ברוך שאמר פב

ולא הוי נשבע לקיים את המצוה דהא כבר מחויב מיתה אבל גבי פקדון וכן גבי טומאה קשה. וא"ל דמיירי דליכא איסורא שהבעל ידע דאא"ל דמיירי באופן. (ויתר חסר): סוגי' דקציצה דף מ"ה ומ"ו

בגמרא והא תנא רבה בר שמואל קצץ הממע"ה וכ' תוס' הך מתני' דלעיל והתנא בברייתא שאמר רבה בר שמואל לרב אשי דתני בה שכיר בזמנו וכו' אבל א"ל שתים קצצת לי והוא אומר לא קצצתי אלא אחת הממע"ה. ויל"ד לכאורה למה לא מקשה על שמואל מהברייתא שמביא בריש הסוגי' אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר וכו' הממע"ה. וכדי ליישב דקדוק הנ"ל אקדים מה שיש להקשות לכאורה דהקדמונים ז"ל מקשים מאי ס"ד דגמ' כאן שלא יהי' על בעה"ב חיוב שבועה הא הוא מודה במקצת וחייב שבועה דאורייתא ותירוצים רבים נאמרו בקושי' זו כמבואר בדברי הקדמונים ז"ל והרז"ה ז"ל מתרץ דקא ס"ד שלא חייבה תורה במודה במקצת בשכירות אלא במלוה ופקדון דכתיב בהו כי היא זה בפרשה דאם כסף תלוה וכ' הר"ן בזה"ל ואע"פ שהרמב"ן השיב עליו שכיון שהשלים פעולתו נעשה השכירות מלוה ואין ראוי שיורע כחו מפני שהי' נקרא שכירות שלא נוכל לומר כן וכל שכן למאי דס"ד מעיקרא שהרי דעת רוב המפורשים שכל תביעה שהיא נמשכת מקרקע אע"פ שעכשיו נעשה חוב דינה כקרקע ואין נשבעין על הקרקעות וכו' יעוין בר"ן ונ"ל פשוט דסברת הר"ן הנ"ל א"א לומר רק גבי שכיר ואף לגבי אומן למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי ושייך גבי' בל תלין כמו גבי שכיר דאין לאומן רק לתבוע דמי שכירות אבל אם נאמר דאומן קונה בשבח כלי לא מיקרי שכיר ומזה הטעם ליכא גבי' בל תלין כדאיתא במסכת ב"ק ד' צ"ט ע"א וכתב שם ברש"י ד"ה אמאי עובר הא זבינא קא מזבין לי' נהלי' ולא שכירות היא ע"כ. הרי דלמ"ד אומן קונה בשבח כלי היא מקרי זבינא ולא שכירות ואין מקום לומר שלא יהי' כאן שבועה דאורייתא במודה במקצת דהא הדינר אחד שמודה בעה"ב לא בא מכח שכירות רק דמי זבינא היא שלפי טענתו קנה מהאומן השבח בדינר אחד והאומן תובע שקצב לו בדמי קנין השבח ב' דינרין והוי כשאר מודה במקצת שחייבה התורה שבועה דאורייתא דבזה לא שייך סברת הרז"ה הנ"ל וכיון שכן קשה מאי מקשה הגמ' על שמואל מברייתא דרבה בר שמואל הא מבואר בב"ק דף הנ"ל דלא אפשיטא אם שמואל סובר אומן קונה בשבח כלי או לאו וי"ל דשמואל סובר דאומן קונה בשבח כלי וכיון שאין שם שכירות יש בזה דין שבועה דאורייתא כמודה במקצת דעלמא לכך שפיר פריך הא אמר שמואל בדין אומן אומר שתים קצצת לי והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת משתבע בעה"ב ומברייתא דרבה בר שמואל לא קשה דהא באותה ברייתא מפורש דמיירי בשכירות דבהודאה במקצת וכפירה בשכירות ליכא שבועה דאורייתא כסברת הרז"ה הנ"ל דאף שנעשה מלוה מ"מ כיון דנמשכת משכירות ליכא שבועה וזה אם נחזיק דהילכתא דאין אומן קונה בשבח כלי ומקשה הגמ' אליבא דהילכתא מ"מ עכ"פ יותר הי' טוב להקשות על שמואל מברייתא הראשונה שמיירי בהדי' באומן דתניא בה אומן אומר וכו' ולמה שבק ברייתא זו ותפס הברייתא דרבה בר שמואל. ונ"ל דהרמב"ן והר"ן מביאים שיטות הגאונים שסוברים דכשיש הכחשה בין מלוה ולוה ויש משכון על כל המלוה אף שיש לו מיגו מ"מ חייב לישבע שבועת המשנה שנשבע ונוטל ומקשין עלייהו מברייתא דלקמן באומן כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראי' ומשמע דהאומן א"צ לישבע. ומתרץ במלחמות די"ל כתי' הגמ' כאן לצדדין קתני וכו' יעוי"ש ובר"ן כתב דאף הגאונים לא מחייבי שבועה להמלוה רק כשהוא תובע מעותיו אבל אם הלוה. בא לתבוע משכונו והמלוה אינו רוצה ליתן לו משכונו עד שיפרע לו כפי תביעתו אין על המלוה שם נוטל כיון שהוא אינו תובע ולכך אין עליו חיוב שבועה. ותו לא קשה מברייתא כל זמן שהטלית ביד אומן דמסתמא בעה"ב תובע טליתו והאומן אינו רוצה להחזיר לו עד שישלם אגרי'. וכתב עוד הר"ן שי"ל עוד שהאומן א"צ לישבע כשבא לגבות דהא לעיל מיני' אמרי' וניתב לי' בלא שבועה. ופרקינן כדי להפיס דעתו של בעה"ב וכו' ודוקא בפועל הוא שצריכין להפיס דעתו של בעה"ב וכו' אבל אומן שהטלית בידו כו' אין לחוש משום פיוס בעה"ב שכבר מפויס ועומד כשיחזור לו טליתו ע"כ ומבואר במפורשים שכוונת הר"ן משום דהך ברייתא כל זמן שהטלית ביד האומן אתי' כר' יהודה והוא סובר דגם בקציצה לא אמרינן בעה"ב מידכר דכיר ושייך בזה ג"כ דברי הגמ' וניתב לי' בלא שבועה אבל לדידן דסוברים דבקציצה מידכר דכיר הבעה"ב אין חילוק בין אומן האוחז בכלי לכל מלוה על המשכון ובלא"ה לשיטת שמואל דסובר דלא אמרינן בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא מתוך שאי"ל משלם לא קשי' כלל בקציצה דניתב לי' בלא שבועה דאז אם בעה"ב מסופק הו"ל אינו יודע אם נתחייבתי ומתוך שאיל"מ ל"ל. א"כ לפי הס"ד דאכתי לא מסיק הגמ' לצדדין קתני הי' לכאורה קושי' מברייתא כל זמן שהטלית ביד אומן הממע"ה דאמאי לא ישבע האומן כדין המלוה על המשכון לשיטת הגאונים והאלפסי דיש בזה שבועת המשנה דתי' הרמב"ן לצדדין קתני עדיין לא נחית לה ותי' השני של הר"ן כיון שהדין ראוי להיות דניתב לי' בלא שבועה ל"ש ג"כ לשיטת שמואל דל"א מתוך שאיל"מ ולא נשאר רק תי' הראשון של הר"ן דמיירי שאין האומן תובע רק בעה"ב תובע ומאי פסקא לא שייך שכן הדרך שבעה"ב בא לתבוע כלי שלו כן מסביר הר"ן לפי"ז י"ל דמברייתא דאומן אומר שתים קצצת לי לא הי' אפשר להקשות על שמואל דבמסכת כתובות ד' ע"ו אתמר אמר ר"י אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראי' ואע"פ שהוא מוחזק דס"ל לשמואל