ברוך שאמר פ

שם ד' כ"ג ע"ב תוס' ד"ה דמוקי לה כדברי הכל וא"ת אימא דהיינו טעמא דלא אמר כריש לקיש דסובר דח"ש אסור מה"ת והוי מושבע ועומד וכו' וי"ל משום דהוי איסור בעלמא ועוד דמצי לאוקמי בשלא כדרך הנאתן דאינו אסור אלא מדרבנן ע"כ. והקשה המהרש"א ז"ל דמניין לנו לומר דר"ש סובר דשלא כדרך הנאתן אינו אסור אלא מדרבנן. ונ"ל לתרץ דהר"ן ז"ל כתב בפ' דפ' בסוגי' דקונמות דטעם היא דח"ש אסור מה"ת כיון דח"ש אסור חזי לאצטרופי דאם אכל כמה זיתים שלא כדרך הנאה אינו אסור אלא מדרבנן אבל לר"ש דסובר כל שהיא למלקות ולענין מלקות לא (שייך) כיון משום דחזי לאצטרופי אלא ע"כ טעמא אחרינא כדכתב הריטב"א ז"ל ב' טעמים א' משום דאחשבי' והב' משום דסתם אכילה בכל שהוא וגם הנך ב' טעמים לא שייך לחלק בין שלא כדרך הנאתן וכל שהיא ושפיר מתורץ קושית מהרש"א ז"ל, ודוק היטב כי נכון היא

גם בא"ד וא"ת דמאי מקשה הגמ' דר"י לא אמר כריש לקיש דהא ע"כ צ"ל כר"ל דר"ל מוקי לה במפרש אליבא דרב לפי שחצי שיעור מותר מה"ת ור"י ס"ל ח"ש אסור מה"ת. ותי' דר"י ס"ל אסור מה"ת אבל לא מושבע ועומד היא ושבועה חיילא ועוד תי' דר' אשי מוקי למתני' בשלא כדרך הנאתן ומותר לר"י כמו ח"ש לר"ל. והקשה המהרש"ל א"כ דאיירי שלא כדרך הנאתן ושבועה חיילא אף לר"י א"כ אמאי פליג ר"ש ותי' כי היכי דס"ל כל שהוא למלקות כדרך הנאתן ה"נ ס"ל בשלא כדרך הנאתן והקשה המהרש"א לתירץ המהרש"ל א"כ דלר"ש כי היכי דס"ל כ"ש למלקות בכדרך הנאתן ה"נ בשלא כדרך הנאתן הא מצינו לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת בכדרך הנאתן ובשלא כדרך הנאתן ס"ל דמותר. ונ"ל לתרץ קושית המהרש"א ז"ל דר"י ס"ל סתם אכילה בכזית ואם אמר שלא אוכל סתם דעתו אכזית אבל חצי שיעור נפקא מוכל חלב ואסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי דלא מקרי אכילה אפ"ה אסור א"כ שלא כדרך הנאתן (נמי אסור) והיכן מצינו לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת בכדה"נ ובשלא כדה"נ ס"ל דמותר דאם אכל ב' חצאי זיתים בכדי אכילת פרס מצטרפין דהוי שיעור אכילה ולכן אסור מה"ת אבל שלא כדה"נ לא חזי' לאצטרופי לא מקרי אכילה אפ"ה אסור א"כ שלכדה"נ נמי אסור ואפ"ה לא מיקרי אכילה ומיושב קושי' מהרש"א הנ"ל, ודו"ק היטב

דף כד ע"א גמרא אלא כדרבא וכו' וכ' התוס' דגרסינן שפיר דמשכחת לה בנבילה מוסרחת וכו' והקשה הכריתי ופליתי על רבינו אהרן הלוי דסובר דשקצים ורמשים מוסרחים הוי איסור דאורייתא וא"כ קשה מאי מתרץ הגמ' על שקצים ורמשים דאפי' מוסרחים הוי איסור דאורייתא ומתני' תני נמי שקצים ורמשים חייב. ונ"ל לתרץ דהנה לכאורה קשה מאי קא פריך הגמ' אלא לר"י הן היכא משכחת לה דהא מצי לבטל נבילה בשחיטות ויהי' היתר אע"ג דאנן סוברים דאין מבטלין איסור לכתחילה מ"מ לא הוי אלא איסור בעלמא ואע"ג דבטלו הוי שם נבילה עלי' לקיים שבועתו שאוכל נבלות. דלענין טומאה אומר הרמב"ם דהוי נבילה ומפרשים הפוסקים כיון דהוי שם נבילה אלא ע"כ כיון דכאן אזלי הגמ' אליבא דר"י דמוקי לה כדברי הכל וא"כ היכי מצי לבטל דבמין במינו ליכא למימר דהיכי דמי אי אכל כזית בכדי אכילת פרס הוי איסור דאורייתא ואי לא אכל כזית בכדי אכילת פרס לא הוי שם נבילה עלי' ושפיר מקשה הגמ' אלא הן היכא משכחת לה, ורשב"א ז"ל כתב דשקצים ורמשים בטלו ברוב בשאינו מינו אפי' אכל בכדי אכילת פרס משום דהוי ממש ולא טעם וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' דשפיר משכחת הן אף לבטל הנבילות בשחיטות שאינו מינו. אלא ע"כ דקושי' הגמ' לא הוי אשקצים ורמשים אלא אנבילות וטריפות ועל נבילות וטריפות שפיר מתרץ הגמ' משכחת לה בנבילה מוסרחת דנבילה מוסרחת מותר מה"ת. ודו"ק

שם כדרבא וכ' הר"י מיג"ש בשם גאון אחד דגרס הכא אלא כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל עפר ונבילה ע"כ והקשה הר"י מיג"ש עליו מאי מתרץ הגמ' בהכי לעיל דגמ' מתרץ הכי דאפי' לבטל המצוה חל השבועה עליו בכולל כדרבא דאמר שבועה שאוכל עפר ונבילה אע"ג דהוי לבטל המצוה חל השבועה עליו בכולל ע"כ א"כ מאי קאמר עפר ונבילה הול"ל שחיטה ונבילה ע"כ. ונ"ל לתרץ דהנה הריב"ש מסופק אם אנו אמרי' כולל אע"ג דהוי אין השוואתו בענין כגון שנשבע שלא אוכל נבילות ושלא לעשות מלאכה או דילמא כיון דליכא השוואתו בענין לא אמרי' כולל דאע"ג דהוי אומן. ולפי"ז הא דמקשה הגמ' הן היכא משכחת לה לאו הקושי' הוא דהוי נשבע לבטל את המצוה דהא אפי' לבטל את המצוה אמרי' כולל אלא הכי מקשה הגמ' דבשלמא לאו משכחת לה אף דנבילה הוי אוכלין שאינן ראוין לאכילה ושחיטה ראוי' לאכילה ולא הוי השוואות בענין כיון דאמר שלא אוכל ליכא האי חילוק בין השוואות בענין. בין אינו ראוי' ובין ראוי'. אבל הן היכא משכחת לה כגון דאמר שבועה שאוכל נבילות ושחיטות איכא לחלק לענין השוואות הענין בין אוכלין דראוין לאכילה ובין דאינן ראוין וא"כ ליכא הכא השוואות בענין ולא אמרי' כולל וע"ז מתרץ הגמ' שפיר דמשכחת לה הן כדרבא דאמר רבא שבועה וכו' ושפיר אנו אמרי' כולל כיון דהוי השוואות בענין דתרתי הוי אוכלין שאינן ראוין לאכילה ואי אמרינן כולל (והיותר נמחק). ודו"ק היטב כי נכון הוא

שם ע"ב תוס' ד"ה שלא אוכל תמרים וחלב מפרש ר"ת דאיתא בלאו והן דמשכחת בחלב הקיבה כו'. ותימא אמאי לא פריך מהכא ע"כ וקשה אמאי לא פריך תיכף על ר"י מהכא. ונ"ל לתרץ דהנה התוס' במסכת כריתות ד' י"ג הקשו אמאי לא חשיב נמי שבועה שלא אוכל דיש עוד חיוב חטאת. ותי' התוס' דמידי דאיתא בשאלה לא קתני. והרי הקדש. ומפרש התם דמיירי שם לאחר זריקה דליתי' בשאלה. והקשה המהרש"א ז"ל בכאן דלפי סברת התוס' דהתם למה צריך הגמ' לתרץ הכא