ברוך שאמר נ

יהי' מדאורייתא כאינו שלו הא אף כשמגיע זמן האיסור יכול לבטל את החמץ בתערובות בשיעור ביטול וישוב להיתר גמור ע"כ דאף שמותר לבטל אסורי מאכלות מן התורה מכל מקום אותן האסורים שאמרה התורה בהם שריפה או ביעור מן העולם וכדומה בוודאי אסור לבטל דהא כבר חל על הבעלים מצות עשה דשריפה או ביעור מן העולם וכשיבטל בתערובות לא יהי' עוד בו קיום המצוה זו באותו איסור ואתי שפיר דברי הגמרא הנ"ל בפסחים לענין חמץ דמצותו בביעור ואתי שפיר נמי בסוגי' דשבת הנ"ל דמוכח שפיר מפסוק ואני הנה נתתי לכם בתרומה טמאה כיון דמצותו בשריפה אסור לבטלו בתערובות מאיסורו

ומעתה אתי שפיר דברי הגמרא הנ"ל מה שהקדים כשם שמצוה לשרוף כו' כך מצוה לשרוף כו' דאם לא הי' מצוה לשרוף תרומה לא הוי אפשר להוכיח מתיבת לך שמותר בהנאה כנ"ל

והשתא דאתינא להכי מיושב ומדויק לשון הרמב"ם שעיקר טעמו הוא דפסול אתרוג של ערלה משום דכתיב פרי כיון שאין ראוי' לאכילה בשום אופן מחמת איסור ערלה אין עליו שם פרי וכדי שלא נדמה לומר אמאי לא מקרי בשם פרי הא אפשר להתירו לאוכלו על ידי ביטול דמדאורייתא מותר לבטל איסור לכתחילה על כן הקדים הרמב"ם לומר דמצותה בשריפה כלומר וכיון שכן אסור לבטולו בתערובות כדי לבטל האיסור ואינו ראוי לאכילה כלל ולכך נקרא פרי וזה שמסיים הרמב"ם דאלו אינן ראוין לאכילה דמצד דמצותו בשריפה גם אופן הביטול אי אפשר לעשות

ועל פי סברת הים של שלמה הנ"ל יש לתרץ דברי התוס' בחולין דף קי"א ע"א דיבור המתחיל למעוטי צפורי עיר הנידחת שכתבו שם בזה הלשון וצריך עיון בבהמת עיר הנדחת אי עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשריפה קיימא עכ"ל וקשה על דבריהם דהא איתא בבא קמא דף מ"ה דהיכא שהקדיש משנגמר אינו מקודשת ולפי' רש"י שם דלאו ברשותו דמרא קיימא ע"כ וכ"כ אינו ברשותו להקדיש בהמות עיר הנידחת לקרבן דאיש כי יקדיש את ביתו כתיב מה ביתו ברשותו אף בהמות ע"א דאסורין בהנאה לאו ברשותי' דמרא קיימי וכבר נתעורר על זה בספר שו"ת פני ארי' אבל לפי דברי הים של שלמה הנ"ל היכא שיש ביד הבעלים לעשות המצוה במה שבידו מקרי ואינו הפקר דדוקא שור הנסקל לאו חזי להקרבה דהא צריכין לסוקלו כשהוא חי ואי איפשר לבעלים לעשות בו שום מצוה לרצונו וע"כ יצא מכל וכל מרשותו והוי כהפקר גמור כדאיתא בכריתות דף כ"ד שור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה בו אבל בהמת עיר הנידחת דמצווין לקיים בה מצות שריפה אחר הקרבה וכנראה מדברי רש"י דיבור המתחיל אלא בשחיטה ואם כן שפיר נסתפק בתוס' בהמת עיר הנידחת אם הקדישה והקריבה אי הוה קרבן כשר דאם נאמר דהוי קרבן כשר שפיר הוי ביד הבעלים להקדישה אף שהוא אסור בהנאה מצד שהוא מנכסי עיר הנידחת מכל מקום לא יצא מרשות בעלים כי עוד להם בו זכות בקרבן וכדברי הנ"ל. ודו"ק: מסכת כתובות

דף י"א אמר ר"י הגדילו יכולין למחות כו' וע"ש שתמה הרא"ש ואפשר לומר לכאורה דהא טעמא בעי למה יועיל המחאה בגידולן ולעקור למפרע כיון דהי' אף ב"ד גמור לפניו מה בכך שאינו רוצה עתה בגדלו וכי נאמר דהנותן דבר לקטן ובגדלותו אומר אי אפשי בזה בטל למפרע המתנה ומצאתי מבואר בספר הפלאה דבכה"ג אין המתנה מתבטל למפרע ויש להוכיח לכאורה כן מהס' דאיתא בפרק האיש מקדש דבחלוקות א"י נתחייב החלוקה בחלק הקטנים מדין והתם בודאי לא הי' בידם לבטל החלוקה לאחר שהגדילו דבאמת לפי המבואר ברמב"ם הלכות ת"ת פרק יו"ד דין טי"ת ודין יו"ד הא דאין א"י מקבל שכר הוא רק במצות ת"ת ושבת אבל על שאר המצות מקבל שכר. גם בלימוד ק' מצד ב"נ יש לו שכר כמבואר בסנהדרין דף נ"ט אמר ר' מאיר מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול ומוקי התם בז' מצות ובמג"א פירש מה שאמר ככה"ג דבאמת לא מצינו שיהי' על ב"נ חיוב מצות לימוד ז' מצות מצד מצות לימוד כמו גבי ישראל רק מעצמו צריך לידע כדי שלא יכשל ויענש ואם עוסק בז' מצות לשם מצות לימוד הוי כממציא את עצמו למצוה שלא הי' מחויב בדבר ודומה לזה ככה"ג, שמקבל על עצמו להיות כה"ג וממציא את עצמו למצוה יתירה ואי אינו מצווה עדיף שכרו גדול משכר ישראל א"כ הוי להגר חוב לענין זה דעל אותן המצות שהי' יכול לעשות בגיותו הי' שכרו יותר משכר המצות לאחר הגירות אמנם זה אינו רק אחר שהגדיל אבל כל זמן שהוא קטן אף שהוא כישראל מקבל שכר על כל המצות כאינו מצווה משא"כ כשהוא גדול ולכך יכול למחות כיון דמיד בשעת הגירות לא הי' לנו להתלות שזכות הוא לו רק כל משך זמן קטנותו לפי"ז יש לומר דרב יוסף אמר לשמעתתי' כאשר סבר דגדול שאינו מצווה ועושה וכדאיתא במסכת בבא קמא דף פ"ז אמר רב יוסף מריש הוי אמינא מאן דאמר הלכה כר"י סומא פטור מן המצות קא עבידנא יומא טבא לרבנן דאנא לא מפקידנא ועבידנא והשתא דשמעינא להא דא"ר חננאל אמר רב גדול המצווה ועושה כו' מאן דאמר אין הלכה כר"י עבידנא יומא טבא לרבנן כו' ולפי האמת דגדול המצווה כו' מודה רב יוסף דאין יכול למחות משהגדיל ויש להסביר יותר על פי המבואר בחידושי הרשב"א לקידושין פ"ק דף כ"ג ולענין פסקי הלכה כו' דלכך גבי מתנה כשמזכין שלא בפניו כו' (חסר)

דף י"ח ע"א אלא בדרבה קמפלגי כו'. יעוין בתוס' דיבור המתחיל מפני מה שמקשין מנא לן דכופר הכל פטור משבועה וליכא למימר מדאיצטריך קרא לחייב שבועה בעד אחד כו' דהא איצטריך להיכא כו' והוא אינו יודע יע"ש. והקשה הגאון מ' משולם דהנה הרא"ש במס' בבא מציעא ד' ב' ה"ב