ברוך שאמר מא

לכהן ולא צריך קרא להתיר ההפרשה דמהיכי תיתי לאסור דהא יכול להפריש ולא למסור לכהן. וא"ל כיון דיהי' אסור למסור לכהן ממילא יהי' אסור לכהן לאכלו בבית ישראל א"כ ישאר תרומה הנפרשת באיסור מוקצה שאסור בטלטול ויש בהפרשה איסור טלטול ולזה מקשה ר"ח איצטריך קרא למשרי טלטול דרבנן. ולפי"ז יש לתרץ מה שהי' קשה לי לכאורה לפי דברי דלמ"ד טוה"נ ממון ל"ש לתא דאיסור מו"מ בעת הפרשה רק בעת הנתינה א"כ אמאי קאמרי ב"ה בד' י"ב לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתן תאמר במתנות שזכאי בהרמתן עכ"ל איך מדמו נתינה להפרשה דהפרשה בדין הוא שיהי' מותר כיון דלא הי' אפשר מאתמול דטוב יותר לאכול פת חמה. משא"כ לגבי הנתינה דיש איסור לתא דמו"מ מה שאינו שייך. בעת הפרשה אמנם לפי הנ"ל י"ל דאי לא היינו מתירין להוליך החלה ביו"ט א"כ הי' החלה אסורה בטלטול משום מוקצה והיינו צריכין למנוע גם ההפרשה וא"ל ב"ה כיון שזכאי בהרמתן ע"כ הוצרכו רבנן להתיר גם הנתינה לכהן. וי"ל ג"כ דלכך מדמו ב"ש נתינת חלה לתרומות ומעשרות דב"ש לית להו מוקצה כי האי. יעוין בריש ביצה ודו"ק. נחזור לענין הראשון לפי המבואר בתשו' מהרלב"ח סובר הרמב"ם דאין לאסור ביו"ט שום דבר מחמת דמיחזי כמתקן כיון דשרי תקוני אוכל נפש ביו"ט לכך הוצרך להמציא עוד טעם לאסור הפרשת תרומות ומעשרות משום מו"מ. אמנם י"ל לפי שיטת הרמב"ם שפוסק בהלכות יו"ט דמכשירין שאפשר לעשותן בערב יו"ט אסור לעשותן ביו"ט יש לאסור הפרשת תרומות ומעשרות ביו"ט משום מתקן דנהי דמה שמתקן הישראל חלקו אינו בכלל מכשירין. אמנם במה שמתקן חלקו של הכהן אם לא יתנו לכהן הוי תיקון שלא לצורך יו"ט. וא"ל דעי"ז מתוקן חלקו של ישראל. זה הוי בכלל מכשירין והי' יכול לעשות בערב י"ט וז"ש הגמ' אין מפרישין תרומות ומעשרות פשיטא ר"ל מדכללינהו במתניתן בהדי הקדש וערכין וחרמות נראה שחידשה מתני' לאסור משום לתא דמו"מ תפ"ל דבלא"ה אסור משום מתקן דהא מתקן חלקו של הכהן ע"ז מתרץ רב יוסף לא צריכא אפי' ליתן לכהן בו ביום א"כ הוי ג"כ לצורך יו"ט ול"ש איסור דתיקון אעפ"כ אסור משום מקח וממכר. ורב יוסף לשיטתו דלית לי' לטעם גבי טבילת כלים כדאי' במס' ביצה ד' י"ח וא"ל דהא התם גבי טבילת כלים הוי רק מכשירין כבר הרגיש בזה מהרלב"ח יעוי"ש תירוצו. ואחר שהרמב"ם מפרש הטעם משום מו"מ לא הי' צריך לבאר דאף ליתן לכהן בו ביום אסור דאדרבא רבותא טפי לאסור משום מו"מ אף בהפרשה לחוד ומכש"כ כשמוציא לגמרי מרשותו ונותנו לכהן ובפרט כי עיקר הדין דאיסור הפרשת תרומות ומעשרות ביאר בהלכות שבת (יעוין בפ"ד מהלכות יו"ט) ובשבת ליכא שום הו"א להתיר בנתינה לכהן דמתקן אסור בשבת ודו"ק

ואפשר לומר דלכך השמיט הרמב"ם בפ' י"ד מהלכות מאכלות אסורות גבי חולה היכא דאפשר בחולין צריכין להפריש אף בחל בשבת כדברי רבה במס' יומא ד' פ"ג כיון דלשיטת הרמב"ם יש בהפרשת טבל ב' איסורין משום מו"מ ומשום מתקן נוכל לומר דנכון יותר שלא להפריש ויעבור החולה באכילת טבל דרבנן רק איסור אחד. ורבה לשיטתי' דסובר דליכא איסור מו"מ גבי הפרשה. מדשרי במס' ביצה דף ט' להפריש חלה ביו"ט מעיסה המגולגלת מעיו"ט אף דיכול לאכול ולהפריש אח"כ. וי"ל דלכך פוסק הרמב"ם שם דלא כרבה. יעוין ברמב"ם בהלכות יו"ט פ"ג ד"ח ובהשגת הראב"ד. וא"ל לפי שיטת הגמ' ביומא דיש בהפרשה גם איסור טלטול. א"כ אף לרבה יש ב' שבותין בהפרשה משום טלטול ומתקן. י"ל דלפי האמת סובר רבה דאין איסור טלטול בהפרשה וכסברת הגמ' מס' שבת ד' מ"ג כיון דאי עבר ותקנו מתוקן ומותר אח"כ בטלטול ואכילה יעוי"ש בתוס' ד"ה טבל מוכן הוא כו' ועוד הקשה היכא דאין לו פירי אחריני בשוגג אמאי יאכל נימא מיגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא (יעוי"ש במהרש"א) ומקשה המג"ש הא מתניתין דאין מעשרין בספק חשיכה אתי' כמ"ד גזרו על שבות ביה"ש ואינן פסקינן דלא גזרו על שבות ביה"ש ולא אתקצאי כלל ביה"ש ולפי דברי הנ"ל יש לדחות דבריו לשיטת רש"י דגזרו בב' שבותין אליבא דכ"ע. ורב יוסף הוא המתרץ שם לאביי טבל מוכן הוא וכבר הוכחתי דר"י ע"כ סובר הטעם איסור הפרשת תרומות ומעשרות ביו"ט משום לתא דמו"מ דהוא לית לי' הטעם דמתקן גבי טבילת כלים ואוסר הפרשת תרומות ומעשרות ביו"ט אף ליתן לכהן בו ביום וכיון דלדידי' איכא שבות דמו"מ יש בהפרשה בס' חשיכה בשבת ב' שבותין משום מתקן ומשום מו"מ ואסור אליבא דכ"ע. ומקשה הרשב"א שפיר דנימא מיגו דאתקצאי לביה"ש ודו"ק

וי"ל עוד דס"ד דרבה מיירי בדברים שאינם ראוים לאכול חי ויש איסור טלטול בחלק המופרש. יעוין בשבת ד' קכ"ח ע"א. ולפי האמת י"ל דרבה מיירי בדברים הראוים לאכול חי וליכא איסור טלטול כיון דחזי לכהן אחר הפרשה דאי עבר ותקנו מתוקן כנ"ל. גם לפ"ד יש ליישב קושית התוס' בחולין ד' ק"ז ד"ה נתן עינו כו' דאמאי אסור לעשר דמאי בשבת הא לא הוי כמתקן כיון דיכול ליתן עיניו כו' וכדאי' בשבת ד' קמ"א גבי מדומע דמתיר ר' יהודה להעלות בשבת יעוי"ש ובלא"ה קשה להבין דלפי פרש"י בשבת ד' ל"ד דלכך מותר לעשר דמאי בספק חשיכה דלא דמי למתקן דרוב ע"ה מעשרין הן עכ"ל א"כ אמאי אסור לעשר דמאי בוודאי חשיכה וצריכין לדחוק ולומר דקולא זו דמחמת דרוב ע"ה מעשרין אינו מועיל רק לס' חשיכה. אמנם לפי דברינו אם נאמר דלכך אין מעשרין הוודאי בביה"ש דהוי ב' שבותין י"ל בפשיטות דבאמת בדמאי ל"ש טעם דמתקן רק איסור דמו"מ דלא גרע ממתנה דאסור משום מו"מ כפי שמחליט המג"א סי' ש"ו ומיד בעת שמפריש מן הדמאי מוציא המעשר מרשותו כי יהי' צריך למוסרו לכהן רק על שבות א' לא גזרו ולכך מותר בס' חשיכה ובוודאי חשיכה אסור משום לתא דמו"מ משא"כ במדומע דאין כאן לתא