ברוך טעם קכא

בסתימת דבריו של הטור אפשר למטעי שכיון שאין דרך לאכול בשר חי לא מתירין לשחוט המסוכנת אלא אם יכול לאכול צלי וליישב דברי הטור אלו תחלה אבאר מה שיש לפלפל בסוגיא זו בביצה דכ"ה שמקשה הגמ' מאי קמ"ל אילימא לאפוקי מדר"ה כו' והא אנן תנן מתני' כדר"ה דתנן ר"ע אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה וקשה לי הא מבואר מדברי התוס' פסחים דכ"ד ע"ב ד"ה פרט לאוכל חי כו' וביותר מדברי המרדכי שם בשם הראב"י דאכילת בשר בהמה חי הוי שלא כדרך אכילה רק שיש שיטות פוסקים שסוברים שמדרבנן אסור שלא כדרך אכילה ואף לפי שיטה זו היכא שיש ספק איסור אין לאסור האכילה כ"א כד"א דהוי ס' דאורייתא אבל שלכ"א דבוודאי איסורו אינו אלא מדרבנן מה"ת לאסור בספיקו הא הוי ספק דרבנן וכל סד"ר לקולא א"כ קשה מאי פריך הגמרא והא אנן תנן במתני' כדר"ה כו' הא אף אי הי' בדיקת הריאה מדאורייתא ז"א אלא ברוצה לאכול כד"א דבכה"ג הוי ספק דאורייתא דדלמא הבהמה טרפה אבל ר"ע מיירי ברוצה לאכול בשר חי דזה הוי שלכד"א שאינו אסור אלא מדרבנן ומצי למיכל אף קודם בדיקה משום דסד"ר לקולא והרי הס' לפנינו אין הבהמה טרפה ואף אם נאמר דגם סד"ר אינו מותר היכא דאיכא לברורי מ"מ הכא במסוכנת הוי כליכא לברורי דאם נאסר לאכלה מספק יהי' מנוע מלשחוט הבהמה ביו"ט ותמות הבהמה וכ"נ מדברי היש"ש דמה שהתירו במסוכנת לאכול בלא בדיקת הריאה אף שהצריכו חז"ל לבדוק הריא' תמיד הוא משום טעם הנ"ל דבדיקת הריאה אינו רק משום דאפשר לברורי משא"כ במסוכנת וכעין זה י"ל לענין דין סד"ר וכמש"ל וביותר קשה לפי שיטת הראב"י שבמרדכי שאף מדרבנן ליכא איסור באכילה שכד"א וכן פוסק הש"ך כוותי' ביו"ד א"כ אמאי התיר ר"ע לשחוט מסוכנת כשיכול לאכול כזית חי ומטעם דא"א לכזית בלא שחיטה וכדאיתא בפסחים דמ"ה הא אכילת בשר חי מותר בלא שחיטה כלל לדעת ראב"י גם מדרבנן והשחוטה עבורה אך למותר. עוד קשה הא היתר ביום טוב ידעינן מקרא אך אשר יאכל וגו' הרי אכילה בכ"מ דוקא דרך אכילה ומנ"ל להתיר מלאכה ביום טוב לצורך שכד"א ואף אי נימא דשלכד"א מקרי צורך קצת מ"מ לא אמרינן הואיל והותרה לצורך התרה נמי שלא לצורך והיינו צורך קצת כמ"ש התוס' שם ד"ה לא אמרינן וכן כתיבא להדיא במסכת ביצה די"ב ע"א דהו"ל לאוקמי הברייתא דהשוחט עולת נדבה כר"ע דל"ל מתוך והרי התם איכא צורך קצת כמ"ש בתוס' שם דלא יהיה שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם ואמאי מתיר כאן לשחוט בכדי לאכול כזית בשר חי הא אכילת בשר חי אינו ד"א עכ"פ לא תקרי אלא צורך קצת ולר"ע דל"ל מתוך אסורה מלאכה ביום טוב אם לא לצורך גמור:

וליישב זה נ"ל דהא דחשבינן אכילת בשר חי שכד"א אינו אלא כשאוכל תפל אבל בנמלח מקרי ד"א וכדברי אלה נשמע מדברי הגמ' במסכת שבת דף קכ"ח אתמר בשר מלוח מותר לטלטלו בשבת בשר תפל כו' ר"ח אמר אסור לטלטלו הרי דבשר מלוח חזי לאכילה חי וכן מורים דברי התוס' ביבמות דמ"ו דבשר מלוח חי חזי לאכילה אלא דלא הוי אכילה חשיבא והא דאיתא במשנה פרק י"א דמנחות דשעיר של יוה"כ שחל להיות בע"ש אכלו הבבלים ממנו בשבת כשהוא חי ג"כ מיירי אחר מליחה יעויי"ש בתוי"ט שכתב כיון שאין עיבוד הי' אפשר לאכלו ע"י כך ואף שהתוי"ט לא נחית שם לזה רק לדעת הרמב"ם שמצריך מליחה אף באומצא מ"מ לפי דברי הנ"ל ובתפל חי לא חשיבא אכילה וודאי אין יוצאין ידי חובת מ"ע דאכילת קדשים כ"א כדרך אכילה ע"כ צ"ל שלא אכלו הבבלים חי לגמרי כ"א במליחה דאז הוי דרך אכילה למי שדעתו יפה ולפי"ז י"ל דהא דאמר ר"ע כדי לאכול כזית חי ג"כ אין כוונתו על בשר חי תפל כ"א חי מלוח דמקרי דרך אכילה ומותר לשחוט כזה אף למאן דל"ל מתוך אמנם נשאר קשה קושיות האס"ז וזה"ל ומכאן שמעינן דבשר אומצא לא בעי מליחה דאי לא הרי כתבו הגאונים דשיעור מליחה כשיעור צלייה ומאי איכא בין שיעורא דת"ק (דאמר אם יש שהות לאכול כזית צלי) לשיעורא דר"ע דהא ר"ע מיקל יותר מת"ק דבעי שיהי' שהות ביום כדי לצלות והלכה כת"ק ולפימ"ש ע"כ ר"ע מניח קאמר וא"כ אמאי הקיל ר"ע נגד הת"ק הא תפל לא מקרי אכילה וא"א להתיר שחיטת מסוכנת רק לצורך אכילה כדרכה והיינו חי מליח ומיד שנמלח קצת מתחיל הדם להתפרש אסור לאכלו עד שישהה במלחו כל שיעור מליחה לצורך הוצאת הדם והרי שיעור מליחה כשיעור צלייה:

הן אמת שיש לדחוק בדוחק דאפשר לומר דלמהוי בשר חי ראויה לאכילה א"צ רק למלחו אבל לא להניחו במלח כשיעור מליחה להוצאת הדם א"כ משכחת שיהיה רק שהות לאכול חי ולא צלי והיינו כשאין שהות אלא לחלטו בחומץ להצמית דמו דבכה"ג יכולים לאכול אח"כ במליחה קצת וא"צ עוד להשהות כשיעור מליחה דאף שנמלח קצת אין הדם מתפרש כיון שכבר נצמת בחומץ או ברותחין אבל זה דחוק שוב ראיתי בשעה"מ שמדחה האס"ז הנ"ל דאף אם נאמר דבאומצא אסור ג"כ בלא מליחה כדעת הרמב"ם פ"ו מהל' מא"א מ"מ א"ש דברי ר"ע דיכול לאכול חי ע"י חליטה דבכה"ג א"צ מליחה ולקמן אבאר אי"ה דברי בזה עכ"פ האס"ז לא נחית לזה דאפשר בחליטה ומלבד כל הנ"ל יש להקשות קושיא עצומה ואקדים מש"כ בתבואות שור סי' כ"ז ס"ק א' שמביא דעת רש"י בחולין ד' קכ"א שסובר דאיסור אכילה מבשר מפרכסת קודם שתצא נפשה אינה אלא מדרבנן וכתב ע"ז בזה"ל ויש לתמוה מאין יצא לרש"י לומר דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא הא בהדיא אמרינן במסכת סנהדרין דף ס"ג מנין לאוכל מן הבהמה כו' אמר ר' אבין על כולם אינו לוקה משום דהו"ל לאו שבכללות ע"כ אלמא מלקי הוא דלא לקי הא אסורה דאורייתא איכא ומי הכריחו לרש"י להוציא הדברים מפשטן ואפשר דיצא לו לרש"י ז"ל מדתנן בביצה דכ"ה בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא א"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי ר"ע אומר כו' וקשי' ליה לרש"י אע"פ דמסוכנת הוא מ"מ לפעמים הוא שוהה למות ואיך שרי בדאיכא שהות לחתוך מבית טביחתה ולאכול חי היאך יודע מתי תמות הבהמה וא"ל שיקרב מיתתה בידי' דרש"י לשיטתי' דס"ל בחולין דף קי"ג דשובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה מבעי' דלמא אסורה לדידיה אפילו בצלי או מליחה וכ"ש לאכול חי והרי ס"ל לרש"י דאיסור אכילה קודם צאת נפשה אינה אלא מדרבנן שלא יהיה נראה כרעבתן כו' ובמקום פסידא שרי עכ"ל התבואת שור ז"ל:

אמנם לדעתי נשאר קושייתו לכל הפוסקים ומשמעות הטי"ד סי' כ"ה שסוברים דאיסור הוא לאכול בשר מפרכסת עד שתמות הבהמת ומה שמתרץ התב"ש דיכול לשבור מפרקתה לא א"ש דהא מחמת האיבעיא דלא איפשטא שם בחולין דף קי"ג פסק הלכה דבשובר מפרקת אסור לאכול באוהצא בלא מליחה כדרכה וא"ל שיחתוך בעודה מפרכסת כזית בשר מבית טביחתה ואח"כ ישבור מפרקתה שתמות הבהמה הא בכה"ג אותו בשר שנחתך בעת הפרכוס אסור אף לצלי בלא מליחה כמבואר להדיא בחולין ל"ג הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית טביחתה של בהמה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין עד שתצא נפשה וכתב שם הרשב"א ומובא גם בר"ן ומולחו יפה יפה כלומר אפילו לצלי דאי לקדירה אמאי ימתין עד שתצא נפשה דמסתמא וודאי בכדי שיעור מליחה ובישול תצא נפשה אלא לצלי קאמר ואע"ג דקיי"ל דלצלי לא בעי מליחה בעלמא כו' הכא שאני כיון דמבית טביחתה קא חתך עד שלא תצא נפשה ועד שלא תצא נפשה הדם מתמצה דרך שם ונעקר ממקומו ובא לכאן ולפיכך לא מקרי דם איברים אלא כדם שפירש עכ"ל הרשב"א:

היוצא מדבריו שהפרכוס יכול להתמשך כדי שיעור מליחה וצליי' ומעט יותר אבל לא כדי שיעור מליחה ובישול א"כ לפ"ד התב"ש דבהשוחט את המסוכנת צריך לחוש דלמא מפרכס הרבה א"כ צריך שיהיה שהות כדי שיעור פרכוס הרגיל להיות לכל היותר היינו כשיעור זמן מליחה וצלייה ומעט יותר א"כ קשה מאי קולא יש בדברי ר"ע שאמר כדי לאכול כזית חי דאיך שיעשה יהי' שיעור כדי צלייה דהא צריכין שיהי' שהות כדי שיעור כל הפירכוס לכל היותר וממילא יש שיעור מליחה וצלייה דהא לפעמים שוהה הפירכוס כשיעור זה ומעט יותר ואם אין שהות ע"ז אין להתיר השחיטה כ"א מצד שבידו לשבור המפרקת והרי בכה"ג אסור לאכול באומצא ואסור לחלטו ברותחין או בחומץ וצריך מליחה כדרכה א"כ ממילא איכא שיעור גם לצלות דהא שיעור מליחה כשיעור צלי' וא"ל שיהיה בידו לחתוך כזית בשר קודם שבירת המפרקת מבית טביחתה ואח"כ ישבור המפרקת למנוע הפירכוס ז"א דהא בכה"ג ג"כ צריך למלוח כדרכה הכזית בשר שחתך מבית טביחתה קודם שתצא נפשה כמבואר לעיל חותך כזית בשר מבית טביחתה ומולחו יפה יפה וכן פסקינן ביו"ד סי' ס"ז יעויי"ש ואף דבכה"ג איכא] נ"מ בין ר"ע לת"ק דלת"ק צריכין מליחה וצליה דבחותך כזית קודם שתצא נפשה אף לצלי בעינן מליחה ולר"ע שאין צריך רק לאכלו חי די בשיעור מליחה מ"מ קשה דלמה לי' לחתוך קודם שבירת המפרקת ישבור תחלה המפרקת ואח"כ יחתוך הכזית בשר ויהיה מותר לצלותה בלי מליחה לשיטות הפוסקים החולקים על רש"י וסוברים דאף בנשבר המפרקת די במליחה או צלי' לבדה יהיה ביש שהות לזה לחודא אף