ברוך שאמר סה

מסכת קידושין בשיטה דסבלונות

דף ג' מתניתין המקדש שתי נשים בשוה פרוטה וכו' אינה מקודשת שמחמת קידושין הראשונים שלח לה. הדקדוקים ידוע וגם האור חדש הקשה אמאי נקט בשוה פרוטה ליתני המקדש שתי נשים בפרוטה

ונראה לי דהנה הר"ן מפרש גבי חצר של שני שותפין דכל אחד מהשותפין שלו הוא כל החצר וכן גבי השני עיי"ש א"כ ה"נ הוה אמינא כשמקדש בדבר שהוא שוה פרוטה שתי נשים שתהי' מקודשת דליהוי כנותן לכל אחת מתנה על מנת להחזיר דהא כל אחת יכולה להשתמש בדבר שנתן להם ובעת שהיתה משתמשת שלה היא כולה כנ"ל גבי חצר על כן נקט הכא במתניתין המקדש שתי נשים בשוה פרוטה לאשמועינן דאף כשמקדש בשוה פרוטה נמי אינה מקודשת דאם הי' נקיט פרוטה הוה אמינא דדוקא בפרוטה היא דאינה מקודשת אבל כשמקדש בשוה פרוטה אימא כנ"ל דתהוי מקודשת משום דיהא כמתנה על מנת להחזיר על כן נקיט שוה פרוטה נמי אינה מקודשת. ובזה מדוייק היטב רש"י בד"ה וצריכא דנקט למיתני שתי נשים בפרוטה. ולכאורה קשה אמאי נקט בפרוטה הא במתניתין איתא בשוה פרוטה אמנם לפי שכתבתי ניחא דתנא דמתני' בא להשמיענו דין חדש דמתנה על מנת להחזיר אינה מקודשת א"כ נקט שוה פרוטה אבל כאן לענין סבלונות אין חילוק בין פרוטה לשוה פרוטה על כן נקט רש"י בפרוטה ודו"ק

שם ע"ב הקשו כל המפרשים מאי דאיתא כאן בגמרא קמ"ל ומשמע דאמרינן דאין אדם יודע דבפחות משוה פרוטה אינה מקודשת ובכתובות איתא גבי אחד שקידש בפחות משוה פרוטה ואח"כ בא עלי' קאמרינן דבא עליה לשם קידושין משום דאמרינן דאדם יודע דאשה בפחות משוה פרוטה אינה מקודשת ע"ש

ונראה לתרץ דבאמת אמרינן אדם יודע דבפחות משוה פרוטה אינה מקודשת אמנם הכא שאני דהא לכאורה קשה האיך ס"ד דהסבלונות יהי' קדושין א"כ צדקה לאשה נמי ניחוש שמא נתן לשם קידושין. אבל לפי עניות דעתי נראה דכיון דאדם יודע דבפחות משוה פרוטה אינה מקודשת על כרחך וודאי שלח לשם קידושין דאי לאו דלשם קידושין שלח רק שלחם לשם קידושין הראשונים האיך לא הי' חייש שהאשה תאמר כיון דקידושין הראשונים לאו כלום הם האיך שלחת לי סבלונות והוי אמינא שוודאי שלח הסבלונות לשם קידושין על כן קאמר בגמרא קא משמע לן כלומר דאשמועינן התנא דלאו כל אדם יודע דאשה בפחות משוה פרוטה אינה מקודשת רק רוב אנשים יודעים וכולם אינם יודעים ושוב אין לומר שוודאי שלח סבלונות לקדושין דאי לאו לשם קידושין האיך שלחם ולא חש דהאשה תטעון כנ"ל זה אינו דהוא הי' חשב בלבו כשהאשה תטעון כנ"ל הוא יטעון שהוא הי' מן המועט שאין יודעים דבפחות משו"פ לא מקדשה והוי סובר דמקודשת ושלח את הסבלונות מחמת קידושין הראשונים ולאו לשם מתנה ואם כן אינו מוכח דלשם קידושין שלח לה ואינה מקודשת ודו"ק: סוגיא דהמקדש בגזל

דף נ"ב אמר רב שמע מינה ממתניתין כו' מי אמר רב כוותי' כו' לכאורה קשה דקארי לה והוא לא אמר הכי מאי קארי לה הא מוכח ממתניתין כרב גם קשה מאי מקשה מגזל ולא נתייאשו הבעלים כו' הא י"ל דלא קיבל דינו של רב משום דסובר דחיישינן לקידושין אייאש או דסובר סתם גזילה יאוש בעלים ומה שאמר ר"י שאין הגזלן יכול להקדיש מיירי בידוע שלא נתייאשו הבעלים ואף אם יש הוכחה ממקום אחר דר"י סובר דסתם גזילה לאו יאוש בעלים הא עכ"פ ממימרא דר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים ליכא הוכחה גם על תירוץ תוס' דמשוו איסור א"א להקדש קשה דהא בהקדש אזלינן בתר רובא בכמה מקומות ובאשת איש מחמרינן אף במיעוטא בכמה מקומות ויעוין בסוגיא דסבלונות ובדברי הקדמונים שם גם לתירוץ של ר"י מי אמר

ויש לומר בהקדם דברי הירושלמי אר"ח בר אבא ש"מ מקדשין בגזל וש"מ מקדשין בפירות עבירה דברים אלו נעולים גם אין פותר מה זה פירות עבירה. ויעוין בירושלמי פ"ז משביעית שם קרי פירות שביעית שנעבדה בהן עבירה שנהג בהן שלא כדין שביעית וסתם פירות שביעית מן התורה יהא נקרא פירות עבירה

ונראה לי בהקדם דברי הירושלמי דהנה בחידושי ריטב"א בסוגיא זו ד"ה ממאי כתב בזה הלשון קשה לי דילמא הוא הדין בשאר שני שבוע והא דקתני ושל שביעית היתה לאשמועינן אידך דאמרינן דמקדש בפירות שביעית סד"א לאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה קמ"ל ואיכא למימר דדייק רב מדקתני ושלהן היתה וכיון דשביעית היא דהכל הפקר מאי שלהן איכא ממאי שלהן היתה או של אחרים או שלו דהא ליכא בעלים לפירות שביעית זו והא קמ"ל דהא דמקדשה בשלהן היינו משום של שביעית היתה הא שאר שני שבוע לא דפירות שביעית לא שייך שלהן היתה והא מילתא תליא בפלוגתת הקדמונים דבשביעית פרק ד' משנה ב' אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה כדברי ב"ש וב"ה אומרים אין אוכלין אותם בטובה ומפרש הרמב"ם בזה הלשון ופירוש בטובה בטבין כאלו עושה לו צרכיו ואו עושה לו עמו חסד ומניחו לאכול מפירות ארצו עכ"ל וכן פירש להלכה בפ"ז מהלכות שמיטה ויובל דין ט"ו אבל הראב"ד בפירושו שם כתב בזה הלשון ונראה דטעמייהו דב"ה משום דגזרו שביעית אטו שאר ימי שבוע כדי שלא יהא אדם רגיל לכנוס בשדה חבירו לגינתו ופרדסו שלא מדעתו אבל מן הדין מותר דכתיב ובשנה השביעית תשמטנה ותניא במכילתא מגיד שהוא פורץ ופורץ פרצות כו' עכ"ל מדברי הראב"ד אלו הוא