ברוך טעם קט

ונראה לתרץ לפי מה דאיתא בתשובת מהרמ"א מפאני' סי' ס"ב שמקשה על האיקומתא דרבה בפסחים דף מ"ז בסוגיא דכיצד מפרישין כו' דטעמא דר"א שם בחלה הואיל ואי בעי מיתשל הא חלה ג"כ מיקרי קודש ולר"א אין שאלה בהקדש ומתרץ דמאי שאין שאלה בהקדש לב"ש הטעם משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וטעם זה ליתא בחלה שבידו ליתן בתו כהן ע"ש וצ"ל לסברת מהרמ"ע הנ"ל דגם בנזיר שנעשה גופו קדוש דינו לשאלה ככל הקדש דשייך שהוא קנין לגבי גזא דרחמנא, סמך לזה מה דאיתא בספרי פרשת נשא קדוש הוא לה' הרי קדושת הגוף:

ומעתה יש להמציא דאף לב"ש שסוברים דאין שאלה בהקדש ובנזיר יש לומר דז"א אלא במקדיש מעכשיו או באומר הריני נזיר היום שמיד נתקדש גופו וקנוי מיד להקדש והוי כמסירה להדיוט שאין מועיל חזרה ושאלה עיין מה שהאריך בזה הש"ך בח"מ סי' רנ"ה. אבל במקדיש או נודר בנזיר לאחר זמן שביום נדרו עדיין לא תפס הקדש רק עליו חיוב הנדר שיהיה הוא או אותו החפץ קדוש וקנוי לגבוה לעת ידוע הזמן:

לשיטת הר"ן בתשו' סי' נ' ומובא בב"י סי' רכ"ח דבכה"ג יכול החכם להתיר קודם זמן דזמן ממילא אתי' ולא דמי לנודר בתנאי אם יהי' כך או אם יעשה כך שאין מתירין אלא כשיחול הנדר ע"י קיום התנאי י"ל דגם אליבא דב"ש יש שאלה כ"ז שלא הגיע הזמן שיהי' קדוש וקנוי לגבוה כמסירה להדיוט. ולפ"ז לשיטת הר"ן והרשב"א בסוגי' דנדר בתוך נדר בנדרים דף י"ז דהא דילפינן שם מנזיר להזיר דנזירות חל על נזירות אין הכוונה בו שיהי' חייב שתים בעובר על נזירתו בשלשים יום זמן נזירות הראשונות דאין נדר ונזירות חלה על נדר ונזירות בזמן אחד. אלא מנזיר ולהזיר ילפינן דכיון שנדר בפעם ב' חייב לנהוג נזירות אחר כלות שלשים יום זמן נזירות הראשון אבל בבת אחת לא חיילא אם העביר לעבור על ב' איסורים בפעם אחת ובכה"ג לפמ"ש י"ל דאף בנזירות ראשון ליתא בשאלה אליבא דב"ש דהא כבר נתפס בקדושתו והוה לענין זה כמסיר' לגבוה. מ"מ על נזירות השני שעדיין לא חל רק ממילא יבא אח"כ יכול לשאול לחכם מקודם שנתפס בו הקדושה. וא"כ אף לב"ש א"ש מה דכתיב ואיש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר כו' לפרש להתיר ע"י שאלה והיינו על נזירות השני שעדיין לא נתפס בקדושתו ולא הוי עליו אלא חיוב נדר בעלמא כשהגיע הזמן ינהג נזירות. ומיושב קושית הט"א הנ"ל. ושפיר אמר ר"א דיש להם על מה שיסמוכו מקרא דכי יפליא דכתיב בנזירות ומיירי בנזירות דלאחר זמן דבזה מהני שאלה, וכיון שכן דלר"א לשיטתי' ע"כ צריכין לפרש הקרא דנזיר להזיר ע"ד הנ"ל שמפרש הר"ן ממילא נשמע שאין נדר בתוך נדר שיחול בבת אחת דאל"כ דחל בב"א ובדעת הרמב"ם ושאר מפרשים אמאי מועיל שאלה דהרי כבר נתפס בו הקדושה מחמת הנזירות הראשון והשני דהא הוא נזיר מחמת שניהם בב"א ובזמן אחד. וכשם שאין שאלה על נזירות הראשון כך אין שאלה על נזירות השני. וכי מגרע גרע תפיסת הקדושה של נזירות השני מחמת שכבר קדוש באותו זמן עצמו מחמת נזירות הראשון שיהי' מועיל בו שאלה א"ו דלא קאי אלא לחייבו בנזירות שני' לאחר כלות זמן נזירות ההוא לכך יש שאלה לשני' וע"ז קאי כי יפליא להיתר ומאחר שביררנו דלר"א אין נדר בתוך נדר נשאר קושי' הנ"ל אמאי אמר ר"א המקדיש נכסיו ידירנו הנאה הא עדיין יכול להערים שיאסור א"ע בתחילה בזמן מה ועי"ז לא יחול עוד עליו הנדר השני שידירו אותו בב"ד אף כי משכח רווחא כמו שמוכיח השעה"מ מדברי התוס' סוף נדרים על דברי המשנה תהא נטולה מן היהודים יפר חלקו כמו שהבאתי לעיל. לכך הוצרך לפרש ידור הנאה לעולם שמפרש בהדי' לעולם וכנ"ל:

ועפ"י הקדמה הנ"ל דלא חשיב איסור כולל מחמת איסור שיחול לאחר זמן יש ליישב קושית התוס' סוגי' דנודרת ד"ה ותני עלה נודר ועובד דמה הוצרך לאתויי הברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש ליפרך ממתניתין דתני פסול עד שידור הנאה, דביו"ד סי' רכ"ח סעיף ט"ו מובא דעת הסוברים דנדר על דבר איסור היכא שחל הנדר כגון בנדר שלא לשחוק אם הותר אינו מותר וכ' הש"ך בשם הב"ח שמקשה איך אפשר שלא הותר בדיעבד דא"כ קשי' כו' ליקשי מרב פפא גופא כו' ועוד דפריך בש"ס התם למ"ד א"צ לפרט את הנדר ממתני' דיורד ועובד דליחוש דלמא שרי לי' חכם מאי קושי' הא אינו מותר כלל א"ו מוכח התם מכולה סוגי' דמותר בדיעבד. אבל אינו נידן כלל לענין שלפנינו דהתם מיירי בכולה שמעתתא שהנדר אינו דבר מצוה או מלתא דאיסורא אלא שתלה בדבר אסור כגון שאמר קונם עלי פי' אם עברתי או אעבור עבירה פ' כו' עכ"ל ולכאורה קשה הא גבי נודר ועובד הנדר הוא שלא יהנה ממנה הרי נדר על איסור. וכן מפורש ברש"י מסכת בכורות דף מ"ה שנדר שלא יהנה הוא ממנה והיא ממנו. אמנם לשיטת הסוברים שאין נדר חל על איסורין לא משכחת גבי כהן הנושא נשים פסולות שיחול נדרו על איסור תשמיש דבלא"ה איסורו באזהרה לאו מן התורה ולא משכחת שיחול אלא אם כולל גם שאר הנאות שאין בהם איסור. וי"ל דבכה"ג אם הותר ע"י חכם מותר בדיעבד חלק הנדר שהי' על דברים המותרים ופקע למפרע והוי כאלו לא נדר רק לתשמיש ואין נדרים חלין על איסורין:

ובפשיטות ליכא לתרץ כיון שהותר מקצתו הותר כולו דא"כ לא הוי א"ש לדעת הרמב"ן שמביא הר"ן בנדרים דהיכא שאין הנדר מותר ע"י חרטה דמעיקרא אלא ע"י חרטה דהשתא אף שנעקר הנדר למפרע מ"מ לא אמרינן בכה"ג נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וא"כ היכא שחוששין שכהן נודר בערמה שבכה"ג אף כשיתיר ע"י החכם לא יתיר ע"י חרטה דמעיקרא אם לא יועיל ההיתר בדיעבד רק על חלק ההיתר לא יבוטל עי"ז מה שחל על חלק האיסור בטעם נדר שהותר מקצתו דהא אותו מקצת שהותר לא הותר ע"י חרטה דמעיקרא ע"כ הצרכתי למ"ש שיופקע הנדר מחלק איסור משום דאין נדרים חלים על איסורין אלא בכולל דברים המותרים. וכיון שמופקע למפרע הנדר בחלק המותר הוי כלא נדר כלל רק על איסור וליכא כולל וכ"ז בעודנה אשה פסולה תחת בעלה שאסורה עליו בלאו ואין הנדר חל כ"א ע"י כולל דברים המותרים. אבל אם כבר גרשה כהן א"צ כלל כולל לכלול דברים המותרים לפי שיטת הרמב"ם וסייעתו דבבעל וקידש אינו לוקה וליכא אזהרת לאו רק איסור בעלמא כמבואר בפוסקים ודמי לחצי שיעור כיון שאינו באזהרת לאו ועשה חל עליו איסור אחר כמ"ש התוס' בשבועות דף כ"ג א"כ מצינו להדיר אותו בסתם שלא יהנה מאשה זו הפסולה עליו מהנאת תשמיש כיון דאינה אשתו כעת וליכא אלא איסור ביאה לבד שפיר מצי לחול עליו הנדר בלי צורך כולל דברים המותרים א"כ אף הותר בדיעבד אינו מותר לפי שיטת הפוסקים הנ"ל דנדר על דבר איסור אין לו היתר:

ולפי"ז מיושב קושית התוס' הנ"ל דממתניתין לא הוי מצי הגמ' למפרך דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' די"ל דמיירי שכבר גרשה ונודר רק מהנאת תשמיש בלי תערובת הנאת היתר ובכה"ג אינו מועיל התרת חכם אפילו בדיעבד ולכך מביא הגמ' הברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש וכיון שמיירי שעדיין לא גרשה ויש בתשמישו עמה אזהרת לאו ואי אפשר למיחל עליו הנדר אם לא בכולל שאר הנאות של היתר וקשה שפיר דלמא ילך לחכם להתיר חלק המותר וממילא לא יחול הנדר על חלק איסור לבד כנ"ל:

אמנם לכאורה קשה דאף בעודה תחתיו משכחת שיחול הנדר ע"י כולל ושלא יהיה לו היתר אפי' בדיעבד והיינו שידור הנאת תשמישה לעולם הן בעודנה תחתיו והן לאחר שיגרשנה דבכה"ג חל בעודה תחתיו הנדר מצד כולל שכלל איסור הגדר גם לאחר גירושין ושאז לא יהיה על הביאה בלא קידושין אלא איסור בעלמא ויחול עליו הנדר כנ"ל וכשם שחל בכולל דברים המותרים כך חל בכולל דברים האסורים שהדין שיחול עליו איסור אחר מצד קלותו של איסור הראשון כמו חצי שיעור וכנ"ל ועי"ז חל בכולל גם דברים האיסורים באזהרת לאו וכולל כזה אי אפשר להתיר ואם הותר אינו מותר אפילו בדיעבד כיון שאין בכל נדר שום חלק היתר שיחול עליו היתר החכם. והרי אף רק בנדר שלא לשחוק שהיא רק איסור דרבנן אינו מועיל היתר אפילו בדיעבד כנ"ל. וא"כ גם הברייתא דנודר ועובד לא קשה מידי א"ו כדעת ספר הפלאה שהבאתי לעיל דכולל ע"י דבר שיחול לאח"ז לא הוי כולל וממילא בעודה אשה הפסולה תחת בעלה כהן לא משכחת כולל בנדרה רק אם כולל הנאת היתר בכה"ג אפשר להתיר ע"י חכם חלק ההיתר וכנ"ל ממילא יופקע חלות הנדר גם הנאת איסור וכנ"ל ומקשה הגמ' שפיר:

אך באמת קשה עדיין מסוגיא דנודרת דניחוש לערמה דהנה בשעה"מ בפ' ו' מהלכות שבועות סוף הלכה י"ח חידש מדעתו דלפי שיטת הרשב"א הנ"ל שיש נדרים שיותרו שלא בחרטה דמעיקרא אם אינו מתחרט בחרטה דמעיקרא אין הנדר נעקר אלא משעת התרת החכם ואילך ולא למפרע ומתרץ בזה מה שקשה על דברי התוס' במס' גיטין מסוגי' דנודרת