ברוך שאמר ע

תוס' ד"ה וזה נוטל רביע וא"ת כו' כדאמרי' וכו' הקשה המרדכי על דברי הגמ' הנ"ל דהא הוי מיגו מממון לממון. ותי' דמיגו כל דהו אוקמו' אדינא ולכאורה ק' דהנה לפי דברי המחבר בחו"מ סי' ע"ה דפוסק דמחויב מתוך טענותיו מחויב שבועה כמו הודאת עדים במקצת וא"כ ק' כאן גבי שנים אוחזין קודם שטענו לפני הב"ד סבורים הב"ד שזה יש לו חצי וזה יש לו חצי. אם מכח טענתו שאמר ח"ש והדין יהי' שנוטל חצי טענתו והוי מחויב מתוך טענתו רביע שכך הדין שזה נוטל ג' חלקים וזה נוטל רביע וכוונתו שאומר ח"ש שאינו רוצה אלא רביע וא"כ מכח טענתו מכירים הב"ד שרביע יש לכשנגדו וא"כ הוי הודאת עדים במקצת ולחייב שבועה דאורייתא ואמאי אינו נשבע אלא מתקנת חכמים אלא דז"א לפי דברי הר"ן בשבועות דבתבעו נ' דחבלה ונ' דהלוואה והוא כפר בכל אם יש סהדי במקצת אנ' דחבלה דהתובע נשבע ונוטל ומחייבים אותו שבועה על נ' דהלוואה דכיון דעל המקצת שאינן מעידין לא יטול התובע בלא שבועה לא הוי הודאת עדים במקצת וכ"כ הכא דעל רביע הטלית שמחויב מתוך טענותיו יצטרך התובע לישבע מצד תקנ"ח לא הוי הודאת עדים במקצת אבל א"א דהטוען ח"ש יטול רביע בלא שבועה במיגו דאי בעי אמר כ"ש כ"כ יטול הטוען כ"ש ג' חלקים בלא שבועה וא"כ אי אזלא לה תק"ח מכח המיגו יבוא אחרי' שבועה דאו' דמחויב מתוך טענותיו כנ"ל וא"כ קושית המרדכי במקומה עומדת דהוי מיגו גרוע ולא שייך תי' המרדכי דבמיגו כל דהו אוקמו' אדינא הא אם אמרינן (חסר) ויצטרך לישבע שבועה דאורייתא. וצ"ע

בתוס' שם וזה נוטל רביע וא"ת יהא נאמן כו' ומפרש הריב"ם מיגו להוציא לא אמרינן מההוא דחזקת הבתים דגחין ולחיש לי' לרבה אין שטרא וכו' ומפרש משום דאפי' הוי שתק רק שלא הי' מודה וכו' ורב יוסף אית לי' דאפי' מיגו לא הוי כיון שטענה הראשונה היא שקר וכו' ולכך אינו מיגו אפי' להחזיק עכ"ל התוס' והמעיין בתוס' ב"ב יראה דהוי סותרים דהנה שם על האי רב יוסף שהביא תוס' הכא מקשו תוס' תימה דליהמני' במיגו ותי' הכי דמיגו להוציא לא אמרינן. נמצא דתוס' תפסי האי בלשון מוציא והכא תפסי בלשון מוחזק כמש"כ בסה"ד אפי' להחזיק כו'. ועוד ק' דהא מתחלה כ' ומפרש הריב"ם דמיגו להוציא לא אמרי' ואח"כ כתבו בדר"י דהוי מיגו להחזיק ולא כתבו דזה הוי להוציא פי' ר"ח שלדבריהם אמרי' בב"ב מטעם מיגו להוציא ונ"ל לתרץ דהנה תרי מיגו יש כאן. האחד דאי בעי טען מיד השטר פסול אבל הי' לו ג"כ כשר ואבד ממנו ונאמן במיגו דאי בעי אמר שטר כשר הוא. ועוד מיגו יש כאן בראשונה הוי אמר השטר כשר ואח"כ הודה שהשטר פסול הוא אבל הי' לו שטר כשר ואבד ממנו וכו' ומאי נפקא מיני' בין שתי מיגות הללו דמיגו דאי בעי אמר מיד ששטר פסול הוא ונאמן דאי בעי הוי שתק. וא"כ לא יכול להוציא בהאי מיגו קרקע אבל להחזיק יכול דהיינו בקרקע שיש תחת ידו דכיון שאמר שטר פסול הוא אין הקרקע שלו ואינו יכול להוציא בהאי מיגו דמיגו להוציא לא אמרי' אבל אי אמר בראשונה ששטר כשר הוא ואח"כ מודה דהאי שטר פסול הוא ואמר שהוא שלו בטענה ראשונה בישנו תחת ידו וא"כ לא הוי מיגו להוציא דבטענה ראשונה עומדת הקרקע בחזקתו וא"כ שפיר הק' תוס' דהוי מיגו להוציא דתוס' סברי דלא הוי מיגו אלא כגון שטען בתחלה דהשטר פסול. א"כ אין הקרקע עומדת בחזקתו ואח"כ אינו נאמן במיגו דאי בעי אמר מיד בב"ד ששטר כשר הוא. ז"א דמיגו להוציא לא אמרינן. ותי' התוס' שפיר דהתם הוי מיגו כגון שאמר תחלה דשטר פסול הוא ואבד השטר כשר ונאמן במיגו דאי בעי שתק ולרב יוסף נקטו תוס' בממנ"פ אי אמרינן הוי מיגו דתחלה טען דשטר כשר הוא ואח"כ הודה וא"כ שפיר לא הוי מיגו להוציא אבל מ"מ הטענה הראשונה היא שקר ובהאי גוונא לא אמרי' מיגו ואת"ל דאי בעי אמר שטר כשר הוא גם זה אינו דזה הוי מיגו להוציא אבל בב"ב נקטו תוס' מיגו דאי בעי הוי אמר לב"ד שטר פסול הוא ונאמן במיגו דאי בעי אמר שטר כשר הוא ושפיר כ' התוס' דהוי מיגו להוציא ודו"ק

במתני' בזמן שהם מודים או שיש להם עדים חולקין בלא שבועה. לכאורה ק' מאי קמ"ל בזה דפשיטא הוא אם יש כאן עדים דנאמנים ונ"ל דהרא"ש הק' עוד קושי' אמאי נקט במתני' בזמן שיש עדים הלא ע"א סגי דהו"ל עד המסייע שפוטר מן השבועה אלא דלכאורה יש להקדים קושי' בב' אמרו ששטר זה פרוע ולוה הוא גם מודה במקצת ישבע גם על השאר הואיל והעדים נפסלו בהודאתו הו"ל דין מודה במקצת וישבע וא"כ ק' על המתני' אמאי חולקין בלא שבועה דהא כל אחד טוען שכ"ש והעדים מעידים שיש לכ"א חצי' יהיו פסולין כדינא דהתם אלא ע"כ צ"ל דבשלמא התם כיון שטען שוב אינו חוזר וטוען דליכא אמתלא לדבריו א"כ נפסלו העדים בהודאתו. אבל הכא דיכול ליתן אמתלא לדבריו שטען כ"ש כדי שיתנו לו החצי כדין כ"ש שנוטל חצי ובאמת אין לו אלא חצי וא"כ לא נפסלו העדים וכ"ז בשני עדים אבל בע"א דאין יכול ליתן אמתלא לדבריו דא"כ אין לו בו אלא רביע וכשחזר וטען ונותן אמתלא דבאמת חצי שלו ואינו נוטל אלא רביע כדין חצי' שלי אבל בב' עדים יכול לחזור ולטעון ולתת אמתלא דבאמת חצי שלו והעדים מסייעי לו ובזה מתורץ קושי' הרא"ש וגם קו' הראשונה מתורץ שפיר דמתני' אתי לאשמעינן דדוקא בשני עדים חולקין בלא שבועה אבל בעד אחד אין חולקין בשוה שזה נוטל רביע וק"ל כי נכון הוא

שם ואם יש עדים חולקין בלא שבועה. יש לדקדק לשיטת הפוסקים דעד המסייע פוטר עכ"פ משבועת המשנה א"כ די בע"א לפטור כל א' משבועה. ולכאורה י"ל לשיטת הר"ן בחידושיו מס' סנהדרין דף וסביב לאלפסי מס' שבועות פ' דלכך בלוה אומר שפרע מחצה ועדים מעידים שפרע כולו חייב הלוה לישבע כיון דלפי דבריו העדים מעידים שקר קשה לכאורה דאמאי מועיל כאן העדאת עדים לפטור משבועה דהא לפי דעת כל א' שטוען כ"ש