ברוך שאמר נב

דהיינו בושת ופגם ושפיר הדין דמודה בקנס פטור וא"כ האיך יכולה היא למחול הקנס דדבר שלא בא לעולם הוא כיון דאי מודה מיפטר אבל מתחילה קודם שתירץ הירושלמי דבוגרת יתומה יכולה למחול לו לא שייך להקשות קושיא על קנס כנ"ל דיכולין לומר דבושת ופגם לאביה ומחייב במודה בקנס ואח"כ באו עדים דדבר שלא בא לעולם הוא ויכולה למחול רק בתר דשני ביתומה שייך קושית הירושלמי על הקנס ומסיק הירושלמי דמפותה לא קשה רק מבושת ופגם אבל קנס אינה יכולה למחול כנ"ל. לפי זה יש לומר דבושת ופגם לעצמה בשיטת הרא"ש ושפיר יכולה למחול הבושת דשייך לדידה והקנס אינה יכולה למחול דהוי דבר שלא בא לעולם דאי מודה מפטר ודוק: מסכת גיטין

בעזהש"י חידושי סוגיות דמסכת גיטין שיעורן כסדרן משנת תקפ"ד לפ"ק פה לייפגיק

ד' ב' ע"א תוס' ד"ה ואם יש עליו עוררין דמשום עיגונא אקילו בה רבנן. ונ"ל דאף בלא תקנת עגונות נמי לק"מ קושיתם. דליחוש בגיטין למזויף דהנה רוב אנשים לא זייפי לשטרי דהוא מילתא דלא שכיח כי אם מעט אנשים רעים דמזייפי והנה בממון דלא אזלינן בתר רוב שפיר חיישי' למזויף אף שלא בפניו דהרי המיעוט דמזייפי אבל הכא בגט דהוי איסור אזלינן בתר רוב דבאמת כן הדין דאזלינן בתר רוב וא"כ לא חיישי' למזויף שלא בפניו. ולענין גבי' לקוחות ל"ש קושי' תוס' דניחוש למזויף דהא זה גם בתי' תוס' אינו מיושב דמה תקנת עגונות שייך לענין לקוחות יעוין פירש"י שכ' ג"כ דתקנת עגונות ל"ש להנשים ולא לגבות מלקוחות אם טענינין בפני לקוחות. וק"ל

ע"ב תוס' ד"ה לפי שאין בקיאין לשמה. והקשו בתוס' מ"ש לשמה ממחובר ע"ש. ונ"ל ליישב דברי התוס' דהנה השיטה מקובצת סוף פ"ק דכתובות מתרץ קושי' הראשונים. דהנה הראשונים מקשים הא דאמרי' רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואמאי נימא סמוך מיעוטא לחזקה דמיעוט אין מומחין הן אצל שחיטה וחזקה נמי י"ל דהא הוי כבר אבמ"ה ואיתרע לי' רובא ותי' דשא"ה דל"ש מיעוט מכח דמוקמינן כל ישראל בחזקת כשרות וא"כ כל העולים לשחוט וודאי שחיטתן כשרה דסמכי' ארובא דהוי כל ישראל וכו' והוי כמו רוב ע"ה מעשרין הן. וק' נימא סמוך מיעוטא אצל חזקה דפירות שאינן מעושרי' ונסמוך מיעוט דאין מעשרי' לחזקה זו אלא י"ל כנ"ל וא"כ י"ל הכא איכא מיעוט דאין בקיאין לשמה ומאי משני הגמ' רוב בקיאין הן דהא אכתי נולד הספק במקום קבוע דאם כ' סופר את הגט ספק הוא אם כתב אותו לשמה או לאו ונסמוך מיעוטא אל הספק והוי נולד הספק במקום קבוע. ואין לומר כנ"ל דמכח דמוקמינן כל ישראל אחזקת כשרות ז"א דהכא במיעוט דאין בקיאין לשמה לא נפקא מינייהו חזקת כשרות אלא המיעוט הוא משום דלא למדו אבל בחזקת כשרות הן והוי ספק השקול ונימא דהוי כמחצה על מחצה אך י"ל דה"מ דאמרי' כל קבוע כמחצה על מחצה דמי בדניכר האיסור דהוי מדאורייתא כמו בט' חניות דהוי נראה לעינים האיסור דאחת מוכרת בשר נבילה. אבל אם לא ניכר האיסור והוי דרבנן ובדרבנן אקילו בי' רבנן. והכא אין ניכר האיסור דשלא לשמה והוי מדרבנן ומשום עיגונא אקילו בה רבנן. וזה כוונת הגמ' רוב בקיאין הן משום דלמדו ולא משום חזקת כשרות ורבנן הוא דאצרכו והוי נולד הס' במקום קבוע אלא די"ל דהכא לא ניכר האיסור ולא הוי אלא מדרבנן ומשום עיגונא אקילו בי' וכו' דהם אמרו והם אמרו אבל הא תינח כשהאיסור הוא משום לשמה הוי דרבנן אבל במחובר הי' נראה לעינים והוי כדאורייתא וק' נימא דכל קבוע כמעמ"ד ולפי"ז ל"ק קושית התוס' הנ"ל. ודו"ק

תוס' ד"ה ע"א נאמן באיסורין וא"ת ומנ"ל דע"א נאמן באיסורין. וי"ל דילפינן מנדה דדרשינן בפרק המדיר ד' ע"ב וספרה לה לעצמה. ועיין תוס' כתובות ד' הנ"ל ד"ה אי לא ידע שכתבו בזה"ל הא לא מצי לאקשוי אי דלא ידע מנא ידע שהרי יכול להיות שראה אח"כ בגדי' מלוכלכות בדם יעוי"ש וקשה לי דממנ"פ אם נחזיק הדם דהבגדי' מלוכלכות בהם לס' השקול. אם דם נדה הוא או ממקום אחר. למאי הוצרך הגמ' להקשות דנסמוך עלי' מדר"א דע"א נאמן באיסורין תפ"ל דאין להפסידה כתובתה מספק ואם נאמר דרוב דם הנמצא בבגדי' הוי דם נדה א"כ סוף סוף מאי פריך הגמ' דנסמוך עלי' מצד דע"א נאמן באיסורין הא קיימ"ל דהילכתא היכא דאתחזיק איסורא אין ע"א נאמן באיסורין וכש"כ נגד הרוב דעדיף מחזקה. ונ"ל בטוב טעם לתרץ עפ"י מה שהקשה הראב"ד על הא דפריך הגמ' לעיל מיני' גבי מאכילתו שאינו מעושר אי דלא ידע מנא ידע דילמא מיירי שהיא בעצמה מודה שהאכילתו שאינו מעושר ותי' דאינה נאמנת משום החזקה דאין אדם מע"ר והנה המל"מ כ' דהיכא שאנו מסופקים לומר דילמא הי' רשע ואח"כ הודה בעצמו רשעתו לא אמרי' א"א מע"ר ולפי"ז י"ל לעולם דהוי ס' השקול וא"ל תפ"ל דאין להפסידה מספק כתובתה דמיירי שהיא בעצמה מודה ששימשתו נדה וראה בגדי' מלוכלכות בדם כפי' תוס' דל"ש למימר א"א מע"ר כיון שאנו מסופקים אף בלא דיבורה דילמא הוי הדם דם נדה וכדברי המל"מ הנ"ל ולכן אין לה כתובתה וע"ז פריך הגמ' ונסמוך עלי' מצד ע"א נאמן באיסורין דכיון ששימשתו עמו הוי כמו העידה שאינה נדה כמו כ"א שהי' מזדקק לאשתו אעפ"י שלא אמרה בפי' שהיא טהורה דמסתמא הוי כמו שהעידה וא"כ היינו מחזיקים הס' בדם כוודאי שאינו דם נדה וכיון שכן סוף שבעצמה אמרה אח"כ ששימשתו נדה אמרי' א"א מע"ר כיון דבלא דיבורה לא היינו מסופקים כלל אם הי' מרשעת כיון דע"א נאמן באיסורין