ברוך טעם קיח

רק בכלאי זרעים כדברי המפרש כאן דנלמד מדכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים וכגירסת הישנה שבגמ' שמחקה המהרש"א ודרשינן כלאים שדך לא. וגם רש"י מפרש כן במס' ע"ז דמ"ד ובכה"כ ליכא למדרש הכי דאזהרה דכלאי הכרם הוא בפ"ע ולא תזרע כרמך כלאים וא"כ המקיים כלאי הכרם ליכא לחיוביה מצד מקום דליכא אזהרה רק על קיום כלאי זרעים דכלאים שדך לא וכיון שליכא אלא אזהרה זו אף אם הכלאים הוא בחטה שעורה וחרצן כר"א ליכא רק מלקות א' מחמת קיום הכלאים דזרעים לבד. הן אמת דבירושלמי רפ"א דכלאים מבואר לימודן מיוחד על איסור קיום כה"כ וז"ל כתיב לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא זורע מקיים מנין ת"ל כרם לא כלאים וא"כ קשה הנ"ל מתורצת דגם משום כלאים יש לחייב ב' בכלאים דכרם מדאמר בגמ' כאן מ"ט דר"ע לא הביא אלא הדרש בפסוק בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא ולא רמז דבר מלימוד מיוחד שגבי כה"כ קדריש הירושלמי הנ"ל נראה דתלמודא דידן לא ס"ל כהירושלמי ואף דתני במתני' רפ"ח דכלאים אסורים מלזרוע ומלקיים י"ל דאיסורא בעלמא הוא דלאסור כה"כ מצינו למילף בק"ו מכלאי הזרעים אבל למלקות לא דאין מזהירין מה"ד ומטעם זה הוצרך הירושלמי לדרוש כה"כ מדרשא מיוחדת גם מבואר בירושלמי להדיא דאוקי המתני' גם לרבנן ולאיסורא בעלמא וא"כ עדיין נשאר ק"ו הנ"ל ואי הוי תלמודא דידן סובר כדברי הירושלמי דגורעין ומפרשינן לא כרמך כלאים לא היה צריך ללמוד גם כלאי הזרעים מסמיכות כלאי בהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא כו' וכמבואר בפירש"י מס' ע"ז וא"כ היאך אפשר לומר כר"ע דהחיוב הוא משום מקיים הא במקיים ליכא מלקות אלא משום כלאי זרעים ונקט כרם בכדי. ואף אם נאמר דאי היה מוקמינן כר"ע הוי מפרשינן חמור במתני' כפירש"י חמור בדה"ב והוא המשלים למנין שמנה מלקות אכתי לא מתורץ למה תני במתניתין בכרם דהא מצד דתניא בכרם במתני' הוכיחו התוס' והרמב"ן דמתני' תני כלאי' דכרם לחייב שנים ומפרש"י דזה לא היה תני אם ליכא כלל חיובא משום הכרם רק מצד הזרעים:

וליישב קושיא זו אקדים דבתוס' מס' ע"ז דס"ד ע"א ד"ה ר"ע אומר כתבו בזה"ל פי' בקו' שעשו להן סייג וגדר בקוצים כדי לקיים ויפה כיון דהא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו דלא כפי' הערוך דפי' מקיים בהנחה דכלאים לגדל תוך שדהו ליקח ואי' ליה לאו שאין ב"מ לוקין עליו ע"כ וכן כתבו התוס' לעיל דף ד' ע"א ד"ה הא ל"ק והנה מה שדחו התוס' פי' הערוך חוזר ונראה עפ"י דבריהם במס' שבועות דף ד' ע"א ד"ה לפי פי' המהרש"א שם דיליף ר"ע משבועה וממציא שם דלוקין על כל לאו שב"מ נמי כו' ובמפרש דכאן איתא ג"כ כפי' הערוך שבד"ה מי משכחת מרגניתא כתב בזה"ל אלא משום מקיים דשביק ולא עקר להו גם בירו' רפ"ח דכלאים מבואר במחלוקת דר"ע ורבין הוא בלא עביד מעשה אמנם לכאורה אינו מובן איך אפשר לעבור ביו"ט משום מקיים דכיון דשביק ולא עקר להו הא אסור למיעקר ביו"ט דהוי תולש או קוצר וממשנה מס' כלאים פ"ז מ"ו והאנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו קצרו אפי' במועד לא שמעינן להתיר אלא בחו"ה אבל לא ביו"ט ואף שאפשר לומר דשא"ה דליכא איסור קיום מדאורייתא כמ"ש הר"ש והברטנורה שם שאין אדם אוסר דשא"ש וא"צ לקצור אלא שלא יהי' נראה כמקיים משא"כ כשיש איסור כלאים דאורייתא אפשר דשרי אף ביו"ט ז"א הא ל"מ ל"ת דוחה ל"ת וגבי מתן ב' שנתערב במתן ד' פסקינן במס' עירובין דף ק' שב ואל תעשה עדיף ואף למ"ד שם קום ועשה עדיף אינו אלא היכא דבמעשה מקיים מ"ע אבל היכא דליכא כלל מ"ע רק ל"ת מה"ת לומר דקום ועבור ל"ת עדיף מביטול ל"ת בשב וא"ת עכ"פ ליכא לחיובא מלקות מחמת שלא עקר בידים ביום טוב:

אמנם לפ"ד התוס' במסכת מ"ק ד"ב ע"ב ד"ה וצריך לעצים שכתבו בזה"ל לעצים אבל אם צריך לעצים לא נאמר בו דחייב משום קצירה דלא דמיא לקצירה דקוצרין למאכל או מידי דצריכין לאיזה דבר כגון לרפואה וכיוצא בזה כו' יעויי"ש וע"פ סברא זו כתבו התוס' מסכת שבת דף ע"ז ע"ב ד"ה וצריך לעצים דאף דר"י מחייב מלאכה שא"צ בעינן צריך לעצים דל"מ בעצים קוצר כי אם בענין זה ומעתה י"ל דאף כל מלאכה שא"צ אסור מדרבנן מ"מ בקצירת דבר שאסור בהנאה דלית גבי' שם קצירה דהא לא חזי למידי אף מדרבנן מותר כי אין דרך לקצור דבר דלא חזי למידי וא"כ מותר למיעקר כה"כ אף ביו"ט דהא כה"כ אסורין בהנאה ואין בתלישתו לא שם קצירה ולא שם תלישה וגם א"צ לגופה כי כוונה בהתלישה רק למעט התפלה של הכלאים והא דלא התירו גבי אנס שזרע כלאים למיעקר רק בחו"ה שאני דלא נאסר כלל דא"א אסור דשא"ש וא"ל דהא במתני' מיירי והר"מ פוסק בשביעית הלכה כר"ע דזורע כה"כ בשביעית אינו קודש דאא"א דשא"ש דהא בלא"ה ק' מה אמר ר"ל אי לאו דקילסך גברא רבא ה"א מתני' ר"ע הוא כנ"ל הא ר"ע סובר בפ"ז דכלאים משנה ה' בזורע כרמו בשביעית אינו מקדיש א"כ גם משום מקיים ליכא לפי הנראה מבואר מדברי הר"ש והברטנורה שהבאתי לעיל שדעתם גבי אנס שזרע ליכא איסור בקיום רק מדרבנן משום מ"ע וצ"ל דאי הוי מוקמינן מתני' כר"ע הוי אמרינן דהמתני' מיירי שכה"כ כבר נודעה קודם שביעית ועתה בשביעית שהלך לכרמו וראה הכלאים ולא עקרן מחייב משום מקיים וכיון שאסור בהנאה ויכול לתולשן אף ביו"ט אם לא עקרן להו חייב משום מקיים ומתורץ קו' הנ"ל שהקשיתי דאי משום מקיים למה תני במתניתין בכרם דלפי הנ"ל אי לא הוי אלא כלאי זרעים שמותר באכילה והנאה ושייך בהם שם קצירה ותלישה אף כשאין תולשן לצרכו אסור עכ"פ מדרבנן ותו ליכא לחייביה משום דלא עקר להו דהא לא מצי עקר להו אמנם כ"ז לא א"ש רק לפי פי' הערוך והמפרש כאן שהחיוב בקיום הוא אף בלא מעשה וליכא לחייב על מקיים ביו"ט כ"א בכה"כ שבידו לעקרו כנ"ל אבל לפי' תוס' ורש"י דאף לר"ע ליכא חיוב מלקות במקוים כ"א ע"י מעשה ואם נאמר מתני' ר"ע ונצטרך לומר שמקיים במעשה דהיינו ע"י מחפה וחיוב זה יכול להיות אף ביום טוב וגם בכלאי זרעים בלא כרם וישאר ק' למה תניא במתני' בכרם אמנם ר"ל לשיטתי' שהוא סובר לאו שאב"מ לוקין עליו ושפיר הי' מצי לאוקמי מתני' כר"ע ומשום מקיים ולא במחפה כ"א משום במה דשביק ולא עקר להו וכה"ג ליכא חיובא רק כשנאסרו הזרעים ולא שייך בהם שום קצירה והיה יכול לתולשן ביו"ט ע"כ הוצרך התנא דמתני' לומר בכרם אבל ר"י לשיטתי' שסובר לאו שאין ב"מ אין לוקין עליו ולא משכחת מלקות במקיים רק ע"י מעשה א"כ תו א"א לומר דמתני' ר"ע הוא ומשום מקיים דא"כ למה תניא בכרם מעתה מיושב קו' דהריטב"א הנ"ל שמקשה דלמא ר' ינאי לר"ע קאמר וז"א דאף אם כן הוא עכ"פ משמע מדברי ר' ינאי שאמר המחפה בכלאים לוקה שליכא חיוב לר"ע על הקיום כ"א ע"י מעשה ותו ל"מ למימר דמתני' ר"ע היא דאי מיירי מתניתין במקוים במעשה למה תניא בכרם דהא על קיום כה"כ ליכא אזהרה כנ"ל וליכא לחיוביה רק על קיום הכ"ז וכנ"ל א"א לומר כן דאי לאו דהוי דכרם שאסור בהנאה ולא הוי מצי לעקרו ביום טוב תו לא הוי מחייב על כ"ז משום מקיים דהא קיימינן דחיוב קיומי' הוא מחמת המעשה שעושה בידים בהחפוי ואם עשה כן ביום טוב אף בכ"ז בלבד בוודאי חייב משום קיום במעשה ובה מדויק מה שאמר ר' ינאי לר"י אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגנותא תותה דלכאורה אינו מובן השבח הזה הא אף לר' ינאי דמחייב אליבא דרבנן במחפה משום זורע אכתי לא ברורי דמיירי במתני' במחפה ואפשר לא מיירי במחפה ואתיא כר"ע דמחייב משום מקיים וביותר קשה בדברי ר"מ שאמר האי חורש דמחייב משום כלאים היכי משכחת לה מנ"ל דהחיוב במתני' משום חורש דלמא מתני' אתיא כר"ע והחיוב משום מקיים כלאים אבל לפי הנ"ל ניחא:

שוב התבוננתי לחזק דברי הנ"ל דבמס' מ"ק ד"ב ע"ב אי' מ"ט דר"ע דתניא שדך לא תזרע כלאים אין לי אלא זורע מקיים מנ"ל ת"ל כלאים שדך לא ומרש"י בזה"ל ואע"ג דכתיב לא תזרע כלאים גורעין ודורשין לא כלאים לא יהיה כלאים מ"מ צריך עתה לבטלו ע"כ. ולכאורה דברים אלו סותרים סוגיא דידן כאן מס' מכות דהכא נדרש איסור מקיים מדכתיב בהמתך לא תרביע כלאים וסמיך ללאו דשדך ואמרינן כלאים שדך לא. וליישב סתירה זו אמינא דלכאורה צריך ביאור למה רצה ר"ל לאוקמיה למתני' דלא כהלכתא וכר"ע הלא טוב יותר לתפוס כדעת ר"י ואתיא כרבנן דמתני' וצ"ל דהוי דחיקא לר"ל לומר דמוקדשין שבמתני' ליכא אלא מלקות א' כפירש התוס' ומוקדשין דתניא לאו דוקא הוא ע"כ הוטב יותר לדעת ר"ד לומר דבאמת דווקא תניא מוקדשין לשון רבים לחייב ב' משום מוקדשין משום לא תעבוד ומשום חמור דבדה"ב והיה קשה ליה דא"כ יש תשעה מלקות דבכלאים בכרם איכא ג"כ לחייב תרתי משום כ"ז ומשום כה"כ ע"כ הוי ניחא ליה יותר לומר דמתני' אתיא כר"ע ואין החיוב רק משום מקיים וס"ד דטעמי' דר"ע באיסור מקיים אינו משום גורעין ודורשין רק משום סמיכות דקראי בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא כו' הוא דיליף וליכא לאו על מקיים רק בכ"ז ולא בכה"כ וא"ש הא דתניא במתני' שמנה ובסוגיא דמ"ק דאזלי שם אליבא דרבה א"ש