מופקע ממנו איסור לאו בהואיל דאי בעי זריק ז"א די"ל דהואיל ומתוך בהדדי ל"א וכבר העיר ע"ז בס' ט"א. וגבי קרבן עולה כיון שאף אחר זריקה לא מופקע איסור הלאו רק מצד מתוך דבאמת אין בו צורך יום טוב כ"א צורך קצת שלא יהיה שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והיכא שמנוע מדרבנן הזריקה נצטרך לומר גם הואיל והיינו כיון דמדאורייתא שייך הואיל ואי בעי זריק וכשיזרוק הדם יהיה שלחן מלא שייך מתוך והרי צריכים להואיל ומתוך שניהם יחדיו ובכה"ג לא מיפטר מעבירות הלאו דמלאכת יום טוב דלא פטרינן מלאו אלא בהואיל לחודא ומתוך לחודא. משא"כ כשצריכים לומר הואיל ומתוך. וז"א כ"א בעולות מ"נ אבל בשלמי נו"נ שרי בהואיל לחודא כשיזרוק הדם יהיה צורך גמור שפיר מיקרי איסור הלאו אף כשמנוע מדרבנן לזרוק כיון דמדאורייתא מותרת הזריקה ושייך הואיל לא עבר אלאו כ"א על עשה דלכם ולא לגבוה ע"כ אין להתיר שבות דזריקה רק ע"מ לאכול הבשר אליבא דרבא או ע"מ להקטיר אימורים אליבא דרבה בר"ה וכן כשהבשר והאימורים קיימים וטהורים דאף לשיטת הי"מ שבתוס' דבכה"ג אין היתר לאכול הבשר קודם הקטרת האימורים מ"מ מדאורייתא מקרי לאחר זריקה צורך גמור להדיוט לפי דברי הפ"י שכתב דבנו"נ בעבר ושחט מותר מדאורייתא להקטיר האימורים ורבנן הוא דאסרו. וכיון דמניעות הקטרה אינו אלא מדרבנן שפיר מופקע האיסור לאו מצד הואיל דאיכא מדאורייתא דאי הוי זריק ומקטיר האימורים הי' אוכל הבשר. ותו ליכא בזה קפידא אם יזרוק או לא ולכך לא התירו הזריקה בכה"ג לשיטת הי"מ:

ועפ"ז יש ליישב מה שמקשים התוס' על דברי הי"מ מברייתא דכבשי עצרת דתניא הדם יזרוק ושם מיירי שהבשר והאימורים קיימים והפ"י מסביר דבריו דלכך בעבר ושחט יש להתיר מדאורייתא הקטרת האימורים משום דחביבה מצוה בשעתה. וידוע שבסברא זו פליגי תנאים במנחות דף ע"ב דר"ש סובר דהקטרת חלבים ואברים בשבת הוא משום דחביבה מצוה בשעתה וראב"ש פליג עליו וסובר דשאני הקטרת חלבים ואברים מקרבנות שבת שכבר דחתה השחיטה את השבת. וסברת ראב"ש לא שייך גבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן או שלא בזמנן שהיה השחיטה באיסור וליכא למשרי ההקטרה בו ביום שהוא יו"ט וכיון שכן הוי כעולה ומותרת הזריקה כדי שלא יבוא לאיסור לאו דמלאכת יו"ט. ומעתה י"ל דהברייתא דכבשי עצרת אתיא כראב"ש וסייעתו שאינם סוברים שמותר לדחות משום חביבות מצוה בשעתה ולכך יזרוק הדם. והא דתניא והבשר יאכל הוא דין בפ"ע וכמ"ש רש"י דאשמעינן דאף שנשחטו שלא כדת הבשר מותר באכילה. והיתר אכילת הבשר הוא בערב לאחר הקטרת האימורים או ביום אם נזדמן שנטמאו האימורים. וא"ש ביותר לפרש כן דלפי פי' תוס' דהיתר זריקת דם הוא כדי להתיר הבשר הו"ל להברייתא לומר הכי הדם יזרוק להתיר הבשר ומדלא תני אלא הדם יזרק והבשר יאכל נראה קצת שכ"א דין בפ"ע הוא ואף כשאין הבשר נאכל זורקים הדם:

וליישב מה שקשה על הרמב"ם שאינו נזכר בחיבורו מדין עבר ושחט נו"נ שיזרק הדם ויתיר הבשר וגם לא הזכיר דין כבשי עצרת ששוחטן ביום טוב שלא לשמן. ונ"ל דידוע דעת הרמב"ם דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה ולא בשאר מלאכות ולפ"ז קשה מנ"ל דבעבר ושחט שיהא אסור מדאורייתא להקטיר האימורים ביום טוב הא י"ל דמעוטם דלכם ולא לגבוה אינו מצד איסור שחיטת נדרים ונדבות. דאף שיש היתר אכילת הבשר להדיוט מ"מ כיון דעיקר השחיטה לצורך גבוה ולא חשבינן צורך ההדיוט כ"א לצורך קצת ושחיטה אינה מותרת לצורך קצת משא"כ הקטרת האימורים שאין בה אלא מלאכת הבערה כדאי' ביבמות דף ל"ג ע"ב והבערה מותרת אף לצורך קצת. וגם נר של בטלה מותר אף שאינו אלא לכבוד היום ולא לשום צורך אחר וא"כ י"ל דבעבר ושחט נדרים ונדבות ביום טוב שיכולין להתיר הקטרת האימורים ביום טוב שגורם היתר אכילת הבשר דאף דעיקר הקטרה לגבוה. מ"מ צורך קצת מקרי להדיוט ושאני שחיטות דנדרים ונדבות דשחיטה אינו מותר רק לצירך גמור:

ולפ"ז אפשר לומר דלשיטת הרמב"ם באמת ליכא איסור דאורייתא בהקטרת אימורים נו"נ כשעבר ושחט ביו"ט רק שמדרבנן אסור ההקטרה כיון שעבר ושחט וא"כ י"ל דאין דין האימורים כדין האימורים שנטמאו או שנאבדו כיון דמדאורייתא מחזי חזי להקטרה וכ"כ בפשיטות בס' ט"א בחגיגה דף ז' ד"ה עולות נו"נ דהכא האימורים ראויים מד מדאו' להקטרה. אף שמונעים מהקטרה מצד איסור דרבנן אין דינם כמו שנטמאו או שנאבדו ומעכבים אכילת הבשר ולא כדברי התוספות בפסחים דף נ"ט ע"ש. וכיון שכן בעבר ושחט נדרים ונדבות ביו"ט מנוע מלאכול הבשר ביום טוב דכל כמה דלא מקטירים האימורים הבשר לא