ברוך טעם קו

מאביו ומאמו דחמירי לא מתכפר בכפרה שאמרה תורה על איסור אחותו מאב או מאם. אבל היכא שיצטרפו ובא איסורים מכמה שמות בחתיכה א'. ואנו באים לחייב כמה קרבנות על כל איסור ואיסור קרבן דא"א למפטרי' מחמת אעמ"ה דמה"ת לא יהי' לזה כפרה כשמביא קרבן על כל איסור ואיסור וכי חמיר מאלו אוכל כמה זיתים של איסורי' שוני' שמתכפר כשמביא קרבן על כל איסור ומכ"ש כשהמה כולם בחתיכה אחד ומביא קרבנות כפי מספר איסורים שחלו יחד באותה חתיכה עד כאן ל"ש בזה אעמ"ה:

ולפי"ז אמרתי ליישב קושי' תוס' בחולין דף ק"ב ד"ה ור"ש פוטר המ"ל הא ר"ש ל"ל אחע"א גבי האוכל נבלה ביוה"כ בהקדים ליישב הגמ' כאן ור"ש ממ"נ אם אחע"א כו' שלכאורה צריך ביאור כיון דהתחלת קושי' הגמ' למה פוטר ר"ש משום טמאה וא"כ מאי קאמר אי אחע"א וכי בשביל זה שסובר אחע"א תתכן מאי שסובר שפוטר משום טמאה. ע"כ נ"ל שבאמת הי' פ"פ לומר דאי סובר אחע"א יש סברא מאי שפוטר משום טמאה דיש להבין לכאורה דלר"ש באמת סובר אחע"א והא דפטור באוכל נבלה ביוה"כ הטעם משום דשם מיירי לענין חיוב על אכילת יוה"כ חטאת. ועל איסור נבלה ליכא חיוב קרבן כלל. וא"כ כשנחייב על אכילה זו שאכל נבלה ביוה"כ. א"א למחייבי' רק קרבן א' ובזה תהיה כפרתו י"ל דאין עמה"ד דאפשר כיוון דחמיר איסורי' שעבר באכילתו גם על איסור דנבלה לא מתכפר בקרבן על אכילת יוה"כ מעתה א"ש בלשון הגמ' ור"ש ממ"נ אי קסבר אחע"א כלומר אמאי פוטר ר"ש משום טמאה וא"ל משום דחמיר איסורי' דאחע"א. והרי עבר באכילה זו גם על אזהרת איסור גיד ומשום דמחמיר איסורי' פטרי' ר"ש מכל וכל כדין אין עמה"ד ע"ז מקשה לחייב נמי משןם גיד וכיון שיכולין לחייב ב' ויקבל עונשו על כל איסור ואיסור שעבר באכילה זו בודאי מתכפר ול"ש אין עמה"ד וכנ"ל:

ואין לדחות דברי אלה דהא ר"ש סובר עמה"ד בסנהדרין דף ע"ז ע"א ז"א דהתם מיירי מדין ניתן להצילו בנפשו שאין העונש לכפרה רק להציל מעבירה. ובזה ל"ש סברא הנ"ל כיון דחמירי לא מתכפר וי"ל דרק בכה"ג סובר ר"ש דעמה"ד אבל היכא שהעונש בא לכפרה גם ר"ש מודה דאעמה"ד דדילמא משום דחמירא ל"ל כפרה בעונש הכתוב ולכך הוצרך הגמ' לומר לחייב נמי משום גיד דבכה"ג דאיכא לחייבו על כל איסור ואיסור כ""ע מודים דמחייבי' עלי' דל"ש בזה דאין עמה"ד וכנ"ל. בדברי הנ"ל עלתה לי לפרש דברי הגמ' חולין דף ק"א רבין כו' כך הצעה של המשנה ואיפוך ומפרש רש"י כך ודאי הצעת המשנה במקום שנשנה שם כן אבל משובשת היא ואפוך כו' ע"כ. ובאמת כ"מ שמצינו בש"ס כן הצעה של המשנה לא מתפרש הכי אלא להיפוך כלומר ולא כאשר שנית אתה אלא כך הצעת המשנה עכ"פ לפי' רש"י אך למותר דברים אלו כך הצעת המשנה ולא הו""ל למימר רק איפוך. ע"כ נ"ל דבהקדם דבתוספתא פ"ב דכריתות אי' בהך ברייתא שבת ויוה"כ ור"ע פוטר. משמעתו שסובר האי תנא דהעושה מלאכה בשבת ויוה"כ אף אחת אינו חייב. ולכאורה מופלא הדבר למה פטור מכל וכל. אמנם לפ"ד הנ"ל א"ש דלפ"ד תוס' כריתות הנ"ל נראה שמחלקין דהיכא שהאיסור משם אחד חמור משני צדדים שייך אעמה"ד. אבל היכא שנצטרפו איסורין מכמה שמות ל"ש אעמה'"ד. ומעתה י'"ל דבשבת ויוה""כ שפיר יש למפטרי' מכל וכל מטעם דאעמה"ד. דהכא היו שם אחד. ומצאתי און לי בחידושי הר"ן שכ' וז"ל ור"ע ס""ל דאינו חייב אלא אחד דאע"ג דמודה ר"ע דאיסור ב"א כו'. הכא היינו טעמא דר"ע משום דס"ל דשבת יוה"כ חד שמא נינהו דבתרווייהו שבתון כתיב בהו. וכחדא איסורא דמי כו' עכ"ל. וא"כ י"ל דבזה טעם התנא דבתוספתא דפוטר ואינו מחייב כלל. דסברתו כיון דחד שמא המה דמי לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו דג"כ אינו חייב כלל משום דאעמה"ד:

אמנם לפי גירסא זו דבתוספתא שתנא אחרון חולק על ת"ק וסובר שאף אחת אינו חייב צ"ל שאותו תנא סובר אחע"א וכיון שחלו שניהם חמיר איסורם וכיון שהמה משם אחד אעמהמ"ד וא"כ לא יהי' חייב כלום. אבל לפי הגי' שלפנינו באותה ברייתא ור"ע אומר אינו חייב אלא א' שפיר יכולין למיפך ולומר דתנא אחרון הוא ריה"ג דל"ל איסור חע"א ולכך אינו מחייב אלא אחת ע"כ כששלח רבין לתרץ הברייתא ולמימר איפוך הוצרך להקדים כך הצעה של המשנה כלומר שגירסת הברייתא הוא ישרה כאשר הוא לפנינו שבדברי התנא האחרון איכא אינו חייב אלא אחת ואיפוך שריה"ג הוא תנא בתרא ור"ע הוא הת"ק. אבל אם הי' תופסין הצעת של הברייתא כאשר הוא בתוספתא שתנא אחרון פוטר ואף אחת אינו מחייב. לא הי' מתרץ הקושיא בתי' דאיפוך דאי תנא אחרון הוא ריה"ג קשה אמאי פוטר ואינו מחייב אף אחת, ואי משום דאין עמה"ד הא הוא סובר דאחע"א וליכא לדידיה הכא רק עבירה א' מה"ת הופטר מחיוב קרבן וע"כ צ"ל דהאי תנא סובר אחע"א וחמור איסורם ושייך אעמה"ד ולכך פוטר:

דין ו' אי אמרינן כולל כשהאיסור השני אינו בא בזמן אחד:

פרק ג יעויין בהפלאה בקונטרס אחרון סי' קי"ח ובשעה"מ הלכות ביאה שמפלפל אי אמרינן כולל או מוסיף כשהאיסור שגורם הכולל או ההוספה אינו חל מיד רק לאחר זמן. כגון בנשבע בליל פסח שלא יאכל מצה. ואציע תחילה המשנה סוף נדרים. שלשה נשים יוצאות ונוטלות כתובתם כו' וז"ל הטור יו"ד סי' רל"ד ואלו הדברים שבינה לבינו כגון תשמיש וכיוצא בו דברים שגורמים איבה בינו לבינה וכגון שאסרה הנאתה עליו שאמרה הנאת תשמישך עלי כו' ואם אמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו ותהיה מותרת לו עד שתתגרש ואז אסורה לו גם כן וכתב ב"י בזה הלשון ורבינו כתב באמרה קונם תשמישי על כל העולם ואיפכא מבעי' לי' למימר קונם תשמיש כל העולם עלי וכן יש לתמוה על מה שכתב סתם דלאחר שתתגרש תהיה אסורה לו דאפילו את"ל דהוי כנדרים שבינה לבינו הרי פסק הוא ז"ל דהפרה מהני אף לאחר שתתגרש כ"ז שלא נשאה לאחר ע"כ. והנה על קושיא הראשונה מתרץ בשער המלך הלכות נדרים ובקצות החושן כיון שאסרה א"ע על כל העולם הו' קונם כללי וקונם כללי מפקיע מידי שיעבוד. ולפענ"ד נראה לדחות דברים אלו דהא מה שקונה כללי מפקיע הטעם דלא אלמוהו רבנן לשיעבודי' רק מחשש שלא יעשה הלוה איסור קונם על נכסיו נגד המלוה. אבל בקונם כללי אין לחוש שאין אדם מפסיד א"ע לאסור נכסיו על כל העולם. וזה לא שייך כאן גבי נטולה מן היהודים דהא למשנה אחרונה אמרו דאינה נאמנת מטעם שחוששין דעשתה בכוונה ע"ע בקונם כללי כדי שתפקיע א"ע מבעלה. והר"ן מסביר שחוששין שע"ד כשתתגרש תלך למקום שאין יודעין בנדרה. או י"ל שתלך אח"כ אצל חכם ותשאל על הנדר. גם בלא"ה קשה לכאורה איך אפשר לומר גם קונם הנאת תשמישי הטעם דאלמוהו כדי שלא תפקע עצמה מבעלה הא ביד הבעל להפר עוד קשה דמאי הועילו חכמים בתקנתן הא יכולה לומר קונם תשמישך עלי כה"ג נדרה קיים כ"ז שאינו מופר. גם תי' הב"ח והדרישה דחל נדרה מצד כולל קשה לשמוע דלא מצינו שיועיל דין כולל לאסור דבר שאינו שלו. וכיון שהיא משועבדת לו מה"ת שיהיה בידה שתאסור הנאתה עליו מצד כולל דכולל לא מצינו רק לענין דין אאחע"א. עוד יש להקשות לפי דברי התוס' מה שחל נדרה על כל היהודים אף שעתה היא א"א היא מטעם כולל כיון שחל לגבי בעלה חל נמי על אחרים כדין אחע"א בכולל. ואם נאמר דמיירי שאמרה קונם תשמישי על כל היהודים אין כאן שום אחע"א בכולל דמאיזה צד יחשב לאיסור כולל דהא כל אחד בפ"ע אינו ראוי לחול איסורה על בעלה אינו חל דמשועבדת לו ואיסורה על אחרים אינו חל דהא היא עתה א"א וא"כ שורת הדין שלא יחול כלל מנדרה דכולל לא אמרינן רק היכא שהאיסור הגורם הכולל חל בודאי ומגו שחל על אותו האיסור גורם שיחול על מה שלא היה לו לחול מחמת שבלא"ה אסור כעין תרומת חמץ בפסח או נבילה ביוה"כ. אבל בנטולה מן היהודים בגוונא שאמרת קונם תשמישי על כל היהודים מאיזה צד שאנו באין להתחיל. לנו לומר שאינו חל. ולפע"ד ליישב דברי הטור באופן אחר ויתיישב גם קושית התוס' מה שמקשים דהא הך מתניתין דנדרים הוא דברי ר' יוסי. והרי ר' יוסי סובר דלא אמרינן אחע"א בכולל. א"כ אמאי ח' נדרה על כל היהודים דהא היא עתה אשת איש. ומה שמתרץ בתוס' יו"ט דהכא הוי איסור מוסיף. ובמוסיף מודה ר' יוסי תמוה וכמו שמשיג עליי בשעה"מ פי"ז מהלכות א"ב דהא באמרה הנאת תשמיש כ היהודים לי אינו היא כחפץ האיסור רק השימוש של כל היהודים הוי לגבה כחפץ איסור ובכה"ג מקרי כולל ולא מוסיף ונ"ל לתרץ ואקדים לומר דקושיא השני' של הב"י על הטור במאי שפוסק שהבעל אסור בה לאחר שתתגרש יש לתרץ לכאורה ד משנה הראשונה לא היה ביד הבעל להפר ח קו רק למשנה אחרונה כשראו שמצי שאהי' נותנת עיניה באחר תקנו חכמים שלא להאמינה וממילא בידו להפר חלקו. וא"כ איכא למימר דאם באמת היה נודע לנו