ברוך שאמר מח

א"כ היה להם לאכול החדש למצות מצה בזא"ז בכא"פ כיון דבכה"ג לא הוי האיסור רק מהלמ"מ אלים מ"ע דמצה שהיא ג"כ הלמ"מ לדחותה. ולפי הנ"ל מיושב כיון ששכחו השיעורין הי' ספק דילמא מיד באכילה מעט כבר עבר אלאו דחדש והמצוה דמצה לא מתקיים רק כשנגמר לאכול כל הזית בכא"פ ודו"ק כי נכון

ד' ט"ז ואמר רב יצחק חייב אדם לטהר את עצמו ברגל שנאמר ובנבלתם לא תגעו כו'. הרמב"ם בפ' ט"ז מהלכות טומאת אוכלין מביא דין זה. וכ' שאם נטמא אינו לוקה. ומקשה הכ"מ מנ"ל הא. ונראה דלכאורה יש להוכיח ממתני' (במס' מכות ד' כ"א) יש חורש תלם אחד כו' בשביעית ויו"ט וכהן ונזיר בבית הטומאה כו' יעוי"ש. ואם נאמר דעל לאו הנ"ל יש מלקות ללקי עוד א' משום שטימא א"ע ביו"ט וא"ל דהא לפי מסקנא שם בגמ' תנא דמתני' הנ"ל לית לי' איסור כולל. א"כ י"ל דאף שיש חיוב מלקות בישראל כשמטמא א"ע ברגל מ"מ אין לכהן המטמא א"ע בטומאת מת ברגל הוספת חיוב מלקות עבור זה כיון דבלא"ה מוזהר אטומאת מת משום כהונה. ואף דלאו זה כולל גם טומאת נבילה שאין הכהן מוזהר ע"ז וכמבואר ברמב"ם בפ' הנ"ל ובחידושי הרשב"א לחולין ד' ל"ד ומובא בפ"י בסוגי' הנ"ל מ"מ למ"ד דלית לי' איסור כולל אין חל על הכהן אזהרת טומאת מת מצד שהוא רגל כיון דבלא"ה אסור עליו טומאת מת מצד שהוא כהן. אבל מ"מ יש להקשות לפי דברי הש"א בסי' ס' שמקשה אמאי חייב על טומאה מחמת נזירות כיון דא"א תע"א איך אתי איסור טומאת נזירות וחייל על איסור טומאת כהונה דקדים. ומתרץ דמשכחת שהזיר כשהי' מופלא סמוך לאיש שיחול עליו נזירות מעת שיגדיל וחל עליו איסור כהונה ונזירות בבת אחת מעת שמביא ב' שערות. וכה"ג אי' ביבמות סוף פ' ד' אחין כגון דאייתי ב' שערות בשבת דאיסור שבת ואיסור זרות בהדי הדדי קא אתי' יעוי"ש לפי"ז קשה כיון דתנא דמתני' נחית להרבות במלקות הי' לו להחשיב מלקות גם משום טומאה ברגל דמשכחת שיחול גם על טומאת כהן היכא שנעשה גדול בתחילת יו"ט דבאו עליו איסור טומאה ברגל ואיסור טומאת כהן וטומאת נזירות כולם בב"א. אמנם עדיין יש לדחות דאף אם הי' מלקות אלאו דובנבלתם לא תגעו מ"מ אין לחייב על טומאת מת ברגל אף דאיסור טומאת מת ברגל אתי' בק"ו מאיסור טומאת נבילה מ"מ מלקות לא אתי' דאין עונשין מה"ד. ואשר יש לעיין לפי תי' שני שכ' שם בשא"ר דלכך חייב גם על טומאת נזירות אף למ"ד דא"א חע"א. דשאני נזירות דגלי לן קרא לענין איסור יין דחל בכולל על איסור אחר לאוקימתא דגמ' בנזיר ד' ג' וד' ואבע"א ר"ש אחע"א ל"ל ומפרשים בתוס' שם דלר"ש דל"ל בעלמא אחע"א אתי' קרא מיין ושכר יזיר להורות דאם נשבע שלא לשתות יין דאתי' נזירות וחייל עלייהו והמציא בס' שא"ר דילפינן טומאה מאיסור יין ולכך גם לענין איסור טומאה חל נזירות על איסור טומאה דכהן יעוי"ש מה שהאריך בזה. והנה בוודאי לזר יחשב להמציא גזה"כ היכא דאיכא למדרש. אמנם ר"ש לשיטתי' דסובר דכ"ש למלקות ולדידי' ע"כ אתי' הפסוק מחרצנים ועד זג להורות דאינו נזיר עד שיזיר מכולן וא"כ ע"כ אתי' הפסוק מיין ושכר לגלויי דבנזיר אחע"א. אמנם לכל התנאים דסוברים דשיעור אכילה בכזית וכסתם מתני' באיזה מקומן בוודאי לא דרשינן מיין ושכר יזיר כדרש ר"ש דמה"ת נימא שיהי' גזה"כ שהנזירות דקיל מכל איסורין יחול על איסור אחר משא"כ בשארי איסורין לאותן מ"ד שסוברים א"א חע"א ואי מיתורא דיין ושכר יזיר נוכל לומר דאתי לדרש החכמים דחולקין אר"ש וילפינן מיין ושכר דאתי' אפי' לא נזיר אלא בא' מהם כמבואר הכל להמעיין בסוגיא דנזיר

היוצא מזה דאם נאמר כתירוץ של השא"ר הנ"ל דלכך מחייב התנא גם על נזירות אף דל"ל איסור כולל משום דגלי קרא מיין ושכר. צ"ל דמתני' ר"ש היא דסובר כ"ש למלקות ולשיטתי' מוכרח לומר דמיין ושכר יזיר מרבה גזה"כ הנ"ל ולפי"ז קשה דהא לר' שמעון דסובר (כמבואר במס' סנהדרין) דעונשין מה"ד יש חיוב מלקות בישראל המטטא את עצמו ברגל בטומאת מת דאתי' בק"ו מטומאת נבילה. א"כ למה אמר כהן ונזיר דהא אף בישראל ונזיר יש ב' מלקות משום טומאה

אמנם כיון דחשיב במתני' שני' משום שביעית ויו"ט ע"כ צ"ל דמיירי ביו"ט של ר"ה דאל"כ לא אתי' איסור מלאכת יו"ט וחל על איסור שביעית דקדים וכן ביאר השא"ר בסי' הנ"ל. מעתה בלא"ה ל"ק כנ"ל לפי דעת השא"ר בסי' ס"ו וס"ז דהלאו ובנבלתם כו' ומצות טהרה ברגל אינו ביו"ט של ר"ה רק בשאר רגלים שיש בהם חיוב עלי' לעזרה ושלחי שמחה יעוי"ש. וכאשר מורין דברי הרמב"ם בפרק ט"ז הנ"ל לכך לא חשיב מלקות מלאו דובנבלתם וגו' וא"ל דלס"ד דגמ' קודם דאסיק האי תנא איסור כולל לית לי' אמאי לא הקשה בפשיטות דליחייב נמי משום לאו דובנבלתם כו' י"ל כיון דלס"ד לא היינו מוכרחין להעמיד מתני' כר"ש בלא"ה לק"מ דליכא מלקות אלאו דובנבלתם לא תגעו כשמטמא את עצמו למת משום דאין עונשין מן הדין. ודו"ק כי נכון הוא: מסכת סוכה

דף כ"ה גמרא שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה כו' מנה"מ כו' מהכא נפקא מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' אותן אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף דברי ריה"ג ר"ע אומר מישאל ואלצפן היו כו' ר' יצחק אומר כו' אלא עוסקי במ"מ היו שחל שביעי שלהן להיות בע"פ כו'. ונראה לי בהקדם מה שמדקדק הריטב"א והפ"י על דברי הגמ' אותן אנשים מי היו האם לא הי' ראוי בששים ריבוא שימותו מהן בכל יום ויהיו שם טמאי מתים. לכן נראה לי דהנה בפ' אמור כתיב לנפש לא יטמא ומתרגם בתרגום אונקלוס על מית לא יסתאב בעמי' ובפ' נשא כתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וגו'