ברוך טעם קד

החלב קודם שנעשה הקדש בקונם יעו"ש. דקונם הוא הקדש. ולדברי התוס' ל"ק אמאי לא חשיב גם קונמת דהא כבר חשיב מעילות משום ההקדש עצמו שעל החלב אבל לדברי ר"מ כשבצר אשם מעילות מאכילת חלב ההקדש בא תחתיו אשם מעילות מחמת קונם אבל לכאורה ז"א לדברי ר' יוחנן דבשבועה חל בכולל וקשה לדידי' קושי' הגמ' והירושלמי למה לא חשיב שם במתני' קרבן שבועה. וצ"ל דמידי דאיתא בשאלה לא קתני א"כ גם קונמות א"א דג"כ איתא בשאלה ולדברי ר"ה שמתרץ בדף כ"ה כי קתני מידי דחייל אמידי דאית בי' מששא שבועה דחייל אמידי דלית בי' מששא כגון שאישן ולא אישן ל"ק ג"כ אין לתרץ דלכך חשיב קונמת דאינו חייל כ"א בדבר שיש בו ממש כדאי' בדף כ"ה ת"ר חומר בנדרים שהנדרים חלים על ד"מ כדבר הרשות יש חומר בשבועות שהשבועות חלות על דבר שאין בו ממש כדבר שיש בו ממש משא"כ בנדרים ע"כ דהא לר"ה מסיק הגמ' דף כ"ב איפוך וסובר ר"מ דאין מעילה בקונמת אפשר דמ"מ י" דר"מ לדבריהם דרבנן קאמר דלדידהו דיש מעילה בקונמת משכחת אשם מעילה אף כשהוציאו בשבת. עכ"פ לשיטת הירושלמי דמתרץ לר' יוחנן שבועות יש להם היתר אחר איסורן לא תני א"א לומר דמתני' איירי בקונם:

אמנם י"ל דלשיטת הירושלמי בלא"ה יש לתרץ קושי' הגאון הנ"ל דביבמות דף ל"ד בתוס' ד"ה אם היתה שבת כו' איתא וא"ת והיכא חשיב ר"מ חיוב דהוצאה בהדי חיוב דאכילה מאי ענין זה אצל זה דכ"כ הי' יכול לומר דאם עשה מלאכה בשבת חייב. ואור"י משום דבשעת בליעה אתי נמי חיוב הוצאה אע"ג דאכתי לא נח משום דבליעתן זו הוא הנחתן. כדאמר רבא בפ' המוצא יין דף פ"ג והוציאו ב' אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב דכתיבתן זו היא הנחתן עכ"ל. אבל בירושלמי ר"פ א' דשבת יש פלפול אי מתני' אתי' כמ"ד מהלך כעומד או דהבליעה הוא הנחתה. א"כ אי אתינן עלה מטעם מהלך כעומד נוכל לומר דחיוב שבת בא על ההוצאה בפיו קודם שבלעה ותו לא מפטר באשם שבא על הבליעה והנה לכאורה יש לדקדק כיון דמתני' נחתי לאפושי בחטאת דאמאי לא תני גם מעביר ד"א ברה"ר דהיינו שהוציא והעביר בשלמא לש"ס דילן לא קשה דהא ה"ל דאתולדה במקום אב אין חייבין שתיים כדאיתא בשבת דף ע"ו וצ"ו ומעביר הוא תולדה דהוצאה כדאיתא בתוס' ריש שבת ובר"ן ר"פ הלל גדול ובמאור ר"פ הזורק אבל בירושלמי ר"פ הזורק (והובא בחי' רשב"א שבת דף צ"ו וכ' שם דשמואל פוסק כן אליבא דר' יהודה וכן כתב רבינו הגאון) ה"ה איתא תני בשם ר' יהודא זרק ד"א ברה"ר חייב ר' יהודא ד"א ברה"ר מלאכה בפ"ע כו' ר' זעירא ר' יאשי' בשם ר"י מתופרי יריעות למד ר"י שהי' תופרי יריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו כו' יעו"ש. וצ"ל דסובר דזורק ומעביר בהדדי אתי' (ודלא כסוגי' הבבלי שמסיט בשבת צ"ו ותו מי שאילי מהדדי כו' ותו מעביר ד"א ברה"ר מנ"ל דמחייבי אלא מעביר ד"א ברה"ר גמרא גמירא לה. ומפרש בר"ן הנ"ל דהא דאמרינן מעביר ד"א ברה"ר הלמ"מ היינו לחייב מדין מוציא כו' יעו"ש) וסתם ת"ק דר"מ הוא ר"י והי' יכול ר"מ להקשות שיחשוב גם מעביר. וא"נ דההנחה הוא הבליעה א"א שיחייב משום מוציא ומעביר. דאם חשב בדעתו להנחה הבליעה הוי כהוצאה אריכתא כמשמעות דברי רש"י בשבת דף צ"ב ע"ב ד"ה ולמאי דס"ד כו' ותירץ הגמ' שם לא שייך לכאורה לשון הגמ' שם אי להכי קבעי לה להכי לא קבעי לה באומר כ"מ שתרצה חלות. אבל כשנאמר דהליכה הוי כהנחה משכחת חיוב משום הוצאה ומעביר שבתחלת בואו לרה"ר הי' הנחה להוציאה ואחר ד"א הי' הנחה להעברת ד"א. אכן ז"א לפי ספק שבתוס' שבת דף ה' ע"ב ד"ה בשלמא לב"ע שי"ל דבמעביר דל"א בי' מהלך כעומד גם לענין הנחה בחוץ לד"א ל"א כעומד אם נטלו אחר מיד. אבל עכ"ז משכחת חיוב משום הוצאה ומעביר דלגבי הוצאה הי' הנחה מחמת מהלך כעומד ולגבי מעביר הי' גמר הבליעה הנחה. וצ"ל דלכך לא חשיב גם מעביר כיון דגבי' מעביר ליכא הנחה רק הבליעה א"כ יופטר מאשם מעילות כקושית הגאון הנ"ל. אבל אי אמרינן דגם ביוה"כ יש חילוק מלאכות נשאר קושי' הנ"ל דליחשב גם מעביר. ואף שעי"ז הוא ממעט חיוב קרבן אשם מעילות הי' הוספת חיוב קרבן דכל מעביר חייב ב' חטאות משום שבת ומשום יוה"כ. אבל אם נאמר דאין חילוק מלאכות ביוה"כ א"כ לא הי' נוסף חיוב קרבן רק משום שבת ונגד זה הי' בציר קרבן אשם. ובזה התכת דברי הירושלמי אחר שתירץ לר"י דלא תני מידי דאיתא בשאלה יש להקשות כיון שכן גם אשם דקונמות אין לחשוב במתני' א"כ קשה קושי' הגאון הנ"ל דעי"ז שהוציא בשבת בציר קרבן אשם ומשמעות דברי ר"מ באמרו אף אם היתה שבת נראה דכל הקרבנות שמוזכר בדברי ת"ק נשארים בחיוב על האדם ונוסף עליו עוד משום הוצאה וזה ליתא כנ"ל דאינו חייב אשם מעילות משום דקלב"מ ואשם מעילות של קונם אא"ל דהא מידי דאיתא בשאלה לא קתני לזה צ"ל דסובר ר"מ מהלך כעומד וחייב משום שבת קודם הבליעה וחיוב אשם מעילות בא בשעת הבליעה וליכא עוד פטור דקלב"מ אבל לפ"ז קשה כנ"ל דלחשיב נמי מעביר ד"א דעל הוצאה מרה"י לרה"ר ההילוך הוא כהנחה ולגבי מעביר יהי' הבליעה כהנחה ואי דעי"ז יופטר מקרבן אשם מעילות אכתי יש הוספת חיובי קרבנות דעל מעביר חייב ב' משום שבת ויוה"כ לזה אמר הדא אמרה אין חילוק מלאכות ליוה"כ וכדי שלא נאמר דלעולם יש חילוק מלאכות ביוה"כ והא דלא חשיב מעביר משום דאין איסור הוצאה ומעביר ביוה"כ א"כ ליכא הוספת מחיובי קרבנות דנגד קרבן שיחויב משום מעביר בשבת יופחת חיוב קרבן אשם מעילות כנ"ל ולזה מסיים הירושלמי אלו מי שעשה כ"א בפ"ע שמא אינו חייב על כל אחד ואחד ר"ל דז"א שגם סברא דיהי' סברא שיהי' מלאכות שיופטר עליהם ביוה"כ ודלא כרפרם שאמר בכריתות דף י"ד עו"ה לשבת ואין עו"ה ליוה"כ לכך נצבה הראי' שאין ח"מ ביוה"כ כנ"ל ובר"ן וברא"ש בשבת דף ה' על גמרא ת"ר המוציא מחנות לפלטי' דרך סטיו חייב וב"ע פוטר כו' אמר ר"י ומודה ב"ע בזורק מבואר בדעת האלפסי מדקאמר ר"י ומודה ב"ע בזורק דסובר ר"י כב"ע. ולהבין דברי הנ"ל יעוין בשבת דף צ"ו ע"ב מרה"י לרה"י ועבר ד"א ברה"ר ר"י מחייב וחכמים פוטרים ומפרש שם ר"י דר"י מחייב ב' אחת משום הוצאה וא' משום העברה ומפלפל שם הגמ' אי ר"י מחייב אתולדה במקום אב. ולפ"ד הנ"ל מיושב מה שמקשי' על האלפסי שפוסק כב"ע הא בשבת דף צ"א אי' המוצא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור ומפרש בגמ' דאסקופה כרמלית והא קמ"ל טעמא דנח בכרמלית הא לא נח בכרמלית מחייב מתני' דלא כב"ע דתני' המוציא כו' הרי דסתם משנה דלא כב"ע דא"ל דהאלפסי הוכיח מכח קושי' הגאון הנ"ל דגבי יש אוכל כו' החיוב על הוצאה הוא מחמת מהלך כעומד וא"כ יש תרתי סתם מתני' דסתרי. ומינה כיון דר"י אמר ומודה ב"ע נראה דהחליט לפסוק כסתם מתני' דכריתות. וביותר יומתקו דברי הנ"ל לפי מה שמבואר בדברי הרי"ף בשם הראב"ן דב"ע אינו סובר דמהלך כעומד רק ברשות אחרת אבל לא ברשות אחד ולכך לא שייך במעביר ד"א ברה"ר דין דמהלך כעומד ומש"ה פוטר ר"י בשבת דף ה' במעביר חפץ מזוית לזוית ונמלך עליהן להוציאן שלא הי' עקירה משעה ראשונה לכך (וצ"ע מדברי ר"י שם הי' טוען אוכלין ומשקין כו') ומ"ש בתוס' שם בשם הירושלמי דמעביר ד"א אינו אלא בקופץ ליתא בירושלמי שלפנינו ודברי הירושלמי שלפנינו כך רב חסדא שאל לר"ה ע"ד דב"ע אין אדם מתחייב בתוך ד"א לעולם. וכיון שהוציאן נעשה כמו שהונחה על כל אמה ואמה ויהא פטור ע"כ ותו לא מידי (ובמ"א אבאר מה שיש לפרש הירושלמי הנ"ל ע"פ דעת הרי"ף דכוונתו במעביר אחר הוצאה מרה"י):

עתה נבוא לבאר עוד מאמר א' בירושלמי דב"ק פ"ד וז"ל הא מתני' זימני' דמרבינן לה ומסייען לר"ל. זימנין דמרבינן לה ומסייע לר"י. ובכריתות ה"ג יש אוכל אכילה א' וחייב עליה ד' חטאת ואשם א' טמא שאכל חלב כו' אימת דמרבינן ומסייען לר"י הוציאו בשבת כאן הנחה. ולמה אמרו אינו מן השם. אימת דמותיבן ומסייען לר"ה ביוה"כ יהא פטור אמר ר"י בר בון אתי' דר"מ כר"ע דתני' מנין ליוה"כ שחל להיות בשבת שגג ועשה מלאכה מניין שחייב על זה בעצמו ועל ידי זה בעצמו תלמוד לומר שבת הוא יוה"כ הוא דברי ר"ע ור"ש אומר אינו חייב אלא אחת:

ואבאר דבריו ואפתח במה דמסיים זימנין דמותבינן ומסייען לר"ל דקושי' הגאון הנ"ל יש לתרץ בפשיטות דאף דבציר קרבן אשם מ"מ יש הוספה בקרבנות דעל שבת ויוה"כ חייב ב'. ולפי"ז י"ל דקושי' הירושלמי הוא דעל הוצאה אין לחייב רק משום שבת ולא משום יוה"כ א"כ ע"כ צ"ל דבאמת לא הוסיף ר"מ לחיובי רק משום שבת וכדברי רפרם דאין עו"ה ליוה"כ ונשאר קושי' הגאון הנ"ל וצ"ל כתירוצו הראשון דמשכחת אשם מעילות בקונם. וא"כ ע"כ חשיב במתני' מידי דאיתא בשאלה וקשה לר"י דסבר בשבועה אחע"א אמאי לא חשיב שבועה א"ו דאין אחע"א בשבועה וקונם חל דנדרים חלו על איסורין ובדברי רש"י בשבועות דף כ"ד ע"ב ומתרץ הירושלמי דר"מ סובר כר"ע דמחייב ב' ול"צ לאוקמי באשם דקונם דבלא"ה יש הוספה כנ"ל וה ה