ברוך שאמר סב

דחצי ב"ח לית בי' משום לעולם בהם תעבודו משום צד חירות שבו וההיא אמתא דהוי עבדו בה אינשי איסורא משום שרבים היו נכשלים בה התירו לו לשחררה וכפאוהו עכ"ל ושמעתי מקשין בשם חכם אחד מק' פ"ב. דלדברי הרשב"א מאי מקשה הגמ' בגיטין ד' ל"ח ואביי משום איסורא לא האמר רב חנינא כו' מעשה באשה אחת חצי' שפחה כו' וכפו את רבה כו' דשאני התם דהיתה חצי' ב"ח ול"ש עשה הנ"ל משא"כ במעשה דאביי דהאי אמתא היתה שפחה גמורה. ולכאורה נ"ל לתרץ בפשיטות עפ"י דאי' בסיפרי פ' בהר פ"ז ד"ו לעולם בהם תעבודו אין לך בהם אלא עבודה בלבד ומפרש בק"א כלומר ולא שיתוף אחר שלא יהי' אצלך אלא לעבוד בלבד כו' שא"כ לא יתיישב לומר ובאחיכם וגומר דמשמע שהוא היפוך האמור. היוצא לנו דמשמעות הפסוקים בהם תעבודו ובאחיכם כו' הוא כמו דבר והפוכו. וכן הדין שבעבד כנעני עובדים עבודת עבד ועבודת פרך משא"כ בעבד ישראל ונ"ל שאף למשנה ראשונה שח"ע עובד את רבו יום א' עכ"פ אין לרבו לעבוד בו באותו יום עבודת הפרך משום צד חירות שבו שאסור משום ובאחיכם. ונ"ל דזה מדויק ברש"י על מתני' תקנתם את רבו מפרש רש"י שאינו חסר כלום דידוע דעבודת פרך הוא עבודה שאין הבע"ב צריך לו כדאי' בספרי ובפוסקים שלא יאמר לו החם לי כוס זה וא"צ לו וכדומה. א"כ אף שאינו הח"ע עובד לרבו עבודת הפרך. עכ"פ אין הבע"ב חסר כלום. וז"כ הרשב"א הנ"ל דל"ש בהם תעבודו משום צד חירות שבו היינו כיון דבהם תעבודו קאי על עבודת עבד ועבודת פרך. וזה אסור לעשות עם העבד שחציו ב"ח לכך אמרי' דל"ש כלל העשה הנ"ל

וביותר יש להסביר זאת עפ"י המבואר בחינוך להרא"ה מצוה של"ב שגם כוונת הפסוקים ובאחיכם כו' הוא כמו טעם למצוה שלפני' שלכך בהם תעבודו כדי שלא תצטרכו להשתעבד באחיכם ומשמע שם בהרא"ה שכך הי' בקבלה לחכז"ל אשר לזאת הותר לשחרר לדבר מצוה יעוי"ש וכיון שלפי"ד הנ"ל בחציו ב"ח אין לעבוד בו רק עבודה שמותר לעבוד עם ב"ח מה לי הוא מה לי ב"ח גמור. והנה במס' ב"מ דף ע"ג ע"ב איתא. ראית שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל בהם תעבודו ובאחיכם כו' והובא ברמב"ם הלכות עבדים פ"א ד"ח בזה"ל ואם אינו נוהג כשורה מותר להשתמש בו בעבד עכ"ל, ומשמע דסובר דלימוד גמור הוא מדאורייתא ודלא כסברת התוס' במס' סוטה דף ג' ע"ב ד"ה כתי' כו' לפי"ז בההיא אמתא דנהגו בה מנהג הפקר אשר היא חזרה אחריהן לשדלן לזנות כמבואר בתוס' אין לך אינו נוהג כשורה יותר מזה ואין מעצור לעבוד עבודת עבד בצד החירות. לזאת נצבה גם קמה אלימת העשה דבהם תעבודו נגד צד שפחה כיון דבטל המניעה מצד החירות ואעפי"כ כפה ר"נ לשחררה משום מנהג ההפקר שנהגו בה לכך מקשה הגמ' שפיר לאביי. ונ"ל דגם סיומא דדברי הרשב"א הנ"ל וההיא אמתא קאי אמעשה דר"נ דע"ז שייך דברי הרשב"א וכפוהו. דבמעשה דאביי לא נזכר שכפוהו. וסמך לדברי החינוך הנ"ל מסיפרי פ' בהר פ"ו ד"ג שמא תאמרו הואיל ואסרת לנו כל אלו במה נשמש ת"ל ועבדך ואמתך וגו' יעוי"ש בק"א

עוד נ"ל לתרץ דלכאורה יהי' סותר דברי הרשב"א הנ"ל לדבריו בתשובותיו סי' קכ"ז בזה"ל ולא עוד אלא אפי' ליכא קרא לא הוי קשי' לן מידי דהא אשכחן בכמה דוכתי דדחו חכמים בידים אפי' לאו הבא מכלל עשה כו' וההיא אמתא דהוו עבדו בה אינשי איסורא וכפו את רבה ושחררה והא הכא דאיתא תרתי. חדא דאי' לאו הבא מכלל עשה דלעולם בהם תעבודו וכו' יעוי"ש. אם נאמר דכוונת הרשב"א למעשה דר"נ מדכ' וכפו את רבה יקשה הא לדבריו בחידושיו הנ"ל ל"ש עשה בחצי' ב"ח ואף אם נאמר דקאי אמעשה דנשאל לאביי יל"ד אמאי כ' דהוי לאו הבא מכלל עשה דהא לכאורה נראה מכל ספרי מוני מצות דהיא מ"ע גמור ויעוין בקרית ספר הלכות עבדים. הן אמת דמדברי החינוך הנ"ל משמע דעיקר המצוה היא שלא לשחרר דמפרש במצוה הנ"ל בזה"ל שנעבוד בע"כ לעולם כלומר שלא נשחרר אותו לעולם כו' אמנם בחידושי מהר"י מטרוני למס' קידושין דף כ"ב אי' מדכתי' לעולם בהם תעבודו ולא כתי' יעבודו כדכתי' בע"ע שש שנים יעבוד ובנרצע ועבדו לעולם אלא ש"מ דמצוה עלינו לשעבדם וכו' יעוי"ש. ויעוין במנין המצות להרמב"ם מצוה רל"ח וברלב"ג על התורה פ' בהר איתא דמצוה היא לעבוד בהם ובחידושי הפ"י במס' גיטין דף ל"ח ד"ה מיתיבי מעשה בר"א שנכנס לביהכ"נ כו' מקשה אע"ג דבסמוך קאמר ר"א גופי' לעולם בהם תעבודו חובה אפ"ה לא הוי קשי' לי' דר"א אדר"א דא"ל הא דקאמר ר"א חובה לא איירי כלל לענין שחרור ולעולם דלהכניסן תחת כנפי השכינה טפי עדיף. אלא הא דקאמר חובה היינו כשעודנו בעבדות כו' ויעוי"ש בדבריו בד"ה אמר רבה אמר רב. מעתה נ"ל לשיטת ר"א בהם תעבודו חוב וכשנחזיק גם דברי שמואל דהמשחרר עובר בעשה י"ל דיש כאן לאו הבא מכלל עשה כדברי רשב"א בתשו' הנ"ל. ודוק כי נכון הוא מאד

דף מב איבעי' להו מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה כו' ת"ש דאמר רב משרשיא כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה כו' הגדילו התערובות משחררין זא"ז כו' ומפרשים בתוס' ד"ה מעוכב גט שחרור דהאיבעי' קאי על חציו עבד וחציו ב"ח. וק"ל האיך אפשר לומר דר"מ סובר דח"ע וחצי ב"ח אוכל בתרומה אמאי כופין אותם לכשיגדלו שישחררו זא"ז ויפסידו אכילת תרומה ישחררו זא"ז חצי' ויהיו חצי' עבד וחצי' ב"ח וספק כולו בן חורין בן כהן ויהיו מותרין לאכול בתרומה וישאו בת חורין כקושי' התוס' בדף מ"א ד"ה לישא שפחה דעשה דפ"ו דוחה לל"ת דלא יהי' קדש. וא"ל כתי' התוס' שם דכי מיעקרא לאו לא מקיים עשה ר"ל דלא הוי בעידנא. דהא אי' בתוס' פסחים דבחמור נגד קל ל"צ בעידנא וכאן ליכא לכ"א מן התערובות רק ספק איסור דעל כ"א יכולין לומר דשמא הוא בן הכהנת ואף אי ס"ד לחומרא ליכא