ברוך שאמר נט

לחזור ולהגיד כיון שמקבל העד על עצמו התראה שמתרה אותו שבא עלי' משום א"א ואומר ע"ז כי חוזר מדבריו ובטל מעיקרא עדותן וחייב מיתה היוצא מדברינו אלו דעל חזקה דאיתרע לא ממיתינן אלא עונשין. ומיושב שפיר דברי הרמב"ם במה שפוסק דבספק שחיטה ליכא אלא איסורא ולא מלקות. ומיושב שפיר קושית הפ"י ושפיר תי' התוס' דבגט שאין בו זמן יכולים לחפות משום חזקת א"א למיתה כיון שהיא גרושה לפנינו ועל החזקה שאיתרע א"א להעניש ומה שתי' התוס' בתוס' הב' דאיכא חזקת כשרות נגד החשש דשמא יחפה על בניה הממזרים דבזה ל"ש תי' התוס' הא' דלענין איסור אזלינן בתר חזקה קמייתא אף היכא דאיתרע ל"ש לומר הרי גרושה לפנינו אמנם נגד ממזרים שפיר אזלינן בתר חזקת כשרות דסבר ר"י לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ומתורץ גם קו' הב' של הפ"י. היוצא מדברינו דחשש ממזרים אינו רק למ"ד המכשיר בבתה אבל המ"ד שסובר כר"א דאינו מכשיר אלא בה א"כ ל"ש חיפוי בגט דאין בו זמן דלענין ממזרות לא מועיל חזקת כשרותה ומעתה י"ל שסובר ר"ל כר"א לכך לא סבר הטעם משום ממזרות וקו' הגמ' אינו אלא מ"ט לא אמר כר"י משום יחפה ופטורה ממיתה דבזה החיפוי מוכחת החזקה דהשתא והיא גרושה לפנינו ע"ז משני שפיר דס' זנות ל"ש ומיתה א"א רק בעדים והתראה וזו לא שכיח לפי"ז מוכח דלא מפכינון פלוגתא דקא מפיך קמייתא ויהי' דעת ר"י משום פירות ויושאר עליו הקושי' למה לא אמר משום שמא יחפה וא"ל דזנות לא שכיח דהא אכתי יש לחוש משום יחפה על בניה ממזרים. וא"ל דבלא"ה אי אפשר לחפות על בני' משום דאין מועיל להם חזקת כשרות דאם זה איפש"ל אליבא דר"י שהוא סובר דתלמודא דידן המכשיר כשהיא פנוי' אבל הירושלמי א"ש לפי שיטתו בכתובות דאף ר"י סובר שהולד שתוקי ולא מכשיר הולד מחמת החזקה שלהם ודו"ק

דף כ' ע"ב תוס' ד"ה אשה לא ידעה לאקנויי ניהלה וכו' וז"ל וא"ת וכי לא ידע מתניתין דכותבת וכו' דאשה כותבת את גיטה, ונ"ל לתרץ דהנה הר"ן כ' ד"ה גרסי' בעי רמי בר חמא עד או דילמא אשה לא ידעה לאקנויי לאו למימרא דלא ידעה כלל לאקנויי דמי איכא למימר שלא יהא ממכרה ממכר אלא הכי קאמר דדילמא לא ידעה דשטר מקנה בעינן וכו' דהנה אם אמרה הא לך דבר זה הוי כדידי' אפי' בלבה לא יהי' כן הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים ולכאורה ק' מאי בעי רמב"ח או דילמא אשה לא ידעה לאקנויי הא כיון דנתנה לו הטבלא הוי דידי' אפי' אי אמרי' דאשה לא ידעה לאקנויי הוי דברים שבלב ואינן דברים. וצ"ל דקבעי בסתם שאינה אומרת הא לך דבר זה. ואהא קא מבעי' שפיר א"ד אשה וכו' לפי"ז מיושב קושית התוס' דממתני' דכותבת לא מצי למיפשט דמיירי שם דאמרה לו בפירוש הא לך קלף זה במתנה לכן הוי דידי' ואפי' בלבה לא היתה סבורה ליתן הוי דברים שבלב וכו' אבל ר"א לשיטתי' פשיט שפיר ממתני' דכותבת דגברא ואשה שווים דתרווייהו מצי לאקנויי ע"כ ס"ל דאשה יודעת לאקנויי כמו גברא וא"כ מייתי מתני' דכותבת אפי' בסתם וא"כ קפשיט שפיר ר"א

באופן אחר נ"ל ליישב קו' תוס' הנ"ל דהנה הרשב"א מק' על דברי רש"י לקמן ואיש כותב את שוברו בפירעון כתובה ומקנהו לאשה עכ"ל. ונ"ל ליישב קושי' הרשב"א דהנה לכאורה ק' מאי מהני השובר אם האשה באה לתבוע כתובתה וטוענת שאבדה כתובתה וטוען הבעל כתוב לי שובר ואפרע כתובתך ניחוש שמא מכרה כתובתה כבר לאחר ובאים הלקוחות אח"כ וטורפים ממנו ומאי מהני השובר לא מבעי' לשיטת הסוברים דאין כותבין זמן בשובר בוודאי יכולים הלקוחות לטרוף אלא אפי' לשיטת הסוברים שכותבים זמן בשובר נמי לא מהני השובר דיש לחוש ללקוחות הקודמים מזמן הכתוב בשובר ויש לו היזק. ואפי' במוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול יש ב' טעמים בזה. או מטעם הודאה ראובן לשמעון שאינו חייב לו והוי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי. או מטעם מיגו דיכול ליתן לו במתנה. וה"נ מהני גבי שובר אם לקוחות באים ורוצים לטרוף ממנו. תאמר האשה שהבעל פרע לה כתובתה או תטעון שהיא מחלה לבעל כתובתה ואין לה היזק כלל ולזה מהני השובר. ז"א דהא מטעם הודאה לא מהני דהא הוי חב לאחרים דהא מכרה ללקוחות ול"ש הודאת בע"ד וכו'. ומטעם מיגו לא מהני דהא אם אמת הי' שמכרה כתובתה הי' מרשעת דהא מכרה לאחר ותובעת כתובתה מהבעל ושייך א"א משים עצמו רשע אפי' במיגו ולמאי מהני השובר אלא י"ל דמשו"ה בעי ספר המקנה ושפיר קנה הבעל דהוא הקנה לו בקנין גמור וא"כ לא יכולים הלקוחות לטרוף ממנו ואיתא בס' כנה"ג בכללי מיגו בחומ"ש סי' פ"ב ע"ש דהביא ב' שיטות אי אמרי' א"א משים ע"ר אפי' במיגו או לא וא"כ לפי"ז מיושב קושי' התוס' דרמי ב"ח הי' סובר דאמרי' מיגו אפי' במשים עצמו רשע ול"ב בשובר ספר המקנה כו' וא"כ לא אזלו הלקוחות למיטרף ממנו וא"כ מתני' דכותבת את גיטה קתני שובר וגט בהדי הדדי ואי לא בעי בשובר ספר המקנה כנ"ל א"כ בגט נמי לא בעי כנ"ל ולא מצי למפשט ממתניתין לרמי ב"ח דיכולין לומר דמיירי דקלף שלו הוא דומיא דשובר דלא בעי ספר המקנה. אבל לר"א הי' סובר דלא מהני מיגו במשים עצמו רשע וא"כ ק' קושי' הנ"ל מה מהני השובר כנ"ל אע"כ מיירי בשובר שהקנה לו קלף שלה והוי ספר המקנה ולא יכולים הלקוחות לטרפו ממנו ולכך מהני השובר וגט דאי' בשובר קתני מתני' דכותבת וג"כ בקלף שלה והיא מקנה לו דבעי ספר המקנה וא"כ שפיר קפשיט ר"א. ולפימש"כ מיושב קושית הרשב"א דהוצרך ספר המקנה בשובר דאל"כ קשה קושי' הנ"ל מאי מהני השובר כנ"ל. וק"ל

דף כ"א ע"א תוס' ד"ה אלא מהכא וכו' וק' לר"י דבריש הנושא וכו' עד והכי משמע בהאי שטרא אי משעבד נפשי' להתחיל מעתה עכ"ל ונ"ל ליישב שפירש משנתנו ב' טעמים א' מטעם הודאה. ומטעם דבהאי שטרא משעבד נפשי'