ברוך שאמר מה

לאסור דבר אחד כמו שאסרו גבינות העכו"ם ושלקו' וכיוצא בהן אם אסור מה שיש לו ממנו מאותו המין ביד ישראל עכ"ל. הרי מבואר מדבריו דעיקר האבעי' דר"י די"ל דאף שנתחדש איסור בשר נחירה מעת בואם לארץ מ"מ י"ל דלא נאסרה הנחירה שהי' ביד ישראל כיון שהיו אוכלים והולכים מהם בהיתר מקודם ולכך מדייק ר"י אברי ב"נ שהכניסו ישראל עמהם לארץ. אבל מה שמצאו נחורים ביד עכו"ם אף שננחרו כבר אין בכלל האבעי' שלו שבוודאי המה אסורים א"כ אם נפשוט האבעי' דר"י לקולא י"ל כמו כן אף דנאסר לישראל תבואות חדש מעת כניסתן לארץ מ"מ מותרין היו לאכול מתבואות שהי' בידם מקודם בואם לארץ כיון שהיו אוכלים מהם מקודם. ואפשר שזה כוונת הירושלמי מה שהיו תגרי עכו"ם מכרו להם ר"ל מהתבואה שהי' בידם של ישראל מה שקנו בהיותם במדבר מתגרי עכו"ם כדאי' ביומא

אמנם י"ל דבסברא זו אין להתיר רק איסור שנתחדש על המאכל דהיינו איסור חדש אבל מה שנתחדש למצוה על האדם דאף שהאיר מזרח מתיר איסור חדש לא יאכל עד אחר הבאת העומר דאין זה בגדר איסור על המאכל רק מצוה על האדם כמבואר מדברי הגמ' במנחות דף הנ"ל א"כ אכתי הי' קשה דאף ממה שהי' בידם לא הי' להם לאכול דבזה מבטלין המצוה עד הביאכם את העומר ומה בכך שהיו אוכלים מתבואה זו מקודם בעת לא הי' עליהם עדיין מצות העומר לכן מסיים הירושלמי וכר"י דר"י אמר כל ביאה כו' וכפי' הב"ח דלא הי' בי"ד שכבשו מצות עומר רק איסור חדש והאיסור לא חל על מה שהי' בידם מכבר מקודם שנתחדש האיסור א"כ אף שחדש נוהג בחו"ל ובשל עכו"ם היו מותרים לאכול ממה שהי' בידם מכבר ובזה הי' להם לצאת ידי מצה

לפי"ז קשה לשיטת הבבלי דעשה דקודם הדיבור גם שאינה סמוכה דוחה לל"ת וגם אחע"א ויכולין לצאת ידי מצה במאכל איסור נפשוט אבעי' דר' ירמי' דצריך ע"כ לומר דאברי ב"נ כו' מותרים דאל"כ יקשה על הפסוק ויאכלו מעבור הארץ וגו' דהא בוודאי אכלו מחדש לצורך מצות ובכה"ג מותר ולא הוצרכו לדחות ל"ת דחדש. ולכאורה י"ל כיון שבמלחמה הותרו כל מאכלות אסורות לא הי' איסור חו"ל נוהג וממילא לא הי' להם במה לצאת ידי מצה דאין יוצאין אלא במה שחל עליו בל תאכל חמץ

אבל ז"א דבטורי אבן מקשה כיון דאף כתלי דחזירי הי' מותר מדוע נאסרו בחדש. ומתרץ דאיסור שיש היתר לאיסורו במשך זמן לא הותר או דלא נאסרו בחדש רק בחלקם של ישראל שהי' להם מתבואת הארץ לפ"ד התוס' שם שהי' להנכרים חלק במה שזרעו ולהישראל הי' זכי' מחמת שא"י היתה מוחזקת והיו כשותפים בכל חטה יעוי"ש. ומעתה לפי ס"ד דגמ' דאף של ישראל הי' מותר בשבע שכבשו צ"ל תי' הראשון א"כ גם איסור חמץ לא הי' מותר כיון שאיסורו אינו אלא לזמן ומקוים ואכלת שלל אויביך כשיעבור זמן האיסור וי"ל דעכ"פ סר בשעת מלחמה מצות השבתה ואיסור דבל יראה דאי יהיו מחויבים בהשבתה לא יהא היתר לאיסור החמץ ולא יתקיים ואכלת את שלל אויביך אחר שיצטרכו לבער הכל רק איסור אכילת חמץ לא הי' נפקע לפי"ז י"ל דבלא"ה ל"ק קושי' הירושלמי די"ל דלא היו יוצאין במצה של חדש כיון דאין איסור חמץ חל עליו וממועט מפסוק לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל חדש. וא"ל דהא פסקינן אחע"א באיסור כולל. ז"א דהא לדעת התוס' וכמבואר מדברי הירושלמי הי' חל אז איסור חדש על כל התבואות משנים הקדמונים ובכל העולם מאי איסור כולל הי' נגד איסור חדש ואיסור הנאת חמץ לא הוי מוסיף לשיטת הרמב"ם דסובר דאיסור הנאה לא הוי איסור מוסיף ואי משום איסור בל יראה לא הוי לא כולל ולא מוסיף לפי מה שכתבנו דבשעת כיבוש לא חל על החמץ מצות השבתה מעתה בשלמא לשיטת הירושלמי דמה שהי' להם מכבר לא הי' בו איסור חדש הי' מקום לחול בו איסור חמץ והיו יכולין לצאת ידי מצה אבל לא בעי' דר"י דאם נימא דאף מה שהי' מכבר אסור מעת שנתחדש האיסור א"כ לא הי' שום חטה שיהי' באפשרי שתחול עלי' איסור חמץ לכך לא הי' אפשר להם לצאת ידי מצה ולכך לא אכלו מחדש למצות מצה ושפיר קא מבעי' לי' לר' ירמי' דדילמא אף ממה שהי' בידם מכבר אסור. ול"ק קושי' הירושלמי דכיון דלא הי' באיסור חמץ שום כולל לא היו יוצאין בחדש ידי מצות מצה

ולפי"ז מוכח דלהך אבעי' צ"ל ע"כ דליכא חילוק בין יש להם מה לאכול או לאו דאל"כ הי' יכול איסור חמץ לחול כשיש להם מה לאכול והי' להם לאכול חדש למצות מצה ומקשה הגמ' שפיר אילימא בשבע שכבו. וא"ל לפי"ז מה מתרץ הגמ' ואבע"א כי אשתרי שלל של כותים דידהו לא אשתרי דהא לפי"ז הי' יכול איסור חמץ לחול בכולל דהא הוא כולל אף דידהו א"כ היו יכולין לצאת ידי מצה בחדש ומ"ט לא אכלו חדש למצות מצה. ז"א דלפי סברא זו דדידהו לא אשתרי לא צריכין לחלק כסברת הטורי אבן בין איסור שהוא לזמן די"ל דאף איסור כזה הותר ומה שנאסרו בחדש הוא מפני חלק הישראל שהי' בהתבואות. אבל בחלק דעכו"ם לא הי' איסור החדש ולא איסור החמץ הי' נוהג בו. ולא הי' אפשר לצאת בחלק העכו"ם ידי מצה רק בחלקו של ישראל. וכיון שלא הי' נברר איזה חלק עכו"ם ואיזה חלק ישראל. לא הי' בידם לאכול לאכילת מצה דבכזית א' י"ל דילמא מעורב בזה חלק עכו"ם שאין יוצאין בו ואוכל למגן החלק של ישראל שיש בו איסור חדש ואין בו שיעור למצות מצה כי בצר לי' שיעורא ע"י חלק העכו"ם ואף שיאכלו יותר כיון דליכא ברירה י"ל אולי הרוב מחלק העכו"ם ומעוטו מחלק ישראל או להיפוך דילמא כל הב' זתים של ישראל ואוכלין מהאיסור יותר משיעור מצה. וק"ל

עוד בענין הנ"ל. אמר ר' ירמי' לאו מילתא היא דאמרי כו' ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקריבו עומר כו'. בב"ח יו"ד סי' רצ"ג רוצה להוכיח מכאן דחדש אינו נוהג בשל עכו"ם דאל"כ