ברוך שאמר נג

כנ"ל וממילא מיושב הקושי' על התוספות הנ"ל ודו"ק. ונכון הוא מאד

דף נ ע"א גמרא מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה וכו' ורבא כו' ורבה התם וכו' אטו הכא כי אמרו ידענו מי לא מהני. ונראה בפשיטות כוונת הגמ' כאן ולא יקשה קושי' התוס' ד"ה אטו וכו' דהנה לכאורה פי' רבינו משולם אינו מובן דמאי אחלופי שייך אם לא מהני ידעתי באחד כ"א בשנים דהא בשנים גם בשטרות סגי ובאחד ידעתי גם הכא לא סגי. ונראה דהנה תוס' ביבמות פ' האשה כ' דהא דע"א נאמן לומר מת בעליך הוא אם לית למיחש כלל עליו שהוא אומר בדדמי אבל אם יש למיחש כאן אינו נאמן וסברא זו אינה בב' עדים דב' אינם אומרים בדדמי וזו הסברא מובן מאליו. והנה יש טעם למה הכא ידעתי בחד לא מהני מטעם דאיכא למיחש לבדדמי ובפני ליכא למיחש כאן וא"כ כך אמר רבא בדין הוא דליתני הכי פי' בפני נחתם ולא בפני נכתב אלא משום דלא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא פי' דנטעה לומר שגם בשאר שטרות הקיום בפני נכתב ונחתם ובע"א ולפרש"י דוחק גדול שפירש דאתי לאחלופי כמו דהכא סגי בפני נחתם בע"א כמו כן ליסגי בע"א ידעתי בשאר שטרות דלמה נטעה כן הא ידעתי לא מהני בע"א משום דאיכא למיחש לבדדמי והא דמהני בגיטין ע"א הוא משום דאמר בפני וליכא למיחש לבדדמי כנ"ל אלא הפירוש כן דאתי לאחלופי דגם בקיום שטרות סגי בע"א בפנ"ח ובזה ליכא למיחש לבדדמי ואיהו לא ידע דהכא הוא משום תקנת עגונות אקילו. ואמר רבה ע"ז מי דמי התם ידענו הכא בפני פירוש דליכא לאחלופי ולומר דהטעם הוא משום בדדמי כנ"ל דלמה לא יסגי הכא בידענו כמו בממון ובשנים וליכא למיחש לבדדמי בשנים כנ"ל אע"כ לא אתי לאחלופי דהטעם הוא משום בדדמי כי אם טעם תקנת עגונות וע"ז אמר רבא שפיר דהכא אם אמרו ידענו היינו שנים מהימנו והטעם משום דליכא למיחש לבדדמי ואתי לאחלופי. ודו"ק

שם התם ידענו הכא בפני. קשה לי דהא אין זה היכר כלל דהא דלא מהני הכא ידענו משום דפסקינן בש"ע בעדות דממון מהני ידיעה בלא ראי'. אבל בעדות אשה שצריך ראי' וידיעה בידענו לא מהני משום דצריך גם ראי' ולהכי צ"ל בפני ואינו משום היכר וצ"ע. עוד קשה לי לשיטת הרמב"ם דסובר דבכל דבר שע"א נאמן שייך בי' הזמה ג"כ. דדוקא אם אינו נאמן ל"ש בי' הזמה אבל בדבר שיש בו נאמנות שייך בי' דין הזמה והטעם מובן מאליו. וקשה לפי"ז מאי קאמר רבה דמשו"ה לא אתי לאחלופי ולא קא מוכחא מילתא משום דהתם ידענו והכא בפני הא גם עתה נוכל לטעות ולומר דגם בשטרות דעלמא א"צ קיום אלא בע"א. והא דאינו נאמן הכא באומרו ידעתי כמו בשאר שטרות דעלמא. דשאני הכא דיהי' עדות שאי אתה יכול להזימו דהא ע"א יש לו נאמנות הכא וא"כ שייך בי' דין הזמה. ובידעתי הוי עדות שאי אתה יכול להזימו דאיך יוכל להזים ע"ז. אבל בפני יכולים להזים אותו כמש"כ התוס' דכשאומר בפני דייק טפי דמרע נפשי' טובא. אבל בקיום שטרות דעלמא דמועיל ידענו משום דבממון הוי עדות שאי אתה יכול להזימו משום דאין ע"א נאמן בממון משו"ה מועיל ידענו וצע"ג. ודו"ק היטב

שם ע"ב תוס' ד"ה דתנן וכו' שהקשו בזה"ל ותימא לר"י דהכא משמע דלא מיתוקמא מתני' כר"מ משום דר"מ לא בעי כתיבה לשמה ולקמן תנן בהדיא המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר בפ"נ ובפ"נ יוציא והולד ממזר דברי ר"מ יעוי"ש. ונ"ל לתרץ עפ"י מה דקשה לכאורה על הגמ' דפריך אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי הא לפי מה שכתב הר"ן בריש המסכתא דא"צ לישאל להשליח אם נכתב לשמה אלא כי יאמר השליח בפנ"כ ובפנ"ח מימר אמר האי שליח למה להו לרבנן למשאל אי נכתב ונחתם בפני ש"מ שיש כתיבה וחתימה בגט שהיא פסולה ואי לא נכתב לשמה יאמר השליח כך וכך אירע המעשה דהגט הזה נכתב לאחר א"כ לפי"ז אם לא הי' אומר אלא בפני נחתם לא הי' מסיק אדעתי' כלל שצריך לכתוב לשמה דיטעה לומר הא דהוצרך לומר בפני נחתם אינו אלא משום קיום דהא גם רבה סבר כרבא דהטעם הוא משום קיום אלא משום דק"ל דבנ"כ ל"ל כדאי' בגמ' כאן וא"כ אם לא אמר רק בפני נחתם בקל יוכל השליח לטעות דהטעם הוא משום קיום ולא יסיק אדעתי' כלל לומר האיך הי' המעשה לכך צ"ל גם בפנ"כ. וא"ל דאף אם לא יאמר רק בפנ"ח לחודא מימר אמר אמאי לא מועיל ידעתי וצריך דווקא לומר בפני א"ו דיש חתימה שהיא פסולה ויאמר השליח המעשה דהגט נכתב לאחר. דז"א דהא ס"ס יטעה לומר דבפ"נ צ"ל משום קיום והא דלא מהני ידעתי י"ל כמש"כ התוס' שם ע"א ד"ה הכא בפני וכו' דלכך לא מהני ידעתי דכשאומר בפני מדייק טפי דמרע נפשי' טובא כשאומר בפני נעשה והוא לא ראה מכשאומר ידעתי עי"ש וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' מאי מקשה הגמ' כנ"ל וצ"ל דקושי' הגמ' היא משנים שהביאו גט דמוכח בריש פ' ב' דלקמן לרבה דצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח כמש"כ התוס' בדיבור הנ"ל הכא בפני וכו' והתם קשה שפיר לר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי וע"ז ל"ש לתרץ דיטעה לומר דטעם אמירה הוא משום קיום דא"כ אמאי לא מהני ידענו דשם ל"ש סברת תוס' דדייק טפי כשיאמר בפני מכשיאמר ידעתי דבשנים לא אמרינן דאמרי בדדמי ול"צ לסברת דדייק אלא באחד חיישינן שיאמר בדדמי אבל לא בשנים וקשה שפיר כתיבה לא בעי. היוצא מזה דבחד המביא ל"ק קושית הגמ' כלל דצ"ל גם בפנ"כ אפי' לר"מ כי היכי שיהי' מסיק אדעתי' שיש כו"ח שהיא פסולה ויספר המעשה דהגט נכתב ונחתם לאחר וממילא ל"ק קושית התוס' הנ"ל דהתם איירי בחד ולכך אמר ר"מ שפיר דאי לא אמר בפ"נ ובפ"נ יוציא כו' דכיון שצ"ל מפני החשש הנ"ל ואי לא אמר הוי משנה ממטבע שטבעו כו' דס"ל לר"מ דהולד ממזר ודו"ק: