ברוך שאמר נה

מועיל שום תקנה בגט זה וכ"ז לר"א דסובר דחתימה ל"ב אבל ר"מ אומר עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש הוא משום דר"מ סובר דכתיבה וחתימה בעי מדאורייתא וכיון דחתימה בעי גם מדאורייתא מיפסל ע"י נטיעתו בקרקע וצריך להעביר בקולמוס משום דאי אינו מעביר בקולמוס הוי כאילו אין כתוב בו שום חתימה והשתא כשמעביר בקולמוס מתחיל לחתום לא נקרא דבר המפסיק ולכך הוא כשר ובזה קילא לר"מ דקאמר עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש. ודו"ק

דף ה ע"א גמרא ת"ש המביא וכו' ואם לאו פסול וכו' כשניסת א"ה הוי לא הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ להחמיר עלי' אלא להקל עלי' משום דניסת היא וכו'. ונראה לכאורה דקושית הגמ' אינה קו' גדולה דהנה כל מה שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אף אם בטל הטעם דנאסר ע"פ. א"כ לפי"ז לפום ריהטא נמי צריך להיות הדין כן כיון שאסרו רבנן בלא בפ"נ ובפ"נ לשמה א"כ צריך מנין אחר להתירו אף אחר שלמדו דבטל הטעם שנאסר ע"פ אבל באמת הכא לא אסרו רבנן רק עשו משום תקנת מגונות וטובת אשה כדאמרי' בגמ' משום עיגונא אקילו בה רבנן וא"כ א"צ מנין אחר להתירו לאחר שלמדו כיון שחכמים לא אסרו כלום אלא תקנה עשו מפני טובת אשה וא"כ אם נאמר כן שפיר אמרי' אם ניסת לא תצא מפני שהתקנה עשו לטובתה והיא אינה רוצית בכך אבל אם נאמר דעשו את התקנה זו לאיסור ולא משום קולא לאשה צריך מנין אחר וא"כ גם לאחר שלמדו אסור כמו מקודם ותצא אם ניסת. ולהכי קאמר הגמ' דלא תצא בניסת משום דלא הוצרכו לומר בפ"נ ובפ"נ להחמיר פי' שצריך מנין אחר כנ"ל אלא להקל עלי' משום תקנת עגונות וא"צ מנין אחר כנ"ל. ודו"ק היטב

אלא שגם זה צ"ע אם עשו חכמים משום תקנת עגונות כיון שאסרו חכמים בלא זה אם גם בזה צריך מנין אחר. ודו"ק

שם ע"ב והא קיימ"ל בדרבנן עד נעשה דיין פרש"י בד"ה וה"ג והא קיימ"ל בדרבנן עד נעשה דיין כגון גבי קיום שטרות אמרינן בכתובות ג' שישבו לקיים את השטר וקרא ערעור על אחד מהם וכו' והוינן בה למימרא דעד נעש"ד ומותבינן ומשנינן ה"מ בעדות החודש דאורייתא אבל בדרבנן עד נעשה דיין וק' לפי' התוס' שם דהטעם דאין ענ"ד הוא משום דהוי עדות שאאילה"ז באותו ב"ד משום דהעד הוא הדיין וא"כ דילמא משום הכי בקיום שטרות התם ענ"ד משום דבקיום שטרות לא הוצרכו חכמים עדות שאילה"ז דהא בכל קיום מהני ידענו ואי אפשר להזים אבל הכא צ"ל בפני ואפשר להזים והרמב"ם כ' דגם בע"א אם יכולין לעשות דין הזמה וניזום עושים ושייך בי' עדות שאילה"ז ולהכי אין ענ"ד כפי' התוס' דמיקרי עדות שאאילה"ז וגם לפי' המרדכי ק' כן דהוא כ' טעם אחר ולא כפי' התוס' משום דמה לנו בזה דא"א להזים אותו בזה הב"ד כיון שהוא דיין הא יכולים להזים אותו בב"ד אחר והוי שפיר עדות שאילה"ז עיי"ש וק' כנ"ל דבשלמא בקיום שטרות דעלמא דליכא עדות שאילה"ז דעל ידענו ליכא להזים וחכמים לא חששו לכך וא"ל להיות עדות שאילה"ז א"כ ענ"ד אבל הכא בפני מצינן אותו להזים כנ"ל ומצינן למימר דהכא בלא ענ"ד הוי עדות שאילה"ז משום דמה"ת עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלא דלא אזלינן בממון בתר רובא ולהכי בא העד לגלות וא"כ אם יזימו אותו מצי אמר השליח הלא בלא עדות לא הוי מזויף דאזלינן בתר רובא להחזיק וכמו עידי ממון אם ניזומו ובאו אח"כ עדים אחרים על אותו עדות שאינו מחויב בדין הזמה. ודו"ק

דף ט ע"א גמ' ת"ר בג' דרכים וכו' עד סוף הסוגי' יעוין ברש"י ד' י' ע"א ד"ה ה"ג וכו' שכתב דערכאות ליתא בקידושין היכא דאיכא עידי מסירה ישראל דבגט ושיחרור הוא דגזרינן דילמא אתי למיסמך עלייהו ומצרכינן לי' גיטא אחרינא אבל בקידושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום עידי מסירה א"א אינה מקודשת שריא א"א לעלמא. והקשה הגאון אב"ד דק"ק ליסא בספרו לפי"ד רש"י היכי חשיב בברייתא עד כותי דפסול בכל השטרות וכשר בגט שיחרור הא איתא נמי בקידושין דמדאורייתא עד כותי כשר כמ"ש תוס' ע"ב ד"ה אי לאו וכו' תו ליכא למיפסל מדרבנן דאי אמרת אינה מקודשת שרינן א"א לעלמא כמ"ש רש"י כנ"ל ונ"ל לתרץ דהנה ידוע דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת ולא בקום ועשה אך אם ע"י העקירה בשב וא"ת נתעקר אח"כ ממילא בקום ועשה לית לן בה ולפי"ז י"ל גבי עד כותי כיון דפסלי רבנן הכותי דלא יהי' עליו שם עד דהוי בשב וא"ת אם מתזמי העדים כותים א"י לעשות בהם דין הזמה וממילא הם פסולין מדאורייתא כיון דהוי עדות שאאילה"ז משא"כ גבי ערכאות אם נאמר דמפסלי בקידושין ותהי' מותר לאיש אחר נעקר ד"ת בקום ועשה וזה אין כח ביד חכמים לעקור לכך ליתא בקידושין ומיושב קושי' הנ"ל. ודו"ק

דף י ע"א רש"י ד"ה מילתא דאיתא בקידושין לא קתני יעויין סוף דברי רש"י ובערכאות אין כח ביד חכמים להתיר א"א לעלמא כיון דמדאורייתא מקודשת משום עידי מסירה אלא בגט פסלוהו רבנן משום מזויף מתוכו דילמא אתי למיסמך עלייהו אף שאין עידי מסירה אבל בקידושין אין כח ביד חכמים וכו' כל זה תורף דברי רש"י ותימא גדולה דבכמה מקומות בגמ' אמרי' דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מני' וכ"כ בתשובות המיוחסות להרמב"ן אצל מקדש לפני פסולי עדות דרבנן דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וצריך לקדשה עוד פעם אחרת או לגרשה כיון דמדאורייתא שפיר מקודשת וצריך לגרשה אבל באותן קידושין עצמן אינה מותרת לו עי"ש שמביא ראיות וכ"כ הכא דהא עדות פסולי דרבנן דפסלי הערכאות משום דאתי למסמך עלייהו בלא עידי מסירה או כמו שפי' הרשב"א עי"ש וא"כ פסלו חכמים העדים והיו העדים פסולי דרבנן: