ברוך טעם קח

מוסיף כיון דחל חליה איסור לגבי בעלה חל עלה לגבי אחרים והרי הוא כמו חלב קדשים שנעשה נותר כיון דאיתוסף על החתיכה חלב איסור לגבי גבוה איתוסף נמי להדיוט:

אמנם עדיין יש להקשות דלדברי התוס' שמקשים דאיך חל איסור נגד היהודים על איסור מבואר שסובר דאי אינו חל בעודה א"א גם לאחר שמגרשה אינו חל. וכבר עמד על דבריהם בספר שעה"מ דהא בקונם נם שאני עושה על פיך אף שאינו חל בעודה תחתיו מ"מ כשמגרשה חל כמבואר בדברי ריב"נ יפר שמא יגרשנה ותהיה אסורה לו. י"ל דסברת התוס' כיון שאינו חל בעודה תחתיו מחמת שאין אחע"א א"א הוי כנדר שהותר מקצתו והותר כולו גם לאחר שמתגרשת. ודמי למ"ש בשיורי כנה"ג ביו"ד סי' רכ"ט בשם תשו' משפטי שמואל דמי שנשבע לעבור על המצוה בכולל שלא חל שבועתו לא חל אף על ההיתר יעו"ש שכ' שהרדב"ז בשם הריטב"א חולק ע"ז ושאני בקונם שאני עושה על פיך דמה שאינו חל בעודה תחתיו הוא משום שאין בידה להפקיע א"ע משיעבודה לבעלה והוי כאוסרת דבר שאינו שלה על אחר שאין בכה"ג שום נדר ולכך לא דיינינן מחמת זה כהותר מקצתו לומר מחמתו סותר כולו. וא"ש המשנה דקונם מה מה שאני עושה על פיך שאסורה עליו מעשה ידיה לאחר גירושין. וכמו כן המשנה דריש פרק המדיר. ועיין בשעה"מ הלכות נדרים פיו"ד. וא"כ י"ל דאף אי תהמ"ט מיקרי ע"נ. מ"מ באומרת נטולה אני מן היהודים והפר חלקו מותרת היא לבעלה אף אחר שנתגרשה ממ"נ אם התשמיש קשה לה הרי הופר חלקו. ומותרת היא לעולם. ואם לא היה התשמיש קשה לה הרי לא חל הנדר לגבי דידי' דנשתעבדת לשמושי' וכיון דלא חל לגבי דידיה לא הוי לא כולל ולא מוסיף לגבי שאר היהודים ולא חל הקונם לגבי שאר היהודים בעודה א"א וכיון שלא חל לגבי שאר היהודים מטעם אין אחע"א הוי כהותר מקצתו והותר כולו ובטל כל הנדר ואמאי תהיה אסורה לו אחר שנתגרשה וא"כ נשאר קושית הראשונה דמאי ס"ד למיפשט ממתניתן דתהמ"ט לא מיקרי ע"נ דלמא לעולם תשמיש המטה מיקרי ע"נ ומתניתין מיירי בגוונא שכתב הטור באומרת קונם תשמישי על כל העולם ומותרת היא לבעלה כשהיפר חלקו בממ"נ אם התשמיש קשה לה הרי הפר חלקו ואם אין קשה הרי לא חל נגד בעלה דהא משועבדת לו כיון שלא חל לגבי' בעודה תחתיו לא חל לגבי שאר היהודים וכיון דנתבטל הנדר לגבי שאר היהודים ומטעם דאין אחע"א הוי כהיתר מקצתו ובטל הנדר מכל וכל ואין עליו כלל איסור בנדר זה מעולם. וא"ש לישנא דמתניתין דמשמעות שמותרת לבעלה לעולם. אבל עכ"ז צריכה להיות נטולה מכל היהודים הא לפי דבריה שהתשמיש קשה לה הי' חל נדרה גם לגבי בעל ובהפרתי לא הותרה רק לו ולא לאחרים וא"כ ליכא למפשט כלל:

וצ"ל דהנדר לגבי כל היהודים יכול בלא"ה לחול גם בעודה א"א מצד כולל כי אף שאינה אסורה לבעלה הוי כולל מחמת שכולל עלי' איסור להיות נטולה מן היהודים אחר שנתגרשה וא"כ יש ראי' מזה דאף איסור שיחול לאחר זמן יש גם חסרון מעשה מקרי כולל מכ"ש היכא דאין מחוסר מעשה. והזמן ממילא בא:

אמנם משמעות לשון התוס' הנ"ל בנדרים נראה דלא הוי כולל רק מחמת שאסורה גם לבעלה ולדבריהם י"ל דקושיא הנ"ל בלא"ה יש לדחות דלדידן דסברינן אחע"א בכולל אף כשליכא מוסיף והוי נטולה מן היהודים כשאומרת תשמיש כל העולם עלי. וממילא מדתני במתניתין סתמא נטולה אני מן היהודים יש במשמעותה גם בכה"ג שאסרה תשמיש כל העולם ע"ע ובכה"ג אי הוי תהמ"ט מיקרי ע"נ לא היתה מותרת לבעלה בהפרת חלקו לבד דיפרנו משמע כולו ולא א"ש למיקם לישנא דמתניתין סתמא תני נטולה אני מן היהודים דלא מיירי אלא באמרה קונם תשמיש כל היהודים עלי. אבל לר' יוסי דל"ל כלל דין אחע"א בכולל דלדידי' כשאומרת קונם תשמיש כל היהודים עלי. דלא הוי אלא כולל אין ממש בהקונם ואינה נטולה מן היהודים. מובן מאליו באומרת נטולה אני מן היהודים הוא רק בגוונא שחל הנדר שאינו רק באומרת קונם תשמישי על כל העולם שיש בזה איסור מוסיף ומתפרש בזה לשון המשנה האומרת נטולה אני מן היהודים מיירי דווקא באומרת קונם תשמישי על כל היהודים כי רק בכה"ג נטולה היא מן היהודים לשיטת ר"י דל" אחע"א בכולל רק במוסיף ולא בכולל ולכאורה קשה אי נימא דלאחר זמן לא מיקרי כולל מסוגיא דנודרת דלפי דברי שעה"מ באוסר עליו דבר הקדש כיון דלא חל הנדר בעודו הקדש תו לא מצי לחול אף אחר דמשכח רווחא בפדיון ההקדש אי הנטע רבעי וראייתו מדברי התוס' סוף מסכת נדרים על המשנה דיפר חלקו דנשמע מדבריהם שם דאם אין הנדר על כל היהודים חל עליה בעודנה א"א משום דאאחע"א גם לאחר גירושין או לאחר מיתה הבעל לא חייל. וכעין דבריו כתב בפתיחה להלכות פסח פרק א'. קשה מסוגיא דנודרת בכהן הנושא נשים בעבירה ובהמקדיש נכסיו מה תועלת יש בזה שמדירין אותה או אותו דלמא יער מי ויאסרו ע"ע מקודם על יום או ימים ושוב לא יחול הנדר שידירו אותם הב"ד משום דאין נדר בתוך נדר ואף לדידן דסברינן דאחע"א בכולל הלא בכה"ג דאין הכולל בעת הנדר אלא לאח"ז לא מיקרי איסור כולל כמו שמבואר באריכות בזה בספר הפלאה בקונטרס האחרון להלכות כתובות סי' קי"ח וכיון דלא חל בעת הנדר תו לא מצי למיחל אף בכלות זמן איסור ראשון שנדרה בינה לבין עצמה:

הן אמת לדעתי נראה פשוט דהיכא שנדר אדם על דבר לזמן ואח"כ אסרו ע"ע אותו דבר עצמו ומפרש להדיא שיהי' לעולם אסור בדבר זה בכה"ג חל הנדר השני בכלות זמן ראשון דהוי כאילו אמר בהדי' תיכף בשעת נדרו שיהי' אסור בזמן הפקעת איסור הראשון וכמו בנודר לאחר זמן (יעויין במס' נדרים דף כ"ח ע"א באומר נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו שפודאן וחוזרות וקודשות עד שיקצצו וחשבתי שבכוונה כתב רש"י בעירוכין שם על המשנה המקדש נכסיו בזה"ל ידור שלא יחזירנה לעולם כו' דאי אינו אמר לעולם אף שכל נדר בסתם אם אינו קובע לו זמן הוא קיים לעולם מ"מ בעינן שיהי' מפורש בהדיא לעולם כדי לגדור בפני ערמה וכנ"ל דבאומרת בסתם שאוסר ע"ע דבר פלוני אף שנשאר באיסור לעולם מ"מ צריך שיחול מיד וממילא יומשך עד לעולם כיון דלא קבע לו זמן ואם א"א לו לחול מיד גם לאחר זמן אינו באיסור דהא לא נדר אז דבתחלת דיבורו לא פירש האיסו' לאח"ז משא"כ כשמפרש בהדי' לעולם דהוי כמפרש בהדי' תיכף האיסור לאחר זמן שיהיה מקום לחול:

אמנם כמדומה שהשעה"מ לא נחית לחלק בכך דאל"כ נשאר קושיתו על התוספת הנ"ל בנדרים שמקשים גבי תהיה נטולה מן היהודים הא אין אחע"א הא י"ל דמה שאומרת תהא נטולה מן היהודים כוונתה שאוסרת עצמה בנדר מפורש הנאת תשמיש כל היהודים עליה לעולם. גם קשה דלמה לא נחית רש"י שפי' כן בסוגי' דנודרת גבי כהן שנשא נשים בעבירה שמדירין אותו בהדי' על איסור עולם. וביותר קשה על הרמב"ם בפירוש המשניות בנודרת שכתב בזה"ל כגון דאמרו לה אמרי כל פירות שבעולם אסורין עלי אם קבלתי מזאת הכתובה שום דבר כו' ע"כ. הרי שבאר כל נוסח הנדר ולא שת לבו להעיר שצריך שתאמר לעולם. הן אמת לפי מ"ש דהרמב"ם סובר דיש נדר בתוך נדר אין מקום לדיקדוק זה רק לפי מ"ש הלח"מ שמה שמפרש פירוש אחר בדברי הרמב"ם. ולדעתו גם הרמב"ם סובר שבסתם נדר על נדר אינו חל קשה כנ"ל. ואי נימא שגם רש"י ז"ל סובר כשיטת הסוברים דיש נדר בתוך נדר י"ל ע"ד פלפול על מאי שדקדקתי לעיל בדברי רש"י למה לא ביאר רש"י במשנה דנודרת גבי נודר ועובר שמדירין בפירש באיסור לעולם ולא נחית רש"י לבאר זה רק במשנה דעירוכין המקדיש נכסיו ואקדים דבחגיגה דף י' על המשנה היתר נדרים פורחים באויר איתא שם בגמ' תניא רא"א יש להן על מה שיסמוכו איש כי יפליא כי יפליא כו' אחת לאיסור ואחת להיתר כו' ע"ש מקשה שם בטורי אבן דמסוגי' כאן בעירוכין דמסיק הגמ' דר"א ס"ל כב"ש דאין שאלה בהקדש וכשם דאין שאלה בהקדש כך אין שאלה בנזירות דהא כתיב בי' קדוש הוא לב"ש אין שאלה בנזירות עיין במס' נזיר דף ל"ז והמעיין שם יראה דלא נשמע כלל שסוברים ב"ש דא"ש בהקדש אלא מהא דתניא בברייתא הי' מהלכין בדרך כו' שם סוברים ב"ש דנזירות בטעות חל עליו והוי נזיר מזה נלמד דב"ש סוברים דאין שאלה בהקדש וממילא נשמע דר"א דקאי בשיטתי' נמי סובר דאין שאלה בנזירות וכן מורה לשון הגמ' כאן בעירכין דאמר רבר"ש הן הן הדברים ב"ש וב"ה וכן דברי ר"א ור' יוסי וא"כ קשה האיך קאמר כתוב אחד בעירכין ופסוק אחד כתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ולדידי' הן בעירכין הן בנזירות ליכא שאלה והוספתי דברים לחזק קושי' זו למען יבין המבין שאין מקום לתירוצו של השאגת ארי' שם במה שרצה לחדש דר"א סובר כב"ש בחדא דאין שאלה בהקדש ופליג עלי' בחדא דסובר דיש שאלה בנזירות. עוד מקשה שם בע"א לב"ש דסוברים דגם בנזירות ליכא שאלה כי יפליא להיתר למאי מוקי לה: