ברוך שאמר לז

עפ"י סיבה שלא כדת של תורה יגרום דחי' הל"ת אין העשה דוחה הל"ת דלא ע"ז כיוונה התורה בסתימת העשה כיון שעפ"י התורה באמת לא הי' מניעה על קיום העשה רק הוא גרם בדבר אחר כמו בנתערב מתן ב' בד' וכדומה מה שאין שייך לומר באם עיקר העשה באה מחמת הפשיעה כנ"ל. והנה במס' חולין ד' פ"ז איתא שחט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסות ומפרש בגמ' ת"ר ושפך וכסה מי ששפך יכסה שחט ולא כיסה וראהו אחר מנין שחייב לכסות שנאמר ואומר לבני ישראל אזהרה לכל בני ישראל. והנה מבואר מדברי הש"ך חו"מ סי' שפ"ב דאם השוחט מכבד מצות כיסוי לאחר מבטל מצות עשה ושפך וכסה מי ששפך יכסה כו' נמצא העשה הנלמד מואומר לבני ישראל דמי שרואה דם יכסה היא אחר פשיעת השוחט שהי' לו לכסות בעצמו ועשה כזו דוחה לל"ת אף דפשע השוחט וכמו כן באם הי' פשיעת השוחט במה שלא קיבל הדם בכלי ואח"כ רואה אחר הדם מוטל עליו לכסות ועשה זו דוחה אף ל"ת דלא תעשה מלאכה. דמאי איכפת בפשיעת השוחט אחרי שעיקר העשה על אחרים היא כן באם יפשע השוחט יקיים אחר מצות כיסוי ול"ק קושי' הכו"פ. וא"ל דאכתי לגבי השוחט בעצמו לא יודחה הל"ת כיון דהי' יכול לקיים העשה בלא פשיעה. י"ל דלא גרע השוחט לענין זה מאחר דעכ"פ גם עליו חל האזהרה מואומר לבני ישראל. או י"ל דעכ"פ שייך הואיל ויעוין בספר המאור והמלחמות בסוגיא דהואיל. ומוכח דרבא סובר כרבה דאמרי' הואיל. ולכך מפרש במס' ביצה ד' ט"ו הטעם דעירובי תבשילין כדי שיברור מנה יפה ולא כטעמו של רב אשי דמפרש כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול דאי אמרי' הואיל מותר מדאו' לאפות מיו"ט לחול א"כ אמרי' הואיל אי הי' מזדמן להשוחט לכסות דם משחיטת אחר הי' מותר לכתוש גם בכתישתו לצורך כיסוי דם שחיטתו אינו עובר אלאו. רק מ"מ מדרבנן אסור כמפורש ברמב"ן הנ"ל דלרבה אף דאמרי' הואיל אסור מדרבנן ולכך מפרש רש"י דעכ"פ לא עביד איסורא דאורייתא וק"ל

אמנם בספר שיטה מקובצת על מס' כתובות ד' מ' מפרש קושי' הגמ' שם ניתי עשה קאי על דברי המתני' דנמצא בה דבר ערוה דאף שגבי סוטה איכא ל"ת עם העשה דמרבינן מונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל כיון דהעשה אינה מפורשת בתורה נדחית עם הל"ת מפני העשה דולו תהי' לאשה המפורשת בתורה ומוכיח סברתו מהא דמילה בצרעת אף שלא בזמנו נדחית הל"ת דצרעת הנלמד מתיבת השמר והעשה הנלמד מתיבת לעשות מפני עשה דמילה יעוי"ש, א"כ לפי"ז אם נאמר דעשה דיו"ט נלמד מתיבת מקרא קודש אין העשה מפורשת בתורה רק בדרך ריבוי דנוכל לפרש מקרא קודש על מצות שמחת יו"ט כמבואר ברש"י בחומש ובספרי ויעוין בדרשותי הקודמי' שהארכתי בזה. ולכך ה"א דעשה דשריפת נותר ידחה הל"ת ועשה זו, כיון דעשה דמקרא קודש אינה מפורשת על איסור מלאכה. משא"כ גבי כיסוי לסברא הנ"ל דעיקר הדחי' הוא מחמת העשה שחל על אחרים הנלמד מריבוי ואומר לבני ישראל שאינו מפורש כלל בפסוק של מצות כיסוי רק גבי אזהרת דם והוא נלמד רק באם אינו ענין ובספרי איתא דואומר לבני ישראל קאי להזהיר גדולים על הקטנים על איסור אכילת דם ומרבה מפסוק אחר דאחר מחויב לכסות והוא בגדר שוה עם העשה דיו"ט ואינה נדחית העשה דיו"ט עם הל"ת מחמתה. ולכך מקשה הגמ' שפיר סוף סוף יו"ט עשה ול"ת משא"כ גבי נותר. אמנם רב אשי מדייק דשבתון עשה הוא והוי עשה מפורשת על שביתת המלאכה ודמי לעשה דנותר ואינה נדחית ממנה וק"ל. ונוכל לומר ג"כ דרב אשי סובר דבצרעת ליכא אלא ל"ת וליכא הוכחה לסברת השיטה מקובצת הנ"ל. יעוין במס' שבת ד' קל"ב ע"ב תוס' ד"ה האי עשה ול"ת היא כו' ורבא לשיטתו לחד לישנא התם דסובר דגבי צרעת איכא עשה ול"ת וק"ל

ד' כ"ה סוגיא דבהמה מסוכנת. יעוי"ש גמרא לא ממקום שטובחת אכילתה. מקשה בש"א סי' ס"ד לדעת הר"ן והא"ז בסוגי' עוף שנדרס במס' ביצה ד' ל"ד דלפי האמת מחזקינן ריעותא ואסור לשחוט עוף שנדרס דילמא תמצא טריפה בבדיקה א"כ מאי מתרץ הגמ' ממקום שטובחת וכו' כיון דאסור לאכול קודם בדיקה א"כ היכי שחטינן. ומתרץ הש"א דתי' הקושי' קאי באם תמצא לומר דלא מחזקינין ריעותא אבל לדעתי קשה לפי"ד שם דהיכא דצריכין בדיקה מדאו' בוודאי אסור לשחוט ביו"ט והא בעי' בגמרא בעוף שנדרס היא רק מחמת דהבדיקה שם רק מדרבנן לפי"ז לס"ד בגמ' כאן ע"כ אליבא דרמי בר אבא החשש ספק טריפה בבהמה היא מדאו' וא"כ מאי מקשה הגמ' אליבי' ממתני' דשאני הכא דהתירו לאכול מבלי בדיקה משום הפסד ממון וכמבואר ברא"ש דלכך מתיר ר"ע לאכול אף בלי בדיקת הריאה א"ו דעת הגמ' כיון דרב"א יליף לי' מעולה אי הוי דעתי' לאיסורא הי' מדאו' ואין להתיר משום הפסד ממון איסור דאו'. לפי"ז בוודאי מחזקינין ריעותא והי' לאסור לשחוט ביו"ט ונשאר קושי' הש"א הנ"ל. דהיכא דהספק מדאו' ליכא למבעי' מידי ומחזקינן ריעותא כמו שחוששין לאכילה משום לאו דטריפה כך יש לחוש לספק לאו חילול יו"ט וכמבואר ברא"ש שם. ולכאורה י"ל דבוודאי לא ס"ד בגמ' אליבא דרב"א דספק טריפה בכל הבהמות מדאו' דהא כמה הוכחות בגמ' בחולין ד' י"א דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה ושארי קרבנות רק באמת הוא רק מדרבנן דמחשיב רבא דרך כלל טריפות בבהמות למיעוטא דשכיח ומקשה הגמ' שפיר מדברי ר"ע דלשיטתי' דסובר בבכורות ד' דחיישינן למיעוטא ממילא לדידי' הבדיקה מדאו'. לפי"ז יש ליישב קושי' הנ"ל דשפיר מתרץ הגמ' ממקום שטובחת אכילתה והא דלא אסרינן מחשש ספק חילול יו"ט דלר"ע לשיטתי' דסובר דלצורך כלבים מותר לעשות מלאכה ביו"ט כדאי' בד' כ"א. א"כ אם ימצא טריפה יהי' לכלבים וליכא חילול יו"ט ואף אם נאמר דלר"ע יש איסור הכנה ומוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים הוי כאן מן המוכן כיון דפ' טריפות