ברוך טעם יב

אין לנו לדון רק מעת שחל האיסור על היין דהיינו ביציאת מענבים תוך הגיגית ואז אין ניכר בפ"ע עכ"פ מוכח לפי דברינו אלה מדברי רש"י ז"ל דהבה'"ת א''ב דין חלק א מין במינו דלא בטל לר' יהודא אי טעמא משום גזה"כ אבל לא מקרי כלל נ"ט. או טעמא הוא כיון דלא נאבד הטעם במינו ל"ב וכאלו עומד בעינו, ונ"מ לדידן בכמה דברים שיבואר בפנים:

הנה הרשב"א בחידושיו חולין (דף צ"ט) בסוף ד"ה אמר רבא וז"ל דמב"מ גזה"כ הוא וכדגמרינן מדם הפר ומדם השעיר ותדע דהא לאו משום טעמא הוא דהא במשהו מיתסר ואע"ג דלית בי' כדי נ'"ט כלל ובכי הא ליכא מאן דאסר בעלמא עכ"ל ובריטב"א (דף צ"ח ע"ב) ד"ה אי הכי כ' וז"ל והא דאמרינן דלר"י מב"מ לא בטיל כבר פרשנוהו בכמה מקומות שאין זה אלא כשהוא לח בלח דומיא דדם הפר ודם השעיר עכ"ל וכן כתב הדרישה והפני יהושע במס' ביצה. והנה לכאורה נראה דזה תלי' אי ילפינן טכע"ק ממשרת דמשמעות הכתוב הוא דאיתעביד לי' כולא איסור כמבואר בדברי רש"י ז"ל בפסחים וא"כ גם במב"מ דנרגש טעמו אתעביד לי' כולה איסור ואם ילפינן מגעולי מדין ליכא למילף רק שאין בטל והיינו במין באינו מינו שנרגש הטעם הוי כהכיר איסור אבל במב"מ בטל ברוב כמבואר בחידושי רשב"א אי לא מגזה"כ ויש להסמיך דבר זה מדברי רבינו יקיר במס' ע"ז שכתב לתרץ אליבא דר' שמעון שסבור כל שהוא למלקות צריכין משרת להיתר מלא"ס בתערובות דלא אמרינן בתערובות כ"ש למלקות:

(א) וקשה ע"ז מהא דאמרינן בשבועות מדמצריך ר"ע צירוף בנזיר ע"כ אינו סובר כר"ש כ"ש למלקות הא אף אי סובר כר"ש מ"מ צריכין צירוף דבתערובות ל"א כ"ש למלקות. וכבר הרגישו רבים בקושי' זו ולפי דברינו הנ"ל יש ליישב זה ואקדים לשון המשנה בנזיר פ"ז עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר"ע אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב מדקאמר ר"ע אפילו מבואר שמודה לדברי ת"ק וכפירוש משנה אחרונה ומוסיף עוד שגם בשרה פתו חייב על כזית וקשה הא הת"ק מיירי ביין בעין. ואם נאמר ר"ע סובר כ"ש למלקות לא צריכין בבעין אף שיעור כזית דבכ"ש חייב וא"כ לא יתכן מה שאמר ר"ע אפילו דמשמעותו דמודה לדברי ת"ק אבל זה יש לדחות דבפסחי' דף מ"ד ע"ב מקשה הגמרא ר''ע טכע"ק מנ"ל וכתב פ"י בזה"ל משמע דפשיטא לי' לתלמודא דרע"ק אית לי' טכע"ק דאו' וא"כ יש לתמוה טובא על פירש"י דלקמן בסוף הסוגיא שכתבו ואף למאי דקי"ל כרע"ק דמשרת דנזיר להיתר מלאי"ס אפ"ה י"ל טכע"ק אינו אלא מדרבנן וכרבנן דפליגי בכותח הבבלי כו' וכן הקשה מהרש"א נלפענ"ד ליישב בפשיטות דכיון דמשרת דנזיר ע"כ או בשרה ענבים במים איירי דהיינו טכע"ק כרבנן דברייתא דלעיל או היתר מצטרף לאיסור בשרה פתו ביין כרע"ק דמתני' וא"כ לפי"ז ע"כ שאותו ששנינו בריש פרק ג' מינין דמשנה ראשונה אמרה דאינו חייב עד שישתה רביעית יין ע"כ איירי אפילו ע"י שריית ענבים במים שיש בהם טעם יין והיינו כרבנן דברייתא. וא"כ לפי"ז י"ל מדקאמר רע"ק אפילו משמע דמודה בקמייתא לת"ק דמשנה א"כ ממילא משמע דרע"ק אית לי' טכע"ק ואית לי' נמי המל"א מש"ה מקשה שפיר מנ"ל כו' עכ"ל פני יהושע מעתה י"ל דלמאי דס"ד דגמרא דרע"ק סובר כ"ש למלקות לא הי' קשה עליו מלשון אפילו דקאמר כו' די"ל דגם הת"ק מיירי בתערובות יין דהיינו בשרה ענבים במים ורע"ק מוסיף אף בשרה פתו ביין ופליגי בדין המל"א שת"ק סובר דלא אמרינן המל"א ומשרת אתי לטעכע"ק דהיינו בשרה ענבים במים ויש בו טעם יין כיון שיש בו טעם יין הוי ככולו יין. כמ"ש רש"י בפסחי' (דף ע"ד ע"ב) ד"ה ויש בעין בזה"ל חייב בכזית מהן והוא לא משום המל"א הוא אלא משום דאתעביד לי' כולה איסור אבל המלא"ס לא ילפינן מיני' עכ"ל ורע"ק סובר טכע"ק ילפינן מגיעולי מדין ומשם ליכא להוכיח דהיתר מהופך להיות איסור מחמת טעם האיסור שבו מ"מ מודה רע"ק לדברי ת"ק בשרה ענבים במים שחייב בכזית מהן דאף דלא אתעביד כולה איסור מ"מ יש לחייבו מדין המלא"ס דהא סובר דמשרת אתי להמלא"ס ולדידי' מצרפין גם חלק היתר שאין בו כלל בליעתו מן האיסור ולזה אמר אפילו נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב והיינו שמצרפין גם להחתיכה מפת שלא בא לתוכן מן היין כמ"ש רש"י שם בפסחים ד"ה מפת ומיין וכו' ואלו פשט היין בכל הפת לא הוי פליגי רבנן עלי' וכו' ע"כ יעו"ש. היוצא מזה דאם נימא דרע"ק סובר כר"ש כ"ש למלקות א"א לפרש בדברי רע"ק מה שאמר אפילו שרה כו' כ"א כמו שכתבתי ומיירי שלא נבלע מן היין רק במקצת מן הפת שאכל והנה בחידושי ריטב"א לחולין (דף צ"ח ע"ב) איתא בזה"ל ומיהו כי שרינן טעם בלא עיקר כשהוא ע"י תערובות אבל כשהוא מופרש בעינא הוי וודאי אסור וכל היכא דהוי טעם איסור מרובה והיתר מועט כמאן דאיתא בעינא חשוב עכ"ל ופשוט י"ל סברא זו גם בדברי רבינו יקיר הנ"ל אליבא דר"ש דאף שלדבריו היכא שהאיסור בתערובות מודה ר"ש דלא אמרינן כ"ש למלקות מ"מ ז"א רק היכא שאין האיסור רוב בתערובות אבל היכא שהאיסור הוא רוב כמאן דאיתא בעינא חשוב ואמרינן בי' כ"ש למלקות ולפי הצעות אלו מיושב קושיית העולם הנ"ל. דהא לפי מ"ש מיירי רע"ק שלא פשט היין בכל הפת וכיון שכן ע"כ צ"ל שבמקום שנתפשט היין היין רבה על הפת שנבלע בו דאם אינו רבה אף דהוי מחצה על מחצה הרי כשמצרף לזה חלק הפת שלא נתפשט בו היין יש בפת רוב נגד היין וא"כ קשה למה מחייב רע"ק מטעם המל"א הא לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור היכי דנפישי היתירא כדאיתא בנזיר (דף ל"ז ע"ב) בשלמא לדידי דאמינא משום המל"א כגון דנפישי חולין כו' ועיי"ש. א"ו שיין שמובלע בחלק הפת שיעורי' שוה לשיעור כל הפת דהיינו כפי מקצת הפת שנתפשט שם היין עם מקצת שלא נתפשט בו שם היין ולכך סובר רע"ק דהמלא"ס וכיון שכן הרי במקום הפת שהיין בלוע בו יש יין מרובה על חלק הפת