ברוך שאמר סא

הסופר על גט זה שנכתב לשמה הא הוי רק ע"א ואין דבר שבערוה פחות משנים אלא צ"ל כמש"כ הרא"ש דהא דאין דבר שבערוה כו' אינו אלא לגמור ולא להתחיל ולכן שפיר מהימן אבל השוטה הנ"ל לא נהימנוהו דברש"י ד"ה נכרי אדעתא דנפשי' קעביד כ' רש"י בזה"ל אבל קטן אינו עושה אלא מה שזה מצווהו וא"כ אמאי נכשיר שוטה הנ"ל דכיון שהוא שוטה אינו עושה כמו שזה מצווהו אף שהוא אינו שוטה אלא לדבר אחד. וצע"ג

דף כג ע"א הכל כשרים להביא את הגט וכו' בשלמא חרש וכו' מתקיף לה ר' יוסף האיך סומא מותר באשתו ע"כ. וקשה לי הא טביעת עין בקול הוי רוב לכן הסומא מותר כו' אבל הכא הוי חזקת א"א ומיעוטא דקולות ששוות בבני אדם והוי מחצה על מחצה ולכן סומא פסול להביא את הגט ומאי פריך ר"י. ונ"ל דהנה בכתובות בסוגי' דקבוע הקשה בשיטה מקובצת בזה"ל נימא היכא דנמצא בשר בבית השוחט דהוי כל קבוע כמחצה על מחצה דהא איכא מיעוטא דאינם מומחין ומוחזקין לשחוט והוי ג"כ חזקת איסור אבר מן החי ואמאי שרי לאכול את הבשר. ותי' שם דאין אנו דנין על הרוב אלא אמרי' דמי שהולך לשחוט יודע בבירור ששוחט יפה ותפול המיעוט והוי רק מיעוטא דמיעוטא לכן שפיר ל"א כל קבוע דאפי' לר"מ לא חיישינן למיעוטא דמיעוטא. ולפי"ז שפיר מתורץ הכא דהוי נמי רק מיעוטא דמיעוטא דמיעוט בני אדם קולם שוה ולכן שפיר הקשה ר"י ודו"ק

דף מא בסוגי' מי שחציו עבד כו' תוס' ד"ה לישא שפחה כו' וא"ת וימכור עצמו בע"ע כו' וי"ל דאמר בפ' א"נ דף ע"א גר ומשוחרר אין נמכרין בע"ע כו'. ומקשה בס' טורי אבן בפרק קמא דחגיגה דאיתא ביבמות ד' צ"ט בכהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה כו' הגדילו התערובות ושחררו זא"ז כו' גמ' דף ק' הגדילו כו' שחררו אי בעי אין אי לא בעי לא ואמאי לישא שפחה כו' אמר רבא אימא כופין אותן ומשחררין זא"ז. וק' קושית תוס' דימכרו א"ע בע"ע דכאן ל"ש תי' התוס' הנ"ל דמי שהוא בן הכהנת יכול למכור א"ע בע"ע. וצ"ל דבמס' ב"ב דף י"ג ד"ה כופין מק' שם התוס' כנ"ל דימכור א"ע בע"ע. ואור"י דאין זה תקנה דאסור למכור א"ע בע"ע כדאמרי' בפ"ב דקידושין ד' כ"ב אזן ששמעה כו' והנה צריכין להבין מ"ט נאדו התוס' בכמה מקומות מתי' הנ"ל. יעוין בחגיגה ד' מתרצים ג"כ התוס' כמו בב"ב. ונ"ל דתי' זה תלוי בפלוגתת אביי ורבא בב"ק ד' קי"ג איתא עבד עברי גופו קנוי ובב"מ ד' י' והאמר רב פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום כו' טעמא אחרינא הוא דכתי' כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם ולא עבדים לעבדים וז"ל התוס' שם ד"ה כי לי ב"י עבדים נ"ל דמ"מ מותר אדם להשכיר עצמו דדוקא עבד עברי שאינו יכול לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שחרור עובר משום עבדי הם עכ"ל ומובא דברי התוס' הנ"ל בס' באר שבע ומסיים שם להסביר דברי התוס' דע"ע גופו קנוי כדאי' בקידושין דף ט"ז אלא שחרור שטר למה לי לימא לי' באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי ובחו"מ סי' של"ג סעי' ג' איתא דפועל יכול לחזור בו שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ומובא שם בש"ך סעי"ק י"ד דהב"י מביא בשם הריטב"א דכל שנשתעבד בקנין לטפויי מילתא אתא שלא יוכל לחזור והש"ך חולק דמטעם כי לי בני ישראל עבדים בכל ענין יכול לחזור עיי"ש. ובש"ך סעי"ק י"ד דיש דיעות דפועל לא מיקרי עבד אלא שכיר והא דילפינן לה מעבד היינו לענין קולא כו' יעו"ש. והנה מדברי תוס' הנ"ל בב"מ דף י' י"ל שני חילוקים בין ע"ע לפועל. א' כיון דפועל יכול לחזור אפי' בחצי יום לית בי' איסור דלי בני ישראל עבדים. ב' כיון דאין גופו קנוי לכך לא שייך בי' כי לי בני ישראל רק לקולא מדמינן לי' לעבד שיהי' בידו לחזור אפי' בחצי יום לפי"ז לדעת אביי דסובר דע"ע אין גופו קנוי צ"ל דלכך מותר להשכיר את עצמו לפועל משום דיכול לחזור לפי"ז ק' קודם שחזרו ב"ה להורות כב"ש והתקינו שיהי' עובד את רבו יום אחד בוודאי לא הי' ביד העבד לחזור בחצי יום דא"כ אין כאן תיקון ולא שייך תיקנתם את רבו וא"כ עובר החצי עבד וחצי בן חורין בצד חירות שבו על עבדי הם. וצ"ל דל"ל בה כיון שאי אפשר בגוונא אחרינא ולא כפינן משום זה את האדון לשחרר חלק עבדותו. א"כ נשאר קושי' התוס' ימכור א"ע בע"ע כיון דבלא"ה לפי תיקון הראשון נדחה ג"כ אצל חלק החירות עבדי הם. ול"ש תי' הר"י בעל התוס' רק לרבא דסובר ע"ע גופו קנוי. דלדידי' י"ל דל"ש עבדי הם רק היכא שמקנה גופו. משא"כ בחצי עבד וחצי ב"ח מה דעובד את רבו יום א' אינו רק כפועל בשכירות דלעומת זה עובד את עצמו יום א'. ואף ביום שעובד את רבו אין חציו החירות קנוי לרבו בקנין הגוף וקושית התוס' כאן בגיטין אליבא דאביי דע"ע אין גופו קנוי ועכ"ז שייך האיסור עבדי הם. וע"כ צ"ל דלכך ל"ש בפועל איסור דעבדי הם כיון דיכול לחזור בחצי יום א"כ ל"ש תי' הר"י דאף במה שעבד את רבו יום אחד קודם התקנה או בשפחה חצי' בת חורין דאף לפי האמת אין כופין את רבה ועובדת יום אחד לרבה ל"ש לגבה איסור דעבדי הם וא"כ דלא חששו ב"ה לזה מדוע חזרו לדברי ב"ש מטעם דלישא שפחה אינו יכול כו' הא יכול למכור א"ע בע"ע. לכן צריכין התוס' לתרץ דחרורי אינו יכול למכור א"ע בע"ע. אבל לשיטת רבא י"ל כתי' הר"י דלכך אין תקנה שימכור א"ע מצד האיסור דעבדי הם לכך הוצרך רבא לשיטתי' לתרץ ביבמות אימא כופין אותן ומשחררין זא"ז ומתורץ קושית מחבר טורי אבן הנ"ל וק"ל. ונכון הוא

בסוגי' הנ"ל. ופסחים דף פ"ח. חגיגה דף ב'. ב"ב דף י"ג. בחידושי הרשב"א מס' שבת דף ד' איתא בזה"ל בד"ה הא דאמרינן וכי אמרי' לאדם עמוד וחטא וכו' וא"ת אכתי אשכחן שאומרין לו לאדם חטא כו' מדתנן פ' השולח מי שחציו עבד כו' ואע"ג דאמר רב יהודה המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו כו'. ולי נראה דשאני התם משום