ברוך טעם קטז

לא מחייבינן דל"ע ח"מ באב ותולדה דידיה ולפי זה קשה מנ"ל למעט בשביעית מתולדות ואי מדפרט הכתוב זמירה ובצירה הא פשוט לומר דלהחשבינן לאבות פורטן הכתוב ונ"מ לחייב עליהן בפ"ע אף כשנעשו עם הזריעה והקצירה וכיון שכן אין למעט חרישה בשביעית ממלקות וא"כ אי' סובר ר"י דיש ח"מ ביו"ט יש לפשוט דר"י הוא דסובר חורש בשביעית לוקה דהא כיון דיש ח"מ ביו"ט ויש ח"מ בשביעית כנשמע מדברי הרמב"ן הנ"ל והשוום בזה להדדי וע"כ טעמי' דהא גם שביעית אתקש לשבת כדאי' במס' מע"ק וכיון שכן לא משמע למעט תולדות בשביעית מדפרט הכתוב זמירה ובצירה דהא מצריך צריכי להחשיבן אבות לחייב עליהן בפ"ע אף כשנעשו עם הזריעה והקצירה וכיון שר"י סובר חורש בשביעית לוקה ונשאר קושייתו הראשונה וגבי יש חורש לחייב ט' גם ק' האיך ס"ד דגמ' שם במע"ק דר"י סובר חורש בשביעית אינו לוקה הא לפי המסקנא דכ"ע ל"ל דר' אבין יש הוכחה דר"י מחייב חורש בשביעית. אמנם אי נימא דח"מ ביו"ט תליא בפלוגתת דתנאי א"כ י"ל דר"י סובר דאין ח"מ ביו"ט כ"כ אין ח"מ בשביעית וכסתם מתני' דהכא ולא מחייב ביש חורש רק א' משום יו"ט וא' משום שביעית ועכ"ז לא הוי מצי דחי מטעם זה להתנא דתני קמי הברייתא המבשל גיה"נ דהבערה ובישול לא משנה היא דהוי מצי למימר דתנא דהך ברייתא דסובר דילפינן ח"מ מלא תבערו דהבערה לחלק יצאת ויש גם ביו"ט ח"מ דמקשינן יו"ט לשבת לכך מדייק רש"י שם בלשונו מסכת ביצה משום הבערה שהוא אב מלאכה דלמ"ד הבערה ללאו יצאה אינו על הבערה שם אב מלאכה כמבואר בפירש"י מס' פסחים דף ה' ע"ב ד"ה ש"מ מדקאמר שהוא אב מלאכה ס"ל כר"נ דהבערה לחלק יצאת. וביותר א"ש דלפי דברי התוס' מס' ביצה דף כ"ג ע"ב ד"ה ע"ג דמאן דמתיר נר של בטלה סובר הבערה ללאו יצאה והרי הר"י סובר בירו' כר"פ דמסכת ביצה דנר של בטלה מותר מדינא א"כ ע"כ סובר דהבערה ללאו יצאת ואינה מלאכה וצריכים ללמוד ח"מ מאחת מהנה לכך ליכא ח"מ בי"ט משא"כ להך תנא דמבטל גיה"נ דמחייב אהבערה דע"כ סובר הבערה לחלק יצאת יכולין לומר דגם לשיטתו גם בי"ט איכא ח"מ דלמידין י"ט משבת בהיקש וא"כ א"ש מה דאיתא בירושלמי מס' שבועות דר"י הוא שסובר דחורש בשביעית אינו לוקה אף אם ל"ל דר' אבין ויש הוכחה למעט חרישה מדפרט הכ' זמירה ובצירה. ודע שתוס' בד"ה חורש שור מקשי' לפי' הקונטרס שמפרש דחמיר לקי משום לאו דהזיד במעילה דבגמ' קאמר מידי דאיתא בשאלה לא קתני ומתרץ באהע"ז דס"ד דלא קתני מידי דאיתא בשאלה וליכא בחשבון משום הזיד במעילה הוי מ"ל דיש ח"מ ביו"ט ויש ביו"ט ג"כ משום זורע כן תורף דבריו ולפי דברי הנ"ל יש לכאורה לדחות תירץ זה דאי ס"ד דיש ח"מ ביו"ט הוי גם בשביעית ח"מ וא"כ נוסף מלקות א' דגם משום שביעית חייב שתים על חרישה ועל זריעה וא"ל דהוי אמרינ' דתנא דמתני' סובר שליכא מלקות על חרישה בשביעית וליכא מלקות בשביעית אלא משום זריעה דהא לפמ"ש אם יש ח"מ בשביעית ליכא למוד למעט מלקות על חרישה בשביעית ולוקין גם על החרישה:

כל דבריו הראשונים מיוסדם לפי המסקנא שם במסכת מ"ק אמנם לפי גירסת רש"י לא דכ"ע ל"ל דר' אבין דלהך מסקנא ליכא למעוטי מלקות בחרישה רק מדפרע קרא זמירה ובצירה רה ולימוד ז"א אלא אי אמרינן אין ח"מ בשביעית אבל לר' אבין דסובר דשביעית הוי רק כלל ופרט ובלא"ה ליכא לחייב מלקות אחרישה א"כ אש תירוצא של הא"ע די"ל דלס"ד דמידי דאיתא בשאלה לא קתני לא הוי מצי הגמ' להקשות והרי חמור דהול"ל דבאמת אין בחשבון מלקות דמעילה אלא דיש ח"מ ליו"ט ויש ב' משום מלאכות והא דאין לוקין גם משום חרישה בשביעית הטעם משום דהוי רק כלל ופרט בשביעית וכדר' אבין וממעט חרישה בשביעית דאין בכלל אלא מה שבפרט ועפי"ז י"ל מה שיש להקשות לפ"ד הא"ע הנ"ל לתי' פירש"י דמפרש דחמור היינו חמור בדה"ב ומשום מעילה עדיין קשה מאי קושיא ולילקי נמי משום זורע ביו"ט דלמא באמת החיוב משום זורע ולא איירי כלל במתני' בחמיר בדה"ב ואף דחשיב התנא גם מידי דאיתא בשאלה מ"מ לא חשיב גם מעילה בד"ה משום דלמעילה צריכים שיעור ש"פ וכמ"ש התוס' במס' פסחים דף מ"ג בד"ה ומוקדשין לשיטתי' דמטעם זה לא חשיב התנא מעילה דבה"ב וא"ל בשיטת רש"י כיון דתני במתני' מוקדשין לשון רבים ע"כ צ"ל דנחית התנא למיחשב גם חמור בדה"ב זה א"א לומר לפי תירוצו של הא"ע דאם הלשון והן מוקדשין מכריח לפרש כפירש"י דבמוקדשין כלול הקדש דחמור בדה"ב שאר קושית התוס' דלס"ד דלא תני מידי דאי' בשאלה למה חשיב חמור בדה"ב:

אמנם לפימ"ש י"ל דעולא ור"נ ורבה שפלפלו בק' זו ולחייב נמי משום זורע אינם סוברים כר' אבין דשביעית אינו אלא כלל ופרט אלא ס"ל שהיא כלל ופרט וכלל וליכא למעוטא לחרישה בשביעית ממלקות רק מדפרט הכ' בשביעית זמירה ובצירה וז"א אלא לפי האמת דמסקינן דאין ח"מ ליו"ט אבל אי הוי אמרינן דיש ח"מ ליו"ט ומתחייב באמת שתים משום יו"ט היה למחייב גם משום שביעית שתים והא דלא הקשה משביעית ששנוים ראשונים במתניתין דלילקי נמי משום זורע בשביעית י"ל משום דהמ"ל דבאמת נחשב שביעית לשתם ולא מיירי מתני' בחמור בדה"ב כיון דלמעילה צריכים שיעור לא חשיב ליה לכך הוצרכו להקשות ולילקי נמי משום זורע ביו"ט השנוי' במתני' אחר ובשביעית וכיון דאתיא להכא א"צ לכל דברי הא"ע בתירוצו וי"ל בקיצור דר' ינאי שהוא מתרץ לר' זעירא מידי דאיתא בשאלה לא תני סובר כר' אבין וליכא מלקות בחרישה בשביעית א"כ י"ל דתנא דמתני' לא חשיב כלל חמור בדה"ב ויו"ט חשיב דיש ח"מ ליו"ט ואין הכרח דידיה דהתנא חשיב מידי דאיתא בשאלה רק מדתניא נזיר ולפ"ד יש ליישב מה שתמי' לכאורה לפי דברי הירושלמי בשם ר"י שאמר נר בטלה ביו"ט לא תשרי ולא תאסר ולפי התוס' שהבאתי לעיל ע"כ סובר ר"י הבערה ללאו יצאה והא בכלל גדול במשנה אבות מלאכות נחשבת הבערה בין הל"ט אבות מלאכות ור"י סובר הלכה כסתם משנה אבל לפמ"ש י"ל דר"י אשכח סתמא אחריתא דמתני' דהכא ויש חורש מוכח דלדידי' דאין ח"מ ליו"ט ע"כ הטעם משום דח"מ לא אתיא מהנה אבל אי הוי ח"מ נלמד מלא תבערו היינו למדין יו"ט משבת דלכל מלאכות שבת ויו"ט שוין ולפי הנ"ל יש ליישב הגי' הישנה שמחק המפרש ומובא בחי' הריטב"א אהבערה לא לחייב דהא חזיא לצרכו, וכבר אחיובי' משום בשולי' דהא לכאורה אינו מובן מה מקשה אביי לרבה מה ברייתא דלמא סובר כב"ה דרק תנא דמתני' יש חורש סובר אין ח"מ ליו"ט אבל תנא דברייתא דמבשל גיד סובר דיש ח"מ דהא לפי מ"ש י"ל דדין אח"מ ליו"ט מתלי תלי בפלוגתא אי הבערה ללאו יצאה או לחלק וצ"ל דהא רבה בעצמו מתרץ במס' פסחים דף מ"ז אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ולא שייך הואיל וחזיא לצרכו א"כ לחייב תרתי משום מלאכת הבערה ומשום הכנה דמקרי אליבי' מלאכה כדאיתא במס' פסחים שם וצ"ל דרבה סובר דהך תנא דברייתא דמבשל גיד סובר דהבערה ללאו יצאה וליכא למחייבי' רק משום הכנה דמקרי מלאכה וכיון שכן דהך תנא סובר הבערה ללאו יצאה ואין למידן ח"מ רק מאחת מהנה א"כ שפיר קשה אמאי חייב תרתי הא אח"מ ליו"ט וא"ש הגירסא הנ"ל דע"ד ממ"נ הי' קושיית אביי לרבה ומיושב גם בזה במסכת פסחים דמתחלה אותיב אביי לרבה מברייתא דמבשל גיה"נ אהבערה לא לחייב דהא חזי לצורך ואחר שתירץ לו רבה דאפיק הבערה ועייל עצי מוקצה דחי' ליה דמוקצה ל"ד ועוד הוסיף להקשות לו והא את הוא דאמרת ח"מ לשבת ואח"מ ליו"ט ותמי' לכאורה דקושיא זו אח"מ ליו"ט הי' יכול להקשות לרבה מיד ואין לה שייכות למה שתירץ לו אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה אבל לפי הנ"ל א"ש דטרם דאסיק עייל עצי מוקצה לא הי' יכול להקשות לרבה הא את הוא דאמרת אח"מ ליו"ט דהמ"ל שלא אמר כן רק לתרץ משנה דיש חורש שהתנא ההוא סובר אח"מ ליו"ט ועכ"ז י"ל דהתנא דברייתא דהמבשל גיה"נ חולק וסובר דיח"מ גם ליו"ט ופלוגתייהו כפלוגתת התנאים אי הבערה ללאו יצאה או לחלק אבל אחרי שהשיב רבה לאביי אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ע"כ צ"ל דהתנא דברייתא סובר הבערה ללאו יצאה דאל"כ לחייב משום הבערה דלא משכחת לצורך ומשום הכנה דחשיבי מלאכה וכיון שע"כ צ"ל דהתנא סובר הבערה ללאו יצאה ממילא ע"כ סובר ג"כ דאין חילוק מלאכות ליו"ט דהא לרבה אי ילפינן ח"מ מאחת מהנה אח"מ ליום טוב:

אמנם יש לדחות דברי הנ"ל לפימ"ש כבר בגליון צל"ח על מש"כ בפסחי' דף מ"ז ד"ה המבשל גיד כו' בזה"ל ולכאורה נפלא כיון דמיירי בעצי מוקצה וליכא הואיל כמ"ש רש"י א"כ יתחייב שם דלחייב משום מוקצה ומשום הבערה ולפיע"ד כתבתי שהכנה בלא טורח מלאכה אין בכלל אזהרה רק כשהכנה נעשה ע"י טורח מלאכה כמו הכא שנעשה בהבערה חשיבא מלאכה וכעין סברא זו מצינו בתוס' מס' ביצה דף כ"ז מ"ב בד"ה ועל החלה יעויי"ש מש"כ אבל הכא אין כאן טורח מלאכה יעויי"ש וע"כ צ"ל דאל"כ יהיה לרבה בשבת ארבעים מלאכות או שסברת רבה שטורח מלאכת הבערה בעצי מוקצה הוא שנחשבת למלאכה מחמת הכנה וכיון שמחמת טורח מלאכת הבערה אתינן עלה הוי כמשם א' ול"ד לח"מ בהבערה ובישול וכדומה אמנם בלא"ה קשה דל"ל לרבה לומר ואזהרתו מהכא