ברוך טעם קיג

קושית התוס' ומתרצים דאף באוכלו כולו נשאלין עלי' ונ"ל שסוברים שיש היתר בחרטה דהשתא לעקור הנדר גם למפרע ודלא כשעה"מ הנ"ל גם מדברי רשב"א בסוגיא הנ"ל נראה כן מדלא הקשה כקושית התוס' אלא לענין חשש הפרת הבעל הקשה ונדירנה על ככר ותאכל לאלתר ולא הקשה גם קושיא השניה של התוס' לענין חשש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה א"ו שסמך על התירץ של הרמב"ן שהחכם יכול להתיר אף אחר אכילת הככר:

אולם לפי דברי שעה"מ יש ליישב פירוש המשניות להרמב"ם במס' בכורות פ"ז בסופו על המשנה דהנושא נשים בעבירה איתא בזה"ל ומפני מה הצריכו בנשיאת נשים נדר לא הספיקו כטומאה שיקבל בלבד לפי ששם יצרו מתגבר עליו לפיכך אינו נמנע אלא בנדר וע"מ שידור עד"ר שאין לו הפרה אלא לדבר מצוה כמו שמבואר בגמרא ואין אנו חוששין שילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי עד"ר אבל דבר מצוה בא לידי ואני רוצה להתיר הנדר מחמתו לפי שהחכם יאמר לו על איזה דבר נדרת לפי שעיקר בידינו דצריך ך לפרט הנדר עכ"ל היוצא מדברי הרמב"ם שסובר כדעת רבינו אביגדור שנדר עד"ר אם הותר ע"י חכם מותר א"כ קשה על הרמב"ם דמוקי שם הסוגיא דהמקדיש נכסיו בנודר על דעת רבים לפי מה שהסכימו אחרונים וכן הוא בתשובת הרמ"א שמבואר מדברי הרמב"ם בהלכות נדרים שסובר כדעת התוס' כאן ד"ה מר סבר דאף למ"ד צריך לפרט הנדר אינו צריך לפרט רק הלשון שנדר ולא סיבתה א"כ אף בנדר עד"ר אין תועלת דיכול להערים לילך לחלם ולומר לו אסרתי הנאה מאשתי שגרשתי שלא יחזירנה בנדר עד"ר ועתה רואה אני שיש מצוה לחזור ולישאנה ולדבר מצוה יכול החכם להתיר וכשיתיר לו יהי' הנדר מותר אף שהטעה את החכם במה שאמר לו שהוא לדבר מצוה. וכדמוכח מדברי הרמב"ם הנ"ל. ואף שהעליתי לתרץ מסוגיא דנודרת דמאן דמוקי התם בנודר ועובד שנודר עד"ר דלאותו מ"ד אם הוא נודר עד"ר אף בדיעבד אינו מותר ז"א אלא כפי סוגיא דאינו צריך לפרט את הנדר ויש הוכחה לשיטתי' מפסוק אם אלתי וגו'. וגם בדיעבד אינו מותר אבל בסוגיא דעירכין דאף למ"ד צריך לפרט את הנדר מ"מ א"צ לפרט הסיבה צריכים גם אליביה לתרץ דמדירין עד"ר והרי לאותו ס"ד שסובר שצריך לפרט את הנדר ליכא הוכחה מפסוק הנ"ל וקם דינא דאף נדר שהודר עד"ר אם הותר בדיעבד הוא מותר וכפסק הרמב"ם והר א הנ"ל א"כ קשה כנ"ל. ולתרץ קושיא זו אקדים מה שקשה עוד מדברי הרמב"ם הנ"ל כיון דלפי סוף דבריו עיקר הסמיכה כיון שצריך לפרט את הנדר ולולא זה לא הי' תועלת בנדר עד"ר כיון דבידו להטעות החכם ולומר שדבר מצוה בא לידו. וא"כ אך למותר מה שמדירין עד"ר ובל"ז מבואר להדיא מסוגיא דנודרת דאף לס"ד דנדר שהודר ברבים ועד"ר יש לו התרה הי' די גבי כהן מה שמדירין אותו למ"ד צריך לפרט הנדר ובקושיא זו העיר בבה"ז בסוף מנחות ומה שתירץ ע"ז המג"א סי' קכ"ח ס"ק נ"ח דחיישינן דלמא אזיל לגבי חכם שיהא סובר דאינו צריך לפרט הנדר לא א"ש רק לתרץ שלא יהיה קשה על הרמב"ם מסוגיא דגיטין אבל עדיין קשה מה שהקשיתי על הרמב"ם בפירוש המשניות דבעד"ר אין תועלת כי יכול להטעות לחכם ולומר מצוה בא לידי ואין שיעור למניעות היתר הנדר רק כיון שצריך לפרט את הנדר והרי סתירה מדברי פי' המשניות הנ"ל:

עוד קשה הא באלמנה הנודרת ליתומים המוזכר ברמב"ם פ' ו' מהלכות אישות לא ביאר שיהיה הנדר עד"ר. ולתרץ כ"ז נ"ל בפשיטות דרק לס"ד שם בגמרא בגיטין דעדיין לא אסיק שיש תקנה בנדר ברבים או עד"ר הי' כדי סמיכה דכיון שצריך לפרט את הנדר וישמע החכם שנדר הי' במלתא דאיסורא ולא יתיר לו ואין לומר דאכתי יש לחוש דלמא יכוף יצרו של כהן להחזיק הנשים פסולות עוד זמן מה בעבירה ואף שאסרה ע"ע בנדר יתברך בלבבו שאחר מלאת תאותו ילך אצל חכם ויבקש התרה למפרע להצילו מעון הנדר כאשר כן עשה צדקיהו שעבר על שבועתו ואח"כ גולה לפני הסנהדרין קודם התרה אשר נשבע לנ"נ שלא יגלה ולולא זאת לא הי' אפשר בסנהדרין להתיר לו למ"ד דצריך לפרט הנדר וכ"כ הפ"י בסוגיא דנודרת ז"א דאף כה"ג היכא שנכשל אדם בשבועה או נדר ומצוה על החכם להיות זריז בהתרה למען להציל הנודר לעקור ממנו נדרו למפרע אשר נכשל בה עכ"ז בכה"ג שישמע החכם באשר יפרט לפניו הנדר שהוטל עליו למען לא יכשל עוד בנשים פסולות ימנע החכם עצמו להתיר לו כי צורך הוא בקיום של הנדר על האשה ההיא כדי שלא יחזיר גם להלאה את הנשים הפסולות. אבל לפי האמת דמסקינן דנדר שהודר עד"ר אין לו התרה צורך גדול הוא להדיר מיד הכהן הנושא נשים בעבירה דוקא בנדר עד"ר ואם לא נדירהו עד"ר יהי' לחוש כנ"ל שיחזיק הנשים הפסולות לו בעבירה עוד איזה זמן כי יתחכם שיהיה בידו להציל א"ע מעין עונש הנדר שילך אח"כ אצל חכם ויודה לפניו שכבר עבר כנ"ל ונצטרך החכם להתיר לו למען יסור עונו מעבר וביד החכם יהיה לתקן להבא כי ידירנו מאז והלאה בנדר עד"ר וכיון שכן הוצרכו חכמים לתקן שיהי' נידר מיד עד"ר שבזה יהיה הסרת מכשול נשים פסולות בעבירה מכל וכל ואל ישוב הכהן עוד לאיולת רשעו אפילו פ"א ומדויק כן בלשון הרמב"ם במ"ש בפ"ו מהלכות ביאת מקדש ה' ט' בזה"ל כהן שהיה נושא נשים בעבירות אין עובד עד שידורוה ב"ה על דעת רבים כדי שלא יהי' לו התרה שלא יוסיף לחטוא עכ"ל הרי מיושב קושית ברה"ז גם מה שהקשיתי וכל עיקר עיכוב עבודה בכהן הוא רק להצילו מעבירה אף מזמן מה דהא בלא"ה כופין כהן הנושא נשים בעבירה שיוציאה כדאיתא במס' כתובות דף ע"ז ובש"ע אה"ע סי' ו' וכל הנושא נשים בעבירה אפילו רק שניות כופין להוציא כדאיתא ביבמות דף פ"ז ובאה"ע סי' קנ"ד. ולפ"ז א"ש מה שלא הצריך הרמב"ם באלמנה הנודרת ליתומים שידירה עד"ר:

ועתה נבאר מה שקשה לכאורה עוד בדברי פי' המשניות הנ"ל שכתב בראשית דבריו ואין אנו חוששין שמא ילך אצל חכם ויאמר לו נדר נדרתי עד"ר אבל דבר מצוה בא לידי למה ליה להאריך כ"כ הוה ליה למימר בפשיטות שילך אצל חכם ומעלים שהי' נדר עד"ר אף דלפי האמת דפסקינן דצריכים לפרט את הנדר יש סברא לומר דאם נדר עד"ר צריך לפרט גם זה שנדר עד"ר מ"מ קשה דהא עדיין לא נחית הרמב"ם בראשית דבריו למה שמסיק בסוף שעיקר בידינו דצריך לפרט את הנדר. לתרץ זה נ"ל דידוע מחלוקת הפוסקים דרוב הפוסקים סוברים דנדר שעד"ר שאם הותר שלא לדבר מצוה אף בדיעבד אינו מותר רק שדעת רבינו אביגדור שבדיעבד מותר ומדברי פירוש המשניות מבואר שדעתו כדעת הר"א:

אמנם לכאורה שיקול הדעת שלא כדעת הר"א דכיון שנדר עד"ר מהראוי שלא יהיה לו עוד היתר מצד חרטתו לבד דהא כבר תלה הנדר בדעת אחרים וביטל דעתו נגד דעתם. וצ"ל דמה שמותר בדיעבד היא כשאומר לפני חכם שנדר על דעת רבים ומתחרט יש בחרטתו זו חרטה על הנדר וחרטה על מה שתלה עד"ר וע"י התרת החכם נעקר גם מה שתלה בדעת רבים ועוקר הנדר ודמי לנשבע על דבר וכלל בשבועתו שלא יתיר על זה החכם שהדין שהחכם יכול להתיר בב"א הב' שבועות כמו שאיתא בתשו' רדב"ז חלק ב' סי' תקע"ה יעויי"ש וא"כ אף אי הוי פסקינן דא"צ לפרט הנדר מ"מ בנודר עד"ר צריך להודיע לחכם שיהיה נדרו עד"ר ומתחרט גם ע"ז ואם העלם יעלם זה מחכם ולא יהיה עוקר מה שתלה עד"ר לא יהיה ממש בהתרת החכם את הנדר כי א"א שיהי' היתר לנדר ע"י חכם אם לא מצורף עמו עקירה למפרע במה שתלה עד"ר ומיושב בזה מה שמקשה הש"ך ביו"ד סימן רכ"ח לשיטת ר"א הנ"ל ניחוש דלמא אזיל גבי חכם ולא יודיע לחכם שנדר עד"ר. ולפי מ"ש א"ש דאם אין מודיע לחכם כך אף בדיעבד אינו מותר:

ועפי"ז יש לתרץ קושייתי שהתחלתי בה להקשות דלדעת הרמב"ם בממ"נ אם צריך לפרט גם הסיבה למה צריך במקדיש נכסיו לגרש את אשתו שידור עד"ר וכי א"צ לפרט הסיבה גם עד"ר יכול להערים ולומר לחכם שמצוה בא לידו כצ"ל די"ל שדעת הרמב"ם שא"צ לפרט הסיבה ועכ"ז אין לחוש שי רים כנ"ל דהא כשנודר לקנוניא כדי שתטול היא כתובתה ליכא חרטה דמעיקרא ואף בהתרת חכם ליכא עקירה למפרע רק משעת ההיתר ואילך כמ"ש לעיל בשם שער המלך:

ולפי מ"ש דבדעת רבים צריך ה היתר גם על זה דהיינו דמתחרט על שתלה בדעת רבים והרי בכה"ג שנדר עד"ר דקנוניא גם אותה חרטה לא תהיה חרטה דמעיקרא ואף כשיתיר לו החכם תלייתו בדעת אחרים בחרטה ע"ז כיון שיהיה אותה חרטה דמעיקרא לא תועיל ההיתר אלא משעת חרטה ואילך ויושאר תחילת הנדר בתוסף נדר שעל דעת רבים ולנדר כזה ליכא התרה כיון דלא מתעקר למפרע ע"י התרה מה שתלה נדרו בשעת הנדר עד"ר. וממילא אין היתר לעצמות הנדר אף משעת התרה ואילך דהא רביע עליו מה שתלה הנדר בשעת נדרו עד"ר ואין תועלת בהפקעת אמירת עד"ר מעת התרת החכם ואילך דעכ"ז כיון שכבר נתלה הנדר בדעת רבים אין תועלת בחרטתו על עצמות הנדר כי אם בהסכמת הרבים שנדר דבכה"ג אזלינן בתר תחילת הנדר שנעשה אז עד"ר ועל זה שתלה עד"ר אין לו חרטה דמעיקרא. אבל בנודר ועובד שיכול להיות שבשעת הנדר הי' דעתו לקיים הנדר רק שאח"כ לתאוות יצרו מתחרט בכה"ג הוי חרטה דמעיקרא כמו שמבואר בתשו' הרשב"א דלא הוי כפותח בנולד דמצוי