ברוך שאמר מג

רב ממנן דכל טעוון אחרן ואודו לי' להקב"ה כו' כדין אתיקר שמי' דקב"ה בעלמא דין כו' וידוע פסק הש"ע דנכרי מבטל ע"א אף באמירה בעלמא א"כ י"ל דזה כוונת הגמרא ואי משום אשירי' דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו וכבר נתבטלו מדעת הנכרי בזמן פרעה ויתרו כנ"ל וק"ל ואח"כ לא היו יכולין לאסור בעבודתם דא"א אוסר דבר כו'

בענין הנ"ל אמרתי לתרץ קושית המפ' בפ' וארא מדוע רק במכת ברד אמר משה כצאתי את העיר וגו'. יעוין ברמב"ן שמתרץ שבאמת בתפלתו גם בשארי המכות הלך חוץ לעיר רק במכת ברד לחץ עליו פרעה באמרו ורב מהיות וגו' הוצרך משה להודיעו שצריך לצאת חוץ להעיר. ולי נראה לתרץ ויובן גם כוונת דברי משה באמרו לפרעה ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ד' אלקים ומפרש רש"י ידעתי כי עדיין אינכם יראים דבאמת ידע פרעה דמשה הולך תמיד לעשות תפלתו חוץ לעיר מחמת שהעיר מלאה גלולי ע"א אמנם במכת ברד שאמר ד' הצדיק בטל הע"א באמירה ולזאת לחץ על משה שיתפלל תיכף והשיב לו משה כצאת את העיר כי ידעתי כי טרם תיראון מפני ד' אלקים היינו שאין פיכם ולבכם שוה רק הביטול הוא מפני היראה ויעוין בס' אור החיים ואינו מועיל הביטול כמבואר ביו"ד סי' קמ"ו סעיף ז' דאם נכרי מבטל באמירה בעלמא הוי ביטול אבל אם בטלה מכח אונס אינה מבוטלת יעוי"ש והיינו כשאין פיו ולבו שוין וכיון דלא הועיל אותו ביטול הוצרך משה לצאת מן העיר וק"ל ונכון הוא

לפלפולא בעלמא בסוגי' הנ"ל. הרמב"ם השמיט דין דקצירכם ולא קציר נכרי וצ"ל דסובר דמסוגי' דמנחות ד' ע"ב ע"א מתני' קוצרין מפני הנטיעות ומפני בית האבל ומפני בהמ"ד מ"ט קצירכם אמר רחמנא ולא קציר מצות מוכח דלא דרשינן קצירכם למעט קציר עכו"ם אבל ליישב דברי רב כהנא ור' ירמי' דסוברים דקצירכם ממעט קציר נכרי מנ"ל למעט קציר מצוה ואפשר לומר דהא ידוע סברת הפ"י דכל איסור לאו הבא מכלל עשה נדחה מפני מצות עשה. א"כ לכאורה אף אי לא הי' מיעוט על קציר מצוה הי' מותר לקצור מפני בית האבל ומפני ביהמ"ד דמצות ג"ח ות"ת דוחות איסור הקצירה ובפרט שהמה עשה לצורך מצות רבים וברמב"ם הלכות תמידין פ"ז ובחשבונות של מצוה בפתיחות הלכות הנ"ל נראה דלא חשיב מניעת קצירה לפני העומר לעשה רק לאיסור בעלמא שנדחה בוודאי מפני המצות הנ"ל וצ"ל דאי לאו המיעוט הי' יכולין לאסור הקצירה דהא אפשר לקיים שתיהן בלי דחי' כיון דקיטוף ביד מותר לפני העומר שאין בכלל קציר כדאי' במנחות ד' ס"ח ע"א ובפסחים ד' י"א ולכאורה אי קיטוף מותר לפני העומר תלוי בפלוגתת ר' יוסי ורבנן דאי' בחולין ד' קל"ז תני חדא גוזז את העזים ושוטף את הרחלים פטור ותני' אידך הגוזז את העזים פטור ושוטף את הרחלים חייב לא קשי' הא רבנן והא ר' יוסי דתני' לקט קצירך ולא לקט קיטוף ר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר ר' יוסי היינו ת"ק כולה ר' יוסי היא כו' ומפרש רש"י בד"ה ולא לקט קיטוף הקוטף בידיו שבלי קמחו אין הנושר לקט דלישנא דקרא דייקא ופליגי רבנן עלי' עכ"ל הרי אליבא דרבנן דשם קיטוף בכלל קצירה (והא דפוסק הרמב"ם שם כר"י ולא כרבנן אתרץ לקמן) א"כ י"ל דר"כ ור"י סוברין דקיטוף אסור לפני העומר ולא צריכין היתר על קצירת מצוה כיון דאי אפשר לקיים שתיהן בלא"ה מסברא חיצונה שיהי' נדחה איסור הקצירה מפני המצוה (ומה שמבואר במנחות ד' ס"ז במתני' משקרב העומר יוצאין ומוצאין שוקי ירושלים שהיא מלא קמח וקלי צ"ל היינו מה שקנו מן הנכרים או שהי' להם מבית השלחין שבעמקים ובתוי"ט שם מפרש ג"כ שאפשר הי' מבית השלחין). היוצא לנו מזה לשיטת ר' ירמי' קיטוף אסור וקציר מצוה אינו מותר רק מטעם דחי' א"כ לכאורה ל"ק לדידי' קושי' רב יונה בירושלמי על הא דאמר ר' ירמי' דלא אכלו ישראל מצה בלילי פסח דס"ל דהעשה דוחה דהנה לשיטת האלפסי בפ' כ"ש והרמב"ם צריכין שימור למצות מצוה משעת קצירה ולדעת הפר"ח בא"ח סי' מעכב אף בדיעבד ולדעת הב"י אינו רק למצוה ולא לעיכובא וצ"ל אף דכלל מונח דא"צ שינוי לעכב רק בקדשים מ"מ בחולין אין לפסול בדיעבד מטעם דכל הראוי לבילה. ועתה נחזי אנן לפי דברי הפסוק ביהושע קפיטל ד' והירדן מלא על כל גדותיו כל ימי קציר ומפרש שם ברש"י בימי ניסן ימי קציר הם הרי דהי' אז זמן הקציר ממילא נראה שלא הי' עוד במחובר תבואות בית השלחין שהיו נגמרי' ונקצרים קודם שארי תבואות השדה ולכך לחד טעמא מותר לקצור בית השלחין קודם לעומר וכמבואר במנחות ד' ס"ח בתוס' ד"ה קוצרי' כו' ומסיימו שם בזה"ל והיינו דאמר בת"כ קצירכם של כולכם אמרתי כלומר אותו שרגיל להיות נקצר בזמן שהכל קוצרין עכ"ל ויעוי"ש ומשאר שדות לא היו יכולין לקצור קודם העומר ולא היו יכולין ליקח למצות מצוה רק מן הקציר שנקצר קודם בואם לא"י והרי לא הי' שימור משעת קצירה וגם לא הי' ראוי לבילה מעת בואם לארץ ואפשר בכה"ג בדיעבד מעכב אף לדעת הב"י בשיטת הרמב"ם ואלפסי ומצות עשה של אכילת מצה אינה יכולה לדחות האיסור דקצירה כיון דלא הוי בעידנא. וצ"ל דלא צריכין בעידנא דא"כ אף לצורך בית האבל מ"ט לא לשתרי בגווני שאין הקצירה בעת הצורך תיכף לצורך ברכת רחבה א"ו דאין באיסור קצירה לפני העומר עשה גמורה רק איסור בעלמא שנדחה מפני צורך מצוה אחרת אף שלא בעידנא (יעוין במנחות ד' ה' ע"ב בתוס' ד"ה האיר מזרח ובד' ס"ח בתוס' ד"ה והא כתיב) או י"ל דמצות השימור הנלמד מושמרתם את המצות דוחתת איסור הקצירה ויש ליישב בזה קושי' הפ"י והשא"ר שמקשי' על תי' הירושלמי שהובא בתוס' בקידושין ד' ל"ט דלכך לא אכלו מצה דאין עשה דלפני הדיבור דוחה כו' הא מצות מצה נשנית גם לאחר הדיבור ובפסח שני על מצות ומרורים ופסח ראשון ילפינן מפ"ש יעוין באריכות דבריהם אבל לפי דברי הנ"ל ל"ק דהא מצות שימור הנלמד מושמרתם אינה לאחר הדיבור א"כ לא הי' אפשרו' להשיג מצה משומרת: