ברוך טעם קז

שהתשמיש קשה לה והיא כאנוסה לא היה ביד הבעל להפר רק שא"צ להאמין לה כיון דמשועבדת לו וכמו שמבאר הר"ן באריכות לענין דין טמאה אני לך דלכך למשנה אחרונה מותר בה משום דאוקמי אדינא שא"צ להאמין וא"כ הטעם א"ש מה שאסורה להבעל לאחר גירושין דהא לגבי דידה היא נאמנת וע"כ מיד שנתגרשה פקע השיעבוד דיינינן לה לפי דבריה אשר אמרה שהתשמיש קשה לה ואין בהפרת הבעל הפרה לנדרה ולכך אסורה עליו ודמי לדין אכילת תרומה באומרת טמאה אני לך שאף שאוכלת תרומה בעודה תחתיו ו מ"מ לאחר שנתגרשה אסורה היא בתרומה אמנם א"כ הסברא קשה מדברי הגמרא דף פ"א בעי מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן עינוי נפש או דברים שבינה לבינו א"ל תניתוה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ומשמשתו ותהיה נטולה מן היהודים ואי אמרת נדרי ע"נ הוא אמאי תהי' נטולה מן היהודים ש"מ דברים שבינו לבינה הוי כו' ע"כ וקשה דהא יש לומר דלעולם ע"נ היא והא דצריכה להיות נטולה מן היהודים הטעם משום דלפי דברי' שהתשמיש קשה לה אינה גבה נדר ע"נ דהא התרת נדר ע"כ אינו מחמת קפידא דבעל רק מחמת קפידא דידה כמו שמסביר הר"ן בנדרים פ"ב סוף ד"ה ורב אסי אמנם לכאורה מ"מ יש ראיה מהך משנה דנטולה אני מן היהודים דתשמיש המטה אינו קרוי ע"נ דהא איתא בדף פ"ז אמרה קונם תאנים וענבים אלו כו' הפר לתאנים אינו מופר עד שיופר אף לענבים. ואיתא שם בגמ' הטעם דיפרנו כתיב עד שיפר לכולו. ומבואר בר"ן וברא"ש דף פ"ב דרק נדרי ע"נ הדין כך שצריך להפר דוקא כולו ואם לא הפר רק מקצת אין כלום בהפרתו דיפרנו בנדרי ע"נ כתיב. ומסביר עוד שם בר"ן דנדרי ע"נ משום קפידא דידה היא דמצי מיפר דעינויים גבה היא. ומש"ה אינו בדין שופר לחצאין דהא מענה לה טפי. אבל בנדרים שבינה לבינו משום קפידא דבעל היא הלכך במאי דלא קפיד לא קפיד. וכן דעת הרא"ש והרמב"ן והר"ן להלכה כדאי' ביו"ד סי' רל"ד סעיף ל"ו דאם הפר הבעל מקצת אינו מופר כלל. וא"נ דתה"מ מקרי ע"נ האיך תני במתניתן יפר חלקו ותהיה משמשתו ותהיה נטולה מן היהודים הא אם תשמיש אינה קשה לה מיקרי נדר ע"נ ובנדר ע"נ אם לא יפר כולו אינו מופר כלל ואין מקום להתירה לבעלה ע"פ הפרתו כ"א כשאומר שמופר כל הנדר דיפרנו כתיב. ואף שעכ"ז שתהיה אסורה מספק לכל היהודים מחמת שלפי דבריה שתשמיש קשה לה לא הוי נדר ע"נ אין בהפרת הבעל תועלת רק לגבי דידי' ולא לאחרים. מ"מ אי אפשר שתהיה מותרת לבעל מצד הפרתו רק כשאומר הפרתו בסתם אבל כשאומר בהדיא שאינו מיפר רק חלקו במשמעות לישנא דמתניתין דתני יפר חלקו אסור לדור עמה דהא למשנה אחרונה כל היסוד הוא במה שאינו מאמין לה דאמרינן שאין התשמיש קשה ובכה"ג הוי נדרה נדר ע"נ שצריך להיות מיפר כולו גם יש מציאות שתהיה מותרת לכל העולם כשאומרת אחרי שמתגרשת שבאמת לא הי' תשמיש קשה לה רק כדי להפקיע א"ע מבעלה אמרה שקר. וכעין זה דעת הראב"ד בפי"ח מהלכות א"ב דאשת כהן שאמרה טמאה אני לך דאם אמרה אחרי שמת בעלה ששקר אמרה שנתנה עיניה באחר מורה אמתלא זו שתהיה מותרת לכהן ויעויי"ש דעת הרמב"ם אמנם א"כ קשה האיך פסקינן להלכתא כדברי המשנה באומרת נטולה אני מן היהודים שיפר חלקו א לפי דברי הרא"ש וסייעתו קמו בבעייא דלא אפשטא אי תשמיש המטה מיקרי דבר שבינו לבינה או ע"נ ולפי דברי הב"י כן דעת הטור וא"כ למה מועיל הפרת חלקו לבד דלמא מיקרי תשמיש ע"נ ובנדר ע"נ כשלא הופר כולו אף מקצת לא הופר. ומצאתי און לדברי בפירוש המשניות להרמב"ם במ"ש דיפר חלקו מאמר דחויה היא כו' עיי"ש אבל השתא דאתינא להכי יש ליישב ב' קושיית הב"י הנ"ל ואקדים סברא פשיטא דמאי שמשועבדת לבעל לתשמיש אינו רק כשאין התשמיש קשה לה אבל כשהתשמיש קשה לה לא וראי' לדבר מדברי הרימי"ט בתשובותיו ח"א סי' ה' אבל לענין דין הפרה מצד דברים שבינה לבינו שהיא מצד קפידא דבעל אין נפקותא אם התשמיש קשה לה או לא וכ"ז כשיושבת תחתיו ועל רצונו משמש עמה בידו להפר. וגם לפי משנה ראשונה הי' בידו להפר. לה מצד הדין כ"ז שיושבת תחתיו. רק כיון שהי' הדין להאמין לה כופין את הבעל לגרשה ולכך לא הוי דברים שבינה לבינו דהא בעמוד וגרשה קאי וכן מורה לשון הרא"ש דף צ' בד"ה נטולה אני מן היהודים שמסיים בזה"ל וסוברה משנה ראשונה דא דאפילו דברים שבינה לבינו לא הוי דאפשר שיגרשה ע"כ. וא"כ קשה לומר דלפי משנה אחרונה שהדין שא"צ לגרשה ובידו לכופה לתשמישו כי א"צ להאמין לדבריה ממילא כב להיות נדרה שנדרה לגבי דידי' ככל נדר שבינו לבינה ואף אם כדבריה כן היא שקשה עליה התשמיש מ"מ כיון שהוא א"צ לפרוש ממנה ויכול להחזיקה בע"כ הוי לגבי דידיה מניעת התשמיש נדר שבינו לבינה ויכול להפר חלקו:

והנה ידוע דע"א ואפ' אשה נאמנת באיסורין אף בשל אחרים היכא שבידו לאוסרן כמו באומר נתנסך יינך כיון שהיה בידו לנסך מעתה י"ל דאף שאין ביד האשה להפקיע א"ע מיד הבעל לפי משנה אחרונה ואינה נאמנת לומר לענין תביעת הגט שהתשמיש קשה לה. מ"מ לענין איסור נדר להצריך להבעל להפרה יש להאמינה דאף כשאומרת הנאת תשמישה על כל העולם צריך הבעל להפר חלקו. דהא אם כדבריה כן הוא באמת אינה משועבדת לו וחל נדרה וצריך הפרה דלא יכול הבעל לומר דאף לענין איסור להצריך הפרה אינה מאמינך דהא בידה הוא שתצריכו הפרה כשתאמר הנאת תשמישך עלי דבכה"ג חל נדרה אף שמשועבדת לו ואסור לדור עמה עד שיפר וכיון שבידה צריך לחוש לדבריה ולהפר חלקו אף בגוונא שכ' הטור באומרת קונם תשמישי על כל העולם, ומעתה מכוונים שפיר דברי הטור. וסרה ממנו ב' קושיות הב"י שהטור אחז הדין כפי לשון המשנה יפר חלקו ולדידן דמבעי לן אי תשמיש המטה מיקרי נדר ע"נ לא משכחת דין זה באומרת הנאת תשמיש כל היהודים עלי דבכה"ג יש לחוש דלמא תשמיש מקרי ע"נ וצריך הפרה בכולו ואם אינו מפר רק חלקו אינו מופר כלל ואסורה גם לו. ולכך כתב הטור דין זה דנטולה מן היהודים באומרת קונם תשמישי על כל העולם כגון בזה צריך הבעל להפר חלקו מטעם שכתבתי דלענין איסור עליו להאמינה להצריך הפרה דדלמא באמת התשמיש קשה לה ואינה משועבדת לו חל נדרה. אבל כשמיפר חלקו מותרת היא עכ"פ דאם תשמיש קשה לה הרי הפר חלקו ודי ואם אין התשמיש קשה. לה ואין בהפרתו כלום אם תשמיש המטה מיקרי ע"נ כיון שלא הפר כולו לרי בלא"ה לא חל נדרה לגבי דידיה הא כיון שהתשמיש אינו קשה לה השועבדת היא לו, אבל כשמגרשה אסורה לו דלמא לא הי' התשמיש קשה מה והיה נדרה ע"נ וכיון שלא הפר כולו רק חלקו לא היה בזה שום הפרה ולא הותרה לו בעודה תחתיו רק משום שמשועבדת לו ע"כ אחר שמגרשה ופקע השיעבוד אסורה היא לו. וכן הדין מפורש בדרישה ובש"ך סי' רל"ד באומרת קונם תשמישי עליך. אם לא הפר בעודה תחתיו אסורה לו כשמגרשה כדין קונם מה שאני עושה לפיך שסובר ריב"ל שיפר שמא יגרשנה כו'. וא"ל דא"כ האיך רוצה הגמ' לפשוט מהך מתניתין דתשמיש המטה לא מיקרי ע"נ הא י"ל דתהמ"ט מיקרי ע"נ רק מתניתין מיירי באומרת קונם הנאת תשמישי על כל היהודים די"ל דמשמעות לשון המשנה ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים נראה דאין עליה איסור רק נגד כל היהודים אבל לא לבטלה הן בעודה תחתיו הן כשמגרשה וחוזר לנשאה. ואפשר לזה אי' לישנא יתירה שבמשנה ותהיה משמשתו ולא כדברי הט"ז בסי' רל"ד שרוצה להוכיח להיפך מלשון זה יעו"ש וכדעת ב"י אליבא דהרמב"ם דאף כשמגרשה מותרת לבעלה ואין עליה איסור רק לעלמא וכיון שכן אי אפשר לומר דמתניתין איירי כשאמרה קונם תשמישי על כל העולם דהא בכה"ג כשהבעל מיפר חלקו אינו מותרת לו רק בעודה תחתיו ממ"נ. אבל כשמגרשה אסורה לו כמ"ש לעיל בכוונת הטור. היוצא מזה דלדברי ר"י שסובר דתשמיש המטה בודאי אינו נדר ע"נ כשאומרת קונם תשמישי על כל היהודים מותרת אף לאחר גירושין כי יפר חלקו בעוד' תחתיו דהא אף אם אין התשמיש קשה לה לא הוי נדר ע"נ רק נדר שבינו לבינה. וכיון שהפר מופר לה לעולם. וא"כ יש להעמיד המשנה דאתיא כר' יוסי בגוונא שכתב הטור. מעתה לפי שיטת התוס' דהקונם על כל היהודים אין לחול על איסור א"א כי אם למ"ד אחע"א בכולל א"כ לר' יוסי דל"ל אחע"א בכולל יש לומר באמת לא משכחת דין דנטולה מן היהודים היכא שאמרה קונם תשמיש כל היהודים עלי דבכה"ג ליכא אלא כולל וא"כ לא לזר יוחשב לומר דנטולה מן היהודים דמתניתין שהוא דברי ר"י באמת לא מיירי בכה"ג דהא לא חל וכנ"ל אלא מיירי באמרה קונם תשמיש כל היהודים עלי דמיפר חלקו דדלמא התשמיש קשה לה ואינה משועבדת לו וחל הנדר כשמיפר חלקו מותרת היא לעולם. דהא לר"י תשמיש לא מיקרי ע"נ. והטור שאוסר אותה לבעלה אחר גירושין לשיטתו אזיל שסובר כדעת הרא"ש אביו דלדידן איבעי' דלא איפשטא היא אי תהמ"ט מיקרי ע"נ וצריכין לחוש דלמא אין התשמיש קשה לה והוי נדרי ע"נ וכשהפר חלקו לבד לא היפר כלל וכנ"ל:

ומעתה מיושב קושית התוס' ולר"י אף שסובר אין אחע"א בכולל מ"מ במוסיף מודה בכה"ג כשאמרה קונם תשמישי על כל העולם דשוי' נפשה כחפץ איסור לבעלה ולכל היהודים מיקרי שפיר איסור