ברוך שאמר פט

שהעד עומד במקום שנים והיינו וודאי כמו שנים דבעינן שיעידו שלא זזה ידם וכה"ג וכש"כ אחד וכן הוא להדיא בחידושי הרמב"ן פ' חזקת הבתים ובהר"ן פ' כל הנשבעין שכתבו שם ממש כתירוצו של הריב"ם וכתבו שם מיד אח"כ דהיינו דווקא כשהעד מעיד שלא זזה דאם לא כן אפי' בשנים הי' נאמן לומר דידי חטפתי במיגו דהחזרתי עיין שם בהרמב"ן והר"ן וזהו ברור ע"כ לשון הש"ך

והנה מה שהשיג דגם בשנים מועיל מיגו זו היא באמת השגה גדולה על הסמ"ע אבל מה שכתב הש"ך שהרמב"ן והר"ן כתבו ממש כתירוצו של הריב"ם צריך עיון גדול כאשר אבאר. ואקדים דברי הרמב"ן בסוגי' דנסכא בבא בתרא ד' ל"ג בזה הלשון ויש פירשו טעם הדבר מפני שהתורה האמינה עד אחד עד שישבע הלה להכחישו וכל זמן שלא נשבע הרי העד נאמן וכמו שתקף בפנינו דמי לפיכך אינו נאמן דידי חטפתי אפי' בשבועה וכיון שאינו יכול לישבע שלא חטף משלם. ע"כ. הרי שמדייק מפני שהתורה האמינה עד אחד לענין שבועה. וכוונתו דעד אחד כשאין נשבעין להכחישו הוא כשנים וכן מבואר להדיא בהר"ן בשבועות בסוגי' דידן שכתב בזה הלשון עוד י"ל טעמא דלא מהימן בשבועה למימר דידי חטפי מיגו דאי בעי אמר לא חטפי לפי שהתורה האמינה עד אחד לענין שבועה כשנים לענין ממון וכדתני' בפ' שבועות הדיינין כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה וכיון שעד אחד נאמן לענין שבועה כשנים לענין ממון יש לבעל הדין לשלם או לישבע להכחיש העד. אבל כל שלא הכחיש לא מצי למימר דידי חטפי בשבועה כי היכי דלא מצי למימר בשני עדים לענין ממון ע"כ לשון הר"ן. הרי שעיקר סברתם משום דעד אחד הוא כשנים. מה שאין כן בהמפקיד אצל חברו בשטר שנאמן לומר החזרתי לך בשבועה מיגו דאי בעי אמר נאנסה אף שמודה בעצמו שלא נאנסה מ"מ לא מקרי מתוך שאיל"מ כיון דאית לי' מיגו משא"כ בנסכא במיגו נגד עדים דעד אחד הוא כשנים כשאין נשבע נגדו

אבל בדברי הריב"ם שהביאו התוס' בבא בתרא ד' הנ"ל יש כוונה אחרת כי זה לשונם. לכן נראה כמו שפירוש ריב"ם דוודאי הוי מיגו ולהכי פטרו רב ושמואל דנאמן בשבועה במיגו דאי בעי אמר לא חטפי ור' אבא סבר אע"ג דאית לי' מיגו חייב כיון דאיכא עד דמחייבו שבועה מן התורה כן הוא הדין שישבע להכחיש את העד או ישלם ואין מועיל לו מיגו לפטור עכ"ל התוס'. וכתב ע"ז באסיפת זקנים בזה"ל על מה שתירצו בתוס' לכן נראה כפירוש ריב"ם כו' כתב בתשו' הרא"ש ז"ל וז"ל ולא דמי להא דלקמן דהמפקיד אצל חבירו בשטר דכל זמן שלא טען נאנסו עדיין לא נתחייב שבועה הילכך יש ג"כ להאמינו במיגו עכ"ל וז"ל הר"י וגבי מפקיד אצל חבירו לא שייך למימר מתוך שאינו יכול לישבע שנאנסו משלם שהרי חיוב שבועה חל על הנפקד עד שטוען שאבד הפקדון ואז יחול עליו שם שבועה לישבע שאבד באונס עכ"ל המעיין בדברים אלו יראה שהרא"ש והר"י הנ"ל לא נחתו לפרש דברי ריב"ם שנתכוון להתירוץ שמוזכר בחידושי הרמב"ן והר"ן הנ"ל דהא לדברי הרמב"ן והר"ן הנ"ל עיקר הטעם דנסכא משום דעד אחד הרי הוא כשנים ע"כ כשאין יכול לישבע נגד העד הדין כאילו היו שנים מעידין על החטיפה ופשוט שלפי טעם זה לא קשה כלל מדין המפקיד שנאמן החזרתי במיגו דנאנסו דהא שם ליכא כלל עד. אלא וודאי שהיו מפרשים בדברי הריב"ם כפי הנראה מדברי התוס' הנ"ל בשמו דכן הוא דין תורה שכל המחויב שבועה ישבע או ישלם ואין מועיל לו מיגו לפטרו, ואין לחלק בין אם החיוב שבועה בא מצד עד או שלא עפ"י עד לכך הי' קשה להרא"ש והר"י הנ"ל דא"כ אמאי מועיל טענת החזרתי במיגו דנאנסה נימא כיון דמחויב שבועה על נאנסה ואינו יכול לישבע כמו בנסכא דאף שרוצה לישבע שדידי' חטף ולא מפטר במיגו דלא חטף לכך הוצרכו לסברתם דשאני התם דעדיין לא הו' עליו שבועה דנאנסו משא"כ בנסכא כיון שהי' עד אחד באותו חטיפא מיד חל עליו חיוב שבועה ע"כ אין לפטרו רק שישבע שבועה שמחויב וכשאומר אין חטפתי הוי מחייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם

היוצא לנו מזה שיש חילוק גדול בין תירוצו של הריב"ם לפי דברי הרא"ש והר"י הנ"ל ובין תירוצו של הרמב"ן והר"ן הנ"ל וקשה על הש"ך הנ"ל שהחליט בפשיטות שכוונה אחת להם

ודע דבחידושי הרשב"א שמובא ג"כ באסיפת זקנים הנ"ל מביא דברי הריב"ם בשינוי לשון מכפי האמור בשמו בתוס' הנ"ל יעוי"ש. ומדבריו בחידושיו המובא באסיפת זקנים לכתובות ד' פ"ה מ"ש שם וא"ת אכתי כו' לא הי' כו' וכן דעת הריב"ם כו' ע"כ מבואר שהי' מפרש כוונת הריב"ם כפי שתירצו הרמב"ן והר"ן

היוצא מכל הנ"ל דלפי דעת הריב"ם לפי פירש הרא"ש והר"י הנ"ל אף בשבועה הבא שלא עפ"י עד אחד אינו מועיל מיגו היכי דאינו יכול לישבע השבועה שמחויב ודנין בו מתוך שאיל"מ ועפ"ז אתי שפיר דברי רבה שהקשה מ"מ א"ת מודה במקצת הטענה ישבע אף לדברי המפרשים שקושיתו הי' דליפטור משבועה במיגו דאין לדחות דאף במיגו דנין מתוך שאיל"מ ואין תועלת בהמיגו. דפשיט דדין מתוך שאיל"מ לא שייך רק היכא שטעם השבועה היא מחמת שאינו יכול לישבע כמו בנסכא שמודה שחטף ואינו יכול לישבע שלא חטף משא"כ במודה במקצת שיכול הוא לישבע רק שרוצים לפטרו משבועה במיגו וכיון שאין זה בגדר שאינו יכול לישבע מהראוי שתועיל המיגו לפטרו משבועה והקשה רבה שפיר מ"מ א"ת כו'

ולפי"ז מה שהקשיתי לעיל דבחשוד במודה במקצת לפטור מתשלומין במיגו דאי בעי' הי' כ"ה די"ל לפי סברת ריב"ם דכיון שהוא חשוד ואין יכול לישבע חל עליו חיוב תשלומין מצד הדין דמתוך שאיל"מ א"כ אף אי אית לי' מיגו אינו פטור מתשלומין דהא אילו לא הי' חשוד הי' מחויב לישבע ומצד שהוא חשוד