ברוך שאמר לח

הי' מקודם יו"ט לא הוקצה מאכילת כלבים והוי דומיא דבהמה מסוכנת מערב יו"ט דלפי פרש"י ד' כ"ז ע"ב מותר אף לרבי יהודא ליתן לכלבים ואינו אסור רק בהמה בריאה מערב יו"ט שהיתה בחזקת היתר לאדם ולא עלה ע"ד שיהי' לכלבים דמאי דחזי לאינש לא שדי לכלבים כדאי' בפ"ק ד' ו' ע"ב וביותר מבואר ביש"ש פ"ג סי' י"ז ז"ל שם כתב בא"ז אם היתה בריאה ביה"ש ושחטוה ונטרפה אסור לטלטלה כו' אבל קשה כו' א"כ מימנע ולא שחיט מהאי חששא דהא חששא דטריפות האידנא שכיחא ומן הגמ' אין ראי' חזי טריפה אקילקלתא כו' אפשר דבעירו לא הי' טריפה שכיחא כולי האי כו' מ"מ אנו קיי"ל הילכתא לאיסורא היינו דוקא שמתה דהיתה בריאה ביה"ש ולא עמדה לכך אבל בעומדת להשחט ועומדת להבדק וטריפה שכיחא וכש"כ האידנא דשכיחי טפי לכ"ע שרי עכ"ל יעוי"ש ממילא י"ל כן לרב"א לה"א לדידי' דמחזיק הבהמות בספק טריפה אף קודם שראה בהן ספק כמבואר ברש"י ד"ה מאי קמ"ל. א"כ לא מקצה בהמה העומדת לשחיטה מאכילת כלבים. וכיון דאם תמצא טריפה תהי' מותרת לכלבים ליכא חשש חילול יו"ט אליבא דר"ע. והאיבעי' בעוף שנדרס היא לדידן וכפי שיטת הפוסקים כריה"ג לכם ולא לכלבים. או כיון דהבדיקה בנדרסה אחר ששהתה מערב יו"ט היא רק חומרא דרבנן לחשש בעלמא הוקצה מכלבים. משא"כ לפי' הא' אליבא דרב"א דמחזיק הבהמות לספק טריפה מדאו' וכנ"ל ולא הוקצית מכלבים ליכא חשש חילול יו"ט

אבל קשה לפי"ז למה לי' לר"ע למימר דיכול לאכול כזית חי ממקום שטובחת כו' תיפוק לי' אף שאינו יכול לאכול חי. יכול לשחוט לצורך כלבים. וצ"ל דדבר שראוי לאדם אף בעודו מותר לאדם יכול ליתן גם לכלב. אמנם כשאינו אוכל מחשש ספק עד הבדיקה ואם יוכשר יהא מאכל אדם ולא קאי לכלבים אין ליתן לכלבים ואין היתר לשחטו ליתן זה לכלבים. והדברים עתיקין יעוין באו"ח סי' ש"ח סעיף כ"ט ובמ"א ס"ק נ"ד וס"ק נ"ו ובפרי מגדים ס"ק נ"ו ובסי' שכ"ד ס"ק ז' ובפ"מ שכ"ד ובמס' שבת ד' קנ"ה ע"ב ובדברי בעל מלחמות להרמב"ן במס' ביצה פ"ב בסוגי' דלכם ולא לכלבים ובמס' שבת ד' קכ"ח ולפ"ד הפ"מ בסי' שכ"ח דבר הראוי למאכל אדם אינו ראוי ליתן לכלבים של הפקר

אמנם אכתי יש לדקדק לפי מה דאיתא ד' ל"ג ע"א ויעוי"ש בתו' ובמס' שבת ד' קמ"ב ע"ב וקמ"ג ע"א דבני מעים בשבת ויו"ט אינם מאכל אדם ודעת האדם עלייהו לשונרא וכמו כן לכלבים א"כ הי' מהראוי לכאורה לשחוט ולהאכיל הבני מעים שהוא מקום שטובחת אכילתה לכלבים לשיטת ר"ע דנפש בהמה במשמע. וא"ל דר"ע אתי לאשמועינן להתיר אף אם אין לו כלבים ואינם מצוין שם. ז"א אליבא דרבה דאית לי' הואיל ומפרש בפסחים ד' מ"ו יכול לאכול אעפ"י שאינו אוכל מטעם הואיל. ולר"ע דסובר דנפש קאי גם על כלבים מותר מלאכה ביו"ט אף דליכא כלב הואיל וחזי לכלבים אם יקלעו וכדמוכח מקושית הגמ' מס' ביצה ד' כ"א אמר ר' יוסף עגל טרפה הוי והא חזי לכלבים יעו"ש. אף דבאמת י"ל דלא ניתן לכלבים. וצ"ל דקושי' הגמ' דעכ"פ הי' שייך הואיל ומדברי הרמב"ן שם נמי נראה כיון דגם בהמות וכלבים בכלל נפש דינם לכל דבר בזה כמו נפש אדם. א"כ קשה ל"ל לאכול כזית חי ממקום שטובחת כו' וגם זה מטעם הואיל דאי בעי למיכל נימא הואיל וחזי לכלבים. ואף אם נרצה לדחות דלהו"א זו היינו מעמידין דרב"א ל"ל כדרבה א"כ הדרא קושית הרא"ש לדוכתי' וקשה ממנ"פ אי מיירי ביש לו כלבים או מצוין א"כ בלא"ה מותר לשחוט לצורך כלבים ולא צריך שיאכל האדם חי ולהמתין עד אחר הבדיקה ואי דאין כלבים מצוין ולית לי' הואיל נשאר ספק חילול יו"ט

אמנם י"ל דבאמת אית לי' לר"ע הואיל ואשמעינן להתיר ביכול לאכול כזית חי דמותר אף באין לו כלבים וליכא חשש ספק חילול יו"ט דמותר לשחוט מטעם הואיל. ומ"מ דוקא ביכול לאכול מותר דאם אינו יכול לאכול אף דשייך הואיל שיהי' לצורך כלבים אעפ"כ אסור מדרבנן וכמבואר מדברי הגמ' בפסחים ד' מ"ט דאף לרבה במקום ששייך הואיל אסור מדרבנן אבל ביכול לאכול אף דיש חשש דילמא מטרפה בבדיקה לא הוי רק ספק איסור חילול מדרבנן דמדאורייתא אף דמטרפה ולית לי' כלבים ליכא חילול יו"ט מטעם הואיל וסד"ר לקולא. אבל באינו יכול לאכול ולית לי' כלבים אף דשייך הואיל נשאר וודאי איסור דרבנן וי"ל דלא התיר ר"ע אף במסוכנת וודאי איסור דרבנן של חילול יו"ט בפרט לאותו ה"א ממקום שטובחת אכילתה לא הי' שום הוכחה דהותר איסור דרבנן אכילה קודם בדיקת הריאה מחמת הפסד מסוכנת. ואף לפי האמת לפי דעת הב"י בא"ח סי' תצ"ח בפשט לשון הרמב"ם והטור ס"ל דלא שרינן לשחוט אא"כ יאכל כזית ממנו ולא הותר באינו רוצה לאכול ומטעם הואיל וע"כ היינו משום דעכ"פ אסור מדרבנן ולא הותר אף במקום הפסד. ואף דהטור מתיר שם במסוכנת לאכול בלא בדיקת הריאה צ"ל דשאני בדיקת הריאה דהיא רק מטעם היכא דאיכא לברורי וביו"ט ובמסוכנת ליכא לברורי וליכא כלל איסור דרבנן. משא"כ איסור דרבנן שיש במלאכה שאינה ניתרת מדאו' רק מטעם הואיל ולדעת היש"ש כאן סי' י"ב אליבא דת"ק. ולדינא בעינן שיעור שהות כדי לאכול ממנה כזית צלי כדרך ב"א אחרי הפשט וניתוח ודלא כהטור שמתיר אף באין שהות ביום לבודקה ולנתחה

ובדברי הנ"ל יש ליישב קושי' עבודת הגרשוני המובא בשו"ת חות יאיר סי' ובכו"פ סי' ובשא"ר הנ"ל בחולין ד' ק"א ע"ב דדחי הגמ' דליכא למפשט דבה"ר אין בו משום ריסוק אברים מברייתא ושווין שאם נולד הוא ומומו עמו כו' די"ל דמיירי דהפריס ע"ג קרקע ומפרש רש"י שם שננערה לעמוד וקשה הא עדיין צריכה בדיקה והוי כעוף שנדרס וקשה לשיטת הר"ן והא"ז דפוסקים להלכה דמחזקינן ריעותא וי"ל דלעיל במס' ביצה ד' ו' ע"א דפריך וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט מפרש"י דתני' לקמן שמותר