ברוך טעם קא

איסור נבלה ואף דאסור למבטל ז"א אלא מדרבנן ואנן לא צריכין מציאות הן רק מדאורייתא דהא לר"ל ח"ש אסור מדרבנן ושבועה חלה גם בהן על ח"ש ובשבועתו יצא כשיאכל כל התערובות שהי' אכל בשר נבלה דאף שאיסור נבלה הופקעה שם נבלה לא פקע מאותו ח' שבתערובות שהוא נבלה וצ"ל דקושי' הגמ' שהחכמים שחולקים עם ר' יהודה כדאי' בחולין דף ק"ח וסובר אפשר לסחטו מותר הוי נבלה בשחוטה מבשא"מ ומבשא"מ כבאפ"ד כדעת התה"ד המובא בפליתי סי' ק"ט וא"א למיפקע איסור נבלה רק בתערובות יותר מכא"פ ושלא יהי' החתיכות שלמים דאם הם שלימים הרי כשבא החתיכ' של איסור לתוך פיו אכלו באכילה גמורה תכא"פ וכיון שאין מציאות ביטול רק במפורש לחתיכות קטנות וביותר מכא"פ ובכה"ג גם שבועתו לא יצא דכל הנשבע שיאכל צריך לאכלו תכא"פ כדרך כל אכילה כמבואר מדברי הרמב"ם וא"כ לחכמים שחולקים עם ר"י וסוברים אפשר לסחטו מותר לא משכחת קיום שבועה באכילת נבלה ע"י ביטול הרי לא אתי' כמ"ד אפשר לסחטו מותר והרי סתם חכמים דר"י הוא ר"מ וסתם מתני' ג"כ ר"מ מקשה הגמ' שפיר הן היכא משכחת לה ומלבד זה א"ש דאי כנ"ל לא מוקי מתני' כד"ה אמנם ז"א רק לפי תירץ ועוד שבתוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה יעויי"ש ומקשה הגמ' שפיר הן היכא משכחת לה וידוע דעת רשב"א בתהב"א שמובא ביו"ד בסי' ק"ג דברים המוסרחים כמו יתושים וזבובים ואף בדאיכא כבא"פ בטל דהוי ממשא בלא טעמא יעויי"ש. ממילא לפי"ז כ"כ בשרצים המוסרחים. לפי"ז מיושב קושי' הפליתי הנ"ל דמוקשה דבשרצים דאסורים אף במוסרחים לא משכחת הן דלפי דברי הנ"ל בשרצים מוסרחים משכחת הן ע"י ביטול בשא"מ ובכזית בכא"פ שאיסור השרצים נפקע מצד ביטול ברוב במבשא"מ והשבועה מקיים דהא אוכל מן התורה כזית בכא"פ:

ולפ"ז יש לכאורה ליישב קושי' התוס' ד"ה דמוקי שמקשי' דהא לר"י לא משכחת בח"ש ולפ"ד הנ"ל גבי ח"ש שייך הן ע"י בטול דהא ליכא כזית בכא"פ אבל ז"א דאי לא מיירי בכלל אין דבר המותר בכלל שבועתו וא"ל בשלמא נבלה מוסרחת שהוא שרי לגמרי מדאורייתא י"ל דאינה בכלל שבועתו אבל ח"ש אף שההן הוא מקוים ע"י הביטול מ"מ הא הביטול עצמו אסור מדאורייתא למ"ד אין מבטלין איסור הוא מדאורייתא הא לאו מילתא דהא השתא בעינן לומר דגם על איסור בעלמא שמדאורייתא לא חל שבועה בהן א"כ כיון דלא משכחת בהן כ"א ע"י הביטול ויצטרך לעבור מדאורייתא ולבטל איסור לא חיילה השבועה אבל אכתי יש לתרץ לפי שיטת הסוברים שאין מבטלין אסור אינו אלא מדרבנן וכיון שאף ע"י הביטול אסור מדרבנן לאכלו הוא בכלל שבועתו שנשבע שיאכל שאף שאין כוונתו רק על האיסור הרי יש ע"ז איסור דרבנן באכילתו ע"י הביטול אבל בנבלה מוסרחת שמותרת אף לכתחלה כיון שהוא פגום מעיקרא אין להעמיד בשבועתו כ"א כשכולל גם היתר לפי סברת התוס' בזה ואכתי יש לעיין אף שלא כלל דברים המותרים ולדעתי פשוטה הסברא בנשבע שיאכל נבלה ח"ש אמרינן שדעתו הי' ההיתר ומצא בתערובות יעויין כו"פ סי' ק"ג שכ' כסברתו דבאוכל אף בלא כולל יוצא במוסרחת והשתא לפי"ז י"ל דקושי' הגמ' לרבא דלחשיב נמי שבועה שלא יאכל חלב ותאנים. וא"ל דאי' בשאלה לא קתני הרי הקדש וא"ל כתירץ תוס' בכריתות דהקדש ליתא עתה בשאלה כיון שנשחט ונזרק הא גם בשבועה משכחת דנשבע שלא יאכל תמרים אלו וחלב זה ואכלו כולה דליתא עוד בשאלה. וא"ל דאי בכה"ג דליתא בכולל חלב דעלמא חלב קיבה וחי' א"כ לא משכחת הן ז"א דהא בנשבע שלא יאכל תמרים אלו וחלב זה משכחת הן ע"י ביטול במב"מ תמרים בתמרים חלב בחלב הקיבה דמב"מ בטל ברוב ונפקע האיסור ובשבועתו יוצא באכילת כזית תא"פ ואף לר"י שסובר דמב"מ ל"ב דעת ר"ת ביבמות דף פ' שביבש בטל ועכ"פ לר"מ מב"מ בטל והרי גם ר"מ סובר במשנה דיש אוכל ונחית לאפושי קרבנות:

ולפ"ד שכל קושיא הוא דלא משכחת הן משום דכזית בכא"פ דאו' וא"ש מה דלא מקש' הגמ' לרב ושמואל דדין זה כבא"פ דאו' לא נשמע רק מר"י בפסחים ולרב ושמואל הא אפשר למדחי דסוברים דלענין ביטול אסור כבא"פ ל"ד ומובטל נבלה ברוב שחוטה כדין מבשא"מ ברובא. והשבועה מקיים כשאוכל כל הג' זיתים שהרי אוכל בהם גם החתיכה של נבלה שפקע ממנה על ידי הביטול איסור נבלה ולענין קיום שבועתו עדיין שם נבלה עלי' כנ"ל ובפרט לשיטת הרמב"ם שנראה מדבריו בהל' טומאת אוכלין שמטמא טומאת משא אף . בתערובות. בדרך אחר נ"ל לתרץ לפי סברת הרמב"ם בנקודה הנפלאה בפי' המשניות כריתות על משנה דיש אוכל דלכך בנבלה וחלב ל"א דחל מצד' מוסיף שבב"ח אסור בהנאה משום דאמרינן שאין התחלות איסור בבב"ח כזה וממילא ליכא גם איסור הנאה יעויי"ש ולפי"ז נ"ל לפי מה דפסקינן נדר או שבועה שהותר מקצתו הותר כולו אמאי חל שבועה בכולל נימא להיפך דלא חל על האיסור וע"כ יבוטל כולו ולא יחול גם על ההיתר וצ"ל דהטעם דנדר הותר מקצתו הותר כולו כמ"ש הרא"ש בנדרים דף ס"ו ע"א דאמרינן דלא נדר מעיקרא אלא ע"ד שתתקיים כולו נמצא התרת מקצתו פתח לכולו עכ"ל:

וזה א"ש בגוונא דקונם שאיני נהנה לכולכם והותר א' היתר לכולו אי בפותחין לשבתות ויו"ט שהוא רוצה להתענות בקביעות גם ביו"ט ואחרי שהותר בשבתות יהיה מותר לאכול בהן וי"ל דאדעתי' דהכי לא נדר שדעתו הי' על תעניתם בלי הפסק אבל בנשבע שלא יאכל נבלות ושחוטות אף שאין השבועה חל על הנבלות מ"מ יהיה באיסור אכילות נבלות ומש"ה אין השבועה חלה שמניעת האכילה מצד האיסור ולכך אין בזה פתח לשבועתו אשר נשבע שלא יאכל גם הכשרות:

אמנם לפי"ז שסברא לומר דבנשבע שיאכל כשרות ונבלות ומצד שא"א שיחול שבועתו לקיים מחשבתו באכילת נבלות הוי כפתח לבטל שבועתו אשר נשבע לאכול גם מכשרות ולכך לא היה כולל, דאמרינן להיפך שאינו חל על הנבלות ומחמת זה אינו חל גם על הכשרות דשבועה הותרה מוקצתה הותרה כולה וכנ"ל ומדברי ר' יוחנן במה שאמר ששבועה חלה בכולל בנשבע שלא יאכל נבלות ושחוטות אין ראי' שיסבור שגם בנשבע שיאכל נבלות ושחוטות שחל בכולל:

ומעתה י"ל דהא דפליגי בזה בירושלמי אם לר"י גם בנשבע לבטל את המצוה חל בכולל מתלי תלי בפלוגתא אחרת בירושלמי ומובא בתלמוד דידן ריש נדרים שמפלפל שם בגמ' אית תנא דמפיק לי' לידות מן לנדור נדר ואית תנא דמפיק לי' מן כל היוצא מפיו יעשה וכ' הר"ן שהתנא שמפיק מ' לנדור נדר מוקי כל היוצא מפיו יעשה לנדר שהותר מקצתו הותר כולו דדריש לי' הכי אם חל כל היוצא מפיו יעשה אבל אינו חל לחצאין:

מעתה פשוט לומר דלמ"ד שיליף מכל היוצא מפיו וגו' דנדר שהותר מקצתו הותר כולו אף בנשבע שלא יאכל נבלות ושחוטות אי הוי אמרינן שאינו חל על הנבלות הי' בטל גם מהכשירות דלמ"ד דיליף מקרא אין הטעם כדברי הרא"ש הנ"ל אלא מגזה"כ שאין נדר חל לחצאין וכיון שכן י"ל דהמ"ד בירושלמי שמדמה לר"י בנשבע בכולל לבטל את המצוה לדינו של ר"י בכולל שלא אוכל נבלות וכשרות סובר דדין נדר שהותר מקצתו שבטל כולו אתיא מפסוק דכל היוצא מפיו יעשה וליכא סברא לחלק בין בנשבע לקיים או לבטל דאם נימא דלכך לא מהני כולל בנשבע לבטל משום דאמרי' להיפוך שאין התחלות חלות על המצוה ועי"ז מבוטל כולו ק' דא"כ גם בנשבע בכולל לקיים יבוטל כולו ג"כ מטעם הנ"ל והמ"ד בירושלמי שסובר שאף לדברי ר"י לא אמרינן כולל רק בנשבע לקיים ולא בנשבע לבטל י"ל שסובר דלא ילפינן מכל היוצא כו' כנ"ל רק מסברא הוא דאתיא שנדר שהותר מקצתו יהי' מותר כולו דאדעתא דהכי לא נדר וכהרא"ש הנ"ל וסבר' זו אינה אלא בנשבע לבטל אבל לא לקיים שבזה אין לו פתח כלל דהא יהי' באמת באיסור שניהם הנבלות מצד איסור תורה והכשרות מצד שבועתו:

ומעתה י"ל לשיטת רש"י דבאמת בהן לא חל לבטל המצוה בכולל שהטעם כנ"ל דשייך בזה שבועה שהותרה מקצתה הותרה כולה משא"כ בנשבע לקיים אבל לפי המ"ד שנדר שהותר מקצתו בטל כולו ילפינן מפסוק דכל היוצא מפיו כו' גם בנשבע לקיים לא חל בכולל דאמרינן להיפך שאינו מתחיל לחול על האיסור ובטל כולו ואחרי שכן מיושב קושי' התוס' בסוגיא ד"ה דלר"י ליכא להקשות ממשנה דיש אוכל למה לא חשיב שבועה די"ל דלמא התנא דשם סובר דנדר שהותר מקצתו בטל כולו אתיא מפסוק דכל היוצא מפיו כו' ולדידי' גם בנשבע לקיים ל"א כולל. אבל לרבא מקשה שפיר דאי' בנדרים דף כ"ה ראה אותן אוכלין תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והי' עמהם אחרים ב"ש אומרים הם מותרים ומה שעמהם אסורים וב"ה אומרים אלו ואלו מותרים ואי' שם בגמ' שטעמייהו דב"ה משום דנדר שהותר מקצתו הותר כלו ואי' עוד שם אמר רבה דכ"ע דכל היכי דכי אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא דכולהין